ארכיון הקטגוריה: עולמי

הקעקועים של העולם העתיק: ממצרים ועד יפן

כתבה וערכה: כנרת גואטה

בהרבה מדינות יש שימוש בקעקועים באופן מסורתי שהחל לפני שנים רבות. הצטרפו למסע בין מדינות שונות בעלות היסטוריה של שימוש בקעקועים והמשמעויות השונות של הקעקועים בתרבותם

מצרים העתיקה
מצרים היא כנראה בין המדינות העתיקות ביותר שבהן השתמשו בקעקועים ויש חוקרים הסוברים כי היא העתיקה מבין כולן. מומיות שהתגלו חשפו נשים מקועקעות בנקודות וקווים המסודרים באופן גיאומטרי. בהתחלה חוקרים ייחסו את הקעקועים לנשים מהמעמד הנמוך. בהמשך, כאשר התגלו מומיות נוספות שיוחסו דווקא לחצר המלוכה ולא למעמד הנמוך, החלו לחקור לעומק את הנושא והתגלה שחלק מהנשים היו כוהנות דת שסגדו לאלים מסוימים והיו מקועקעות בהתאם לאל לו סגדו. כך למשל, מומיה שהתגלתה בשנת 1891 של כוהנת דת בשם אמונט שהייתה כוהנת של האלה האטור, הייתה גם היא מקועקעת. אחת הטענות היא שהקעקועים היו בדפוס המקיף את הבטן התחתונה והגב והיוו הגנה לנשים בהיריון, וחוצץ בין העובר לעולם שבחוץ.

הודו
בהודו משתמשים בחינה ליצירת קעקועים, לרוב לחתונות, אבל גם לפסטיבלים של השנה החדשה. הקעקועים מצוירים בעיקר על הכלות. את החינה מייצרים מעלי צמח החינה מהם מכינים מעין משחה. לחתונות החינה תצויר על כפות הידיים, האצבעות ואצבעות הרגליים של הכלה, בדרך כלל על ידי מישהי שכבר נשואה באושר. את הקעקועים יציירו בין יום לשלושה ימים לפני החתונה כדי שיספיקו להתקבע כראוי על העור. את החינה ניתן לרכוש במעין קונוסים המקלים על הציור, אך ניתן להשתמש גם במקל או מכחול כדי לצייר את הקעקועים. לאחר הציור ממתינים עד שהחינה מתייבשת ונסדקת על העור. לאחר מכן ניתן לשטוף את החינה והציור יישאר על העור. ככל שהחינה תישאר על העור יותר זמן, כך הצבע שיישאר לאחר הסרת המשחה יהיה כהה יותר. לרוב מדובר בצבע חום אדמדם. הקעקוע עצמו יישאר על העור עד לכ-3 שבועות. בפסטיבלים הנשים המקועקעות בחינה אינן בהכרח נשואות, חלקן אף ילדות.

קעקוע חינה לפני הסרת המשחה
קעקוע חינה לאחר הסרת המשחה

יפן
ביפן לקעקועים יש משמעות אחרת לגמרי. בעבר היו מקעקעים אדם כדי לסמן שהוא עשה פשע כלשהו. בנוסף, פושעים היו מקעקעים את עצמם כדי להראות נאמנות לכנופייה או לארגון אליו הם משתייכים. כך או כך, ביפן קעקועים נתפסים בהקשר רע. רוצחים היו מקועקעים בראשם ואילו גנבים היו מקועקעים על זרועם. עם השנים הקעקועים הפכו לנורמה בעולם. למרות התקדמותה של יפן עם המודרניזציה ותרבות הקעקועים, עדיין ישנם מספר מקומות ביפן שאליהם אדם מקועקע לא יוכל להיכנס, בעיקר במעיינות חמים ובתי מרחץ. ישנם מקומות ביפן שיאשרו כניסה אם הקעקוע מכוסה. לעיתים האנשים המקועקעים לא יוכלו להיכנס למקומות גם אם ברור שהקעקועים שלהם לא מסמלים כל קשר לארגון פלילי.

צילום מסך מיוטיוב:
https://www.youtube.com/watch?v=5Y-jzaOlRdg

אלה רק שלוש מדינות מתוך רבות אחרות המתייחסות לקעקועים, ולכל מדינה המסורת והתרבות שלה בנוגע אליהם, חלקן חיוביות וחלקן שליליות. מה שבטוח, קעקועים הם לא חלק מתופעה חדשה. אז אם אתם טסים ליפן ואתם מקועקעים קחו בחשבון שלא תוכלו להיכנס לכל מקום, ואם אתם שוקלים לעשות קעקוע – חישבו על דקירות המחט המרובות היוצרות את הקעקוע. אם אתם שואלים אותי, קעקועי חינה הם העדיפים – לא כרוכים בכאב, לא נשארים לנצח, ואם אתם דואגים מבחינה הלכתית, היותם זמניים פותרת את הבעיה הזו.

כל המימז שלכם הם שייך לנו

אחת מתופעות האינטרנט הוותיקות שמלווה אותנו עד היום החלה בתרגום קלוקל של משחק מחשב יפני מ-1989. סיפורו של הציטוט העילג "all your base are belong to us"

לאינטרנט יש הרבה דרכים לומר הרבה דברים, כך למשל אחת מהצורות הרבות להכריז על ניצחון, היא באמצעות המשפט "all your base are belong to us", שורה שהייתה לאחת מתופעות האינטרנט (meme) הראשונות בהיסטוריה. אבל מאיפה באה השורה המוזרה הזאת, ומדוע היא בנויה דווקא מאנגלית קלוקלת?

השורה "all your base are belong to us" הופיעה לראשונה במשחק הירי-חלל "zero wing" משנת 1989, ומספר על ספינת חלל שנאלצת לשרוד לבדה מול אימפריה גלקטית קטלנית. המשחק תורגם מיפנית לאנגלית באופן קלוקל, תופעה שמכונה "אנגרית" (engrish) שבה שפות אסייאתיות מתורגמות לאנגלית תוך מתן משמעויות כפולות ולא פעם מגוחכות בלי כוונה.

השורה עצמה מגיעה מפתיחת המשחק, אז מגלים אנשי הספינה כי נבגדו. או אז מופיע מנהיגה של האימפריה הגלקטית "קאטס" שמודיע כי כל בסיסי כדור הארץ נכבשו וכי סיכויי הספינה לשרוד אפסיים, או במילותיו שלו "all your base are belong to us" (כל בסיסכם הם שייך לנו). השורה החלה לצבור תאוצה הדרגתית ככל שהאינטרנט המוקדם התפתח במהלך שנות התשעים, ובשנת 1998 הגיעה לאתר הפורומים "something awful", מוקד פופולארי באותם ימים לאנשים עם כישורי פוטושופ.

החל משנת 2000 החל הפורום להיות מוצף בתמונות ערוכות שונות עם השורה "all your base are blong to us". משם עברה השורה לאתר הפורומים 4chan ולאתר המשחקים הפופולארי ביותר באותם ימים, newgrounds, שם הפך למם נפוץ. במספר אוניברסיטאות הופצו אלפי פליירים ממקור בלתי ידוע שהודיע לקוראים כי כל בסיסיהם נכבשו על ידי צד שני בלתי ידוע.

בשנת 2003 חווה המם את שיאו כשדי'גיי בשם ג'פרי ריי רוברטס יצר קטע מוזיקלי עם חלק מהמוזיקה של המשחק זירו ווינג, ויצר את מה שנחשב לגרסה המזוקקת של התופעה. מכאן הדרך ליוטיוב הייתה קצרה, ואיתה גם הדרך ל"רימיקסים" של המם, כמו למשל החלפת "קאטס" בקפטן קוברה מ'כוח המחץ' שומדיע ש"כל נחשכם הם שייכים לנו" ואף גרסה בסגנון "רפסודה בוהמית".

אבל מאז שנת 2005 קמו ועלו תופעות אינטרנט אחרות, וכוכבו של "all your base are belong to us" דעך. הוא המשיך לשמש אנשים בשיחות ותקשורת, אך העניין בו כבר לא היה כבעבר. העניין במם התחדש לרגע לאחר שחברת הקונגרס הדמוקרטית אלכסנדריה אוקסיו-קורטז השתמשה בו כדי ללעוג ליריביה הרפובליקנים, אך העניין דעך באותה מהירות שבה התחדש.

"all your base" נותר עד היום לחלק מהותי בתרבות האינטרנט, ומשמש באופן טבעי כמעין הכרזת ניצחון. זהו שריד לתור הזהב של האינטרנט, כשתופעות אינטרנט היו מעשה מחתרתי, והרשת לא נוהלה במספר רשתות חברתיות גדולות. זהו זכר נוסטלגי לעידן שחלף, כנראה לבלי שוב.

הנגיף שהשתבש: כל מה שאנחנו יודעים על מוטציית הקורונה

בס"ד

כתב : אביב פורת | עורכת : רבקה שורק

בדיוק ברגע שבו העולם מתחיל להתחסן, צצה לה המוטציה מבריטניה שמאיימת לטרוף את הקלפים. מה אנחנו יודעים עליה והאם החיסון יעיל נגדה? כל התשובות

בריטניה סוגרת את שעריה לנכנסים ויוצאים מהמדינה בגלל עלייה דרמטית של יותר מ-50% במקרי הקורונה במדינה השבוע. הצעדים הדרסטיים האלו ננקטו בגלל חשש ממוטציה חדשה לנגיף הקורונה. החדשות על כך שנמצא מוטציה חדשה לנגיף נמסרה לציבור ביום שני 14/12, אך למעשה כבר היה ידוע על קיומה ברשויות בריטניה לפני כחודשיים. המוטציה התפשטה במהרה בעיקר בדרום המדינה. מדענים טוענים שהמוטציה מדבקת ב-70% יותר מאשר covid 19, אך לעת עתה לא ידוע אם היא קטלנית יותר או לא. כשליש מאוכלוסיית הממלכה נדבקו נכון לרגע זה באחד מהנגיפים הקיימים.

ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, הורה להיכנס לסגר כללי ומידי בגלל החשש של התפשטות מהירה של הנגיף או גרסתו החדשה. שר הבריאות של בריטניה, מאט הנקוק, טען כי מצב התחלואה שנגרמה בגלל המוטציה "יצא משליטה". בין ההגבלות: עסקים לא חיוניים לא ייפתחו, כולל בענף התרבות, ותצומצם התקהלות אפילו אינטימית, מה שאומר שהעם הבריטי לא יוכל לחגוג את חג המולד כמתוכנן וכפי שציפו לו. ההגבלות יהיו בתוקף במשך שבועיים וב-30 דצמבר יתקיים דיון נוסף ויוחלט באילו צעדים לנקוט.

עוד מדינות אשר התגלו בהן ראיות להידבקות במוטציה המסתורית הן דנמרק, דרום אפריקה ואוסטרליה.

אחת השאלות החשובות שעולות היא האם החיסונים הקיימים שפיתחו יעילים גם נגד המוטציה החדשה? לפי ה-BBC, הנוגדנים שמספקים החיסונים אמורים גם לעבוד במקרה החדש, ושאפשר לסמוך על כך שהחיסונים יהיו יעילים גם נגד המוטציה. עייני העולם נשואות כעת למה שקורה בבריטניה, מדינות רבות באירופה ובשאר היבשות סוגרות את הגבולות שלהן בפניי מטיילים מהממלכה המאוחדת ביניהן: ישראל, מרוקו, איטליה, שוויץ, ערב הסעודית ועוד רבות אחרות. גם אצלנו בישראל עוקבים בדאגה אחרי המתרחש בבריטניה. בישראל הוחלט בקבינט הקורונה שכל החוזרים מבריטניה, דרום אפריקה, אוסטרליה ודנמרק יועברו לבידוד.

ימים מורטי עצבים עוברים על אוכלוסיית העולם. כניסת החיסונים של מודרנה ופייזר למדינות המערב שינו את חוקי המשחק ויכול לראות שבעתיד הקרוב נוכל כבר את העולם צועד לקראת יציאה מן המשבר הגדול ביותר של העשורים האחרונים. בריטניה היא המדינה הראשונה בעולם שהתחילה להתחסן, ותוך שבוע התחסנו שם יותר מ-130 אלף איש. כעת, מעל ראשה מרחפת סכנה חדשה, מסתורית ולא ידועה, שמאיימת לטרוף את הקלפים מחדש.

גן עדן באמצע המדבר? דברים שכדאי לדעת על איחוד האמירויות

בס"ד
כתבת : רבקה שורק | עורך : אביב פורת

בעקבות הסכם השלום עם מדינת המפרץ, התייר הישראלי רק מחכה לכבוש את דובאי ואבו דאבי האקזוטיות, אך לפניי שיוכל לעשות זאת יצטרך להכיר וללמוד את ההליכות, המנהגים וההיסטוריה של מדינת הנפט העשירה

לפני כחודשיים בלבד, ישבנו אל מול הטלוויזיה ונכחנו לאירוע היסטורי נדיר מסוגו. עם ישראל החסיר פעימה למראה המדינה הערבית, העשירה והמתקדמת שעושה צעד גדול אל עבר ישראל. עצרנו נשימה כאשר עיננו פגשו בנופים המרהיבים ובגורדי השחקים הרבים. מי היה מאמין שמדינה שנקטה בעבר עמדה עוינת כלפי ישראל ונמנעה מיחסים גלויים עמה תנהל מעתה קשר דיפלומטי וכלכלי רשמי וגלוי? מה כדאי  לדעת על אופי השלטון, היחס לישראל, החוקים הנוקשים והאוכלוסייה באמירויות?


האמירויות הערביות היא פדרציה של שבע אמירויות שלכל אחת חוקים משלה. בראש כל אמירות עומד שייח' ששלטונו עובר בירושה מדור לדור. מדינות החוץ וההגנה היא משותפת בין כלל האימרויות אך בעניינים פנימיים של מדיניות בתחומי החברה, הדת והכלכלה המנהיג המקומי הוא המכריע הבלעדי. בראש הפדרציה מכהנת "המועצה העליונה", המורכבת מהמנהיגים של כל אחת משבע האמירויות, ראש המועצה הוא הנשיא הנבחר מבין אמירי המדינות (אם כי בפועל אמיר אבו דאבי תמיד מכהן כנשיא) והקדנציה שלו נמשכת כ-5 שנים. המדינה לא נחשבת לדמוקרטית אלא למונרכיה חוקתית, שבה לא מתקיימות בחירות וחל איסור על הקמת מפלגות.


בניגוד לשכנותיה עומאן וקטאר, האמירויות נמנעו מיחסים פומביים עם ישראל. עד הסכם אוסלו אף נקטה עמדה שלילית כלפיה. אולם לאחר ההסכם, התקיימו יחסים ביטחוניים הדדיים מתחת לרדאר. בעקבות כינון היחסים והנורמליזציה שהתרחש ב-15.8.2020, מתבצעים יחסים דיפלומטיים מלאים של קשרים דו צדדים, נוסף על כך, ישראל והאימרויות הקימו שגרירויות זו במדינה השנייה בהתאם לכללים החוקיים הבין לאומיים. כמו כן, המדינות משתפות פעולה בתחומי המדע, הטכנולוגיה, החינוך, הבריאות, תעופה אזרחית, בנושאי החדשנות, סחר וכלכלה ועוד.


על אף הדמיון בין ישראל בענף הסייבר, החדשנות והקדמה. קיימות נקודות שוני ופערים בנושאים ליברליים, נאורים ודתיים. באימרויות, לדוגמה, קיים קוד לבוש מסוים שהאזרחים והתיירים מוכרחים לכבד. עליהם ללבוש בגדים שמכסים את הכתפיים והזרועות והנשים מחויבות שם לחבוש כיסוי ראש כלשהו בכניסה לאתרים הקדושים. לעיתים אף מוצבים שלטים המבקשים להתלבש באופן צנוע ולכסות את הכתפיים והברכיים. בגדי ים מקובלים במרחב הפרטי אך לא במרחב הציבורי. צריכת אלכוהול תעשה אך ורק במקומות המיועדים לכך כמו בתי מלון ומסעדות, אבל אין לעשות זאת במרחב הכללי. גם לעישון יש כללים המגבילים זאת, אסור לעשן ברכב פרטי שבו אחד מהנוסעים הוא בן פחות מ-12, לא ניתן לעשן במבנים קדושים ובמוסדות החינוך. נוסף על כך קיים חוק האוסר על קיום יחסים חד מיניים, הנשים צריכות לקבל אישור מגבר כלשהו על מנת להינשא, הפלות אינן חוקיות והזכויות של העובדים הזרים מופרות לא פעם.

האוכלוסייה באיחוד האימרויות מגוונת מאוד. ב-2020 הוערך כי רק -20% מתושבי המדינה הם ילידים. כל יתר התושבים הם מהגרים מאסיה וממדינות המערב בין השאר מהודו, פקיסטן פיליפינים, אוסטרליה ועוד. על כן, רק ל-1.4- מיליון יש אזרחות מתוך 9 מיליון תושבים. רובם הם בני דת האסלאם דוברי ערבית שהיא השפה הרשמית של המקום.  אולם כל השילוט בדרכים כתוב בשפה הערבית והן בשפה האנגלית.

בסיכומו של דבר, איחוד האימרויות היא מדינה מגוונת ויפה להפליא. אך עם זאת שלטונה הוא איננו דמוקרטי והחוקים בה נוקשים ביותר ביחס לישראל. יש להכיר ולדעת את אופייה לפני שאנו בוחרים לטייל ולנפוש בה. ומעבר לכך, לא יזיק לנו להכיר את ידידתנו החדשה מהמפרץ.






ג'ו ביידן ושבע המתלוננות

כתב: אביאל ויצמן, ערכה: מוריה כהן

כשבע נשים התלוננו על נשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן במהלך כהונתו כחבר בסנאט האמריקאי. לטענתן הוא נהג כלפיהן "בצורה שאינה הולמת" ואף הוגשה נגדו תלונה ב-1993. אז מה בדיוק קרה שם ולמה בקושי שמענו על זה עד היום? התשובות לפניכם

ב-1993 כשג'ו שביידן עוד היה חבר בסנאט האמריקאי מטעם מדינת דלאוור, הוא פגש שם את טארה ריד, עובדת זוטרה כבת 29. לדברי ריד, הוא זרק הערות מיניות לא פעם ואף ביקש ממנה שרק היא תגיש את המשקאות הקלים באירועים ובלשכתו, כדי שיוכל להסתכל על גופה.

לטענת ריד, ביידן היה נוהג לשלוח אליה מסרים דרך גורמים מגוף שלישי, שהוא חושק בה ושהוא חושב שהיא יפה. אבל, השיא היה כאשר לדברי ריד, ביידן אחז בה בפתאומיות ללא שום התראה מוקדמת, כשלתדהמתה לא ראתה אף איש במסדרון גבעת הקפיטול, שם הותקפה כדי שתוכל לקרוא לעזרה כלשהי.

ריד טוענת שביידן, בלי לומר מילה, הצמיד את ידיו מתחת לבגדיה ואט אט ביצע בה את זממו תוך כדי שהוא מנשק אותה. היא מספרת שהצליחה לבסוף לחמוק מביידן, כשהוא מצידו מטיח בה הערות מלגלגות כגון "שמעתי שאת מחבבת אותי".

נשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן
"Vice President Joe Biden visit to Israel March 2016" by U.S. Embassy Jerusalem is licensed with CC BY 2.0. To view a copy of this license, visit https://creativecommons.org/licenses/by/2.0/

אז מה הניא את ריד מלהגיש תלונה נגד ביידן? ומדוע התקשורת לא מתלהבת מסיפור זה? ריד טוענת שהיא אכן פנתה לתקשורת באפריל האחרון, אך לא ציינה את שמו של ביידן (כנראה מפחד) ואף הגישה תלונה כדי להראות רצינות בפני אתר שמרני בארה"ב שפרסם את סיפורה.
עוד מוסיפה ריד, כי כבר ב-1993 היא ניסתה להגיש תלונה בתוך הקונגרס אך גורמים בסביבת ביידן נקטו בצעדים נגדה על מנת שתרד מהמהלך ובין היתר קיצצו בסמכויותיה והעבירו את משרדה לחדר נטול חלונות.

ריד היא אחת משבע נשים שהתלוננו על התנהגות לא הולמת מצדו של ג'ו ביידן. בתלונותיהן הן מתארות כי נהג ללטף בצווארן ואף לשחק להן בשיער. ביידן בתגובתו הראשונה אמר כי נהג בתום לב וללא כוונה מינית ומעתה יכבד יותר את המרחב הפרטי של הנשים שסביבו. לאחרונה, ביידן מכחיש בתוקף את הטענות נגדו. לרשת msnbc הוא אמר: "לא, זה לא נכון, אני אומר זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים. זה מעולם, מעולם לא קרה".

כנגד ריד, קמו טוקבקיסטים רבים ברשתות החברתיות שטענו כי היא מנסה להפיל את ביידן בטענות כוזבות משום שהיא תומכת נלהבת של יריבו מהפריימריז האחרונים לנשיאות מצד הדמוקרטים, ברני סנדרס. בנוסף, תחקיר בעיתון המפורסם "ניו יורק טיימס" דיווח כי ערך תחקיר מעמיק סביב סיפורה של ריד ועלה מכך שאף איש צוות מאותה העת לא צידד בריד ואישר את דבריה.

מנגד, חברה של ריד אישרה כי שמעה על המקרה כבר ב-1993 וחברה נוספת סיפרה כי שמעה על המקרה ב-2008. אחיה של ריד מצדד באחותו וטוען גם הוא שאחותו סיפרה לו על המקרה. ריד מבחינתה מודה שהיא תומכת בסנדרס, אך מכחישה בתוקף כי זה המניע שלה לטענותיה. גם את הטענות שטראמפ עומד מאחוריה, או רוסיה, היא דוחה על הסף.

היום ישנן קריאות רבות לחקור את הסיפור ואף פורסמו מאמרים בעיתונים מרכזיים בארה"ב סביב הנושא. עיתון "הטיימס" טוען כי דרשו כבר ב-2018 לחקור לעומק את התלונות על התקיפות, של השופט העליון ברט קבאנו ושל ג'ו ביידן.

מלבנון לאריאל

היא לא מגדירה את עצמה כערביה, נולדה בלבנון ודוברת ערבית. סנוו אייט, נוצריה בת למשפחת צד"ל מדברת על הקליטה בארץ, חווית הלימודים באוניברסיטה ישראלית לצד יהודים וערבים, ושמירה על התרבות והזהות לאורך השנים

כתבה:מיכל עמיצור / ערכה: הודיה גרוס

סנוו אייט יונס (22), סטודנטית שנה א' לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל בשומרון. נוצריה לבנונית, בת למשפחת צד"ל המתגוררת במעלות. סנוו היא הדוגמה החיה לשילוב ומגוון הסטודנטים הלומדים באריאל. היא משמשת כנציגת שנתון של המסלול שלה באוניברסיטה. בעוד שבארץ מולדתה מתקיימת מחאת אזרחים שרוצים שינוי, היא פועלת כאן כדי לגשר בין הלאומים השונים.

"בשנת 2000 עלינו לארץ, כל מי שגר בישראל והוא לבנוני היה חלק מצבא דרום לבנון, צד"ל, מלבד יהודים לבנונים שניצלו את ההזדמנות ועלו איתנו לישראל". עד שנת אלפיים, ברצועת הביטחון הצפונית של ישראל היו כשלושים וחמישה מוצבים של מיליציה צבא דרום לבנון שפעלו בשיתוף פעולה עם ישראל. לאחר הנסיגה מלבנון, כ-6000 חיילי צד"ל, חששו מטבח שיעשה בהם על ידי ארגון חזבאללה ותומכיהם ועברו את הגבול לישראל תוך שהשאירו את רכושם ומשפחתם מאחוריהם. רובם התיישבו ביישובי הצפון הגדולים: נהריה, מעלות, קריית שמונה, טבריה, כרמיאל וצפת.

"נולדתי בלבנון, אמא שלי בחרה לי שם סנוו אייט, הפירוש של זה שלג לבן. זה היה בשביעי לראשון, באותו זמן ירד שלג בלבנון, והייתי תינוקת לבנה ובהירה. כשעליתי לארץ הייתי בת 3, אבל אני זוכרת את הכל. בהתחלה כולם הגיעו לצפון הארץ, מטולה, קיבוץ שלומי, והכנרת. היה הרבה בלבול, מה יעשו איתנו איך יחלקו את הקהילה. איפה נתיישב, כמה זמן נשהה והאם נחזור או לא נחזור? היה בלאגן גם פה וגם בלבנון".

סנוו בילדותה.

רוב אנשי צד"ל שהגיעו לארץ הם נוצרים, מעט מוסלמים וקצת דרוזים. לאנשי צד"ל ניתנה האופציה להגר גם למדינות נוצריות שרצו לקלוט אותם ופתחו את שעריהן, היו רבים שהיגרו לחו"ל וכמו כן נותרו קהילות גדולות של אנשי צד"ל בצפון הארץ.

"כשהגענו לארץ לערבים במדינה היה קושי לקבל אותנו, באותה תקופה עוד לא היה כל כך אנשים ערביים ציוניים. כולם היו אנטי. זה לא כמו היום שיש יותר מקום לדיבור ולשיח. אז הם ראו בנו גם כסוג של אוייבים ובוגדים ששיתפנו פעולה עם צה"ל וישראל". לאחר כמה מקרים בודדים של התנקליות שונות המדינה הבינה שיש צורך ליישב את קהילות צד"ל בין יהודים וכך משפחתה של סנוו הגיעה לעיר מעלות. על אף ההתיישבות בקרב היהודים בבית המשיכו את המסורת. "כל הזמן מספרים לנו למה עלינו, איך עלינו, את כל הסיפור. גם מבחינת חתונה וכאלה כשאת גודלת, ההורים משדרים סוג של אל תתחתנו עם ערבים, עדיף עם לבנונים, אין לנו נגיד בעיה עם יהודים וכאלה, אפילו יש צד"ל שהתגיירו. לא הרבה אבל אין בעיה".

הקליטה והשהות בארץ לא הייתה פשוטה לכולם. "כשהיינו בלבנון היה כל מיני דרגות, צה"ל גייס כל אחד לתפקיד אחר, נגיד לאבא שלי היה תפקיד מאוד בכיר לעומת אבא של מישהי אחרת. כשהגענו לארץ חלק מהלבנונים חולקו למשרד הביטחון, וחלק תחת משרד הקליטה. כל אחד קיבל כסף ותקציב מחיה בהתאם. נגיד אבא שלי היה מפקד אלוף משנה ביחידה סודית 504 בזכות זה קיבלנו בית מהמדינה, והוא על שמנו. 

ההורים מקבלים פנסיות, קצבאות, הכל. כאילו הוא עדיין בצבא. בעצם המדינה אחראית עלינו עד הדור השלישי. זאת אומרת עד הילדים שלי המדינה דואגת לנו. הם גם נותנים כסף למי שחוזר. סכום כספי, סוג של עידוד כזה שתחזרי, אבל מצד שני אנחנו גם עוזרים לך, את תעשי את הבחירה. את רוצה להיות ישראלית או שאת רוצה לחזור ולהיות לבנונית?" גם חברים וחלק ממשפחתה חזרו ללבנון. "יש לי קרובי משפחה שחזרו ללבנון, יש לי דודה שהיגרה לאוסטרליה בזכות הדבר הזה. דודה אחרת שחזרה ללבנון ואז הגרה משם לאיטליה".

גבול ישראל ולבנון. צילום: lebnen Jnoubi Tsadal

בקרת בלבנון מאז?

"לא, אסור לנו. מי שרוצה לחזור עושה החלטה גורלית שזה לחזור לנצח. אנחנו מצפים שיהיה שלום. חלק הולכים לחו"ל. יש מלא לבנונים בחו"ל, בחו"ל יש לבנונים בערך פי שלוש מהאוכלוסיה בלבנון עצמה." מעבר למשפחה שחזרה נותרו שם מאחור גם הסבים והסבתות משני הצדדים, דודים ודודות. הם מתקשרים דרך טלפון, ונפגשים הרבה בחו"ל, באיטליה, קפריסין, ועוד מדינות אליהן הם טסים במשך השנה.

מאז שעלו ארצה התפצלו קהילות הצד"ל בצפון, "הקהילה של הצד"לניקים מקורבים אחד לשני ועם הזמן נטמענו עם היהודים. רב הצד"ל מעדיפים לגדל את הילדים שלהם בין יהודים. מגיל קטן הייתי בגן של יהודים. למדתי באורט מעלות שזה בית ספר יהודי לכל דבר, הייתי בכותל, בקברי צדיקים. אני יודעת את הכל כמו כל תלמיד ישראלי" היא מספרת. לאחר התיכון התגייסה כמו כל אזרח ישראלי לצה"ל. היא שירתה בשח"ם ,המשטרה הכחולה, והייתה עוזרת של ראש משרד התנועה. לאחר השירות הצבאי היא החליטה שהיא רוצה ללמוד אדריכלות באוניברסיטת אריאל.

"אומרים שאנשים שחוו הרבה תרבויות יש לנו משהו אקסטרה כזה. לי יש נטייה לקלוט שפות". היא דוברת אנגלית, ערבית, ועברית כמובן, קצת צרפתית וחלק ממשפחתה יודעים איטלקית. "אחותי הבכורה למדה באיטליה. אנשים שעברו שינויים בגיל קטן קל להם להסתגל. אם נגיד תזרקי אותי עכשיו איפשהו אני ישר מסתגלת". היא דוברת את השפה הערבית אבל במבטא אחר "קוראים לזה להג אחר, להג לבנוני. נגיד אם אני ידבר עם ערבים באוניברסיטה ישר יגידו לי 'אה את לבנונית'. בערבים ישר את יכולה לזהות. נגיד אצלנו יש מבטא יותר חלקלק מתפנק כזה. אנחנו האשכנזים של הערבים". למרות שבלבנון עם הזמן יש ריבוי של המוסלמים מקורה היא בנצרות. לבנון קיבלה את העצמאות שלה מצרפת, וצרפת נתנה את הריבונות לנוצרים. משמעות הדבר היא שהנשיא יהיה נוצרי. "אצלנו זה נשיאותי לא פלמנטרי כמו בארץ, ממשלתי. הנשיא מחליט הכל והראש ממשלה הוא הדמות הנציגותית. אז המוסלמים רוצים שהם ישלטו, במיוחד כיום שהם רוצים לאסלם את כל העולם. הם מאוד רוצים להשפיע בלבנון ושהיא תהפוך להיות יותר ערביה". לדבריה בחיי היומיום של הלבנונים אין סממנים ערביים כל כך.

החלום של סנוו תמיד היה להיות אדריכלית, משהו מצליח וגדול.  "הכרתי פה אנשים לפני שבאתי ללמוד כאן. בהתחלה רציתי ללמוד באיטליה, ואז מה שהכריע זה שלא רציתי להרחיק את עצמי מהמשפחה וההורים, כי התא המשפחתי אצלנו מאוד חשוב. אמרתי אני אצליח פה בשפה העברית ואז עם הזמן אני יעבוד בחו"ל. כי אם אני אצליח פה אז זה לא משנה באיזה שפה אני אעבוד. אני שמחה שבחרתי באריאל, באמת. המערכת מאוד מסודרת, נותנים לך יחס אישי. יש מענה ואכפתיות. המרצים של אדריכלות מושלמים".

החברים מהתואר

בשנה שעברה היא החלה ללמוד במכינה לקראת התואר, בעקבות כך ובשל ההיכרות עם האנשים, היא חוותה נחיתה רכה יותר לשנת הלימודים. בתחילת השנה נבחרה סנוו להיות נציגת שנתון של השנה שלה באדריכלות. "התחברתי מאוד לכולם, ואני בן אדם מאוד אחראי ומסודר, אני אוהבת לטפל בדברים, וגם אני מבינה את שני הצדדים את הערבים ואת היהודים אז אני חושבת שהתפקיד הולם את זה. אז הייתי צריכה לעבור ראיון אצל טל הנציג של הפקולטה. בעקבות זה היה לי יותר אכפת"

שנה שעברה במהלך היותה במכינה היא התגוררה במעונות הסטודנטים, "עזבתי בחופש ועכשיו אני ברשימת המתנה אז אני גרה פה בדירה באריאל. אבל לא קשה לי להסתגל זה סבבה מבחינתי". כאשר היא גרה במעונות היא גרה עם בנות יהודיות "כתבתי שאין לי בעיה להיות עם כל אחד. באמת הסתדרתי מעולה ואנחנו עד היום בקשר".

סנוו מאוד חברותית, לא רק בפקולטה שלה באדריכלות, "אני יושבת בספריה וכולם יגידו לי שלום למרות שיש אנשים שאני לא מכירה". אולם, לא כך היה מההתחלה. "כשהגעתי לאריאל חיפשתי עבודה והגעתי ליישוב איתמר, רציתי לעבוד שם במעון. חבר שלי אמר לי בואי נבדוק רגע במפה איפה זה, כשראה שזה באזור נובלס הוא אמר לי 'את הזויה איך את הולכת לשם'. העובדת משם אמרה לי שיש קו אוטובוס לשם אז אמרתי לו שהוא סתם מגזים. בדרך הבנתי על מה הוא דיבר, הגעתי לשם והעובדת שאלה אותי מי אני, מאיפה הגעתי, ואם אני רוסיה? לא ידעתי אם להגיד לה שאני צד"לניקית, חששתי שהיא לא תדע מה זה. ורק התחלתי ולא רציתי שהיא תפטר אותי מדי, אז אמרתי לה כן אני רוסיה. בסוף לא המשכתי לעבוד שם כי זה היה רחוק אבל הן באמת היו מקסימות. החלטתי אחרי שבועיים שזה לא מתאים לי".

בשנה הראשונה שלה באריאל היא כמעט ולא דיברה בערבית, "לא ידעו שאני לבנונית או שאני דוברת ערבית, עם הזמן אנשים שומעים ומגלים. היום כולם מכירים אותי ויודעים. היום אני לא יכולה להסתיר את זה". החשש לדבר את השפה הייתה מכך שלא ידעה מול מי היא עומדת "אנחנו קרובים לאנשים שהם כן אוייבים בסופו של דבר, לכן רציתי להכיר כמה שפחות ערבים במיוחד אם אני יודעת שהם אנטי ישראל".

עם זאת השילוב שלה באריאל לא היה קשה במיוחד, "בגלל שאני לבנונית וצד"לניקית אני לא מרגישה בכלל הבדל, כי אני מגיל קטן אני חיה בין יהודים, שכנים שלי יהודים, בשישי הם קוראים לי להדליק את הדוד או אם נקטע להם החשמל. יש לי שכנים שהם חרדים נורא. ובכיפור אני רגילה שהעיר מושבתת ואנחנו יוצאים ומברכים אותם. אני חיה כל הזמן בין יהודים. זה כמו יהודים שחיים בחו"ל אז נכון שהם בין נוצרים אבל הם מכבדים. הם לא מסתכלים עליך בצורה מוזרה. גם המבטא שלי לא מסגיר אז אנשים לא יודעים. אנשים שפוגשים אותי בהתחלה לא ידעו שאני לבנונית. כשלא יודעים מה את אז ברושם הראשוני התייחסו אלייך כאל מי שאת, ועם הזמן שאני אגיד לך שאני לבנונית את לא תגידי אה היא ככה וככה, אז זה מאוד עוזר לי".

מקורבי צד"ל בגדר הגבול בין ישראל לדרום לבנון. צילום: משה מילנר/לע"מ.

על אף השייכות והחיבור בין העולמות עדיין חסר לה המקום שלה. סנוו היא לא הצד"לניקית היחידה באוניברסיטה, כיום יש עוד שני סטודנטים נוספים בני משפחות צד"ל. "כל הזמן תהייתי כמה נוצרים יש באוניברסיטה. במיוחד אני כי אכפת לי". היא טוענת כי באוניברסיטה יש ייצוג לדרוזים ועושים מפגשים למגזר, לסטודנטים המוסלמים עושים משהו לחג הרמדאן. "אני לא יודעת מה כמות הנוצרים שיש ואם יש תקציב לזה. אבל נשמח שיתייחסו גם אלינו, ואני בטוחה שאני לא הנוצריה היחידה. יש גם רוסים שאנחנו לא יודעים עליהם, או כאלה שמגיעים מחו"ל. אז שיהיה ערב חגיגי כזה, של חג המולד, מסיבה, להראות סממנות לזה. ניסיתי לברר איזה חגים מותר לנו להחסיר כי אנחנו לא יודעים".

על אף ההשתלבות הטבעית לא נעשה כל צעד בעת הרישום לאוניברסיטה כלפי היותה נוצריה. "אם הייתי מגיעה לא כלבנונית רגילה אלא כנוצריה, אז יש פחדים וקשיים. חשוב שיושבים אחד על אחד לייעוץ באוניברסיטה יגידו את הזכויות שהאוניברסיטה נותנת בחגים, שידברו אליך כנוצריה. שהסטודנט ידע שיש פה מישהו שדואג לו, זה גם מקל על הלימודים. אני בן אדם שאוהב לחפש ולדעת, אבל יש אנשים שלא יודעים בכלל לחפש, אז הם מאוד מתקשים. אם האוניברסיטה היייתה למשל נותנת מספרים של נציגים, זה היה נותן יותר נחת".

להיותה צד"לניקית יש משמעות בזהות שלה, "בלבנון יש חשיבות לזה שאנחנו לא ערבים. כי לבנון ביסוד שלה היא הייתה תמיד נוצריה, והנוצרים בלבנון לא דיברו ערבית, הם דיברו לטינית, צרפתית. כשהגיע הכיבוש הערבי יש אנשים נוצרים שלקחו על עצמם את הערביות ואת השפה הערבית, ויש לבנונים נוצרים שלקחו על עצמם רק את השפה, את הערביות הם לא לקחו. הם נשארו לבנונים נוצרים, דוברי השפה הערבית, אבל אנחנו לא ערבים. בחיי היומיום שלנו אין לנו מגבלות של ערבים, קשה לנו ללכת אתם יד ביד. ככה גם באוניברסיטה אני מאוד שונה מהערבים. אנחנו מעדיפים לא להתערבב איתם, נמנעים להיכנס לשיחות פוליטיות כי זה יגמר בריב".

כשמגיעים לוויכוחים פוליטים היא תמיד אומרת את דעתה על דברים, אבל לא תופסת צד. "אני אומרת להם מגיע להם מדינה וגם לכם מגיעה מדינה לא יודעת איפה היא תהיה אבל באו נחיה את המציאות. אני לא קיצונית לשום צד. אני אומרת להם הינה אתם פה אוניברסיטה יש לכם פה חופש דת ועניינים". היא מדברת כמו מישהי מבחוץ. "יש לי את המדינה שלי אני פה כמו בתור אורחת, נכון אני אזרחית ישראלית 100%, אבל יש לי את הלאום שלי לבנון, אז מצידי ששניכם תגורו פה". היא מחשיבה את עצמה ליותר ציונית אך משתדלת שלא להקצין את זה. "הערבים פה חווים סוג של אובדן זהות, כבן אדם אני יודעת מה הזהות שלי אני לבנונית ואני יודעת להגיד אותה. אני גם לא מתביישת בה. הערבים יותר מפחדים להגיד את זהותם. לכן אני לא מורידה אותם, ושומרת על החברות בינינו".

איך את מגדירה את עצמך?

"אם ישאלו אותי מה אני, גם ערבים וגם יהודים וגם בחו"ל האמת אני אגיד שאני לבנונית. כי רוב הצד"לניקים שפה, נכון שאנחנו ציוניים, וחושבים שצריכים להיות פה יהודים, זה גם רשום לנו בברית החדשה, מגיע לכם הזכות להיות פה והכל. אבל מצד שני אני לבנונית, נולדתי שם, אני חייה את חיי היומיום שלי גם כלבנונית, שמרתי על השפה שלי, התרבות שלי. אפילו שנטמעתי בחברה הישראלית".

את הילדים שלה היא חולמת לגדל כלבנונים. "הייתי רוצה שהם יהיו לבנונים, שידברו את השפה הערבית במבטא הלבנוני, שידעו מה זה לבנון, שידעו את הסיפור שלי ואולי גם יהיו שם. מה הדת שלהם זה פחות משנה, אבל מה הלאום שלהם, כן זה חשוב לי, בעייני זה גאווה להיות לבנונית. שירגישו שהם בבית לבנוני, וגם אם הם יהיו בארץ זרה, אני לא אומרת שישראל זרה, היא הבית השני שלי. אני לבנונית אבל גם מאוד ישראלית". היא רואה בישראל כמדינה שפתחה לה פתח. "אני רוצה להישאר פה טוב לי פה כלכלית והכל ואני יכולה לאהוב את לבנון גם בלי להיות בתוכה. זה חשוב לקחת את הדברים הטובים מכל תרבות שאנחנו נמצאים בה. ולכן אני לא רואה שוני כל כך בין התרבות הלבנונית לישראלית, יש לנו את התא המשפחתי הדומה, הערבית והעברית שמאוד דומות".

מפת לבנון

היא טוענת שהלבנונים מתונים, ורק רוצים שקט. "בלבנון הזרם המוסלמי מאוד מתון. פה בישראל זה הסוני שזה זרם מאוד קשה, נגיד דאעש זה סונים. אבל בלבנון גם נסראללה הוא שייעה, נכון שהם בריב עם ישראל אבל זה לא כמו דאעש שרק רוצה להרוג. המוסלמים שם הם יותר מתונים, פחות דתיים, יותר ליברלים בחיי היומיום שלהם. מבלים, ורוקדים". רק לאחרונה עלו ההפגנות בלבנון בקריאה לעורר שינוי. "הם לא רוצים הרס, האנשים שם עשירים, ושמחים. יש שם שלוחות של אוניברסיטאות מהעולם, בתי חולים ברמה גבוהה אבל אם לך כסף אתה תמות. לכן יש רצון לשינוי. אם אומרים שבארץ יש בירוקרטיה בלבנון זה הרבה יותר, סבתא שלי שרצתה לטוס לקפריסין, שבוע וחצי עד שאישרו לה. לכן הרבה מהצעירים היגרו לארצות שונות ורוצים שינוי אמיתי".

את ההבדל בין המוסלמים באוניברסיטה לעומת הצפון היא מתארת כ"בני ברק" של האוכלוסייה הערבית מוסלמית. "יש פה אנשים שאני אומרת להם שאני נוצריה לבנונית והם לא יודעים מה זה, סבבה את נוצריה אבל את מדברת ערבית אז במה את שונה מאיתנו? יש להם הרבה יותר קיבעון". סנוו מספרת כי בחיים שלה היא לא חוות גזענות, אף פעם. "אני לא יודעת אם אני נציגת שנתון הראשונה שנוצריה, אבל לבנונית אני בטח הראשונה". דבר שכבר מראה על ההשתלבות שלה כחלק מהכלל. "אני גם עושה לק ג'ל, יש לי המון לקוחות ערביות ויהודיות. הערביות אמרו לי איזה כייף שיש לנו מישהי שמדברים איתה בערבית והיא מבינה אותנו".

בנוסף לכל מה שהיא עושה ופועלת, סנוו לוקחת חלק במלגת חונכות סטודנטים. ליווי לאנשים שיש להם קשיים בשפה בייחוד מדוברי ערבית. "אני עוזרת לסטודנטים בכתיבה מדעית, יש פה סטודנטים שאני יושבת איתם והם לא יודעים כלום". גם כנציגה היא מכירה בקשיים של הסטודנטים מהמגזר הערבי "באה אלי מישהי מהכיתה שלי ושאלה אותי 'אם אני רוצה להתפלל מה אני עושה?' אמרתי לה תקשיבי אני יכולה לברר לך אם יש מקום תפילה, אם לא יש את הקומה העליונה שאף אחד לא רואה את יכולה לשים נגיד שטיח ולהתפלל. המלצתי לה לשאול ערבים מוסלמים שפה הרבה שנים אם יש פה מקום תפילה בכללי, ובאמת לפי מה שהבנתי אין".

היא מספרת על קבוצת פייסבוק של סטודנטים ערבים מהאוניברסיטה, בקבוצה הסטודנטים מעלים קשיים שעולים להם במהלך הלימודים ותומכים אחד בשני, בין הנושאים שעלו בקבוצה היא מספרת על הקושי במעבר המחסומים. "אותי אישית לא עוצרים, ואם מציגים תעודה שהיית בצבא משחררים אותך מהר. אבל אני יודעת שיש הרבה מוסלמים שחוזרים הביתה ועוצרים אותם לבידוק בטחונים למשך שעה. זה סטודנטים עם אזרחות ישראלית אבל רק בגלל המראה הערבי שלהם עוצרים אותם. זה באמת עצוב, אתה בא לפה ללמוד, יש לך קשיי התמודדות והתהקלמות, וגם כשאתה יוצא בחזרה הביתה מקשים עליך. אני חושבת שאולי האוניברסיטה צריכה ליצור איזה שהוא הסכם או אישור לפתור את המצב".

בקרוב יחגגו הנוצרים את חג המולד והשנה החדשה, אך לא ברור מה המשמעות לכך מבחינת האוניברסיטה. "ביררתי מול המגזר הערבי, ובנתיים מה שהשיבו לי שהם גם מבררים מול המדינה מה החוק של המל"ג. ניסיתי להסביר לה מה עדיף, כי אין להם נציג נוצרי, יש להן נציגות מוסלמיות. אני ספציפית משהו מיוחד שאני לא ערביה אני לבנונית נוצריה, ואני רוצה שיהיה לי ייצוג לאו דווקא ערבי, שמישהו ידע על החגים שלנו".

מיצג מחזור שנעשה בלבנון ומבקש שינוי במדינה.

הקושי הוא לא רק בייצוג, היא מסבירה שיש גם קשיים של מרחק. "רוב הנוצרים שפה הם מהצפון, אם מישהו רוצה לנסוע הוא צריך להגיע לערב חג. עזבי את המל"ג, מטעם האוניברסיטה אני צריכה את האישור. כי זה לא שאני באוניברסיטה בחיפה שזה חצי שעה נסיעה. זה 3 שעות נסיעה". אין לה תלונות כלפי מישהו מסויים אך היא מבקשת עזרה, "מעטים האנשים שבאמת אכפת להם מכולם. זה משהו אנושי כזה אין מה לעשות כל אחד דואג לעצמו, אבל אם יש נציג לכל מגזר, צריך שיהיה גם נוצרי כי לדעתי המגזר הזה היום מתפספס. גם שנה שעברה הייתי פה וזה לא עלה, וגם השנה החג מתקרב וזה לא נראה באופק".

מלכי ספרד: הליגה הספרדית כובשת את העולם

סיכום עשור של שליטה מוחלטת: הליגה הספרדית ושחקניה הפכו זהב כל דבר שנגעו בו

כתבה: סתיו מלמד / ערך: רועי גרינולד

הליגה הספרדית בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 הייתה פחות בשליטה, וזכתה בפחות תארים קבוצתיים ואישיים. היא הפתיעה וקטפה בעשור האחרון כמעט כל תואר אפשרי שכל שחקן או קבוצה רק יכולים לחלום עליו. אז אם נתחיל בתארים אישיים, כדור הזהב, אשר מוענק פעם אחת בשנה לשחקן הכי טוב של העונה. במשך העשור האחרון זכו בתואר כדור הזהב שלושה שחקנים בלבד, ביניהם ליאו מסי אשר מוביל את הרשימה, כריסטיאנו רונאלדו ולוקה מודריץ' שבידו רק זכייה אחת.

פרס אישי נוסף הינו "נעל הזהב האירופית" המתאפיין בסוף כל שנה בפרס הניתן לשחקן שהבקיע את מספר השערים הגבוהה ביותר בסוף כל עונה. גם פה כריסטיאנו רונאלדו, ליאו מסי ולואיס סוארס שולטים ביד רמה.

בואו נעזוב לרגע את התארים האישיים, ונסתכל על התארים הקבוצתיים. קבוצות הליגה הספרדית השתלטו בעשור האחרון על הגביע עם האוזניים הגדולות, שכולנו מכירים אותו כ-"גביע ליגת האלופות", ברצלונה (פעמיים), ריאל מדריד (4 פעמים). בנוסף, אתלטיקו מדריד הגיעה לגמר וסיימה כסגניתה של ריאל מדריד פעמיים.

לאחר זכייה בליגת האלופות של אירופה, הקבוצה המנצחת מתמודדת ב"גביע העולם לקבוצות",  שמתחרה במשחק אחד מול אלופת דרום אמריקה/אפריקה. שוב הליגה הספרדית מעל כולם, ובגדול. ניתן לראות זאת שבכל פעם שהגיעו ברצלונה וריאל למדריד לגמר מחזיקות הגביעים העולמי הקרב הסתיים כשהן בצד של המנצחים, מה שמוכיח שוב ושוב שהליגה הספרדית היא החזקה מכולם מאז תחילת המילניום. פרשן הליגה הספרדית בערוץ ONE טוען כי "הליגה הספרדית היא החזקה בשנים האחרונות משתי סיבות עיקריות, לאחת קוראים ליאו מסי ולשנייה כריסטיאנו רונאלדו. אם לא יהיו שינויים מיוחדים צפויים שינויים דרסטיים בסדר הכוחות בכדורגל האירופי בפרט והעולמי בכלל".

לסיכום, בעשור האחרון ברצלונה השיגה 23 תארים, ריאל מדריד הצליחה להשיג 17 תארים. אף קבוצה אחרת לא הגיעה למספרים הללו. למסי ורונאלדו, יש ביחד רק בעשור האחרון בלבד, 704 שערים. זהו מספר העולה מעל כל המצופה והצליחו ביחד להגיע לכמות שאפילו עוקפת קבוצות שלמות, וביניהן: מנצ'סטר יונייטד (אנגליה, 688 שערים), טוטנהאם (אנגליה, 657 שערים) והגיעו למספר דומה כמו של ארסנל (אנגליה, 704 שערים). זכינו בעשור האחרון לקבל תצוגת ראווה מדהימה משני שחקנים שהצליחו ביחד או לחוד לקטוף תארים מרשימים, ולרגש אותנו, ככל הנראה כאלו שלא נראה בעשור הבא, אבל מי יודע?

כולנו יהודים: הקשר עם יהודי התפוצות

שירות לאומי חוצה גבולות הוא שליחות בפני עצמה. עמותת 'בת-עמי' בשיתוף תנועת 'בני עקיבא העולמית' ו'המזרחי העולמי' מפעילים בכל שנה כמאה בנות שירות מסביב לעולם. משמעות המשאב הלאומי של יצירת קשר עם יהודי התפוצות, חיבורם לציונות וערכים ועל ההתבוללות ההולכת וגוברת בקרב יהודי העולם

כתבה: הודיה גרוס / ערכה: מיכל עמיצור

כולנו מכירים את בתי חב"ד הפזורים בכל קצוות העולם ומהווים מקום חם ובטוח לישראלים שבחו"ל. אך יש עוד אנשים שמקדישים זמן מחייהם לשליחות בתפוצות וביניהם בנות השירות הלאומי. את השירות מקיימות הבנות מטעם עמותת 'בת עמי' המשמשת לארגון השירות הלאומי בתפוצות בשיתוף תנועות 'בני עקיבא העולמית', 'המזרחי העולמי' וארגון 'תורה מציון'. 

אוהד טל, מנהל מרכז השליחות המזרחי העולמי בקריאה לבנות לבוא ולהצטרף לשליחות בתפוצות
מתוך עמוד היוטיוב של עמותת 'בת עמי'

רוב הצעירים בישראל משרתים את השירות הצבאי או הלאומי שלהם בגבולות הארץ. אומנם יש כאלו שיוצאים למבצעים נועזים בארצות השכנות לנו אבל בדרך כלל זה לטווח קצר. ישנן בנות אשר בוחרות לצאת מאזור הנוחות שלהן ולתרום את השנה השנייה של השירות הלאומי שלהן דווקא בחו"ל במטרה לחזק את הציונות בקרב אלו שבחרו שלא לגור בארץ.

בנות שירות ושליחים מטעם 'תורה מציון' בממפיס, תמונה באדיבות: עדינה גרוס, בת שירות בממפיס

לא מספיק לרצות לצאת לשליחות, בשביל להתקבל לכך קיים תהליך מיונים שאינו פשוט ומהיר. תנאי הסף הראשוני הינו שהבנות יהיו אחרי השנה הראשונה של השירות. לאחר מכן, עליהן לעבור שלל ראיונות פרטניים וקבוצתיים עד להודעת התאמה לשירות. גם כאן התהליך לא מסתיים, הבנות עוברות בדיקות התאמה לבת זוגתן לשליחות, דבר הדומה קצת לשידוכים בין בני זוג. הצוות של עמותת 'בת עמי' מצוות את הבנות בזוגות, דבר הקובע עם מי יהיו ביחד במהלך השנה הקרובה. בדרך כלל, כל זוג יפגשו בארץ על מנת לוודא שהן אכן מסתדרות יחד ומשם יצאו לחיפוש קהילה המתאימה לשתיהן. כחלק מהקשר של עמותת 'בת-עמי' עם התפוצות קיימות קהילות שונות ברחבי העולם אליהן ניתן לטוס. אוסטרליה, גרמניה, שווייץ וארצות הברית הם רק חלק מהמקומות ביניהם צריכות הבנות לאתר את המקום השירות הנכסף.

השלב הקשה מכל הוא שלב הפרידה מהמשפחה, הבנות יודעות שהן הולכות להיעדר מהבית למשך השנה הקרובה, אולם ישנה יש גם תחושה של התרגשות באוויר, יציאה לדרך חדשה. עם הזמן המקום החדש הופך למוכר ונעים אך במקביל גם הגעגוע לבית גובר.

הקשיים לא מסתיימים בפרידה מהארץ, קליטת השפה היא לעיתים מורכבת, המנטליות השונה ובעיקר המרחק מכל המוכר והידוע גורמים לשנה להיות מאתגרת יותר משירות רגיל. הבנות מגיעות לקהילות יהודיות ברחבי העולם ולרוב מתארחות בבתים של תושבים. במהלך היום הן משולבות בבתי הספר היהודים ואחריות על פעילויות חברתיות סביב ערכים וציונות. בשעות אחר הצהריים הרבה מהבנות שותפות לפעילות בסניפי תנועת הנוער העולמית של בני עקיבא ומוסיפות ליצירת הקשר דרך דור העתיד.

פעילות חינוכית בעברית בבית ספר בממפיס, ארה"ב
תמונה באדיבות: עדינה גרוס

אחת הדוגמאות למקומות השירות אלהם מגיעות הבנות הוא ממפיס. ממפיס היא העיר השנייה בגודלה במדינת טנסי שבארה"ב. רק לאחרונה הגיעה לשם לביקור סיוון רהב מאיר, כתבת חדשות 12, שיצאה לשנת שליחות עם משפחתה בארה"ב. היא סיפרה כי הרב בנימין לרפילד, רב המקום, אמר לה כשאסף אותה משדה התעופה של ממפיס, "ברוכה הבאה לאמריקה האמיתית". "כעבור יממה וחצי ו-8 הרצאות בעיר, הבנתי על מה הוא מדבר. זו הפעם הראשונה שלי בקהילה כזו: מרוחקת, קטנה, בקצב אחר לגמרי, עם אתגרים אחרים לגמרי. כשידברו על 'יהדות ארצות הברית' לרוב לא ידברו עליה". כך כתבה בעמוד הפייסבוק שלה.

סיוון רהב מאיר בביקור בממפיס, במפגש עם בנות השירות והשליחים במקום.
תמונה באדיבות: עדינה גרוס

השליחות אינה חשובה רק ליצירת הקשר עם יהודי התפוצות: כ-8.1 מיליון יהודים חיים מחוץ לישראל (מתוכם כ-5.7 מיליון בארה"ב), בעוד שבישראל חיים כ-6.6 מיליון יהודים. כך עולה מהאומדנים המעודכנים של פרופ' סרג'ו דלה פרגולה מהאוניברסיטה העברית. נראה כי כמות היהודים המתגוררים בחוץ לארץ גדולה מכמות היהודים המתגוררים בישראל. על כן יש לעודד עלייה לישראל ולשמור על קשר בין היהודים ברחבי העולם. כמו כן, נושא ההתבוללות לא מוסיף למצב, וכן הישראלים היורדים מהארץ למדינות אחרות.

מידי שנה שולחת עמותת בת-עמי כמאה בנות שירות אל מעבר לים. ההשפעה שלהן רחבה ומשמעותית. ילדים רבים רואים בהן מקור השראה וחיזוק של הערכים הציונים. לא פעם בני נוער מעידים שהדמויות של בנות השירות והשליחים שליוו אותם לאורך השנים הם אלו שגרמו להם בגיל מבוגר יותר לעשות עליה ולבוא לגור בארץ. כמו כן, קיימת השפעה ארוכת טווח, לאחר זמן השהות בחו"ל. כאשר הן חוזרות לארץ בתום השנה, האנשים והתלמידים אתם נפגשו במהלך השנה יודעים שיש להם כתובת בארץ. ובעצם יוצרים את הקשר החזק ביותר בין הארץ ליהודי התפוצות.

אין ספק שלבחור לשרת את מדינת ישראל מחוץ לגבולותיה היא החלטה אמיצה, אך היא גם מתגמלת וחשובה בין אם לפן האישי אישיותי ובין אם למשאב הלאומי הנוצר בקשר זה.

טירוף האבוקדו

מאת אביגיל ישועה

מה משמעות השם אבוקדו, מתי הוא הגיע לישראל ומה אפשר לעשות איתו חוץ מלאכול? כל מה שרציתם לדעת על הפרי הטרופי

כבר שנים שהאובססיה העולמית לאבוקדו אינה דועכת וחובבי הפרי הטרופי זוכים לעדנה שאין כמוה. מסעדות, מוצרי קוסמטיקה וגלידריות אימצו בחום את הפרי הירוק והפוטוגני שהשתלט גם על הרשתות החברתיות, והפך למסחטת לייקים יקרה ובלתי מעורערת. מה הסיבה למחירו הגבוה, מתי הפך לקינוח פופולרי והאם הטירוף סביבו עתיד להימשך? יצאנו לבדוק מה סוד הקסם של הפרי הכי טרנדי של 2018 . פייר, התאהבנו.

"האופן שבו פירותיו גדלים על העץ, מזכיר שק אשכים"

אבוקדו הוא עץ פרי קדום שזקוק לאקלים טרופי כדי לגדול. שמו האקזוטי מגיע מהשפה האצטקית, בה הוא נקרא "ahuacati" או בעברית "אשך", בגלל שהאופן בו פירותיו גדלים על העץ מזכיר שק אשכים.

מוצאו של האבוקדו במרכז אמריקה ומשם הפיצו אותו הספרדים, תחילה לאמריקה הדרומית ובהמשך לאפריקה וחלקים מאסיה. לארצות הברית הגיע הפרי רק בתחילת שנות העשרים וכך גם לישראל. אם זאת, נטיעת מטעים בהיקף ניכר התחילה בארץ רק בשנות ה-50.

"קוראים לזה שגעת"
ה"זהב הירוק", "פלא טרופי", "טירוף האבוקדו" ו"פריחתו של גן העדן" הם רק חלק משמות התואר שהוענקו  למאכל הטרנדי והלוהט של 2018. בשנתיים האחרונות הפך הפרי הקדום (12,000 שנים לפחות) לכוכב אינסטגרם פוטוגני, יקיר התזונאים וסופר-פוד נחשק. אז כמה עולה לנו כל הטוב הזה? מסתבר שהרבה ולא בצדק. "הסיבה העיקרית שהאבוקדו הפך להיות כל כך יקר השנה, נובעת מכך שבעלי הסופרים מרשים לעצמם לקבוע מחירים גבוהים בעקבות הטירוף שנוצר סביבו", מספרת דקלה פוקס, חקלאית המגדלת אבוקדו בשש השנים האחרונות.

דקלה פוקס, בעלת מטעי אבוקדו

מה טווח המחירים שמרוויח החקלאי מהאבוקדו?

"החקלאים מוכרים את הפרי במחירים די נמוכים. זה נע בין 4.5 שקלים לזן אטינגר ל-12 שקלים להאס".

אז בעצם אין באמת סיבה שהצרכן ישלם כל כך הרבה?

"תשמעי, ברור שבסופו של דבר הכל זה עניין של היצע וביקוש ועם הזמן הביקוש רק עולה".

אז המחיר המופקע נובע מכך שאין מספיק אבוקדו לכולם?

"יש המון אבוקדו. ועדיין, בשנה האחרונה זה הפך למצרך בסיסי אצל כל משפחה והוא נחשב לסופר-פוד מבוקש. כמות הנטיעות גדלה מאוד, ובשנים האחרונות נוספו עשרות אלפי דונמים של מטעים בארץ ובעולם".

יש כיוון לירוק?
באקלים אידאלי יכול עץ אבוקדו לצמוח לגובה של כ-30 מטרים. בשל היותו פרי טרופי, מטעיו נפוצים בעיקר במקסיקו, פרו, צילה, ארגנטינה, ברזיל, ארצות הברית (פלורידה וקליפורניה) קניה, דרום אפריקה, אוסטרליה, ניו זילנד ספרד וישראל. "אזור קו המשווה מעולה עבור האבוקדו מכיוון שהוא לא יכול לגדול בתנאים של חום או קור קיצוני. לכן, חוץ מחלקים מסוימים בספרד, שבהם מזג האוויר הוא ים-תיכוני, אי אפשר לגדל אבוקדו באירופה כי פשוט קר לו שם", מספרת דקלה.

"באירופה החליטו שהוא הנבחר" – אבוקדו האס

איפה האבוקדו שלך נמכר?

"חלק בארץ וחלק באירופה. האס הוא הזן העיקרי שנמכר בעולם ולכן אותו אנחנו מייצאים. יש גם זנים ירוקים שהולכים שם די טוב. אבל האס, שהקליפה שלו הופכת לשחורה, הוא הנמכר ביותר באופן משמעותי. הסיבה העיקרית לכך, היא טעמי הנוחות של בעלי הסופרים בחו"ל. בשונה משאר סוגי האבוקדו שמתקמטים כשמגיעים לבשלות, האס פשוט הופך לשחור (הקליפה). בשנים האחרונות החליטו באירופה שהוא 'הנבחר' והם מוכרים אותם בזוגות, כשהם ממש מוכנים לאכילה ולא צריך לתהות מתי יבשילו. זה מאוד מתאים לאירופאים. בשונה מישראל שכאן קונים הכל בקילוגרמים, שם קונים שניים שמספיקים להם ליומיים וכשנגמר קונים שוב. תרבות האכילה שם מאוד שונה".

מתוך האינסטגרם של "The Avocado Show"

למרות הרגלי האכילה השונים, נראה ש"טירוף האבוקדו" רחוק מלפסוח גם על שאר חלקי הגלובוס. "The Avocado Show". או "מופע האבוקדו", היא מסעדת פופולרית, שנפתחה סמוך לאמסטרדם, והתפריט שלה מבוסס כולו על טהרת הפרי הטרופי. לחמניות ירוקות, שייקים ושלל ורסיות של טוסט האבוקדו המפורסם, מוגשות במסעדה בוקר, צהריים ולילה וזוכות לאהדה רבה בקרב ההולנדים והתיירים. בארצות הברית כבר פועלות מסעדות גריל של אבוקדו ובברוקלין משגשג בר האבוקדו, "אבוקדריה". עד כה נראה כי ישראל פיגרה מעט מאחור בכל הקשור לפרי הטרנדי, אך לפני כחודשיים תוקן הנזק ומסעדת "אבוקדה" בתל אביב נפתחה להרצה. המסעדה כשמה כן היא, שמה את האבוקדו במרכז והוא נוכח בה בכל מנה אפשרית. אז מה בתפריט? פנקייק אבוקדו יפני, מגוון רוטבי אבוקדו וגלידה אמריקאית על בסיס הפרי בלבד. מבולבלים? כדאי שתצאו מזה, כי מדובר במעדן.

" משגע לגמרי את שוק הקוסמטיקה"

יפה לך אבוקדו
שמן האבוקדו הוא אחד מהשמנים הצמחיים הראשונים אשר הופקו על ידי תרבויות קודמות. בניגוד לרוב השמנים הצמחיים המופקים מזרעים, שמן האבוקדו עשוי מציפית הפרי, החלק אותו אנו אוכלים. מספר רב של מחקרים שנערכו לאורך השנים הוכיחו את יתרונותיו הייחודיים של האבוקדו ואת יכולות האיחוי, ריפוי, אנטי-אייג'ינג וחידוש הרקמות שבהן הוא התברך. ניסויים קליניים מצביעים על כך שהשמן נספג בעור בקלות רבה יותר מרוב השמנים הקוסמטיים המוכרים. לפיכך ניתן למצוא תכשירים כגון מסכות, קרמים ושמני גוף המבוססים על והפרי הירוק, שמשגע לגמרי את שוק הקוסמטיקה העולמי, ומוכיח לנו (שוב) שהוא כאן כדי להישאר.

"חובבי הפרי עתידים להתמכר"-גלידת אבוקדו

משהו מתוק לסיום

רובנו משתמשים באבוקדו כממרח על לחם, תוספת לסלט או כקרם לחות לפנים. אולם, ישנן אוכלוסיות המתנהגות אל האבוקדו כפרי של ממש: בברזיל מועכים אותו, מסופים סוכר ומגישים כקינוח. האינדונזים מערבבים אותו בחלב, קפה ורום ומגישים כמשקה, בטייוואן אוכלים אותו סטייל "קורנפלקס" והפיליפינים טוחנים אותו עם חלב וסוכר. כנראה שהשימושים המתוקים בפרי הטרופי יכולים להסביר מעט את הטרנד העולמי, שמככב כעת בגלידריות – הכנת גלידה מאבוקדו. הכדורים הירוקים והקרמים מדיפים ניחוחות של הפרי הטרופי. ואיך הטעם? חובבי האבוקדו צפויים להתמכר, אנחנו כבר לגמרי שם.

 

 

עם נאו-נאצים בממשלה: אוסטריה מבטיחה לשמור על היהודים

מאת ארצ'י קגן

אוסטריה דחפה לאישור הצהרה היסטורית של האיחוד האירופי, שבמסגרתה 28 המדינות מתחייבות להיאבק באנטישמיות המתגברת ביבשת ולהעניק לקהילות היהודיות עוד ביטחון והגנה. "היהודים באוסטריה לא מפחדים", אומר מאבטח של הקהילה בווינה

28 מדינות האיחוד האירופי אישרו בתחילת החודש הצהרה הדורשת לנקוט צעדים להבטחת הביטחון של הקהילות היהודיות, המוסדות היהודיים והאזרחים היהודים באירופה על רקע האנטישמיות שמתחזקת. על פי ההצהרה, המדינות מתחייבות להיאבק בפעולות אנטישמיות. ראש הממשלה בנימין נתניהו דחף לאימוץ בהגדרת האנטישמיות החדשה גם כל ביקורת נגד ההתיישבות בישראל, אולם החלטה זו לא התקבלה בנוסח האחרון של ההצהרה.

מי שדחפה לאימוץ ההצהרה בידי האיחוד האירופי היא אוסטריה, הנשיאה התורנית של האיחוד, בעידודו של נתניהו ששוחח על הנושא עם הקנצלר סבסטיאן קורץ. שיתוף הפעולה בין ישראל לאוסטריה בתחום מתקיים למרות החרם הישראלי על שותפיו לקואליציה ממפלגת החירות, שהקהילה היהודית המקומית טוענת שלא התנערה מעברה האנטישמי, וכי חלק מחבריה עדיין משתמשים בביטויים ובסמלים אנטישמיים ונאציים.

Dragan Tatic
Arbeitsbesuch Israel. Bundesminister Sebastian Kurz trifft Premierminister Benjamin  בנימין נתניהו וסבסטיאן קורץ Netanjahu. Jerusalem. 16.05.2015, Foto: Dragan Tatic

ביקורת רבה עלתה לגבי שיתוף הפעולה של נתניהו עם ממשלת אוסטריה. אבל למרות התגברות האנטישמיות במדינות השונות באירופה, כולל אוסטריה, היהודים שם לא חוששים.

הקהילה היהודית בווינה הקימה ארגון שפועל לטובת הקהילה. "ממש כמו אוטונומיה קטנה", אומר דב בוגן, 24, מאבטח לשעבר בקהילה היהודית בווינה. רבים מהמאבטחים הם צעירים ישראלים שמגיעים לבירה האוסטרית על מנת לעבוד. הם זוכים לדיור, משכורת והכשרה על חשבון הקהילה ובתמורה כמובן, משרתים את הקהילה. בוגן מאשש שאין תחושה רווחת של עליית התבטאויות אנטישמיות מעבר להימצאות חברי פרלמנט עם שורשים נאציים.

למה היהודים בווינה רוצים אבטחה?
"לא באמת צריך, אין הרבה אנטישמיות בווינה. התקרית האחרונה שהייתה קרתה ב-1988 כשניאו נאצי אחד נשך רב והוריד לו את האצבע. יש בעיות בקהילות אחרות, כמו בהולנד, אנגליה וצרפת ששם יש מלא אנטישמיות. אז גם באוסטריה הם רוצים להתגונן, יש להם יכולת, זה לא מזיק להם שיש אותנו פה. בכל מקרה גם אם לא הייתה את האבטחה שלנו יש הרבה מאד שירות ביטחוני במדינה, הרבה שוטרים וחבלנים שעובדים מסביב לשעון בכל מקרה".

בעקבות עלייתם של הקנצלר קורץ וסגנו שטראכה ממפלגת החירות, אין חשש בקרב היהודים?
"קורץ בן אדם מאד חכם שמנהל את המדינה מאד טוב. בקואליציה שלו יש את שטראכה שמוכר כאוסטרי גאה ונאו-נאצי בולט, אבל כמובן שהוא יותר מתון בממשלה".

היינץ כריסטיאן שטראכה Manfred Werner

"היהודים שונאים את שטראכה, אבל הם לא מפחדים ממנו. אבל בכל זאת היהודים פה מאד ליברלים ובעד ריבוי דעות. אני קלטתי משטראכה שהוא מתנגד לפליטים המוסלמים. כן, אין ספק שהוא נאו-נאצי, אבל הוא לא באמת פועל נגד הקהילה היהודית שם בכלל. הוא מתנגד לאיסלאם. הוא לא יפגע במהגרים עצמם כי בכל זאת אוסטריה קיבלה אותם, אבל הוא כן מאמין בשמירת אוסטריה כאוסטריה ולא לשנות אותה. לכן כשהיו שייחים מוסלמים שהתבטאו נגד אוסטריה הורה לסגור כמה מסגדים. כמו בישראל, מישהו בוגדני לא ייכנס לארץ, אז הם פועלים נגד התבטאות בוגדנית. לשמירה על הייחוד של אוסטריה. השוטרים פה גם ממש ימנים ושמים עין על הפליטים המוסלמים. חוץ מזה יש פה לדעתי את ההתנהלות הכי טובה ומאורגנת לפליטים, לשילוב הפליטים בחברה".

איזה יד הממשלה נותנת לפליטים? 
"שיטת האינטגרציה טובה – נותנים להם דיור, עבודה, קורסים ללמידת גרמנית. באוסטריה יש הרבה פרויקטים לדיור, במיוחד לסטודנטים. יש להם שיטת גבייה שהשכירות המועטה מאוד שמשלמים הולכת בעתיד למשכנתא ככה שלא באמת משלמים שכר דירה וגם אפשר לקנות בית בקלות. יש גם עוד כל מיני תוכניות, הפליטים מקבלים דיור חינם. הם לא מגיעים לשכונות היהודיות, אין להם מה לחפש שם. גם האכיפה של המשטרה מאוד יעילה. חברים שלי במשטרה אמרו שלפני שש שנים המדינה כל כולה הייתה שקטה מאוד ואחרי שהמוסלמים הגיעו התחילו כל מיני בעיות ופשעים קטנים. מוכרי סמים אפגנים, שהם גם אלימים ואגרסיביים מאוד. הסורים די מפחדים מהשוטרים. יש פשוט מחוזות של המהגרים, זה לא גטו זה פשוט הם גרים בקהילה כמו שהיהודים גרים קרוב לשני".

פליטים סוריים בגבול אוסטריה
פליטים סורים בגבול אוסטריה Mstyslav Chernov

אוסטריה היא מדינה גזענית?          
"הייתי אומר לגמרי שכן. בקונספט היא ממש כמו ישראל שמנסה ורוצה לשמר על הייחודיות שלה. וינה היא כמו תל אביב, שמאלנית יותר, פתוחה מאוד למהגרים, אבל השאר סגורים מאוד בדעותיהם ובקיבעון שלהם. נגיד מחוץ לווינה הם כאלה 'רד נקס', מלא נשקים בבית, קצת בוּרים. את חבר שלי העיפו מבר בגלל שיש לו עור כהה. למרות שאני נראה אירופאי עם עור לבן בהיר ועיניים כחולות, נכנסתי לפאב וכולם שם הסתובבו והסתכלו כי אני זר. פשוט אמרתי במבטא שלהם 'שלום' ולא עשו לי בעיות".

לאחר מלחמת העולם השנייה קיבלו היהודים האוסטריים חזרה את כלל רכושם של היהודים. בזכות מהלך זה, הקהילה היהודית הצליחה לצבור הון בעסקי הנדל"ן בעיקר. בראש הקהילה עומד נשיא ושותפים לו שרים לעניינים שונים, כמו שר הרב הראשי, שר חברתי, ושר ביטחון. מתקיימות בחירות הוגנות והנציגים נבחרים על ידי הקהילה. שר הביטחון אחראי על מענק ביטחון סביב המתקנים היהודיים השונים בעיר ומציב שם אבטחה. הקהילה היא זו שמממנת את התקציב הביטחוני ליהודים. אך כעת משממשלת אוסטריה הצהירה כי היא תאבטח את היהודים במדינתה התקציב עבור הקהילה יגדל ויאפשר שמירה רחבה יותר.

מדבריו של בוגן עולה כי הגזענות באוסטריה מתמקדת כיום במהגרים ובפליטים המוסלמים, אך אין לומר בבטחה שהגזענות לא עלולה לפגוע גם במיעוטים אחרים ובהם היהודים. לכן, הצהרת ההגנה על הקהילות היהודיות באירופה היא הכרחית.