ארכיון הקטגוריה: כללי

איש תקשורת, אושיית אופנה וחובש כיפה: "לא מחפש אישור מאף אחד"

כתבה וערכה: אביטל פריד

השקות, במות, אישיות כובשת, תסרוקות בשיער שמשאירות מקום לכיפה שעל ראשו וסטורי משגשג. הוא שובר כל תבנית שאי פעם הכרתם. מרימים עליו גבה מכל כיוון, אבל הוא מבחינתו הולך עם הזרם – רק בדרך שלו: "מי שלא טוב לו מוזמן להוריד עוקב". ראיון חושפני עם דניאל ציוני

"הייתי אמור לסיים שירות במודיעין בצבא ולהמשיך בביטחון או במשרד החוץ, ואז אמא שלי אמרה לי: 'אתה ממש לא עוזב לירושלים', אז נכנסתי לרדיו. זה היה מסלול שלא חשבתי ולא בניתי עליו אף פעם".

דניאל ציוני בן 28. כבר בגילו מילא שלל תפקידים בתקשורת הישראלית – כתב שטח ב'חדשות הבידור', הגיש פינה ב'מילון היופי' עם סנדרה רינגלר, בתוכנית 'מה הלו״ז' של קשת ועוד. הוא מגיש תוכנית בוקר יומית עם קארין קבסה ברדיו חיפה (99.5) מזה כשמונה שנים, וממש לאחרונה התחיל להגיש באותה תחנה תוכנית שבועית לצד פאני בוזגלו (הישרדות).

ציוני ב'מילון היופי'. מתוך אוסף פרטי

מי אתה בכלל, דניאל ציוני?

"גדלתי בחיפה. התחלתי בלימודים של שלוש שנים ב'יבנה' בחיפה. ישיבה תיכונית ממש, הארדקור, כמו שמכירים: מסדרי תפילה כל בוקר, לימודי תורה וקודש עד 12:00 בצהריים, ואז לימודי ליבה. אחרי שלוש שנים החלטתי שזה ממש לא בשבילי, לא אני בשום צורה ובשום אופן, אז עברתי לבית ספר פרטי 'בראשית' במרכז הכרמל. לימודי התורה שם היו בצורה יותר חווייתית, זה עדיין מסלול שהוא תורני לכל דבר ועניין, שמרתי על המקורות שלי, זו עדיין ישיבה תיכונית לבנים בלבד אבל במסלול מוקלל יותר (לשון קליל – א"פ). במקום לימודי גמרא עד הצהריים, לומדים גמרא עד השעה 10:00, עם יותר סיפורים, תושב"ע. התמקצעתי במגמת תקשורת ונחשפתי לזה גם ברמה העיונית וגם במעשית. משם, פשוט, המשכתי לצבא".

ציוני. מתוך אוסף פרטי

זה לא כל כך פשוט. היה לך תהליך גיוס לא רגיל.

"יש לי מום מולד בלב. בגיל 14, משום מקום, החליטו לנתח אותי. כשמתחילים תהליך כזה עם נער מתבגר זה מבהיל ומפחיד בצורה משמעותית. שנה שלמה הייתי בבית, למדתי מהבית, הכל. משם התחזקתי ויצאתי לעולם בטורבו – עברתי בית ספר, יצאתי לצבא. קיבלתי פטור רפואי אוטומטי, אבל נלחמתי בצבא כדי להתגייס. לא רצו לגייס אותי. הצבא לא אוהב לקחת סיכון עם אנשים חולים, ובצדק. התגייסתי למסלול במודיעין, שירות הכי חווייתי שיש, על אזרחי, באחת מהיחידות המטורפות בצה"ל. משם היתה החלטה – להמשיך לקבע או לצאת לאזרחות. אני לא אשכח שעבדתי ב-ALDO בגרנד קניון, עד שמקומה ראשונה הגעתי לקומה הרביעית. הרדיו".

ציוני. מתוך אוסף פרטי

כבר אז היית שונה בנוף שלך?

"כן, אבל לא בצורה חריגה כמו היום. בואי, את לא תראי היום אדם דתי שמסתובב עם מעילים של פרווה ותגידי לעצמך שהוא דתי, כי היום יש הגדרת 'דתי' שהיא מאוד מאוד ספציפית. כולם חושבים שאני הולך נגד הזרם, ואני מקבל המון הרמות גבה – אם זה מהמגזר הדתי ואם זה מהמגזר החילוני, של 'איך הוא מתנהג, מה הוא עושה, איך זה הגיוני'.

"אני לא הולך נגד הזרם, בואי – אני שומר תורה, מצוות, מקפיד על שבת, צם בצומות ועדיין הולך עם הזרם, אבל בסגנון שלי. אין הגדרה אחת לדתי היום. אף אחד הוא לא הנציג של אלוהים ואין דתומטר שימדוד כמה אתה דתי או כמה אתה יהודי. הדת זה לא בסממנים החיצוניים של הכיפה והציצית. פעם היה לי מאוד חשוב לשים את הכיפה והציצית בחוץ, שייראו, 'הנה, הוא דתי', שיהיה לי איזשהו מגזר להשתייך אליו. לקבל את האישור הזה. היום אני לא מחפש את האישור הזה מאף אחד. אני מי שאני. לא רואה ממטר אף אחד".

ציוני ב-TVBEE. מתוך אוסף פרטי

הוא הגיע לרדיו עם בלנדסטון וכיפה נוטה הצידה. כיום, ציוני הוא אחד הבחורים הצבעוניים ביותר בישראל. הוא לובש מעילי פרווה, משקפיים מיוחדים, תכשיטים נועזים. הוא מנחה במות, מוזמן להשקות, שומר שבת ולובש ציצית. הוא שונה מכל מה שהכרתם, בהתחייבות. לא כולם מצליחים לעכל אותו, קשה להכניס אותו למסגרות, והוא בעיקר מוכיח שאפשר לעשות דברים בצורה קצת אחרת.

איך אתה מגדיר את עצמך?

"אני לא אוהב הגדרות, אני בורח מהן, בכל תחום שהוא. לא אוהב כותרות ולא אוהב שמכניסים אותי לשום משבצת. אני דניאל ציוני, אני באמת דתי, אבל עם זאת – לא רוצה שיגדירו וישפטו אותי על פי זה שאני דתי. אני כן יכול היום לשבת במסעדה לא כשרה, לצורך העניין, אצל חבר שלי טום אביב ב'קוקו במבינו'. אני מעלה תמונה של אחת המנות ומקבל מטר של הודעות. על מה? בן אדם דתי לא יכול לשבת במקום חילוני ולהתאים לעצמו את התפריט שלו? אני לא צריך דין לתת וחשבון לאף אחד, אני בן 28, חי את החיים שלי ולא מחפש לרצות היום אף אחד. אני לא במקום הזה בכלל".

ציוני. מתוך אוסף פרטי

אתה כבר לא במקום הזה, זה אומר שהיו שלבים בחיים שכן היית. מה גרם לך לשנות את זה?

"קודם כל, היום אני יודע שאני חזק – בחוץ, ברשתות, שיש לי את הקהל שלי שהולך אחריי כבר שמונה שנים והוא רק גדל מיום ליום. פעם כן הייתי מחשב כל סטורי שאני אעלה או כל אמירה שלי, להיראות או לא להיראות במקומות. היום אני גם אחשב, אני לא אשתכר במקום שאני יודע שיכולים לצלם אותי בו, אני לא אתנהג בצורה זולה במקום שאני יודע שיש קהל שלי ואנשים שמכירים אותי. אבל כן, מי שלא טוב לו מוזמן להוריד עוקב או לדפדף, זה פשוט מאוד".

הוא בנה של חברת מועצת העיר ומחזיקת תיק החינוך בעיריית חיפה, סיגל ציוני. היא גאה בו ומקבלת אותו באהבה. שניהם דמויות מוכרות בעיר. בשל כך, לעיתים הוא נאלץ לעשות דברים בעיר בהתנדבות על מנת למנוע התנגחויות פוליטיות. הוא אוהב את העיר, והמחיר, מבחינתו, שווה את זה. כאן הוא גדל, כאן התפתח, ולכאן תמיד יחזור.

מה המקום האהוב עליך בעולם?

"אני מת על חיפה. כל הזמן אומרים לי 'איך אתה לא עובר לתל אביב?', אני חושב שאני ההוכחה שאפשר להיות כל הזמן בתל אביב או בתעשיה ועם זאת לגור מחוץ לבועה. כי בואי, יש חיים מחוץ לבועה התל אביבית. חיפה זה השקט שלי, הקרקע שלי. אני יודע שלא משנה מה, אני יכול להיות באירועים עם נטע אלחמיסטר וציפי רפאלי ואז לחזור לארבעה קירות שלי, למקום הבטוח, לנוחות, למשפחה שלי. זה הרגליים על הקרקע מבחינתי.

"כשאת נמצאת על במה, עם 50-60 אלף איש בקהל שמריעים לכל מילה שאת אומרת, זה מביא אותך לאדרנלין והיי מאוד מאוד גבוה לפעמים. ופתאום, אחרי כל האהבה הזאת שאתה מקבל, אתה יוצא ואתה לפעמים יכול להשתגע. אתה מגיע לבית ושומע את הרעש מהקירות, ברמה הזאת. שקט. אני אוהב לחזור לזה. כשאני צריך את הבריחות שלי מידי פעם, אני נוסע לניו יורק".

ציוני בהנחיית במות יום העצמאות. מתוך אוסף פרטי

מה מפחיד אותך בחיים?

"שכל זה ייגמר. אני חי את הרגע, מאוד אוהב את הערכת הקהל. אנחנו יושבים באולפן, בין ארבעה קירות, וכשאתה מדבר למיקרופון אתה לא יודע באמת מה קורה בחוץ ואיזה אימפקט יש למילים שאתה אומר. ויכול להיות שהפחד שלי, ביום מן הימים, זה שכל זה ייגמר".

יש איזה דיסוננס בין אדם שנראה שמתעסק באובססיביות בחיצוניות לבין היותך אדם עם המון רגישות ותוכן בפוסטים שלך.

"בפעמים הראשונות שראו אותי חשבו 'זה גימיק', כי מסתכלים ישר חיצונית. כן, אני מתעסק באובססיביות בחיצוניות שלי. באיך אני נראה, איך אני מצטלם, איך מדברים עליי. חשוב לי. עם זאת, אני יוצק לתוך העולם הזה את התוכן שלדניאל ציוני חשוב לקדם ולהעביר. כן יש דיסוננס מאוד גדול כי אומרים שאם בן אדם מתעסק בדברים מסויימים אז הוא שטחי ואין לו מה להעביר, אין בו תוכן. 'שקר החן והבל היופי'. אני אוהב למרות ועל אף להראות שכן, אני יכול להיראות ככה, אבל בל נשכח: תכנסו לרגע, תקראו פוסט או שניים, תאזינו רגע לרדיו. יש לי מה לומר, יש לי את האג'נדה שלי. אני לא בא וצורח אותה, אני מעביר אותה בנעימות בדרך שלי, ומקווה שבצד השני למדו דבר או שניים.

"אם ילד או ילדה מישיבה תיכונית, אולפנה, סתם ילד שמרגיש שהוא קצת אאוטסיידר וקצת שונה – אם הוא מוצא בי את נקודות החיבור, והוא אומר 'אוקיי, מתייחסים אליו ככה, מתנהגים ומגיבים אליו ככה, אבל הוא הצליח והוא עשה, אז גם אני יכול', אני מבחינתי עשיתי את שלי".

ציוני. מתוך אוסף פרטי

הנער שנשר הפך למחנך: "גם במקומות נמוכים תרים את הראש"

בעז קשי הוא אחד מנערים רבים שנפלטו ממערכת החינוך. כשהתבגר הקים מסגרת לנוער נושר שהפכה לסיפור הצלחה והצילה נערים רבים. היום הוא מבקש שכל מורה "יראה כל תלמיד ותלמידה כמו ילדיו"

את תחילת דרכו של בעז קשי כנער מתבגר קשה לחבר לאדם שעומד מולי היום. כמו בני נוער רבים גם קשי לא מצא את מקומו בבית הספר, ונשר משש מסגרות שונות. כשאני שואלת אותו איך זה קרה, הוא עונה בחיוך: "הגורם לזה היה בעיקר אני". קשי משתף כי היה אהוב על חבריו ולא סבל מבעיות חברתיות. אך בצד הלימודי הוא דווקא לא פרח, הפער הצטבר והוא מצידו לא היה מוכן להודות בזה, וכך מצא בקלות את דרכו להיות לא אחר מליצן הכיתה. הדבר קרה בכל מסגרת חדשה אליה נכנס, נקודת הפתיחה שלו הייתה קשה, הוא סבל מדימוי עצמי נמוך ולא האמין כי הוא מסוגל להשתנות. עבורו הפתרון היה לעשות הכל כדי ש"יעיפו" אותו גם משם.

בעז קשי סיים את לימודי התיכון עם בגרות אחת. הוא האמין כי הסיפור שלו עם לימודים נגמר שם. תחילת השינוי היה בעידוד בת זוגתו, לימים אשתו ואם ילדיו. הוא מספר כי היא העלתה את נושא השלמת הבגרויות בתקופה שהוא לימד כמורה לספורט בבית ספר. חלק מתלמידיו אובחנו עם קשי למידה והוחלט כי לא יוכלו לעמוד בדרישות הבגרות ולכן לא ייגשו. קשי החליט ללמוד איתם לבגרות וזו הייתה ההתחלה של הכל. כשקיבל את ההחלטה לגשת, לא באמת ידע כמה צעד זה ישנה את חייהם של נערים רבים. הוא מספר כי ההצלחה לגשת ולעבור את הבגרות ואיתו להעביר 10 תלמידים שהמערכת "ויתרה" עליהם, עוררה בו את הרצון להשפיע, ואת האמונה כי בכוחו לשנות. בגיל 28 הקים קשי את "צור ישראל" מסגרת חינוכית לנוער נושר. המקום בנוי על תפיסתו שנוצרה מסיפור חייו במסגרות חינוכיות. בשילוב עם ניסיונו המקצועי כמנהל ומאמן כדורסל. הוא ממשיל את זה לרבי עקיבא, שאשתו עודדה אותו ללמוד, ואומר: "שלי ושלכם שלה היא".

קשי מצליח לגעת בנערים רבים, לשנות את דרכם ולהעלות אותם למעלה. בתוך מסגרתו הם מוצאים מוסד חינוכי אך בעיקר מוצאים בית. סיפורי הצלחות רבים יוצאים תחת ידיו על נערים שקיבל ב"תחנה האחרונה" ועזר להם למצוא את הדרך. שאלתי אותו על אירוע מיוחד שהוא זוכר, והוא סיפר כי ליווה את אחד מנעריו לוועדת השמה. אותו הנער היה יתום מאב. בוועדה הנער נשאל על התחשבות בית הספר הקודם, וענה כי מתחשבים בו ומוותרים לו, אנשי הוועדה לא הבינו אם כך מה הבעיה. המשפט שענה תלמידו חקוק לו היטב "לא ויתרו לי – ויתרו עליי". הדבר חידד לקשי את דרכו, דרך הדורשת מתלמידיו תמיד, מתוך האמונה כי הם מסוגלים.

היום הוא מעביר סדנאות, והרצאות ברחבי הארץ. על סיפור חיו ועל גישתו החינוכית. הוא בקשר רצוף עם תלמידיו מבית הספר וממשיך ללוות אותם בדרכם. שאלתי את קשי על רגע שיא בחייו, והוא השיב: "ברכב כשאני נוהג ומסתכל במראה ורואה את אשתי והילדים ומבין כמה יש לי בחיים". התשובה הכנה והפשוטה שלו מפתיעה אותי ומרגשת כאחד. הרגע שהוא בחר לציין מעיד רבות על האדם המיוחד שהוא ועל הפשטות שהוא שומר בדרכו.

מה החלום שלך לעתיד?
"שכל איש חינוך ירגיש זכות ושליחות במה שהוא עושה. שיראה כל תלמיד ותלמידה כמו ילדיו והמסגרת זה חלק מהבית".

בעז קשי בחר לשנות את דרכו והפך מנער נושר לאיש חינוך מהשורה הראשונה. ניסיון חייו לימד אותו את הדרך לליבם של הנערים שנאבדו בדרך. רגישותו וסבלנותו ניכרים בדרכו. קשי הוא דוגמא לשינוי אמיתי. הוא מהווה מודל לאנשים שהדרך עבורם נראית אבודה. כששאלתי אותו מה היה אומר לנער שקרוב לאבד תקווה, הוא השיב: "גם כשאתה נמצא במקומות נמוכים, תרים את הראש ותסתכל קדימה אל העתיד, לפני שזורחת השמש תמיד הכי חשוך".

בעז קשי, עליך נאמר: "אשרי האדם הנותן בלי לזכור ומקבל בלי לשכוח"

Fight or Flight – על טאליבן, פליטים ומה שביניהם

למה להילחם ולסכן את החיים אם אפשר לברוח? מה בכלל קורה באמירות האיסלאמית של אפגניסטן, איך האמריקאים קשורים לזה, ומה החוק הצבאי היה חושב על מה שקורה שם? טור דעה על הנסיגה מאפגניסטן

כתב: ירון משה תנעמי // ערכה: אביטל פריד

מה גורם לצבא מחומש במיטב הנשק האמריקאי ומאומן על ידו לברוח ללא קרב? להשאיר את כל הציוד הצבאי לידי האויב ופשוט להפקיר את המדינה? זו אינה שאלה היפותטית – זה בדיוק מה שקרה באוגוסט האחרון כשהצבא האפגני ברח מפני הטאליבן.

נשיא ארה"ב ביידן מביע את בטחונו בהתמודדות הצבא האפגני מול הטאליבן

ארגון הטרור המוסלמי-סוני שלט באפגניסטן והנהיג בה משטר איסלמי נוקשה. המשטר נפל בעקבות פלישת ארצות הברית לאפגניסטן לאחר פיגועי מגדלי התאומים שהתרחשו ב-11 בספטמבר 2001. על פי נתונים שמביא ד"ר גיא בכור באתר Gplanet, ארצות הברית השקיעה 143.27 מיליארד דולר באפגניסטן, 88.32 מיליארד דולר בבניית הצבא האפגני ועוד 36 מיליארד דולר הושקעו בהקמת ממשל מתפקד ופיתוח המדינה. מאז 2001, מתו באפגניסטן כ-3,500 חיילים אמריקאים, כ-450 חיילים בריטים וכ-64,000 מקומיים.

באוגוסט 2021 האמריקאים נסוגו מאפגניסטן. הם שיערו שהצבא האפגני שהם בנו ואימנו ילחם וינצח את הטאליבן – אך השערות לחוד ומציאות לחוד. בפועל, הצבא האפגני ברח. כך כבר ב-15 באוגוסט 2021, עוד לפני התאריך הרשמי של נסיגת הכוחות האמריקאים ב-31 באוגוסט, כבש הטאליבן את עיר הבירה קאבול. הנשיא, אחמד ראני, ברח באותו היום מאפגניסטן. נכון לעכשיו, הטאליבן שולט באפגניסטן כולה.

הסיבה המהותית והפשוטה מדוע הצבא האפגני ברח ללא קרב היא כי הוא יכל. הוא יכל לברוח בלי לקבל שום עונש. הוא ברח כשידע שהוא עתיד לקבל מקלט במדינות השכנות ובמדינות אירופה כמו מיליוני פליטים ערבים שבאו לשם לפניו. למה להילחם ולסכן את החיים אם אפשר לברוח? אילו הצבא האפגני היה יודע שמדובר במלחמה של "להיות או לחדול" – הוא היה נלחם.

רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) בספרו "מסילת ישרים" מלמד כיצד צריך לבחון דברים: "ומה שצריך להבין הוא כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו (=ואם) יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד".

כלומר, הרמח"ל אומר שיש לבחון את המעשה לא רק אם הוא טוב כשלעצמו, אלא גם את מכלול ההשלכות שלו, ורק כך אפשר להחליט האם הוא טוב באמת והאם לעשותו. הוא מדבר בהקשר של מידת החסידות, אך העיקרון רלוונטי גם לענייננו. כך במבט ראשון נראה שקבלת הפליטים היא מעשה טוב, מעשה של חסד. אך כשנתבונן בתולדות נראה שהן רעות מאוד, ולכן לא צריך לעשות אותו. תולדה רעה אחת, שבה לא נתעסק כאן בהרחבה, היא הפגיעה באיכות החיים של אזרחי המדינות שמקבלות את הפליטים. איכות החיים והביטחון האישי נפגעו מהגעתם של הפליטים.

התולדה הרעה השנייה הנוגעת לענייננו היא שאופציית הבריחה גורמת לאזרחים הטובים לברוח ממדינותיהם במקום להילחם, ובכך למסור את המדינה לשלטון מרושע ללא קרב. בעקבות כך אפשר לומר שבעקיפין גרמה קבלת הפליטים לנפילת המדינות לידי משטר רשע שמתעלל באזרחים שנשארו. משטר שעתיד לעשות בעיות כלל עולמיות עד שמישהו יצטרך לעשות שם סדר בכוח הזרוע, לשפוך דם רב של הטאליבן ושלו עצמו. ארצות הברית כבר עשתה זאת מספר פעמים במלחמותיה באפגניסטן ועיראק. המסקנה: קבלת ה"פליטים" אינה חסד כי אם חטא גדול ולכן צריך להמעיט ביותר בקבלת פליטים.

העיקרון שאופציית הבריחה גורמת להפסד במלחמה או להפסד ללא מלחמה הוא דבר הגיוני, אך עם זאת, עתיק. כבר בתורה נאמר "ופקדו שרי צבאות בראש העם" (דברים, כ׳, ט׳). מסבירה המשנה ופוסק הרמב"ם להלכה (הלכות מלכים ומלחמות פ"ז ה"ד) ששמים שוטרים בסוף המחנה, מוטות ברזל בידיהם ומותר להם לפגוע ברגליים של מי שבורח מהקרב. הרגליים הם כלי הבריחה, ופגיעה ברגליים משמעותה אי יכולת לברוח משדה הקרב. במשנה מובא ההסבר לדין זה שהוא "שתחילת נפילה ניסה". כלומר, הבריחה היא ההתחלה של הנפילה בקרב.

גם בחוק הצבאי בצה"ל אנו רואים התייחסות חמורה לדברים וכך לשון החוק (סעיף 45): "חייל שעשה אחת מאלה: (1) נטש באופן מחפיר מקום שהגנתו הופקדה בידו; (2) עשה מעשה שתכליתו לאלץ או להניע אדם שיטוש באופן מחפיר מקום שהגנתו הופקדה בידי אותו אדם או שימסור באופן מחפיר את המקום לאויב; (3) באופן מחפיר מסר את נשקו לאויב או זנחו נוכח האויב, או שנהג נוכח האויב באופן מחפיר אחר; … דינו – מאסר חמש עשרה שנה". כלומר על פי החוק הצבאי הצה"לי מה שעשה הצבא האפגני מחייב כל אחד מהם ל-15 שנות מאסר. כך על הצבא האמריקאי להעניש את הצבא האפגני, שלאחר כל ההשקעה שהשקיעו בו, ברח ללא קרב.

.


"ג'ינג'י זה אופי": כל מה שרציתם לדעת על ג'ינג'ים ולא העזתם לשאול

האם ג'ינג'ים באמת עצבניים יותר? מה קורה להם כשיורד גשם? והאם לכולם יש נמשים? יצאנו לשטח וראיינו שני ג'ינג'ים שנתנו לנו את כל התשובות

כתבה: הודיה וייס / ערך: אחיה יוסף לייבו

אד שירן, בלה ת'ורן, הנסיך הארי, אמה סטון, לינדזי לוהן וסתיו שפיר הם רק חלק מרשימה של ג'ינג'ים מצליחים מאוד. יום משלהם, פסטיבל שלם ושיר. מה יש בכתום-כתום הזה שכל כך מסקרן אותנו? ואיך הם מתנהלים בקיץ עם השמש הקופחת? כיצד הם חווים את כל הרעש סביבם? יצאתי לבדוק.

פחות משני אחוזים מהאוכלוסייה הם ג'ינג'ים ויש מקומות שבהם יש ריכוז גבוה יותר, למשל באירלנד ובקורנוול. כשהם מזדקנים שיערם לא מאפיר, אלא הופך לבלונד ובהמשך מלבין. בעבר, היו אמונות טפלות על ג'ינג'ים: ביוון האמינו שלג'ינג'ים יש יכולת אחרי המוות להפוך לערפדים ואנשים מאמינים שלאנשים ג'ינג'ים יש מזג חם.

בכל שנה מתקיים בהולנד פסטיבל לג'ינג'ים. כן, כן, שמעתם נכון. פסטיבל לג'ינג'ים. מגיעים אליו ג'ינג'ים מארצות רבות. זהו הפסטיבל הגדול והרציני לג'ינג'ים, אבל גם בארצות אחרות מתקיימים פסטיבלים לג'ינג'ים. גם בארץ עושים פסטיבל ג'ינג'ים וב-2019 התקיים פסטיבל כזה בחולון.

הכירו את בר שנייברג (24), סטודנט למזרח תיכון ומדעי המדינה באריאל, ואת רינת שוב (22), סטודנטית לסיעוד במכון טל. רציתי לשמוע מה להם יש להגיד על הצבע הכל כך מיוחד שלהם:

האם את אוהבת את צבע השיער שלך?
רינת: "כן, הוא מגניב".

רינת שוב

האם אי פעם קיבלת יחס שונה בגלל צבע השיער שלך?
רינת: "מניחה שכן, כי אנשים בדרך כלל לא עוצרים אנשים עם שיער שחור ברחוב ושואלים אותם אם זה הצבע האמיתי שלהם כמו לי עושים… אבל לא זכור לי שצחקו עליי יותר מידי כי אני ג'ינג'ית".
בר: "בוודאי, מלא פעמים".

האם יש לך נמשים?
רינת: "כן, נמשים חמודים". בר: "אין לי נמשים, לא הרבה. אבל לפעמים, תלוי בעונה".

מה הסטיגמות/אמירות הכי מטומטמות ששמעת על ג'ינג'ים?
רינת: "ג'ינג'ים מסריחים בגשם וכל מילות השיר. פעם השיר הזה היה ממש מעצבן אותי, אבל היום זה מצחיק. שג'ינג'ים נהפכים בגיל 40 לתפוזים. פעם גם הייתי מתעצבנת כשהיו אומרים שג'ינג'ים הם עצבניים, ועם פתיל קצר. אבל היום אני תכלס כזאת, אז לא אכפת לי לתלות את האשמה בשיער שלי, יותר נחמד".

בר שיינברג, קרדיט צילום: מתוך אוסף תמונות אישי, באדיבות המצולם ובאישורו.

בר: "שג'ינג'ים מסריחים בגשם. שג'ינג'ים עצבנים – תכל'ס עם זה אני מסכים, זה אמיתי לדעתי. אני רואה את זה על עצמי, היום פחות כי עבדתי על עצמי, אבל זה משפיע לדעתי".

האם אתם מאמינים שג'ינג'י זה אופי?
רינת: "מניחה שתלוי אצל מי. אצלי ג'ינג'י זה לגמרי אופי ואני יכולה להתעצבן ממש מהר ובקלות. מצד שני אני מכירה ג'ינג'ים שהם האנשים הכי שלווים ורגועים שיש".

בר: "בוודאי. אין פה שאלה. אופי מיוחד. לדעתי זה אנשים טובים, איכותיים. אני מאוד אוהב את זה שאני ג'ינג'י וגאה בזה. ג'ינג'י זה אופי. יש בזה גם חסרונות וגם יתרונות. החיסרון זה העצבים ויתרונות זה גם שאתה בולט תמיד ואז זה גורם לך להיות מיוחד ועם אופי אחר מכולם. אני אוהב להיות ייחודי, לדעתי זה טוב".

מי הג'ינג'י המפורסם האהוב עלייך?
רינת: "אן שרלי, עשתה כבוד לאומה הג'ינג'ית".
בר: "רון וויזלי, אני חולה הארי פוטר".

פנקו את הקוראים במסר לסיום
רינת: "לא כל ג'ינג'י ברחוב הוא אח שלי; אם לג'ינג'ים יש גבות חומות זה לא אומר שהשיער שלהם צבוע; זה לא תמיד נחמד כששואלים אותך אם זה השיער האמיתי שלך; לא צריך לציין בפניי כל ג'ינג'י שנמצא במקום ; אל תצחקו עלינו כשאנחנו נשרפים, זה לא אשמתנו שהשמש אוהבת אותנו יותר; לא לרדת על ג'ינג'ים כי הם ג'ינג'ים, זה מעצבן".

בר: "קוראים לי בר שנייברג, אני גאה בזה שאני ג'ינג'י, לא הייתי מחליף את צבע השיער שלי בשום צבע שיער אחר. אוהב אתכם".


ברוכים הבאים לכרמלית, אלא אם אתם נכים

הרכבת התחתית של חיפה היא אחד הסמלים של העיר, אבל לא כולם יכולים ליהנות ממנה. אם אתם נכים, תיתקלו בשלט שמבהיר: אין כניסה. בעירייה מפנים להנהלת הכרמלית, שטוענת: "קיימת תוכנית רעיונית, לא מתוקצבת ולא ישימה"

כתבה: אביטל פריד / ערך: ירון משה תנעמי

מעל 20 שנה עברו מאז שנחקק חוק ההנגשה והכרמלית בחיפה עדיין לא מונגשת לנכים. יתרה מזאת, בכניסה לכרמלית ישנו שלט של איסור כניסה לנכים, דבר שמעורר זעם בקרב הציבור. מנכ"ל הכרמלית: "קיימת תוכנית רעיונית לטפל בעניין, לא מתוקצבת ולא ישימה".

בתחילת החודש צוין היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות. ברחבי הארץ כולה יצאו בפרויקטים יפים עם כותרות נפלאות ומחממות את הלב. אך בין מילים לבין החיים עצמם, עדיין קיימים פערים ענקיים והכרמלית ממחישה את הפערים יותר מכל. בכותרות ויח"צ יש להם מקום, אך בחיים עצמם, במקומות רבים, אין כניסה לנכים. אפס נגישות, אפס רגישות.

הכרמלית היא מעין 'מטרו' תת-קרקעי היחיד מסוגו בארץ. היא הוקמה בשנות ה-60, ונותנת שירות לכ-2,000 אנשים מידי יום במטרה לחבר בין שלושה אזורים מרכזיים בעיר חיפה: העיר התחתית, שכונת הדר ומרכז הכרמל, ללא פקקים וללא תאונות. כניסתה בנויה על ידי מדרגות צרות רבות המובילות אל מנהרה תת קרקעית צרה אף היא. בשנים אלו המודעות לנגישות לא הייתה גבוהה. היא שופצה מחדש בשנת 2018 – עידן אחר לגמרי, שבו המילה 'נגישות' היא חלק מהלקסיקון השגור בפי עם ישראל והעולם כולו. נגישות היא מידת התאמת מערכת מכל תחום שהוא לשימושם של אנשים בעלי יכולות גופניות, נפשיות ושכליות מגוונות ככל האפשר, לרבות אנשים שהיכולות שלהם באחד מתחומים אלה נמוכות עד כדי לקויות.

אוסף פרטי
אוסף פרטי

עניין הנגישות עוגן בחקיקה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תשנ"ח, 1998) במטרה להגן על כבודם ולהבטיח את השתתפותם השווה בחברה. בשנת 2005 תוקן החוק ונוספה חובת הנגשת מבנים ותשתיות כדי שגם בעלי מוגבלויות יוכלו לקבל שירות חופשי ומיטבי. החוק מחייב הנגשה גם של מבני מסחר והנגשת מקומות ציבוריים המופעלים על ידי גופים פרטיים.

נדמה כי האחראים על הכרמלית בחיפה חושבים שהם מעל לחוק. הכרמלית כולה בנויה ממדרגות צרות המונעות כניסת כסאות גלגלים, עגלות, אנשים הנעזרים בקביים ועוד. לא רק זאת, הם הציבו שלט בכניסה לכרמלית עם סימן של תו נכה ועליו קו אלכסוני מתוח, כזה שאומר: "אין כניסה לנכים". איך במציאות של היום, למרות שעדיין לא הנגישו, לא מציבים שלט הסבר? גם לכם זה מזכיר תקופות אפלות בהיסטוריה? אוכלוסייה שלמה שהציבו בפניה שלט שאומר – אין לכם מקום כאן?

נגישות היא לא חסד עליון ולא טובה גדולה, אלא זכות בסיסית. ואגב, היא אינה נוגעת רק לנוסעים בכיסאות הגלגלים – כולנו מוגבלים במשהו, וכולנו זקוקים להתייחסות בכבוד הראוי לנו.

מי שנקלעה אל המחדל הזה ונתקלטה בקיר אטום תרתי משמע היא ליחי פרנקו, בת 21 מקריית חיים. סטודנטית לעיצוב גרפי במכללת תלתן ועובדת בתחום. לפרנקו יש ניוון שרירים SMA – מחלה גנטית הגורמת לריפיון שרירים עד כדי שיתוק, שפרצה אצלה בגיל שמונה חודשים. "המחלה מונעת ממני ללכת ולעמוד, אבל אני לא מוותרת. נלחמת על מה שחשוב לי, רוצה שייראו אותי בתור מי שאני ולא בתור נכה עם כיסא גלגלים, אלא בתור ליחי. כיסא הגלגלים בא בנוסף". אל השלט המחפיר היא נחשפה במסגרת לימודיה. באחת המטלות, חולקו כלל הסטודנטים לקבוצות על פי נושאים. במקרה או שלא, היא שובצה בתחום התחבורה. "היינו צריכים להביא פתרונות עיצוביים לבעיות שיש בחיפה בנושא שקיבלנו. החלטנו להתמקד בכרמלית בחיפה. איך שאני מגיעה לכרמלית, ראיתי את השלט. הוא ישר בלט. שום דבר שם לא היה מונגש: אין מעלית, יש מדרגות נעות ומדרגות רגילות, ברציפים עצמם יש מלא מלא מדרגות. ואז, בצד, חברות שלי צילמו לי שיש מעבר נגיש כביכול בתוך הרציף עצמו, שזה אבסורד, כי אין ירידה לרציף אבל יש מעבר לכיסא גלגלים".

ליחי פרנקו בכניסה לכרמלית. אוסף פרטי

איך ייתכן שבעיר שחורטת על דגלה דו קיום וקבלת השונה מודפס שלט חסר רגישות מעין זה? למה לא להציב שלט בו כתובה התנצלות, בסגנון "לציבור הנוסעים עמכם הסליחה, הכרמלית אינה מונגשת לעגלות וכסאות גלגלים"? בעיריית חיפה מתנערים מאחריות. נוח להתפאר בכלי התחבורה היחיד מסוגו בארץ שמושך אליו תיירים רבים, אך מה שקורה בתוכו – נשאר מחוץ לתחום.

פרנקו טוענת שהיא רגילה שמקומות לא מונגשים בכלל תחומי החיים – בתי עסק, חנויות ועוד. אך בשלט כזה היא לא נתקלה מעולם. "זה מעורר בי עצבים ולא ממש הבנתי למה צריך שלט כזה", היא אומרת, "מילא הכרמלית לא מונגשת, זה אני עוד איכשהו מבליגה. אבל שלט כזה? פחות מתאים. בן אדם עם מוגבלות לא ייכנס למקום מסוים אם אין בו נגישות, אז השלט בעיניי ממש מיותר.

"חשוב להגיד שזה הפסד של הכרמלית בסופו של דבר, שהיא לא מונגשת ושהם שמו שלט כזה, כי זה עוד אוכלוסייה שלימה שפשוט לא משתמשת בנתיב תחבורה שהוא משמעותי בחיפה. ובהקשר הזה – פשוט תהיו בני אדם. תנגישו מקומות, אל תפלו אנשים בגלל מגבלה, בגלל צבע עור, בגלל משקל, בגלל כל דבר בעצם. אולי אני חיה באיזשהי בועה, אבל בא לי שיהיה פה עולם שבו אנשים מקבלים את כולם ושהכל מותאם לכולם, בלי הרבה מחשבה".

היא לא סתם מבקשת שינוי מהחברה, היא עצמה פועלת לשינוי. היא מתנדבת בעמותת 'LINK20', שמטרתה להילחם על זכויותיהם של בעלי מוגבלויות בכלל תחומי החיים. הם לא רק מציפים בעיות, אלא דואגים לפתרונות בשיתוף חברי כנסת. "זו תנועה חברתית שיוצרת שינוי", היא אומרת, "לפרסם את כל הבעיות שיש ולהציף אותן, להראות לחברה שזה מה שאנחנו מתמודדים איתו. לא בקטע של התמסכנות, אלא בהמון הומור וגישה נכונה לחיים בעיניי".

אליאס אהרון, רכז הנגישות בעירייה, מסר בתגובה: "הנגשת הכרמלית היא באחריותם (אחריות הנהלת הכרמלית – א.פ). העירייה אינה מעורבת בשילוט המוצב במקום או בהנגשתה".

בשאלת הנגשת הכרמלית, ענה אבישי הדר מנכ"ל הכרמלית  כי קיימת תוכנית רעיונית ראשונית מאוד כבר זמן רב. לטענתו, התוכנית "לא מתוקצבת ולא ישימה. זה אומר לחפור במיליוני שקלים ולהשבית את הכרמלית לשנתיים לפחות בשביל לייצר שביל מונגש בתוך המנהרה התת-קרקעית".

בעניין השלט מסר הדר בתגובה: "זהו סימון שמקובל בשילוט בכל העולם. זה לא שלט פוגעני, זה השלט שמראה בסימנים שהכרמלית לא נגישה. לא מוסיפים מלל בשום פנים ואופן. זה לא מקובל. זכותם להיפגע, אני מבין, מקבל ויכול להזדהות. לא תולים שלטי הבהרה לשלטי מערכת כי יש אחד שנפגע. לא נוכל לתלות שלטים שמתנצלים על סמלים מקובלים".

בעקבות פרסום הכתבה ליחי פרנקו הגישה הערב תלונה למשרד מבקר המדינה. משרד המבקר אינו אחראי על הכרמלית שהיא גוף פרטי, אך מנסה להפעיל לחץ מכיוונו על הנהלת הכרמלית בטענה שהם עוברים על החוק.

כתבה פח. אבל כתום

יש שיגידו שמיחזור זה נושא משעמם ו"ממוחזר", אבל אם נרצה או לא, נושא המיחזור ואיכות הסביבה משפיעים עלינו לא רק סביבתית אלא גם כלכלית. ראיון עם מנכ"ל תאגיד המיחזור "תמיר", ומה עושים באוניברסיטת אריאל לכבוד יום המיחזור הישראלי 2021

בכל יום מיוצרות בישראל מיליוני אריזות מחומרים שונים שברובם ייקח להם זמן רב להתכלות (אם בכלל). כל הפסולת שאנחנו משליכים לפח הרגיל נאספת ומובלת לאתר להטמנת פסולת ונטמנת באדמה ואתם יכולים כבר להבין כנראה שהדבר משפיע על זיהום הקרקע אבל גם את האוויר והים.

אז מה עושים בישראל בשביל לצמצם את הפסולת ואיך זה משפיע עלינו?

לפני כחודש נכנס "חוק המס על כלים חד-פעמיים" שנועד בשביל לצמצם את הצריכה שלהם. לפי החוק, היבואן או היצרן ישלם 11 שקלים לק"ג. ובעברית: אנחנו, הצרכנים, נשלם 20 שקלים במקום 10 שקלים על שרוול כוסות חד"פ פשוטות. לא רק בסופרים, גם במסעדות ו-TakeAway נאלץ לשלם יותר בגלל החוק. לכן, מספר רשתות בארץ שינו את האריזות שלהן לנייר או לרב פעמי, כמו רשת הגלידות "ונילה" ששינתה את האריזה של הגלידה הניתנת לשטיפה ומילוי חוזר בחנויות הרשת.

בדצמבר האחרון אפילו נכנס החוק על פיקדון גם על בקבוקי השתייה הגדולים שעד היום לא נכללו בחוק הפיקדון. אז אפשר גם למחזר בגדול וגם לקבל תמורה כלכלית קטנה.

בשנת 2011 חוקק "חוק האריזות" – החל מ2011 הוטל על היצרן/ יבואן של מוצרים ארוזים למחזר את הפסולת של האריזות שלהם בהתאם ליעדי מחזור הקבועים בחוק האריזות (יעדים שונים לחומרי אריזות שונים). אם היצרנים/יבואנים לא יעמדו בתנאיי החוק, הם עלולים לגרור קנסות. מטרת החוק להביא לצמצום כמות הפסולת הנוצרת מאריזות, למנוע את הטמנתה ולעודד שימוש חוזר באריזות המועברת להטמנה.

לכבוד יום המיחזור (8.12.2021) שמטרתו להגביר את המודעות בקרב הציבור דיברנו עם מנכ"ל תמיר, מר רני איידלר. "תמחזרו , זה מה שעושים היום. כל אריזה שנזרקת לפח הכתום, משהו טוב קורה איתה, היא נאספת בנפרד, מתמיינת ומגיעה למחזור, במקום להטמנה, אם תיזרק לירוק". כך פתחח המנכ"ל את הראיון.

תמיר הוא תאגיד מחזור יצרן/יבואן בישראל, הינה חברה לתועלת הציבור אשר פועלת ללא מטרות רווח.  בעקבות החוק החל תהליך הצבת פחים כתומים וחינוך הציבור להפרדת פסולת במקור.

האם חוק האריזות הוביל להפחתה בשימוש באריזות של היצרניות הגדולות בישראל והאם הוא הוביל אותם לשימוש בחומרים מתכלים וקלים למחזור? 
"בשנים האחרונות יש מודעות בחברות הגדולות לתכנון מוצר , להפחתה במקור , גם בתמיר גייסתי מנהלת חדשנות וקיימות שתוביל לשם , דמי הטיפול שהם משלמים דיפרנציאליים ומובילים לשם גם והכיוון חיובי מאוד".

איך אתם בתור תאגיד המחזור היחיד בארץ, דואג להכנסת המודעות וההסברה לגופים חינוכיים כמו מכללות ואוניברסיטאות, בסיסי צה"ל ובמקומות עבודה פרטיים (משרדים וכדומה)
"הסטודנטים הם קודם כל תושבים וכך הם מזוהים ולפי פלח הגיל והמגדר שלהם משווקים ומסבירים להם, את כולם אנחנו מגייסים בפלטפורמות השונות, אין התייחסות ספציפית לחינוך והסברה באוניברסיטה עצמה. "תמיר משלבת בתכנים של תכניות במדיות השונות . הכל כדי להראות לציבור שהפרדת אריזות לפח הכתום היא דרך חיים ולא אירוע חד פעמ , הכל בשביל לייצר מודעות ואח"כ מעורבות.”

בשנים האחרונות היו מפוזרים פחים להפרדת פסולות למחזור ברחבי אוניברסיטת אריאל, אבל בגלל שסטודנטים לא היו מפרידים בין הפסולת והיו מערבבים בין הסוגים ולכן כיום פרוסים רק הפחים הכתומים ופחים הירוקים באזור של מעונות הסטודנטים.

אתה חושב שיש דרך שאפשר להגדיל את המחזור של האריזות באוניברסיטה? לדוגמא, הצבה של פחים כתומים באזור הקפיטריות?
"פחים כתומים נועדו לקלוט פסולת אריזות ביתית, אם יש מעונות באוניברסיטה , אין ספק שניתן לקדם שם פחים כתומים שייאספו במסגרת האיסוף העירוני, נייר אינו אריזה ואני מניח שיש איסוף של נייר מהמשרדים ושווה לבקש הוספה בספריות ובמקומות שבהם נדרש".

זרקנו את דפי המחברת משנה שעברה לפח הכחול, את קרטוני החלב מהבוקר לפח הכתום ואת בקבוקי הבירה למכלים הסגולים… מתי נוכל לזרוק גם את קופסאות הפלסטיק או מוצרי החד"פ גם לפח מיועד למחזור?
"את כלל אריזות הפלסטיק כבר היום אשפר לשים בפח הכתום , משקיות פלסטיק , דרך כל אריזות המזון מפלסטיק , דרך אריזות הטייק אווי הריקות מכל שאריות המזון , חד פעמי אינו אריזה ולכן מיועד לפח הירוק , יש לצמצם את צריכתו בכל מקרה”.

פחי המיחזור במעונות הסטודנטים באריאל. מתוך אתר הקמפוס.

"קמפוס ירוק"

כמעט כל מוסד בארץ מנסה לייחס לעצמו את הסטטוס של "קמפוס ירוק" הדואג לאיכות הסביבה.
אוניברסיטת אריאל בשומרון, היא מהראשונות בארץ לקבל את התקן "קמפוס ירוק" של משרד הגנת הסביבה ומוסמכת לתקן הבינלאומי ISO 14001 – למערכות ניהול איכות הסביבה. אם במחזור עסקינן, בימים אלו, האגף הטכני של האוניברסיטה מקים מתקן מחזור והפרדת פסולת. המתקן ירכז לתוכו גזם ופסולות שונות הניתנות למחזור.

במחקר חדש של האוניברסיטה בו מוציאים DNA של חיידקים שנוצרו בגלל שהם נצמדים לחלקיקי הפלסטיק ורואים בו מקור למזון. בעצם, המחקר בודק אם ויש ביכולתם של החיידקים לפרק פלסטיק ולסייע לתהליך המיחזור.

למרות שמופקים מן האריזות הממוחזרות מוצרים חדשים כמעט ללא פחת. תהליך המחזור עצמו עלול לגרום גם הוא נזקי זיהום לסביבה. איסוף הפסולות דורש עוד משאיות משמע עוד דלק, הובלת הפסולת למפעלים שחלקם נמצאים מחוץ לארץ, בניית מפעלים, חשמל רב להתכת החומרים, מים לעיבוד החומרים.

אבל בימנו, כמעט ואין דבר כזה שלא משתמשים באריזות. על פי נתונים של תאגיד המחזור, אדם ממוצע צורך 2 ק"ג אריזות ביממה! (מטורף אה?)

אז מה נעשה? לא נמחזר?
למרות הזיהום והרעלים שנפלטים ממפעלי המחזור עדיין עדיף למחזר את האריזות שלנו מאשר לטמון אותן באדמה. ישנם פתרונות נוספים למחזור כמו שימוש חוזר – ניצול מקסימלי של חומרים ומוצרים. למשל מילוי של בקבוק שתייה ושימוש חוזר באותו בקבוק, או שימוש חוזר בקופסאות גבינה לאחסון של מזון. שימוש חוזר בדפי נייר או מחברות שלא נוצלו במלואם.

כמה טיפים לסיכום:
1. תפרידו את האריזות שלכם מהזבל הרגיל.
2. תנסו להשתמש יותר מפעם אחת בכל אריזה.
3. לא יודעים לאיזה פח צריך לזרוק? על רוב האריזות כבר מוטבע על התווית סימון בכדי לדעת לאיזה פח מחזור יש להשליך כל אריזה
4. תבדקו איפה יש פחי מחזור בסביבה שלכם. יכול להיות שממש מחוץ לבית שלכם יש פח שמחכה לכם.
5. תנסו להימנע כמה שיותר משימוש בכלים חד פעמיים. גם תחסכו יותר כסף 😉

אם כל אחד מאתנו ידאג לפסולת שלו נצליח לצמצם את רמת הזיהום בכדור הארץ בשביל שגם הילדים שלנו והילדים של הילדים שלנו ייהנו ממנו

יום מיחזור שמח!

אל תאכלו את הראש – תאכלו אוכל. כך תצלחו את תקופת המבחנים

תקופת המבחנים הולכת וקרבה וכך גם הלחץ והעומס גוברים. הסטודנטים מסיימים את הלימודים בשעה מאוחרת וכנראה שאין אחד שלא אמר לעצמו שהוא יכול לאכול חטיף לפנות בוקר "כי לא אכלתי כל היום". נטלי סלע, דיאטנית קלינית, מסבירה כיצד אכילה מסודרת תעזור לנו להצליח בלימודים וגם נותנת כמה טיפים לדרך

כתבה: שני בובלי // ערכה: יובל כהן

סטודנטים רבים לא מצליחים לאכול נכון בזמן הלימודים. הנשנוש במהלך ההפסקות, האוכל המחומם, והאכילה הלא מסודרת הוא דבר שמלווה סטודנטים רבים. חלק גדול מהסטודנטים עולה במשקל במהלך הלימודים ובעיקר בתקופת המבחנים שבה הסטודנטים רק יושבים ולומדים ולא מצליחים לשמור על תזונה נכונה. רגע לפני תקופת מבחנים נפגשתי עם תזונאית ומאמנת כושר וביקשתי ממנה לשתף אותי בהמלצות שהיא יכולה לתת למהלך הלימודים ובתקופת המבחנים.

נטלי סלע היא דיאטנית קלינית שמתחמה בירידה במשקל ובהקניית הרגלי אכילה בריאים ומהנים. היא מנחת סדנאות, מרצה ומלווה אנשים באופן אישי.

למה את חושבת שסטודנטים לא מצליחים לשמור על אכילה נכונה בזמן הלימודים בכלל ובתקופת מבחנים בפרט?

"ישנם כמה דברים שבגללם זה קורה", אומרת סלע. "דבר ראשון, תקופת הלימודים בדרך כלל עמוסה מאוד וסדר העדיפויות משתנה. אני פוגשת סטודנטים שעסוקים כל היום בלהספיק לסיים את המטלות, להספיק לראות את השיעור המוקלט וכדומה. בנוסף רוב הסטודנטים משלבים גם עבודה תוך כדי, כל הלחץ וסדר העדיפויות גורם לאוכל להיות דבר שולי ואז סטודנטים מחלטים שהם 'חוטפים' משהו על הדרך ולא יושבים לאכול מסודר".

בנוסף, סלע מציינת שפגיעה בשעות השינה היא עוד סיבה. "סטודנטים רבים משלבים עבודה ולימודים יחד, דבר שמוביל לחוסר בשעות השינה שגורם לעייפות שמובילה למספר דברים. "כשאנחנו עייפים אין לנו כוח להתעסק בלהכין אוכל, כשאנחנו עייפים הגוף דורש משהו מתוק כדי להתעורר ולכן אוכלים פחמימה ריקה במקום אוכל מזין ובריא, חוסר שעות שינה מגביר את הפגיעה בריכוז וגורם לאכילת יתר. "הגוף מחפש ריגוש מזדמן ולרוב הוא מוצא אותו באוכל".

"ההווי החברתי הוא גם גורם משמעותי", אומרת סלע. "הישיבות אל תוך לילה עם החברים, הלמידה עד שעה מאוחרת מביא לאכילה בלילות ולעוד אכילה של ארוחות מיותרות".

אז איך אפשר לפתור את זה? סלע ריכזה עבורנו מספר עצות:

  • תסדרו את הלו"ז שלכם, תיקחו אתכם אוכל ללימודים. תיקחו כמות שתספק אותכם גם אם זה אומר יותר מקופסא אחת. תדאגו לשלוש ארוחות עיקריות שכל אחת מהן מכילה חלבון וירקות בכמות גדולה יותר מהפחמימה.
  • תיקחו אתכם קופסא של פירות וירקות.
  • תשימו משהו מתוק אחד בתיק. ככה בתת מודע יש לכם משהו מתוק בתיק ותאכלו אותו רק כשבאמת תרצו.
  • תשתו קפה או מים לפני שאתם בוחרים לקנות אוכל בקפיטריה.
  • אף פעם אל תגידו מחר– מחר אני אכין, מחר אני אבשל. תעשו הכל לילה לפני כדי שלא תיפלו לאוכל מיותר.
  • שינה. תשנו טוב יותר. תזכרו שהגוף צריך שעות שינה.
  • הווי חברתי. תדאגו לאכול לפני שאתם יוצאים עם חברים.

לסיום, סלע מוסיפה "לימודים זאת תקופה לא פשוטה ויחד עם זאת מדהימה ומאתגרת. תסדרו לכם את סדר העדיפויות שלכם – מה חשוב לכם לשים לב אליו בתקופה הזאת, תעשו קניות של אוכל , תקדישו לזה זמן, תכינו ואפילו תקפיאו כדי שיהיה לכם בשלוף. תנסו לזוז כמה שאפשר ואל תוותרו על שתיית מים".

"160 הודעות בשבת": מי מציף קבוצות וואטסאפ בפורנוגרפיה?

סטודנטים באוניברסיטת אריאל מתלוננים על תופעה מטרידה: זרים מתפרצים לקבוצות וואטסאפ ומציפים אותן בתוכן לא הולם, לעתים במהלך השבת. לטענת המתלוננים, וואטסאפ לא חוסמת את מספרי הטלפון המטרידים. מערך הסייבר: "התופעה אינה חדשה או ייחודית לאריאל". כך תגנו על קבוצות הוואטסאפ שלכם

כתב: אחיה יוסף לייבו / עריכה: הודיה וייס

"מיד עם צאת שבת ראיתי שיש בקבוצת הטרמפים לאריאל משעריה 160 הודעות והבנתי שמשהו לא תקין כי כבר דיברו לפני שבוע שיש פריצות של ערבים ששולחים פורנו", כך מתארת י' סטודנטית באוניברסיטת אריאל. "נכנסתי ישר לקבוצה וראיתי הודעה באנגלית שכתוב בהן HI ומלא הצטרפויות אז ישר הבנתי ודיווחתי… גם שלחו לי HI לפרטי ממספר מוזר". סטודנטית נוספת מספרת כי פרצו השבת גם לקבוצה נוספת, "כשרות המזון", ושלחו בה תמונות פורנוגרפיות. בנוסף לשליחת ההודעות בקבוצה, אחד המספרים שנכנסו לקבוצה שלח בפרטי הודעות פורנו לאחת המשתתפות בקבוצה ואף ניסה להתקשר אליה בשיחת וידאו בוואטסאפ.

י' וחברתה הסטודנטית לא לבד. במהלך השבת האחרונה נפרצו קבוצות רבות של סטודנטים באריאל. בחודשים האחרונים ובמיוחד בשבוע האחרון, נכנסו לקבוצות וואטסאפ רבות של סטודנטים באריאל מספרי טלפון מחו"ל ודוברי ערבית בחלקם ושלחו הודעות ותמונות פורנוגרפיות ,שינו את תמונת ושם הקבוצה לתוכן פורנוגרפי ואף שלחו הודעות פורנוגרפיות פרטיות לחלק מחברי הקבוצות.

י', אחד ממנהלי קבוצות הוואטסאפ באריאל, מספר כי למרות שהסיר את המספרים הלא מזוהים ששלחו הודעות פורנוגרפיות בקבוצה, ולמרות שדיווחו על מספרים אלו לוואטסאפ, אותם מספרים נכנסו לקבוצות נוספות גם לאחר שעברו כחודשיים מהדיווח. י' מציין כי אופי פעולת הפורצים דומה ברוב המקרים – הפורצים נכנסים בדרך כלל בזמן שבת דרך קישורי קבוצות וואטסאפ ,בעדיפות לקבוצות של דתיים בלבד, ושולחים בהם תכנים אלו. לאחר שהבחין בדפוס התקיפה הדומה, י' חסם את הקבוצה להודעות בשבתות ובחגים.

בשבוע זה מצוין "שבוע הגנת הסייבר הישראלי" שנועד להעלות את המודעות לפריצות סייבר אפשריות ולהעלאת רמת ההגנה האישית מפריצות. אך מה עם אחריות הרשתות החברתיות שבאמצעותם גל הפריצות מתקיים? למרות שעברו מספר חודשים מאז החל גל הפריצות לקבוצות הסטודנטים באוניברסיטה, וחרף דיווחים שדיווחו הסטודנטים על מספרי הטלפון הזרים לוואטסאפ כמפיצי ספאם, החברה לא חסמה בפניהם את השימוש בשירות. על פי הבדיקה שערכנו, עולה כי ישנם מספרי טלפון אשר השתתפו לפחות בשתי פריצות לקבוצות וואטסאפ במרחק של יותר מחודש ביניהם וחרף הדיווחים כנגדם בפריצה הראשונה בה השתתפו חשבונם בוואטסאפ לא נחסם והם השתתפו בתקיפות נוספות. דבר זה הוא לכאורה כנגד מדיניות חברת וואטסאפ שלא מאפשרת הפצת תכנים בלתי הולמים בשירותיה.

שבוע הסייבר הישראלי, שלט הסברה שהוצב באוניברסיטת אריאל. צילום סלולרי :אחיה לייבו

האם גל הפריצות לקבוצות הוואטסאפ באוניברסיטה היינו ייחודי לאוניברסיטה? או שמא מדובר בגל תקיפות ארצי? מערך הסייבר הלאומי אומר כי "התופעה שאתה מתאר מוכרת על ידינו ועל ידי וואטסאפ. היא אינה חדשה או יחודית לסטודנטים של אוניברסיטת אריאל, לרוב מדובר בנסיונות אקראיים על מספרי טלפון. תחילתה בהשתלטות על חשבון WhatsApp של אחד המשתמשים. במתווה זה, מתקבלת הודעה מרשימת אנשי הקשר לכאורה, אשר מבקש לקבל את קוד האימות לפתיחת האפליקציה, בטענת שווא שהקוד נשלח בטעות במסרון.  אך למעשה, מדובר בהאקר שעומד מאחורי ההודעה, וקוד האימות שייך לבעל החשבון. לאחר מסירת קוד האימות, משתלט ההאקר על החשבון ונועל אותו. ההאקר ממשיך הפצת ההודעות גם לחברים של אותו משתמש שהשתלטו לו על חשבון וכך חוזר חלילה (פירסמנו התרעה בנושא מספר פעמים, הראשונה בנושא כבר לפני שנתיים).

לעיתים, בשלב הבא, חלק מהאקרים בוחרים "להפציץ" את הקבוצות שאותו משתמש חבר בהם בתמונות המוגדרות על ידי התנאי שימוש של וואטסאפ כלא ראויות. כך, הפצת התמונה בקבוצה או החלפת צילום הקבוצה, מפריה את תנאי השימוש ומביאה לחסימה אוטומטית של וואטסאפ של כל חברי הקבוצה. במערך הסייבר מתייחסים גם לשיטה שבה נפרצו קבוצות הוואטסאפ באריאל ואומרים כי "לחלופין, בחלק מהמקרים מדובר במספרים לא מוכרים למשתמש שפותחים קבוצה מוסיפים אנשים ו'מפציצים' את הקבוצה".

כיצד תוכלו להתמודד מול גל הפריצות? מערך הסייבר הלאומי מציע לעשות את שורת הצעדים הבאים:

  • הפעלת אימות דו שלבי: אימות נוסף לקוד האימות שמתקבל במסרון – צעד קל לביצוע בהגדרות החשבון – אימות דו שלבי – של האפליקציה.
  • לא מעבירים קוד אישי לאף אחד.
  • צאו מהקבוצה אם זיהיתם שינוי חריג בתמונת הקבוצה, בשם הקבוצה או הופצה תמונה לא ראויה, צאו מיד מהקבוצה.
  • מניעת הוספה אוטומטית לקבוצות – הגדרה בהרשאות מניעת צירוף אוטומטי לקבוצות: הגדרות – חשבון –  פרטיות –  קבוצות –  אנשי הקשר שלי חוץ מ – סימון כל אנשי הקשר שלכם באמצעות לחיצה על שלושת הקווים בצד השמאלי העליון של המסך.
  • חיסמו את המספרים מהם מגיעות ההודעות החריגות.
  • עיקבו אחר ההתרעות והאזהרות של המערך ברשתות החברתיות ובאתר. חייגו 119 לסיוע או דיווח

איגוד האינטרנט הישראלי פרסם מדריכים מפורטים המסבירים כיצד לבצע חלק מצעדי האבטחה אלו:

א. מדריך למניעת הוספה לקבוצה בוואטסאפ על ידי זרים: https://www.isoc.org.il/netica/guidance-for-parents-and-teachers/whatsapp/how-to-stop-people-from-adding-you-to-whatsapp-groups

ב. מדריך לביצוע אימות דו שלבי בוואטסאפ: https://www.isoc.org.il/netica/guidance-for-parents-and-teachers/whatsapp/2-step-verification-whatsapp

האיגוד מציין כי במידה וכתוצאה מגל הפריצות נחסמתם משימוש בוואטסאפ, ניתן לפנות לוואטסאפ האיגוד בטלפון 0548858911 או לכתובת האתר של האיגוד: https://block.org.il והאיגוד יסייע בהורדת החסימה , כפי שסייעו לאנשים שנחסמו מפריצות קודמות.

עטרת-גילה עזר, דוברת אגודת הסטודנטים באריאל, מסרה: "לאחר שדיברתי עם דוברים מאגודות אחרות הובהר לי כי נושא הפריצות הינו כלל ארצי וקורה במגוון אוניברסיטאות ומכללות. כמובן שאנו מתייעצים בכל נושא משפטי עם עו"ד האוגדה אסף ביטון, שלחנו הודעת אזהרה לשולחי הודעות הספאם והסרטונים ואיפסנו כמה פעמים את הקישורים לוואטסאפ. בכל קבוצה יש מנהלים שהם בדרך כך – נציגי השנתון והם הינם רשאים להוציא מהקבוצה אנשים פוגעניים ולאפס את הקישור. נכון לרגע זה אין עילה לתביעה בבית משפט". 

בניגוד לדברים אלו, באתר איגוד האינטרנט הישראלי נכתב: "יצוין כי חוק הסרטונים שנחקק בינואר 2014 קובע כי הפצת תוכן בעל אופי מיני הינו עבירה מסוג הטרדה מינית שדינה עד 5 שנות מאסר. החוק מגדיר שגם אדם "שרק" העביר אותו חומר יחשב כמי שביצע עבירה". כמו כן, גורם בפרקליטות המדינה המתמחה בעבירות סייבר ציין כי הפצת חומרים פרונוגרפיים באמצעות הוואטסאפ במקרים רבים תחשב לעבירה פלילית. כך שלא ברור מדוע לא הוגשה תלונה במשטרה כנגד התוקפים.

ביקשנו פעמים רבות ובאמצעים רבים את תגובת חברת מטא (לשעבר פייסבוק) המחזיקה בבעלות על וואטסאפ לנאמר בכתבה, אך חרף פניות חוזרות ונשנות טרם נמסרה תגובה.

מגיש החדשות שכבש את הטיקטוק

רוב מגישי החדשות כנראה מנצלים את הפסקת הפרסומות בשביל ליישר את העניבה, לתקן את האיפור ולהתכונן לאייטם הבא. עומר ירדני, מגיש "היום שהיה" בערוץ 13, מעדיף לנצל את ההפסקה מהקהל המבוגר שצופה בו במסך הקטן, לטובת צילום סרטוני טיקטוק עבור הקהל הצעיר שצופה בו במסך הקטן אף יותר

כל ישראלי שגולש בטיקטוק, האפליקציה שמזוהה כיום יותר מכל עם הדור הצעיר, כבר מכיר את התופעה- בין אלפי הסרטונים הקצרים, בהם מופיעים בני נוער ששרים, רוקדים ומבצעים אתגרי רשת, יצוצו מדי פעם פניו המוכרות של עומר ירדני. הוא ישב באולפן, מסודר ומחויט כפי שמגיש חדשות צריך להיות, רק שאת ארשת הפנים הרצינית ואת הדיווחים על מגפת הקורונה, יחליף ירדני בצחוק מתגלגל ובשירה. מאות אלפי משתמשי טיקטוק כבר הספיקו לראות את עומר ירדני שר את מיטב הלהיטים האחרונים של סטטיק ובן אל, נסרין קדרי, עדן בן זקן ועוד, ואין ספק שמדובר באחת מסנסציות הרשת המפתיעות והמעניינות בישראל כיום.

קרדיט: צילום מסך מתוך חשבון הטיקטוק של עומר ירדני

אז איך בעצם הכל התחיל?

ירדני: "זה התחיל הרבה לפני טיקטוק. אני חושב שיש בי איזשהו מנעד בין הדמות הרצינית, שרוצה להתעסק בדברים החשובים והמשמעותיים לבין שטויות, שזה גם משהו שאני אוהב לעשות. בשנת 2015, אור הלר ומאיה זיו-וולף החליפו באחד הימים את אורלי וגיא בתוכנית הבוקר שלהם. אור ומאיה תפסו אותי שר שיר של דודו אהרון והחליטו לשדר את זה כדי לעשות לי פאדיחות. בהמשך זה קרה שוב, רק עם שיר אחר, כך שעוד לפני שידעתי מה זה טיקטוק, עשיתי דברים שהיו יכולים להתאים לפלטפורמה הזו."

ספר לי על הרגע שבו החלטת לצלם את הסרטון הראשון.

"בהתחלה לא הבנתי כל כך מה זה טיקטוק, חשבתי שיש שם רק דברים מטופשים ולא היה לי זמן להתעסק בעוד רשת חברתית נוספת. בארוחת שישי אחת, שני האחיינים שלי ניסו לשכנע אותי להוריד את האפליקציה. בהתחלה לא הסכמתי, אמרתי להם שיש לי מספיק פרופילים לנהל ברשתות החברתיות אבל הם הצליחו לשכנע אותי לנסות. יום קודם, עשינו קצת שטויות באולפן בהקלטות שקדמו לתוכנית. שרתי שירים ועובדי הקונטרול זרמו איתי. בסוף היום ביקשתי מאחד המפיקים שישלח לי את מה שעשינו וזה למעשה הפך להיות הסרטון הראשון. למעשה, הוא בכלל לא יועד לטיקטוק, אך בגלל שראיתי שהאפליקציה הזאת ידידותית למשתמשים החדשים שלה, אמרתי לעצמי 'טוב, נעלה את זה'. הסרטון הראשון ממש הצליח, הוא זכה לעשרות אלפי צפיות תוך מעט זמן, אבל זה קרה לגמרי במקרה ללא כוונה ומאמץ כלל, סתם ככה בין הראיונות של הכתבים."

מה היו התגובות מצד הקולגות?

"האנשים שעובדים איתי על הדברים הרציניים והחשובים שאנחנו עושים ביומיום, מרגישים שיש באולפן איזו שבירת שגרה קטנה וזה מאד נחמד להם. כבר קרה לי שצלמים, במאים או מפיקים שאלו אותי 'נו, נו מה אנחנו מצלמים היום?'. גם הכתבים והמגישים האחרים של הערוץ שדיברו איתי על העניין הזה, הגיבו בצורה מאד חיובית."

עומר ירדני נחשב לאחד הטאלנטים הבולטים בטלוויזיה בשנים האחרונות. בשנת 2013 כשהוא משוחרר טרי מגלי צה"ל בן 22 בלבד, החל ירדני להגיש מספר תכניות טלוויזיה בערוץ 10 וכמו עובדים רבים בערוץ, עבר לחדשות 13 לאחר המיזוג עם "רשת", שם הוא מגיש תוכניות עד היום.

קרדיט: דני בר-אדון

מדוע לדעתך רוב הפוליטיקאים לא מצליחים להשיג קהל עוקבים גדול בטיקטוק, בניגוד לשאר הרשתות החברתיות?

"הקהל הצעיר שמשתמש בטיקטוק מכיר את בנט ונתניהו, אבל לא בטוח שהם מעסיקים אותו. מה שיפה בטיקטוק זה שרוב המשתמשים מחפשים את מה שמגניב, חריג ומצחיק אבל יותר מכל, הם מחפשים את האותנטיות. ברוב המקרים, וראינו את זה גם באינסטגרם, הפוליטיקאים מנסים להיות משהו שהם לא, ולכן זה לא תמיד עובד."

עיתונאים תמיד מנסים להשיג מטבעם כמה שיותר עוקבים בכמה שיותר פלטפורמות. האם לפי דעתך עיתונאים אחרים מסתכלים עלייך ואומרים לעצמם "זה המודל העיתונאי החדש"?

"זה יהיה יומרני מצדי לומר שאני המודל העיתונאי החדש. יש עיתונאים שמצליחים מאד ברשתות חברתיות אחרות ולא כל רשת חברתית מתאימה לכל עיתונאי וזה בסדר. יכול להיות שמה שאני עושה מוצא חן בעיני הרבה אנשים. מעבר להיותי מגיש חדשות שמראיין אנשים, אני גם שטותניק, אבל אין לי ספק שזה לא משהו שמתאים לכל אחד. אני חושב שמי שמעלה תכנים לטיקטוק צריך פשוט להיות 'הוא'. זה נשמע כמו מסר שיצא מהצגת ילדים אבל זה מה שאני התרשמתי שהמשתמשים מחפשים באפליקציה הזאת. כשאנשים רואים שאתה אמתי ואותנטי, הם יצפו בתכנים שלך, וזה לא משנה אם הם מצחיקים, מרגשים או מעניינים."

כך או כך, דווקא בזירה הצעירה של הטיק-טוק, הפינה היחידה במדיה החברתית שלא נכבשה על ידי הפוליטיקאים ואנשי התקשורת, מצליח עומר ירדני ללכוד את עינו של הקהל הצעיר, שלא צופה יותר מדי בטלוויזיה. ומי יודע, אולי דווקא סרטוני השירה המשעשעים הללו, הם אלו שיולידו את דמותו החדשה של העיתונאי הישראלי. אז ביום שתראו את עמית סגל או יונית לוי רוקדים באולפן כשברקע מתנגן שיר פופ גנרי, אל תשכחו מי היה שם קודם.

לעמוד הטיקטוק של עומר ירדני

הסטודנטים שמסרבים להתחסן שוברים שתיקה

יותר משליש מאזרחי ישראל אינם מחוסנים – עם מה נאלצים להתמודד הסטודנטים שמסרבים להתחסן? "הגבלת התו הירוק פוגעת לי בחיי היום יום ומאלצת אותי להתחסן בניגוד לרצוני", טוען אחד מהם

כתבה: שני בובלי // ערכה: יובל כהן

את שנת הלימודים סטודנטים לא מחוסנים פתחו מעט שונה מאלו המחוסנים. כל סטודנט לא-מחוסן צריך להציג בשערי האוניברסיטה בדיקה שלילית לקורונה. את הבדיקה השלילית אפשר לעשות בשתי דרכים: בדיקה שעולה 52 שקלים דרך מד"א – התוצאה מגיעה לנייד לאחר רבע שעה מלקיחת הדגימה אך הבדיקה תקפה ל-24 שעות. האפשרות השנייה היא בדיקה דרך פיקוד העורף. הבדיקה היא חינמית ותקפה ל- 72 שעות, אך התורים אליה ארוכים והתוצאה מגיעה בין 24 ל48 שעות.

סטודנטים רבים כעסו על האפליה בין מחוסנים ולא מחוסנים והתאגדו לקבוצה אחת. משיחות עם סטודנטים שאינם מחוסנים עולה כי כיום באוניברסיטת אריאל חיי השגרה פועלים על פי חוקי התו הירוק. דבר זה מעורר מחלוקת רבה בין סטודנטים רבים.

"כבול לחיסון" . Pixabay

"אני לא חלק ממתנדי החיסונים, אני מאמינה בקורונה אבל אני חושבת שאין מספיק מידע על תופעות הלוואי של החיסון ולכן בחרתי לא להתחסן". מספרת מאיה, סטודנטית שנה ב' לאדריכלות באוניברסיטת אריאל. "בשביל שאני אקבל תו ירוק אני צריכה לעשות בדיקת מד"א כל יום שעולה לי כסף או בדיקת PCR שהיא חינמית ולכן אני בוחרת לעשות בדיקה שלא עולה לי כסף כי להוציא כל יום על בדיקה זה לא ראלי לסטודנט. הבעיה היא שהתשובה מגיעה רק 48 שעות אחרי לקיחתה ולכן נשאר לי רק 24 שעות להשתמש בה כשהיא עוד בתוקף ולכן אני כל יום צריכה ללכת לעשות בדיקה, לעמוד בתור הארוך, לקבוע תור לבדיקה, להפסיד שעות לימוד או עבודה".

החיסון לקורונה הגיע לאחר כשנה בצל המגפה, ושינה את תמונת המצב אחרי סגרים ארוכים וקורבנות רבים: מספר החולים ירד, קצב הדבקה הואט ועולם הצליח לחזור לשגרה. אך מהירות הוצאת החיסון והחובה להתחסן (במספר מדינות) גררה אין ספור מתנגדי חיסונים בעולם.

בישראל מחסנים את האוכלוסייה בחיסונים של פייזר ומודרנה שאושרו על ידי ה-FDA. החיסון עצמו מורכב רק מחלבון ספציפי של הנגיף וזאת על מנת לא לחשוף את המתחסן לנגיף השלם. החיסון אינו מגן באופן מלא על המתחסן ולמרות קבלת החיסון אפשר להידבק שוב, אבל בסיכוים נמוכים יותר של הגעה למצב של חולי קשה או חלילה מוות.

במדינת ישראל החליטו לחסן ילדים מתחת לגיל 12, עד היום חוסנו ילדים בני 12 ומעלה כאשר בהתחלה התמקדו על קבוצות בסיכון. החיסון אינו חד-פעמי אלא הוא יעיל למשך חצי שנה ולכן כל חצי שנה בערך אנחנו צריכים ללכת להתחסן שוב. בישראל עד היום האזרחים שבחרו להתחסן קיבלו שלוש מנות של חיסון כאשר את המנה השלישית נתנו לפני מספר חודשים ועדיין לא יודעים לכמה זמן היא אפקטיבית. חשוב לציין שכיום 62.5% תושבים ישראלים התחסנו בשתי המנות. יעילות החיסון היא לא במאת האחוזים אלא החיסון מפחית את החומרה של קבלת הנגיף לקל ובינוני (ברוב המקרים). ממחקרים באינטרנט עולה כי גם לאחר החיסון אדם יכול להמשיך את הפצת הנגיף לאחרים למרות שהוא בעצמו לא יהיה חולה.

משיחה עם קבוצת מתנגדי החיסונים גיליתי שיש להם קבוצת וואטסאפ פעילה תחת השם "חירות ושוויון באריאל" שבה הם מעלים עדכונים שוטפים לגבי השינויים על תו הירוק ובנוסף רובם אף הולכים להפגנות ענק תחת הסיסמא "תו ירוק=כתם שחור".

תמונת הנושא של קבוצת הWhatsApp של מתנגדי החיסונים באריאל – "חירות ושיוון באריאל"

ירון, סטודנט להנדסה: "אני בוחר שלא להתחסן. זה לא משנה למה, כמה ואיך. אנחנו במדינה דמוקרטית וזאת זכותי המלאה להחליט על הגוף שלי. הגבלת התו הירוק פוגעת לי בחיי היום יום ומאלצת אותי להתחסן בניגוד לרצוני, אז איפה הדמוקרטיה פה? איפה אפשרות ההחלטה של עצמי על גופי".

נעמה, סטודנטית באוניברסיטת אריאל, טוענת כי היא משלמת שכר אוניברסיטאי כמו כל סטודנט וכועסת על האפליה: "למה ההחלטה שלי לא להתחסן מגבילה אותי אם אני משלמת את אותו שכר לימוד, ואמורה להיות שווה כמו כל סטודנט אחר?". היא מוסיפה כי "אם החיסון לא יעיל במאת האחוזים וגם אני יכולה להידבק ולהדביק וגם מחוסן יכול להידבק ולהדביק אז מה ההבדלים בינינו? למה הוא לא צריך להציג בדיקה בכניסה ואני כן?"