ארכיון הקטגוריה: ספורט

בית"ר והשייח: כל הפרטים על מכירת הקבוצה

בעקבות מכירת בית"ר ירושלים לשייח חמד בן ח'ליפה מאיחוד האמירויות תמורת כ-100 מיליון שקלים: מה התוכניות לעתיד של המועדון ומה אנחנו יודעים על השייח המדובר? כל השאלות והתשובות

כתב: אביאל ויצמן. ערכה: מוריה כהן

היסטוריה בבירה: לאחר הסכם הנורמליזציה עם מדינות איחוד האמירויות, משה חוגג, בעלי בית"ר ירושלים והשייח בן חליפה המקומי, חתמו על ההסכם תמורת הון עתק, לאחר שהאחרון הביע רצון להיכנס כשותף בבית"ר המזוהה עם העיר הקדושה לכל הדתות, ירושלים. הנהלת הקבוצה טסה לדובאי כבר בחמישי האחרון על מנת להגיע לסיכום שהוביל לחתימה על ההסכם שקיבל גם את ברכת הדרך מגדול הדור, הרב קנייבסקי. בכל מקרה, היום תתקיים מסיבת עיתונאים בשעה 14:00 בה יוצגו פרטי העסקה.

הבעלים משה חוגג אמר דקות לאחר החתימה: "ערב חג החנוכה המנורה הבית"רית נדלקת באור חדש ומרגש במיוחד. אנחנו מצעידים ביחד, כולנו, את המועדון לימים חדשים של דו קיום, הישגיות ואחווה למען המועדון והקהילה שלנו ולמען הספורט הישראלי".

השייח׳ חמד בן ח’ליפה אל-נאהיאן אמר: "אני נרגש להיות שותף במועדון כזה מפואר כפי ששמעתי עליו ובעיר כזו, עיר הבירה של ישראל ואחת הערים הקדושות בעולם. שמעתי רבות על השינוי המתחולל במועדון ועל הדרך שבה הדברים מתנהלים, ואני שמח לקחת חלק בכך. אנחנו רואים לנגד עינינו את התוצאה הפנומנלית של פירות השלום והאחווה בין העמים ומתווים הלכה למעשה דרך חדשה בקירוב לבבות בין העמים באמצעות הספורט. נעמיד ביחד קבוצה שתשאף הכי גבוה ורחוק שאפשר מתוך רצון לראות את בית״ר ירושלים מגיעה לבמות הגבוהות ביותר בכדורגל. יאללה בית"ר".

מי אתה בן ח'ליפה?

כפי שצוין, השייח חמד (49) הוא בנו של נשיא איחוד האמירויות, ח'ליפה בן זאיד. הוא בוגר אוניברסיטת קליפורניה באירווין שבארה"ב, שם הוציא תואר בניהול עסקים ויחסים בין לאומיים. נשוי עם ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת. אך המעניין הוא, שהון המשפחה נאמד בכמאה חמישים מיליארד דולר. כך שלא אמורה להיות בעיה לשלם את המשכורת של אלירן עטר. המשותף בין חוגג לשייח: שניהם מתעסקים בעסקי הבלוקצ'יין והמטבעות הווירטואליים. באתרי האינטרנט של השייח מפורט חזונו, השם דגש על אנרגיה חלופית ופרויקטים חינוכיים ברחבי העולם. בנוסף, השייח אירח לאחרונה את הזמר עומר אדם בביתו כך שאולי תשמעו אותו מזמם לעצמו את השיר  "שני משוגעים".

איך בית"ר ירושלים תרוויח מהעסקה?

ההערכה היא כי יושקעו סכומים גדולים מאוד, הן מצד השייח והן מצד משה חוגג. כך שתקציב הקבוצה עשוי להגיע עד ל-200 מיליון שקלים האמורים לשמש לרכישת שחקנים זרים בכירים ואף ישראלים מהשורה הראשונה. בנוסף, יושקעו כספים רבים על מנת לרכוש ולשפץ את מתחם האימונים המושכר על ידי המועדון בשכונת בית וגן בירושלים. הבעיה, שחוק ה"פייר פלאי" אינו מאפשר השקעת כספים רבים מצד בעלי מועדון כדורגל. אך השקעת כספים על ידי "ספונסרים" שיתנוססו על חולצות השחקנים יכולים להביא לפתרון כמו שהציע השייח.

בעלי המועדון, משה חוגג, מתראיין לפני ההמראה לדובאי.

הקהל חלוק בדעותיו, אך הרוב המוחלט בעד המהלך.

אוהדי בית"ר ירושלים המזוהים עם הצד הימני של המפה הפוליטית, אינם מסכימים פה אחד עם כניסתו של בעלים בדמות שייח ערבי למועדון ואף הקיצוניים שבהם פרצו לאימון הקבוצה ביום שישי האחרון וקראו קריאות גזעניות על מנת למנוע את בואו של השותף החדש. כוחות יס"מ שהגיעו למקום הרחיקו את אותם מתפרעים. בנוסף, על פי סקרים רבים ברחבי הרשת, רובם המוחלט של האוהדים בעד המהלך ומתנגד לגזענות. למשל, בסקר שמצאנו בעמוד פייסבוק מוביל, נמצא כי 832 בעד המהלך למכירת הקבוצה לעומת 73 המתנגדים לו. בבית"ר לא נותרו אדישים ואף הוציאו הודעה ביום שישי האחרון בעקבות ההתפרעויות: "אנו מודים לרבבות אוהדי הקבוצה על התמיכה הגורפת במהלך שהמועדון מוביל. אף גורם, גם לא 70 איש שהגיעו היום, לא יזיזו אותנו מהדרך שבה בוחרים הרוב המוחלט של אוהדי בית"ר. אנחנו גאים במהלכים המתגבשים, נמשיך בהם ונצעיד את המועדון למקום הראוי לנו ולכם".

המהומות באימון בית"ר ירושלים בשישי האחרון

צילום: דוברות בית"ר ירושלים

מעצמה של ג'ודו

אחרי אריק זאבי וירדן ג'רבי, אל תתפלאו אם המדליסט האולימפי הבא של ישראל מענף הג'ודו ייצא מהעיר פתח תקווה. עם הכוונה נכונה, מאמנים מנוסים והתווית דרך אמיתית מכל הבחינות והכיוונים, ככה הג'ודו הישראלי מגיע להישגים כבירים

כתב: רועי גרינולד / ערכה: סתיו מלמד

בשנים האחרונות מחפשים ראשי הענפים בכדורגל ובכדורסל מושיע, איש מקצוע שיבוא ויתקן את המצב העגום בשני הענפים. במקום להשקיע כסף גדול במודל לא מוכח, או במאמן שרוצים לגמור לו את הקריירה, כדאי להתחיל להסתכל קצת מעבר. לא לשדות זרים, אלא לשדה אחר, שלנו- ענף הג׳ודו קוראים לו, הענף שהוכיח שהצלחות ותארים הם עניין שבשגרה והכל כחול לבן.

לאורך השנים שלל מומחים ופרשנים אומרים שהבעיות בישראל בענפים הללו הם ביסודות, אצל הילדים ובמחלקות הנוער. דבר שבענף הג׳ודו כבר שכחו, ובכדורגל ובכדורסל עדיין לא קלטו. דוגמה חיה לכך היא מועדון "אלופי הג׳ודו" בפתח תקווה, שמנוהל ע"י ארז נבו. מהגיל הרך עובדים במועדון על פי נהלי סדר ומשמעת המבוססים על כבוד, צניעות ונימוס. במטרה להעניק לילדים שאיפה להישגיות, חוזק פיזי ומנטלי וכמובן יכולת מקסימלית להגן על עצמם. החל מכיתה ד׳ ניתנת האפשרות לספורטאי המועדון להשתלב ולהשתתף בתחרויות ברמה הארצית, וכתוצאה מכך נדרשת הכנה מתאימה שבאה לידי ביטוי בכמה אופנים: הגדלת משך האימון, מספר האימונים השבועיים, שינוי תוכן האימון ושילוב תוכניות כוח, טכניקה קרבית ושיפור היכולת האירובית והאנאירובית, ובנוסף השתתפות בתחרויות אזוריות המהוות הכנה וקריטריון להשתתפות באליפות ישראל שהיא המטרה העיקרית.

מעבר לכך, במועדון נמצאת נבחרת בוגרים שגיל אצלה הוא רק מספר, והספורטאים בה מחזיקים בהישגים נפלאים כגון: מדליות זהב וארד בתחרות סניורים שהתקיימה לא מזמן, אלופי ישראל עד גיל 18 ואלוף מכביה 2017. כל אלה מבלי להזכיר עשרות ספורטאים, אשר גדלו במועדון והיוו חלק נכבד מנבחרות ישראל מקדטים ועד בוגרים. במועדון "אלופי הג׳ודו" הישגים הם לא המטרה, אלא הפרס לעבודה קשה. הפלה לא הכרחית אם לא הייתה הקפדה על ביצוע מדויק ונכון. העבודה היא פר מטרות אישיות של כל ספורטאי, דגש על הנאה והישגים ומעל הכל יחס אישי לכלל הספורטאים.

מנהל המועדון הוא בעצמו מאמן בכיר ושופט בינלאומי. בשנים האחרונות הצטרף אליו ארתור קטייב. קטייב שגדל גם במועדון, נוטל כיום חלק מצוות המאמנים של נבחרת ישראל בוגרים. צוות המאמנים דואג ומלווה את הספורטאים על המזרון ומחוצה לו. זה מתבטא בעבודה עם תזונאי צמוד, פיזיותרפיסט מוסמך, מאמני כושר שונים נמצאים באימונים על המזרן, וכמובן מדריכי ג׳ודו צעירים שהם עתיד המועדון. אספקטים שלא תמצאו בכל מועדון ג׳ודו סטנדרטי בישראל. כל אלו נאמרים מניסיון אישי. גילוי נאות: כותב הכתבה הינו ספורטאי אשר גדל במועדון והיה חלק מצוות המאמנים בין 2014-2017. בנוסף, במועדון תומך איש עסקים בכיר אשר תורם בסתר בכל עת וצורך, והכל מתוך אהבה למועדון ולענף. אז לפני שמקימים עוד ועדה ומחפשים אשמים. אפשר להסתכל מעבר לכביש, אל מקומות בהם ההצלחה כבירה והיסודות הן בלוקסוס הכי גבוה שיש. כי לפעמים כדי להצליח לא צריך מאמנים זרים ושיטות מיוחדות, אלא פשוט השקעה מכל הלב ועבודה שקטה. וזה ממש פה, מתחת לאף שלנו.

מלכי ספרד: הליגה הספרדית כובשת את העולם

סיכום עשור של שליטה מוחלטת: הליגה הספרדית ושחקניה הפכו זהב כל דבר שנגעו בו

כתבה: סתיו מלמד / ערך: רועי גרינולד

הליגה הספרדית בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 הייתה פחות בשליטה, וזכתה בפחות תארים קבוצתיים ואישיים. היא הפתיעה וקטפה בעשור האחרון כמעט כל תואר אפשרי שכל שחקן או קבוצה רק יכולים לחלום עליו. אז אם נתחיל בתארים אישיים, כדור הזהב, אשר מוענק פעם אחת בשנה לשחקן הכי טוב של העונה. במשך העשור האחרון זכו בתואר כדור הזהב שלושה שחקנים בלבד, ביניהם ליאו מסי אשר מוביל את הרשימה, כריסטיאנו רונאלדו ולוקה מודריץ' שבידו רק זכייה אחת.

פרס אישי נוסף הינו "נעל הזהב האירופית" המתאפיין בסוף כל שנה בפרס הניתן לשחקן שהבקיע את מספר השערים הגבוהה ביותר בסוף כל עונה. גם פה כריסטיאנו רונאלדו, ליאו מסי ולואיס סוארס שולטים ביד רמה.

בואו נעזוב לרגע את התארים האישיים, ונסתכל על התארים הקבוצתיים. קבוצות הליגה הספרדית השתלטו בעשור האחרון על הגביע עם האוזניים הגדולות, שכולנו מכירים אותו כ-"גביע ליגת האלופות", ברצלונה (פעמיים), ריאל מדריד (4 פעמים). בנוסף, אתלטיקו מדריד הגיעה לגמר וסיימה כסגניתה של ריאל מדריד פעמיים.

לאחר זכייה בליגת האלופות של אירופה, הקבוצה המנצחת מתמודדת ב"גביע העולם לקבוצות",  שמתחרה במשחק אחד מול אלופת דרום אמריקה/אפריקה. שוב הליגה הספרדית מעל כולם, ובגדול. ניתן לראות זאת שבכל פעם שהגיעו ברצלונה וריאל למדריד לגמר מחזיקות הגביעים העולמי הקרב הסתיים כשהן בצד של המנצחים, מה שמוכיח שוב ושוב שהליגה הספרדית היא החזקה מכולם מאז תחילת המילניום. פרשן הליגה הספרדית בערוץ ONE טוען כי "הליגה הספרדית היא החזקה בשנים האחרונות משתי סיבות עיקריות, לאחת קוראים ליאו מסי ולשנייה כריסטיאנו רונאלדו. אם לא יהיו שינויים מיוחדים צפויים שינויים דרסטיים בסדר הכוחות בכדורגל האירופי בפרט והעולמי בכלל".

לסיכום, בעשור האחרון ברצלונה השיגה 23 תארים, ריאל מדריד הצליחה להשיג 17 תארים. אף קבוצה אחרת לא הגיעה למספרים הללו. למסי ורונאלדו, יש ביחד רק בעשור האחרון בלבד, 704 שערים. זהו מספר העולה מעל כל המצופה והצליחו ביחד להגיע לכמות שאפילו עוקפת קבוצות שלמות, וביניהן: מנצ'סטר יונייטד (אנגליה, 688 שערים), טוטנהאם (אנגליה, 657 שערים) והגיעו למספר דומה כמו של ארסנל (אנגליה, 704 שערים). זכינו בעשור האחרון לקבל תצוגת ראווה מדהימה משני שחקנים שהצליחו ביחד או לחוד לקטוף תארים מרשימים, ולרגש אותנו, ככל הנראה כאלו שלא נראה בעשור הבא, אבל מי יודע?

6 מקומות שחובה לבקר בברצלונה

אצטדיון כדורגל בלתי נשכח, מסעדת סושי והרחוב הכי מתוייר באירופה: המקומות שאסור לוותר עליהם בבירה הקטלונית

כתבה: סתיו מלמד / ערך: רועי גרינוולד

ברצלונה, ספרד, אחד היעדים החמים בעשור האחרון. כולנו שמענו וקראנו עליה, אך לא כולנו הספקנו לבקר בה, וגם אם כן, האם עשינו את הדברים הנכונים? אנחנו כאן כדי לספר לכם על המקומות השווים בעיר ועל המסעדות הכי טובות. בואו נתחיל מהסיבה האמיתית, למה ברצלונה הפכה לעיר כל כך מתויירת.

  • הקאמפ נואו, איצטדיון הכדורגל של ברצלונה

העיר הפכה להומה ומעניינת, הרבה בגלל צמיחתה של הקבוצה בעשור האחרון. בין אם אתה לא מתחבר לכדורגל או מכבה את הטלוויזיה ברגע שאתה רואה מישהו בועט בכדור בסתמיות. אין ספק שזה אחד המקומות המעניינים לתייר בהם, ואם אפשר להוסיף דובדבן, אז לא לפספס משחק אם אתה כבר בעיר. האיצטדיון מתפאר בעשרות גביעים, שחקנים גדולים בעבר ובהווה, ועוד שלל הפתעות. אפשר להעביר בסיור לפחות שלוש שעות. האיצטדיון מונה כ-99,354 מקומות, וזהו האיצטדיון הגדול ביותר באירופה. מחיר כניסה לסיור כ-26 יורו, לעומת זאת מחיר כניסה למשחק משתנה.

הידעתם? המנון הקבוצה נמצא באיצטדיון גם בתרגום לשפה העברית.

  • הראמבלס

ברחוב הראשי של העיר תוכלו למצוא דוכנים מכל הסוגים, מסעדות רבות מכל העולם, וביניהם אפילו כמה ישראלים. זהו הרחוב המתוייר ביותר באירופה לשנים 2018-2019, מיליוני איש עוברים בו מדי יום. כיף לספוג שם את האווירה. בנוסף, יש גם אמני רחוב ומקומות מגניבים להצטלם איתם ולהעלות לאינסטגרם.

  • פארק גואל וגאודי

לחובבי הטבע והאומנות, אין ספק שזה המקום המתאים ביותר בשבילכם. גן צבעוני במיוחד, יש בו בתים, ספסלי אבן הבנויים בצורת חיות וירוק מכל עבר. בתוך הפארק ישנו מבנה שתכנן לגאודי. אומן שבנה באזור מרכז העיר כנסייה הידועה כגבוהה ביותר בעולם, ועדיין נמצאת בבנייה שככל הנראה תסתיים בעוד עשור. אם אתם ממש סקרנים, עומדת בפניכם האפשרות לקנות כרטיסים בשילוב כל האטרקציות במקום. הכי מומלץ ומשתלם לקנות מראש דרך האינטרנט.

  • מסעדת איקיבנה
    אוהבי סושי? בהצלחה. מי שנכנס לשם וטועם את הסושי הזה, לא יכול לחזור לארץ ולאכול פה. מסעדה יוקרתית, לא זולה, אך שווה כל ביס. ישנם כמה סניפים בעיר, עדיף להזמין מראש מקום. הבחירה שלי: ניגירי כבד אווז, אורז מטוגן עם סלמון ושמנת, אורז מטוגן עם טונה וסוכריות קופצות, סלמון, אבוקדו, שמנת בציפוי קיווי, טונה, פקאן בציפוי כבד אווז. בתיאבון.
  • מסעדת בואנוס איירס
    מסעדה ארגנטינאית ממש כמו בארגנטינה: יש סניף אחד בעיר, עדיף להזמין מקום מראש. מקום מגניב, המלצר מגיע עם מספר נתחים ומתחיל להסביר על כל אחד, לבסוף הוא צולה לכם את זה במידה על-פי בקשתכם. בתיאבון.
  • פורטאוונטורה
    אם אתם אוהבים אקסטרים זה המקום המושלם בשבילכם. לונה פארק הנמצא במרחק של כ-40 דקות ממרכז העיר. הוא כולל עשרות מתקנים שווים, ארוכים ומפחידים. ישנה אפשרות לשלם על כרטיס VIP, וכך נמנעים מתורים ארוכים ובזבוז זמן של שעות.

ועוד טיפ קטן מאיתנו אליכם: תיזהרו. זוהי עיר מלאת כייסים, היו ערניים לסביבה.

נאור עיניי

הכדורגלן נאור סבג הבקיע בשבת האחרונה את השער הראשון שלו במדי הפועל באר שבע – וכולם יודעים שזו רק ההתחלה. סיפורו של השחקן הלוחם שאחרי שנים בליגות הנמוכות הופך סוף סוף לכוכב אמיתי

כתב: רועי גרינולד / ערכה: סתיו מלמד

נאור סבג הפך משחקן אלמוני בליגות הנמוכות, דרך ארה"ב ועד להפיכתו לכוכב הקבוצה האדומה מהדרום. סבג הוא סיפור סינדרלה לכל עניין. צריך להיות מוכן פסיכולוגית, נפשית ורוחנית עשרים וארבע שעות ביממה כדי להפוך לכדורגלן ברמה גבוהה, ונאור הוא הדוגמה לכל ספורטאי שחולם להיות מקצוען. עכשיו כשחובת ההוכחה וההמשכיות עליו, הוא לא מפחד לדבר על כל מה שעבר.

"הבנתי הוא אחלה שחקן. ישב לי בול בתקציב, ו-וואלה! עשה את העבודה". את המשפט הזה שמעתי אתמול מחבר, שהסתבך כשעשה את החילופים שלו במשחק ליגת החלומות בשבוע שעבר. הוא דיבר על הלוחם סבג. אחד כזה שאף פעם לא בדיוק נחשב לכישרון, אך סיפור ההצלחה שלו עולה מעל לכל דימיון, שבכל משחק נראה שנלחם עם השיניים כדי לשחק כדורגל. לפני כחמש שנים, שיחק בקטמון שבליגה הלאומית הנחשבת בישראל לליגה המשנית. סבג שיחק ב-85% מהמשחקים והרגיש שמיצה, אז ירד השלישית דרום וחתם בבקעת הירדן, שם כמעט ולא ירד מהדשא. הוא עשה סיבוב קטן והיה גם בדימונה, ולמרות זאת לא הגיעה הצעה נוצצת.

לפני כשלוש שנים, כשהוא כבר בן 23 ומבין שהוא לא נמצא בתוכניות המקצועיות של שום קבוצה אליה הגיע, חשש מהקריירה שלו שלא מתקדמת ומתפתחת. כמו כל נער צעיר שחולם להגיע לאירופה. הוא צעד ביחד עם אביו שמלווה אותו מגיל 14 לכל אימון ומשחק, והחליטו שהגיע הזמן לחשב מסלול מחדש. סבג המחזיק בדרכון אמריקאי, החליט שהוא נרשם ללימודים באוניברסיטת "מסה" שבקולורדו, והרגיש שזה הכיוון הנכון בשבילו. אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד. לצערו, ומסתבר בדיעבד שלמזלו, ארגון הספורטאים האמריקני החליט שהוא אינו רשאי מבחינה חוקית להירשם לליגה, כי הוא בעל קריירה כמקצוען בישראל. דבר שמנוגד לחוקים בליגת המכללות בארה"ב.

  תמונה: ליאור מוסקו

סבג לא אמר נואש. הוא עבר לסקציה נס ציונה בלי לחשוב פעמיים, קבוצתו של המאמן הוותיק עופר טסלפפה, שידוע ככזה שאוהב לשלב שחקנים צעירים. סבג שיחק שם שנתיים, כבש, בישל ועלה ליגה פעמיים. תוך כדי העבודה על המגרש בנס ציונה, נאור עבד קשה גם בחוץ. כיאה לבחור פשוט וצנוע, הוא לא התבייש להשלים הכנסה בסניף "קופיקס", ועבד שעות נוספות מהבוקר עד אחר הצהריים. במהלך השבוע מזג אייס-קפה לעוברי אורח ובסוף שבוע עשה הכל על המגרש.

סבג, כיום בן 26, גדל במחלקת הנוער של באר שבע, אך כפי ששמתם לב נדד רבות עד שחזר לבירת הנגב ביולי האחרון. אמנם הוא לא מוביל את הסטטיסטיקה בשערים, בישולים או דריבלים אבל מחפה על אלו בעבודה "שחורה". הוא מתאפיין בקשיחות, מנהיגות, שבירת התקפות וחילוץ כדורים. אוהדי באר שבע כבר רואים בו את תגלית העונה, אולי אפילו גניבת השנה. כזה שמשחק עם הלב ובכל שנייה נותן את הנשמה. ביציע האולטראס, רואים בו הברומטר של הקבוצה. בשבת האחרונה מספר 55 הבקיע את שערו הראשון בליגה במדי האדומה הבכירה, ויש הרגשה שזו רק המנה הראשונה. אחרי שנים רבות של עבודה ואוכל בליגות הדרום והצפון – סוף סוף בא התיאבון. אז אחרי החזרה לקבוצת נעוריו והפיכתו לגורם משמעותי, סבג מכוון לנבחרת הלאומית כי הוא יודע שמשם המקפצה היא בצורה המיטבית.

הבעיה הגדולה של פרשני הכדורגל

מאת אלעד כרמיאל

בפעם הבאה שאתם צופים במשחק כדורגל, הקדישו תשומת לב לזהותו של הפרשן ולאינטרסים שהוא לא מדבר עליהם

אין ספק ששידורי הספורט בישראל עברו בשנים האחרונות שדרוג גדול. זה התחיל באיכות השידור והמשיך ברמת השידור. אם בעבר האיכות הייתה ירודה, כיום רוב המשחקים משודרים באיכות HD. בנוסף, כיום רוב ערוצי הספורט משבצים לפחות שני אנשי צוות בשידורי משחקים, שדר ופרשן.

ננסה לרגע להסביר את ההבדל בין שדרנים לפרשנים. השדרנים ברובם הם אנשי מקצוע שעוסקים בתקשורת, הם לא שחקני עבר ואין להם עבר ספורטיבי. כמובן שמצופה הן מהשדרים והן מהכתבים לשמור על אובייקטיביות מוחלטת, שלא יווצר מצב שבו יש נטייה לקבוצה מסוימת. ככלל, על רוב השדרים אפשר לומר שהם אנשי מקצוע ושומרים על אובייקטיביות ושידור הוגן.

הפרשנים לעומת זאת הם סיפור אחר לגמרי. רוב הפרשנים הם ספורטאים ושחקני עבר לשעבר, מה שאומר שלרבים מהם יש העדפה ברורה ובולטת לגבי קבוצות ושחקנים מסוימים ובכך נוצר שידור לא הוגן. אם הדבר היה מסתיים כאן דיינו, אבל, בנוסף יש גם אנשי מקצוע שהם מאמנים או סוכנים, ובנוסף הם מפרשנים משחקי ואירועי ספורט. ננסה להביא מספר דוגמאות בכדי להבין את הבעיה הטמונה פה.

הסיפור הראשון עלה לאחרונה לכותרות לאחר שאלי גוטמן מונה למאמנה החדש של מכבי חיפה. גוטמן, מאמן בעל עבר מפואר, עבד בתקופה האחרונה כפרשן ערוץ הספורט למשחק המרכזי של ליגת העל בכדורגל. בעצם כל שבוע הוא העביר ביקורת על מכבי חיפה. שיאו של הסיפור התרחש בשבוע שעבר, לאחר שמכבי חיפה פיטרה את מאמנה הקודם והחלה חרושת שמועות מי יהיה המאמן החדש. לכל אורך התקופה הזאת עלה שמו של גוטמן כמועמד בכיר להתמנות למאמן, ובכל זאת, באותו השבוע גוטמן היה הפרשן במשחק של מכבי חיפה ובעצם כך השפיע על דעת הקהל והבעלים והעביר את ה"אני מאמין" שלו. ברור שהביקורת שלו לא יכולה להיות נקייה מאינטרסים כאשר הוא מועמד להחליף את המאמן וחושק בתפקיד.

אלי גוטמן

דוגמא נוספת הוא שחקן העבר אבי נימני. נימני, אחד מהשחקנים האהובים בכל הזמנים, משמש כיום כסוכן שחקנים. כלומר תפקידו הוא להשיג חוזים ותנאים טובים לשחקנים שלו. הבעיה היא שנימני משמש גם כפרשן במשחקי הכדורגל המשודרים בערוצי הספורט של צ'רלטון. כלומר יש משחקי כדורגל שנימני מפרשן את השחקנים שהוא הסוכן שלהם. נסו לדמיין סיטואציה בה למשל שחקן שנימני הוא סוכנו עושה פעולה שלילית, לדעתכם נשמע פרשנות אובייקטיבית בעניין השחקן? ודאי שלא, הרי תפקידו של הסוכן זה להציג את השחקן באור חיובי. ניתן היה לומר שמכיוון שנימני הוא שחקן אהוב רוצים בערוץ שהוא ישדר ובכך להביא עוד צופים, אך היה מצופה לכל הפחות לגילוי נאות בתחילת כל שידור.

אבי נימני

מקרה דומה כמו לסיפור של נימני קיים גם בכדורסל. עמית גל משמש כסוכן שחקנים ובנוסף הוא חבר פאנל הכדורסל בתוכנית "מגרש פתוח" בערוץ הספורט. אחדד כדי להסביר שוב את הדברים. גל יושב בפאנל ובעצם מפרגן ומשבח את השחקנים שתחת אחריותו, הוא מעביר ביקורת על מאמנים שלא נותנים לשחקנים שהוא מייצג לשחק. וכל זה קורה ללא שום גילוי נאות וללא יכולת של הצופה לדעת מדוע גל אומר את הדברים שהוא אומר.

מקרה נוסף אך מעט שונה הוא אורי אוזן. אוזן, כדורגלן לשעבר, עובד כיום כמאמן קבוצת הנוער של הפועל תל אביב. כלומר הוא מקבל משכורת ממועדון הפועל תל אביב. בנוסף הוא משמש כפרשן הכדורגל של ספורט1 וגם חבר פאנל בפודקאסט של אורן יוסיפוביץ' על ליגת העל בכדורגל. השוני הוא שבניגוד למקרים הקודמים, אוזן לא מפרשן את המשחקים של הפועל תל אביב, המועדון שהוא מקבל ממנו משכורת, ובנוסף גם בפודקאסט, בשלב שמדברים על המועדון שהוא חלק ממנו הוא שותק ולא מביע את דעתו. כלומר כאן יש גילוי נאות וניסיון לאובייקטיביות.

אורי אוזן

נותר רק לקוות שערוצי הספורט בישראל יבינו את הבעיה וייתנו לקהל הצופים שלהם שידור איכותי ונקי מאינטרסים.

 

הגדול בהיסטוריה?

מאת זאבי פילזר

מונדיאל 2018 מתקרב אלינו בצעדי ענק, ולאחר שהעלה אליו את נבחרת ארגנטינה ברגע האחרון, כמעט לבדו, מתעוררת מחדש השאלה: האם ליונל מסי הוא הכדורגלן הגדול בהיסטוריה? זאבי פילזר פורש את משנתו בנושא, ויוצא נגד הטוענים כי עד שה"פרעוש" מרוסאריו לא יביא הביתה גביע לאומי, התשובה תהיה שלילית

Related image

האם ליונל מסי, כוכב ברצלונה וקפטן נבחרת ארגנטינה, הוא הכדורגלן הגדול בכל הזמנים? האמת היא שאני לא יודע לענות על השאלה הזו וגם לא חושב שאפשר באמת לענות עליה כל עוד מסי עדיין שחקן פעיל. אבל מנגד, ישנם כאלה שהתשובה ברורה להם מאוד; רבים טוענים שעל-אף שה"פרעוש" שבר כמעט כל שיא אפשרי עם ברצלונה, הכישלונות שלו עם נבחרת ארגנטינה מונעות ממנו לחלוטין את התואר הזה. לדעתי הם טועים בגדול.

בואו ניקח צעד אחורה ונבין על מה בדיוק מדובר. ביוני 2016, התקיים טורניר הקופה אמריקה (אליפות דרום-אמריקה בכדורגל), בו זכתה נבחרת צ'ילה לאחר שגברה בפנדלים במשחק הגמר על נבחרת ארגנטינה. המשחק הזה קבע רצף יוצא דופן: הייתה זו השנה השלישית ברציפות בה ארגנטינה מגיעה לגמר טורניר גדול ומפסידה בו, לאחר שהפסידה גם בגמר מונדיאל 2014 לגרמניה וכן בגמר הקופה אמריקה ב-2015 לאותה צ'ילה. כתוצאה מכך, הרבה אנשים קבעו לאחר המשחק כי נבחרת ארגנטינה היא "לוזרית בטירוף", וכן שמסי לא יוכל להיחשב כגדול בכל הזמנים עד שלא יזכה איתה בטורניר גדול. אז עם הקביעה הראשונה אני אמנם מסכים מאוד (ואף יותר מזה, לדעתי בנוסף להיותה של ארגנטינה "לוזרית", פשוט מדובר בנבחרת גרועה), אך כמו שאמרתי קודם, עם השנייה- בדיוק להיפך.

RIO DE JANEIRO, BRAZIL - July 13, 2014: Messi of Argentina wins the Golden Ball for the Best Player of the 2014 FIFA World Cup. NO USE IN BRAZIL.

כדי להסביר למה אני מתנגד בתוקף לקביעה שמה שמפריד בין מסי לבין התואר הנכסף של "הטוב בהיסטוריה" הוא גביע לאומי- אני רוצה להביא אנקדוטה קטנה ולשאול עליה שאלה: בכל אחד משלושת הגמרים הנ"ל, חברו של מסי לנבחרת, גונזאלו היגוואין, החמיץ "הזדמנות של מאה אחוז", כמו שאומרים, לכיבוש שער. אם הוא היה מבקיע באותם המצבים, ארגנטינה הייתה זוכה בכל שלושת הטורנירים האחרונים. כתוצאה מכך עולה השאלה: אם היגוואין לא היה מחמיץ בשלושת המצבים הנ"ל (או אפילו רק באחד מהם)- האם זה היה הופך את מסי לשחקן הגדול בהיסטוריה?

התשובה לשאלה זו (ואני בטוח שכל אותם חורצי דין יענו את אותה התשובה) היא, כמובן, לא. הרי זה יהיה מגוחך לטעון שכן ולתלות גדולה של שחקן אחד בהחמצה או בכיבוש של שחקן אחר. גם אם היגוואין היה כובש את אותם השערים וארגנטינה הייתה היום אלופת העולם ופעמיים ברצף אלופת דרום אמריקה, גם אז התארים האלה לא היו קובעים שמסי הוא הטוב בהיסטוריה. מדוע? כי זכייה בגביע עם הנבחרת היא תואר קבוצתי.

תארים קבוצתיים לא מעידים על איכותו של שחקן, הם מעידים על איכותה של קבוצה. נכון שהמונדיאל הוא הטורניר הגדול ביותר ושזכייה בו תורמת רבות למעמד ולתהילה של שחקן הנבחרת הזוכה (וכמוהו גם הקופה-אמריקה), אך בסופו של דבר זהו תואר קבוצתי, והוא מעיד על הקבוצה שזכתה בו. איכותו של שחקן לעומת זאת, נמדדת על-פי כמה טוב הוא משחק, על-פי מה שהוא עושה על המגרש. היא נמדדת על-פי שערים, בישולים, מסירות, טכניקה אישית, משחק הגנתי, ראיית משחק וכו', ולא על-פי הצלחה או כישלון של הקבוצה. אלה המדדים לקביעת טיבו של שחקן, ואלה השאלות עליהן אנחנו צריכים לענות בבואנו לקבוע מיהו הגדול בכל הזמנים.

Image result for messi

לסיכום, אני חוזר ואומר: אני לא בא לטעון שמסי הוא אכן הכדורגלן הגדול בהיסטוריה. השאלה הזו פתוחה לדיון (כאשר יש כמובן גם את פלה ואת מראדונה, אבל זה פולמוס שלם בפני עצמו ולא זה המקום לעסוק בו) ויהיה ניתן לענות עליה בכנות, כאמור, רק לאחר שמסי יתלה את הנעליים. מה שאני כן טוען הוא, שלא תארים קבוצתיים הם המדד לגדולתו של שחקן אלא היכולת האישית שהוא מציג על המגרש. לכן, כל מי שקובע נחרצות שבלי תואר עם נבחרת ארגנטינה מסי לא יוכל להיחשב ככדורגלן הגדול בכל הזמנים- אני ממליץ לו לשאול את עצמו האם עומדת לוגיקה עניינית מאחורי קביעתו זו, או שמא מדובר כאן באג'נדה אישית כנגד השחקן או כנגד קבוצתו או נבחרתו.

חצי עונה מאחורינו: סיכום ותחזית ל-NBA

מאת רוני לוי

אחרי למעלה מ-41 משחקים בליגה הטובה בעולם, הגיע הזמן לסכם את החצי הראשון של העונה ולהעריך מה מצפה לנו בהמשך, מי תגיע לפלייאוף והאם מישהי יכולה לקחת את התואר מהווריורס?

עוד קיץ סוער עבר על ה-NBA: קיירי ארווינג השאיר את לברון ג'יימס לבדו ועבר בטרייד ענקי לבוסטון סלטיקס. יחד עם הכוכב האמריקאי גם ג'ורדן הייוארד חתם בסלטיקס אחרי שעזב את יוטה ג'אז, אך פציעה מחרידה כבר במשחק הראשון שינתה לקבוצה את כל התוכניות. האלופה גולדן סטייט הביאה אליה את הישראלי שלנו, עומרי כספי, שמנסה להרשים ועשוי להיות גם הישראלי הראשון שזוכה בטבעת אליפות. מינסוטה טימברוולבס צירפה מנהיג חדש בדמות ג'ימי באטלר. מעל כולם יוסטון רוקטס צירפה את כריס פול שיחד עם ג'יימס הארדן אמור להוות איום על הווריורס. גם ה-MVP ראסל ווסטברוק ואוקלהומה התחזקו מאוד עם פול ג'ורג וכרמלו אנתוני שחתמו בקבוצה. אחרי שחלפה לה חצי עונה, הגיע הזמן לבדוק מי עמדה ביעדים, מי פישלה, מי הפסידה, מי הפתיעה ואיך ייראה הפלייאוף בקיץ.

הטובות ביותר: גולדן סטייט ויוסטון רוקטס

גולדן סטייט ווריורס (9:35) – ציון 10
נתחיל עם האלופה: הקבוצה של סטיב קר שמרה על שחקני המפתח שלה סטף קרי, קווין דוראנט, דיימונד גרין וקלי תומפסון ובנוסף צירפה לקבוצה את הרוקי ג'ורדן בול, את הכוכב הישראלי עומרי כספי ואת הקלעי הוותיק ניק יאנג. עד כה הקבוצה הפסידה רק תשע פעמים. החניכים של קר ממשכים להציג את הכדורסל היפה ביותר בליגה. הווריורס העמידו סגל מלא בקלעי שלשות, אך משחקים מגוון עם הוצאות כדור חכמות וניצול מלא של הגבוהים בצבע. בנוסף לכל זה, הכוכבים של הקבוצה מספקים הצגות כמעט בכל לילה כשבמוקד העניינים השילוב בין קרי ודוראנט ממשיך לספק ניצוצות של משהו חדש בהיסטוריה של הליגה. עד כה אין כמעט אף קבוצה שאפשר להצביע עליה ולהגיד שהיא יכולה לשים מקל בגלגלים של האלופה שרוצה לשמור על התואר.

סטף קרי זורק שלשה על מרצ'ין גורטאט (visual hunt)

נעבור לנקודה הישראלית בקבוצה, כספי חווה את אחת העונות היותר מדהימות שלו בעונה שעברה עם משחק אחד אדיר של 36 נקודות מול קבוצתו הנוכחית, שבקיץ הבינה שהישראלי עשוי להתאים בדיוק לסגנון המשחק שלה. עד כה חווה כספי חצי עונה נהדרת, מעבר לנקודות ולמספרים, הישראלי השתלב בקבוצה באופן מושלם, הוא מציג על המגרש ומחוץ לו יחסים נהדרים עם הכוכבים וזה מתבטא גם ביכולת שלו על הפרקט עם ממוצעים של 6.9 נקודות ו-4.6 ריבאונדים ב-16 דקות כל משחק. בקצב הזה האלופה תשמור על התואר שלה ואנחנו נצא לחגוג עם הישראלי הראשון בהיסטוריה שזוכה באליפות.

הופעה בלתי נשכח במדי הקינגס הביאה אותו אל האלופה (visual hunt)

יוסטון רוקטס (11:30) – ציון 9
היחידה שיכולה להפתיע את הווריורס היא הקבוצה של מייק דאנטוני. הרוקטס משקפים בדיוק את האופי של המאמן הוותיק. כדורסל התקפי עם הגנה אישית שלוחצת ומחפשת להכריע את המשחק כמה שיותר מוקדם. בקיץ הרוקטס הודיעה על החתמה גדולה בדמותו של כריס פול שיחד עם כוכב הקבוצה, ג'יימס הארדן, אמור לקחת את המועדון שלב אחד קדימה לעבר האליפות. בינתיים זה נראה מבטיח והקבוצה מדורגת במקום השני במזרח ומעמידה ממוצע אדיר של 115 נקודות למשחק בזמן שהאלופה קולעת רק ב-0.8 נקודות יותר. הקבוצה של דאנטוני הצליחה למצוא את החיבור בין האיש והזקן לפול ויחד עם הסנטר הנפלא קלינט קאפלה שמציג יכולת אדירה מבחינת נקודות וריבאונדים, הכול אפשרי ופתוח. ההכרעה כמובן תגיע רק בפלייאוף, אבל עד אז הקבוצות ילחמו ראש בראש על הפסגה כשהמאזן בין השתיים העונה עומד על 1:1. מתח גדול צפוי בהמשך.

האיש והזקן רוצה לזכות באליפות ראשונה בהיסטוריה (visual hunt)

המפתיעות: בוסטון סלטיקס ומניסוטה טימברוולבס

בוסטון סלטיקס (10:34) – ציון 10
הפעם שתי הקבוצות חולקות את המקום הראשון. הקבוצה של בראד סטיבנס עברה קיץ גדול. כוכב הקבוצה אייזאה תומאס עבר בטרייד ליריבה קליבלנד קאבלירס, שוויתרה על קיירי ארווינג. יחד עם הרכז הנפלא הגיע גם הרוקי ג'ייסון טאטום, שעל פי טובי המוחות מוגדר כאחד מהשחקנים המבטיחים בליגה. עוד לפני כל הרעש שיצר ארווינג בקיץ, כוכב יוטה ג'אז לשעבר גורדון הייוארד חתם בקבוצה והציפיות היו בשמיים, אלא שאז נפתחה העונה ופציעה מחרידה שלחה את הגארד המצוין לשנה מחוץ למגרשים. מאותו הרגע כולם חשבו שהכל יתפוצץ בפנים של הסלטיקס, אלא שארווינג וחבריו לקבוצה הוכיחו עד כה שהם ממש לא מתכוונים לעצור העונה. הקבוצה של סטיבנס נמצאת במקום הראשון במערב כשהיא מפסידה רק 10 משחקים מתוך 44. הכוכב החדש שהגיע מקליבלנד לקח את המושכות ועם עזרתם האדיבה של טאטום, ג'יילן בראון ואל הופורד, הקבוצה משחקת כדור נפלא שבסיסו העיקרי הוא משחק הגנה אגרסיבי ולחוץ, מה שמסביר מדוע הקבוצה במקום הראשון בספיגת נקודות, כשהיא סופגת רק 97.7 נקודות בממוצע למשחק.

לא מוכן להיות מספר 2, קיירי ארווינג (visual hunt)

מינסוטה טימברוולבס (16:29) – ציון 8
החלק השני של הפתעת העונה היא הקבוצה של שחקן העבר, טום טיבודאו. הקבוצה, בדומה לקבוצות שכבר הוזכרו, קיבלה חיזוק גדול בקיץ ובנוסף לאנדרו וייגנס וקארל אנטוני טאונס צירפה את ג'ימי באטלר שכיכב במדי שיקאגו בולס. עם כל הכישרון הזה לא יודעים למה לצפות. מצד אחד, וייגנס וטאונס לא הצליחו להוכיח שלבד הם יכולים למקם את הקבוצה בפלייאוף וצירופו של באטלר, שידוע בעיקר בהגנה המדהימה שלו, לא היה כל כך ברור. מהצד השני, צריך להסתכל על המאזן ועל צורת המשחק של הטימברוולבס ולאכול את הכובע. הקבוצה של טיבודאו מציגה כדורסל מרגש, המון כישרון יש לשחקנים ברגליים והעונה נראה שיש מי שייקח את המושכות ויצליח להביא סוף סוף קצת כבוד לעיר. באטלר נכנס מיד לנעליים של המוביל וכמו שעשה אצל הבולס, כך הוא משכיל לעשות גם בקבוצתו החדשה עם התחברות מהירה לסגל והצגת מנהיגות ואופי רב על המגרש ומחוצה לו. השילוב בין באטלר, וייגנס וטאונס נראה עד כה פשוט נהדר והקבוצה כבר במקום הרביעי במזרח, אחרי שנים ארוכות שבהן לא הצליחה לצאת מתחתית הליגה. עד לפלייאוף נשאר עוד זמן, אבל בכושר הנוכחי יכולים בטימברוולבס לפנטז על גמר המערב.

אוהדי שיקאגו לא יסלחו לו בקלות, ג'ימי באטלר (visual hunt)

המאכזבות: קליבלנד קאבלירס ואוקלהומה סיטי טאנדר

קליבלנד קאבלירס (16:26) – ציון 4
סגנית האלופה שרק לפני שתי עונות לקחה בעצמה את האליפות, נראית פשוט רע. הקבוצה של טיירון לו מציגה כדורסל מכוער וכל זה עם סגל שכולל את אייזאה תומאס, שהגיע אחרי עונה גדולה בבוסטון, קווין לאב ומעל כולם לברון ג'יימס, שנחשב לאחד השחקנים הטובים בהיסטוריה. מצד אחד ג'יימס מציג אולי את המספרים הטובים בקריירה שלו, אך בו בזמן רשם את המשחק הגרוע בחייו והוא רואה את קבוצתו ממוקמת רק במקום הרביעי במערב. לו, שאיבד בקיץ את ארווינג, מבין כעת עד כמה זו הייתה טעות ובנוסף רואה את שחקניו משחקים כדורסל לא קבוצתי, עושים הרבה טעויות בהגנה. נתון אחד מדאיג – הקאבס סופגים 108.5 נקודות בכל משחק ונמצאים כמעט במקום האחרון בליגה בספיגת נקודות. לו יהיה חייב למצוא פתרון יעיל לפני הפלייאוף או אפילו להפתיע עם טרייד מפתיע, אחרת הקאבס יוכלו לנופף לשלום לעונה הזאת ולהתחיל להתכונן לעונה הבאה, כבר מעכשיו.

כבר לא מצליח להסתדר לבד, לברון ג'יימס (visual hunt)

אוקלהומה סיטי טאנדר (20:23) – ציון 5
רק לפני חמש שנים הטאנדר היו בגמר ה-NBA. מאז איבדה הקבוצה כמעט את כל שחקני המפתח שלה, מלבד אחד – ראסל ווסטבורק, הרכז המדהים שרשם את אחת העונות ההיסטוריות של שחקן בליגה עם ממוצע של טריפל דאבל. אבל במועדון רוצים יותר ולכן בקיץ פול ג'ורג וכרמלו אנטוני חתמו במועדון ועם הרבה רוח וצילצולים הכריזו מול כולם שהמטרה השנה היא לא פחות מחזרה לגמר, הבעיה היחידה היא שעד עכשיו נראה שהכל מתפוצץ להם בפנים. ווסטבורק, ג'ורג ואנטוני הם שחקנים שמבססים את ההצלחה שלהם על יכולת אישית ורוב הזמן רגלים להחזיק בכדור, לכן השילוב עד כה מתברר כטעות גדולה, כל פעם שחקן אחר מנסה להשתלט על המשחק ורק במשחקים ספציפיים זכה הקהל באולם צ'יספיק אנרגי לראות את כל השלושה נותנים הצגה ומראים שהם שייכים לצמרת הלוהטת. מאמן הקבוצה, בילי דונובן, כבר צריך למצוא פתרון – סגנון המשחק לא מתאים לשלושה ובמיוחד לא לכרמלו שנראה לא מרוצה וגם איבד את מקומו בשדרת הכוכבים של הליגה. אם המצב יימשך ככה, דונובן עוד ימצא את עצמו בבית וכל הפרוייקט החלומי שנבנה סביב השלושה בקיץ יתפרק יותר מהר ממה שאפשר לחשוב.

ראסל ווסטבורק שומר על דמיאן לילארד (visual hunt)

לסיכום, חצי העונה בליגה הטובה בעולם סיפקה לנו לא מעט הפתעות, שמות חדשים מתגלים, כוכבים חדשים צצים ואפילו הישראלי שלנו מצליח להראות לכולם שהוא שחקן NBA לגיטימי לחלוטין. נשארה לפנינו עוד חצי עונה עמוסה במשחקים, כולל שבוע אולסטאר גדול. אנחנו נמשיך להמתין לפלייאוף ולעקוב אחרי כל הקבוצות והשחקנים, אבל אם צריך לתת הימור, אני אבחר ללכת עם הרגש והסיפור ולבחור בבסוטון סלטיקס כפייבוריטית שלי השנה.

הביקור שלי באנפילד, בית המקדש של האדומים

מאת נוי גדו

"כששומעים אותי מדברת על סוארס, קוטיניו, יורגן קלופ ומה שביניהם, תמיד עולה התמיהה של אנשים מסביבי – מאיפה את יודעת ומבינה על כדורגל?". נוי גדו מספרת על איך התחיל החיבור לכדורגל ועל הביקור המרגש עם אביה באצטדיון הביתי של ליברפול

גדלתי בבית של ארבע בנות, אמא מגונדרת ואבא חולה כדורגל. מישהו היה חייב לרשת את האהבה של אבא לכדורגל הישראלי והעולמי. אני זוכרת את המשחק הראשון שלי בטדי, בצד האדום כמובן- הפועל ירושלים. הייתי בכיתה ד', ילדה בת תשע, נחשפת ל-22 שחקנים על דשא גדול וכדור אחד. כמובן שבהתחלה ישבתי בכיסא ולא הבנתי את מהות המשחק אבל לאט לאט התחלתי לשאול שאלות כמו, למה יש אחד באמצע שלובש שחור והוא שורק מידי פעם?.

עד גיל 12 ביליתי בטדי מדי שישי-שבת, התחלתי לשמוע שירים של הקבוצה, ללמוד שמות של שחקנים, לדעת לגזור ניירות לקונפטי, להניף דגל ובעיקר לרצות את אבא ולפצות אותו שאין לו בן שיחלוק איתו את האהבה הזו.

כשהחלטתי לחזור בתשובה, הנסיעות לטדי תמו. מכיוון שהמשחקים נערכו בזמנים של שבת, לא יכולתי להגיע. את אבא זה מאוד אכזב ופתאום הקשר שנוצר בינינו שהסתמך על הכדורגל, התרופף. עם הזמן כשגדלתי, הקשרים עם המין השני החלו להופיע וכאשר התחילו דיבורים על כדורגל נכחתי ודיברתי. הבנים כמובן הקניטו ותמיד אמרו – "מה את מבינה בכלל, את לא יודעת מה זה כדור". אני תמיד ניסיתי להוכיח אחרת ולהראות שאפילו נבדל אני יודעת.

ואז זה הגיע
השנים עברו ומצאתי את עצמי מחפשת אחר קשר ושיח עם אבא שלי. גדלתי בבית אדום כפי שאפשר לראות ולכן הקבוצה העולמית שנשמעה בבית היא ליברפול. התחלתי לשבת עם אבא מול הטלוויזיה ולנסות להבין מי אני רואה ומה אני רואה. כמובן שזה לא כדורגל ישראלי, אלא כמה וכמה רמות מעל. מצאתי את עצמי אוהבת את מה שאני רואה והתחלתי לעקוב יותר, לשאול יותר.

באפריל 2016 התקיים משחק במסגרת הליגה האירופית, כאשר דורטמונד הגרמנית פגשה את האנגלים מליברפול. מה שעוד עמד על הפרק זה המאמן הדגול, יורגן קלופ, שאימן בעבר את דורטמונד וכיום נמצא בליברפול. המשחק הראשון של השניים התקיים בגרמניה, שם הסתיים בתיקו. כאשר דורטמונד באה למפגש שני באנפילד, מגרשה הביתי של ליברפול, המשחק היה נראה חתום מראש. כבר בדקה השמינית דורטמונד הובילה 2:0. תשאלו הרבה אוהדי כדורגל והרבה מהם יגידו שברור היה שדורטמונד מנצחת את המשחק. תשאלו אוהד ליברפול ובמיוחד את אבא שלי והוא יגיד שניסים תמיד קורים. הרי בשנת 2005 ליברפול נפגשה בגמר האלופות מול מילאן האיטלקית שהובילה 3:0 במחצית הראשונה. מחצית שנייה ליברפול עלתה ובשארית כוחותיה צמצמה ל-3:3 מה שהוביל להארכה ופנדלים שבסיומם ליברפול הניפה גביע. המשחק הזה יזיכר לדורותיו כרגע היסטורי בכדורגל העולמי וכך גם המפגש מול דורטמונד באנפילד. ליברפול החלה לצמצם את התוצאה ל2:1, אך דורטמונד העיקשת העלתה ל-3:1. אני מבחינתי ישבתי בסלון והתחלתי להספיד את ליברפול ולומר שלא נורא, הגענו לרבע גמר וזה מספיק מכובד. כמובן שעוד לא הייתי אוהדת ליברפול אמיתית אבל כשראיתי את הנחישות והתושייה של הקבוצה, נדהמתי.

המשחק הגיע לעיצומו כאשר התוצאה הייתה 3:3 בדקה ה-90 אבל התוצאה הזאת לא טובה לליברפול, דורטמונד עולה שלב בתוצאה כזו. בדקה ה-94, לוברן, בלמה של ליברפול, נגח לעבר הרשת והכניס את גול הניצחון והבטיח עלייה לחצי גמר. את השמחה של אבי היה אפשר לראות בהרמת הטלוויזיה, בנשיקה למסך עליו הופיע לוברן, בצעקות שמחה ואף בדמעות.

באותו רגע הבנתי ונפל לי האסימון. אבא שלי, גבר בן 53, עוד לא הגשים את חלומו ולא נסע למשחק באנפילד. החלטתי להיות הבן שמעולם לא היה ולא יהיה לו ולהגשים את חלומו. החלטתי שהגיע הזמן להיות באצטדיון עולמי אמיתי ולחוות משחק של קבוצה שאוהבים במגרשה הביתי ולא מול מסך הטלוויזיה, אז סגרתי לנו כרטיסי טיסה.

"ישנן יפות ממנה, אך אין יפות כמוה"
אני חושבת שהרגע הכי מרגש עם אבא שלי היה כשהראתי לו את כרטיסי הטיסה וכרטיס למשחק חצי הגמר. הרגע המרגש השני היה כשרגליו נכנסו למקדש אנפילד ודמעה זלגה מעיניו. הרגשתי גאווה, אני הגשמתי חלום לאבא שלי. כשהגענו למגרש ראינו הרבה אבות ובנים, את אבא שלי שאלו – "עם מי באת?", הוא מיד חייך וענה בגאווה "עם הבת שלי". הרגשתי שונה ומיוחדת בו זמנית. כן, אני בחורה ויכולה ללכת למשחקי כדורגל ולהבין כמו גברים.

את הטיול בעיר פתחתי בהצגת פנטומימה מרשימה. כשהתבקשתי למסור את שם המלון בו נתאכסן, ציינתי את השם "זי הוטל". נהג המונית הסתכל בתמיהה ולא הבין מה אמרתי. חזרתי על עצמי שוב, אך גם הפעם הוא לא הבין. בסופו של דבר הוא אמר "אהההה, זד הוטל". הבנתי שכל האנגלית שאני מבינה ומדברת שווה לטיפה בים. מסתבר שהאנגלית באנגליה ובמיוחד בליברפול אינה אנגלית אלא צירוף של סקוטית-גרמנית-רוסית מתובלת באנגלית. כל מה שנותר ממני היה לעשות סוויץ' ולקוות שהמזל בשפה יהיה עמי.

באירופה יצא לי לטייל פעם אחת (אולי פעמיים אם מחשיבים את יוון), כך שציפיתי לאווירה של עיר אירופאית. בעיר ליברפול יש תחושה כאילו הזמן עצר מלכת. האוויר היה אפרורי, הבתים היו חומים וישנים, השמש לא זרחה בחודש מאי והרגיש לי כאילו חזרתי בזמן למקום אותנטי וקדום, משהו קצת באזור ימי הביניים. יחד עם זאת, האווירה בעיר הייתה קסומה. נכון, אין בה מבנים מרהיבים כמו לערים אירופאיות אחרות, אין כיכרות מפוארות וקתדרלות שנישאות לשמיים, אבל יש בה משהו אחר. יש בה אווירה של פשטות וצניעות, הילת הכדורגל שמתנוססת מעל וכמובן להקת הביטלס שיצאה מהעיר. נקודת אור נוספת בעיר הייתה כאשר ראיתי למולי את המילה PRIMARK, כן, נוסף על חוויית הכדורגל נהניתי גם מחוויית שופינג, בכל זאת אני בחורה.

היכל הקודש
על ליברפול שמעתי מאבא וגם מגוגל שסיפק מידע. מדובר במועדון ענקי שנושא עבר מפואר בעל מספר תארים. למרות שהקבוצה לא זכתה באליפות כבר 28 שנים, שמה של ליברפול הולך לפניה. אל האצטדיון נכנסתי בלסת שמוטה. נכון, ביקרתי במספר אצטדיונים בארץ, אך לא ציפיתי לסדר גודל כזה. מדובר באצטדיון עם כיסאות אדומים בלבד, חדר הלבשה עצום, חדרי נוחות לשחקנים, חדרי צוות וכמובן המוזיאון ששוכן לצד האצטדיון.

ביום של המשחק, באווירה מתוחה, העיר כולה לבשה אדום אבל אף אחד לא היה רגוע. כולם יודעים שעל מנת לקבל כרטיס טיסה לגמר, צריך לנצח והמשחק לא קל. במיוחד לאור העובדה שהמשחק הראשון נגד ויאריאל נחל תבוסה וכעת זה משחק שני ומכריע. שלט התוצאות שהופיע מולי מראה על הצג 0:0, כולנו מקווים כי זו לא תהיה התוצאה בסוף המשחק. בית המקדש אנפילד החל להתמלא וכל 54 אלף הכיסאות החלו להתמלא בעיקר באדומים למעט יציע קטנטן שהוקצה עבור הצהובים מספרד. התחלתי להריץ בראש תמונות מאצטדיונים שהייתי בהם בארץ, להשוות אותם לסדר גודל כמו אנפילד זה פשוט עוול.

כילדה, תמיד לימדו אותי שהבריטים נחשבים לבין המנומסים בעולם. זה בעיקר בעקבות המסורת הממלכתית-אנגלית שכוללת בתוכה דיבור רהוט ונקי, שעת התה ושאר כללי הנימוס בשעת אוכל ושתייה. אם כבר שוברים נורמות וסטראוטיפים אז גם זה התנפץ. מסתבר שהנימוסים מהם והלאה. יכול להיות שאלו רק הבריטים שבליברפול, בכל זאת לא ביקרתי בכל אנגליה. שעות לפני המשחק קנקני בירות מתחילים להישפך, מה שגרם לי לחשוב שיש חוק שרק מי ששותה בירה יכול להיכנס לאנפילד. לא רק שהבירות נשפכות, אלא גם הקללות מפיהם של האוהדים. הסלנג של המקומיים בפרט והאוהדים בכלל כולל בתוכו כל מילה שנייה קללה מסוג אחר.

היציע של האוהדים "הרציניים" נקרא הקופ. שם יושבים כבדי האוהדים, אלה שמקריבים את רגליהם ועומדים למשך 90 דקות ולא מפסיקים לעודד. הלחץ מורגש באוויר, כולם מחכים לתחילת המשחק, אבא מנסה לדבר חצי פנטומימה חצי אנגלית עם האוהדים מסביבנו ומסביר להם שזו פעם ראשונה שלנו במקום האדיר הזה. ואז, בלי שום התראה מוקדמת, מתחיל להתנגן ההמנון הגדול – You'll Never Walk Alone. אני לא חושבת שהזכרתי, אבל אבא שלי בן אדם קשוח שאינו מזיל דמעה. מרגע תחילת ההמנון ועד תומו, הדמעות זלגו ממנו כמו חמאה מומסת. אני לא יודעת כמה עדים היו למחזה המדהים הזה, אבל אין ספק שזה אחד מפלאי תבל ויסכימו איתי גם אוהדי כדורגל אחרים בעולם.

ניצחון מתוק
אחסוך בפניכם את הניצחון המתוק שליברפול עשתה באותו היום. אציין בפניכם את חגיגות השמחה של כל האוהדים ואיך החוויה הזו כה שונה מהארץ. יסלחו לי אוהדי הכדורגל בארץ, אבל שום דבר אינו משתווה למה שקורה בעיר המופלאה הזו, ליברפול. אוהדים מרחבי העולם מגיעים להיכל הקודש כדי לראות ואולי לקוות שליברפול תשוב להיות המועדון הענק שהיא הייתה.

צעקות השמחה וחגיגות האוהדים ממשיכים אל מחוץ למגרש, אם חשבתי שקיבולת השתייה של האוהדים הגיעה לסופה, טעיתי. אחרי הניצחון הולכים ושותים בירה (שוב) בברים המקומיים. אחד האוהדים אמר לי שגם כשמפסידים הולכים לשתות בירה, אז קל וחומר ברגעי ניצחון. ליברפול באותו יום השיגה את כרטיס הכניסה לגמר ליגה אירופית שבסופו של דבר הפסידה ליריבה סביליה. זה אמנם זיכרון כואב לקבוצה ואוהדיה, אבל איך אמרו אוהדי הקבוצה הראשונה עליה גדלתי, הפועל ירושלים, "לפעמים יש אכזבות והפסדים, אבל קבוצה לא מחליפים".

 

 

אוהדת ירוקה: משחק הכדורגל הראשון שלי

מאת טל סבג

החברים התעקשו, אז הלכתי בפעם הראשונה בחיי למשחק של מכבי חיפה. זה נגמר בניצחון ירוק ובאוהדת חדשה לקבוצה

התמונה של ‏‎Tal Sabag‎‏.

השבוע, לראשונה בחיי, הייתי במשחק כדורגל אמיתי,  משחק של מכבי חיפה מול הפועל תל אביב. המשחק הסתיים בניצחון לירוקים לאחר סבב פנדלים.

בשביל בחורה כמוני, ללכת למשחק כדורגל זה בהחלט אירוע היסטורי. הספורט היחידי שקשור אליי הוא העלייה לקמפוס העליון באוניברסיטה בכל בוקר. שלא לדבר על כדורגל. אך משהו קרה בשנה וחצי האחרונות. מאז שהתחלתי ללמוד, מעגל החברים שלי התרחב, וחלקם הגדול אוהב ספורט, מתעניין וכמובן אוהד קבוצות מהארץ ומהעולם. מיותר לציין, שעולם המושגים שלי על ספורט הוא מאוד מצומצם, כך קורה לא מעט כאשר אנחנו יושבים בהפסקות והחברים מסביבי משוחחים על משחקים, שחקנים ומאמנים אני יושבת ומרגישה שהם מדברים סינית.

אז כמו שהתחלתי, חלק מחבריי נמנים עם אוהדי מכבי חיפה. לא הרבה אני יודעת על מכבי חיפה. קצת בושה לנוכח העובדה שהאצטדיון המפואר שלהם נמצא במרחק של 15 דקות נסיעה ממני. אך יש עובדה אחת שקשה להתעלם ממנה בתקופה האחרונה – מכבי חיפה נמצאת בשפל. היא צוברת עוד ועוד הפסדים וכישלונות. אם לא די בכך, רק לאחרונה נפצע השחקן מאור בוזגלו שנחשב להבטחה, המאמן גיא לוזון פוטר בעקבות המצב הרעוע וחלק מהאוהדים הפסיקו להגיע למשחקים כי הם מרגישים מאוכזבים וכואבים. הפסד אחר הפסד, כישלון אחר כישלון. חלק מהאוהדים כבר איבדו תקווה והם אפילו לא מגיעים למשחקים. מה שיפה בחבריי, זה העובדה שהם נשארים עם מכבי חיפה גם בימים הפחות זוהרים שלה. לכן התבקש שיום אחד סופסוף אצטרף אליהם למשחק. הם טענו שאולי אני יכולה להביא קצת מזל לקבוצה. ומי אני שאסרב להוכיח את הטענה הזו?!

כמובן שהבנתי כי נדרש ממני להגיע בלבוש המתאים, וחלילה לא ללבוש חולצה צהובה ולזכות בקריאות בוז. לכן שלפתי מהארון סריג ירוק שלא לבשתי כמה שנים טובות, אך לאירוע הזה הוא נראה לי מתאים מתמיד. כשהגענו לאצטדיון, שעה וחצי לפני המשחק כבר היו עשרות אם לא מאות אוהדים בחוץ. חלקם לבושים ירוק, חלקם לבושים אדום. כדי שארגיש יותר בעניינים אחד החברים שלי השאיל לי את הצעיף שלו וכך נראיתי אוהדת מן המניין.

התמונה של ‏‎Tal Sabag‎‏.

כשנכנסנו לאצטדיון כמובן שהתיישבנו ביציע ששייך לאוהדי מכבי חיפה. טוב, לא באמת ישבנו, כי מכאן ואילך נדרשתי לעמוד עם כולם למשך 90 דקות פלוס הארכה ופנדלים. ההלם הראשוני שקיבלתי היה ברגע ששחקני הפועל תל אביב עלו למגרש לכמה תרגילי חימום. לכמות קללות ומילים בוטות כמו ששמעתי לא ציפיתי. אבל חשבתי שאלה יהיו הקללות היחידות שאשמע. מחשבה לא ריאלית במשחק כדורגל.

המשחק התחיל, וכולם נעמדו על הרגליים. לא יכולתי להיות היחידה שנשארת בישיבה אז גם אני מצאתי את עצמי כמו כולם עומדת, לפעמים מריעה, לפעמים מקווה שהשוער של מכבי חיפה יצליח לחסום את הכדור ולפעמים רק מסתכלת על כולם ומנסה להרגיש חלק מהם. את האדרנלין שאפף את האצטדיון אני לא יכולה לתאר במילים, זו הייתה הרגשה מיוחדת וחדשה לי בו זמנית. מידי כמה שניות הסתכלתי מסביבי, קיוויתי שלא חושבים שאני מוזרה מידי, ראיתי סביבי אוהדים מכל הגילאים, גברים ונשים (אמנם במיעוט), דתיים וחילונים. התחושה המדהימה שהעבירו לי היא שכולם בעצם משפחה אחת ירוקה.

וכמו בכל משפחה, גם בקרב אוהדי מכבי חיפה כנראה שיש ריבים. דרמה קרתה בשורות הראשונות של היציע ובה אוהדים התקוטטו אלה עם אלה. מודה שקצת נבהלתי, למראה כוחות המג"ב והמשטרה שנכנסו למקום ועצרו כמה חשודים. הדרמה הסתיימה מהר והמשיכו במשחק.

התמונה של ‏‎Tal Sabag‎‏.

רגע השיא מבחינתי היה כאשר שחקן מכבי חיפה הבקיע גול, כל האוהדים צרחו מאושר, קפצו ושרו בקולי קולות. רק אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי וכל מה שנותר לי לעשות זה להתרגש יחד איתם כדי שלא איראה שוב מוזרה ולא קשורה. משום מה הרגשתי פרץ של שמחה בשביל מכבי חיפה כאילו אני אוהדת אותם כבר שנים. זה נמשך עד לאחר הניצחון שהושג בשלב הפנדלים המכריע.

להיות במשחק זו חוויה. יש סיכוי שבעתיד אגיע לעודד את מכבי חיפה במשחק הבא בתקווה שזה יהיה משחק בית וכך אזכה לעודד מאצטדיון סמי עופר המדובר.  אבל קודם יש לי שני דברים לעשות: ללמוד את השירים של האוהדים ולקנות צעיף. מי יודע, אולי שוב אביא איתי מזל ומכבי חיפה ינצחו פעם נוספת.