ארכיון הקטגוריה: כללי

מעל 9,000 הטרלות: סיפורו של מם

המם "מעל 9000!" נולד בשנת 2006 בעקבות פרק של סדרת האנימציה "דרגון בול Z", ומאז הוא משמש גולשים כדי לאותת לחבריהם: בוא'נה, הגזמתם. אפילו אופרה ווינפרי נפלה בפח

לאינטרנט יש דרכים רבות לומר דברים רבים. אחת הדרכים המעניינות ביותר לומר הרבה היא "מעל 9,000!".

"מעל 9,000!" היא שורה שלקוחה מסדרת האנימה הפופולארית "דרגון בול Z", שעוסקת בעלילותיו של סון-גוקו, לוחם בעל כוח רב המגן על כדור הארץ מפני מיני נבלים שונים. בפרק 21 ובפרקים שקדמו לו, הגיעו צמד טרוריסטים חוצניים בשם וג'יטה ונאפה לכדור הארץ, במטרה למצוא את כדורי הדרגון בול ולהעניק לעצמם חיי נצח. לוחמי כדור הארץ מובסים על ידיהם בקלות, וגוקו מגיע לקרב ברגע האחרון להתעמת עמם. וג'יטה שמודד את כוחו של גוקו, מודיע בתסכול לעוזרו, נאפה, כי כוחו של גוקו עומד על "יותר מ-9000!", ולפיכך שווה להם בכוחו.

השורה שנאמרה בדרמטיות גדולה, הפכה לבדיחה בשנת 2006, כשמשתמש יוטיוב העלה אותה לאתר במהירויות שונות, והסרטון צבר פופולריות עצומה עם 20 אלף צפיות לאחר העלאתו. משם נדדה השורה במהירות לאתר הפורומים 4chan שם צברה פופולריות רבה, עד כדי כך שפילטר מיוחד הותקן על ידי המנהלים כך שבכל פעם שהמספר שבע מצוין, הוא מוחלף אוטומטית ב"מעל 9,000!".

אבל הגדיל לעשות טרול מ-4chan אחד שבחר להפיץ את המם במקום מאוד לא צפוי – הפורומים של אופרה ווינפרי. המשתמש טען כי הוא חלק מרשת פדופילים גדולה וכתב: "לא נשכח, לא נסלח, יש לנו מעל 9,000 זרגים, וכולם אונסים ילדים".

כל גולש מנוסה היה מזהה את הטרלה בתור הטרלה, אך אופרה ואנשיה נפלו בפח, והתגובה הוקראה בשידור חי על ידי אופרה בתוכניתה. מרגע שנתנה יחס לטרולים, המימ התפוצץ ורמיקס מיוחד של הקטע שבו הקריאה את הפוסט הופץ ביוטיוב (עם נוכחות מפתיעה של "פדובר", סמל בלתי רשמי לתוכן פדופילי באינטרנט), והמם הפך לעובדה מוגמרת.

אבל כאן יש לשאול: כשוג'יטה אומר שכוחו של גוקו הוא "מעל 9000!", מה בדיוק מודד? יחידות כוח? בתרבות המזרח האמינו ההוגים כי פעולות שונות של עשיית טוב ושמירה על חיים בריאים יכולות להפוך אדם לחזק פיזית, על פי קונספט שנקרא "צ'י" או "קי" ביפנית. לפי ההוגים, אדם שינהג בחסד כלפי זולתו ויחיה בבריאות יוכל להגיע "אל מעבר לשמיים". במילים אחרות, להיות טוב, עושה אותך חזק טילים. כל זה כמובן לא משנה, כי עד תום הקרב, כוחם של וג'יטה וגוקו גדל אל מעבר למליונים, כך שהמדד בעצם חסר משמעות.

אבל מבט לתוך הקומיקס (מאנגה) שעליו מבוססת הסדרה מגלה דבר מעניין: כשוג'יטה מודיע על כוחו של גוקו, מתברר כי כוחו של גוקו הוא דווקא מעל ל-8,000. הדיבוב האנגלי של הסדרה נדרש לעלות ל-9,000 על מנת להתאים את הדיבוב לתנועות השפתיים.

מאז, התקבע מעמדו של "מעל 9,000!" כהגדרה ל"הרבה", ונעשה בו שימוש שגור. בכל פעם שמישהו מעוניין לציין כי מישהו הגזים, או שיש הרבה ממשהו, תמיד אפשר לשלוף את השורה האייקונית, שגם זכתה לעשרות פארודיות וביצועים.

צער גיוס בנות: "באולפנה עודדו אותנו לעשות שירות לאומי, אבל לא הסכימו לדבר על צה"ל"

בוגרות אולפנה שהתגייסו לצבא מספרות על ההתנגדות של מוסדות החינוך. "אני זוכרת שאני צעקתי, והרבה בנות צעקו ביחד איתי, ואז עשו לנו שיעור על למה אסור להתגייס", מספרת נעה ארנפלד שלמדה באולפנת צביה עפולה. דניאל קנינו מאולפנת בני עקיבא אורות מודיעין: "לא היה שום דיבור על זה מהאולפנה, עשיתי את הכל בעצמי"

כתב: אריאל כהן

ב-16 בדצמבר 2016 התפרסם בערוץ 7 ראיון עם מנכ"ל ישיבות ואולפנות בני עקיבא, אלחנן גלט. במהלך הראיון, שנערך במסגרת פינת ראיונות רכב של העיתונאי עוזיאל סבתו, אמר גלט שהרשת אותה הוא מנהל אינה מעודדת גיוס נשים לצה"ל, "בוודאי בשנים האחרונות כשהמגמה של עידוד בנות להתגייס למסלולים קרביים. יש בזה בדיוק את מה שאנחנו סבורים שלא צריך לעשות. אנחנו עושים מאמץ גדול להסביר לבנות שזו לא דרך נאותה". בתגובה לדברים האלה, שלחו עשרות בוגרות הרשת מכתב תגובה זועם לגלט, בו כתבו כי "לא ביקשנו לעצמנו הנחות וויתורים. רצינו להוכיח לעולם ולעצמנו שגם דתיות יכולות להיות שוות בין שווים. אל תעזבו אותנו לבד במערכה הזאת. אל תתנו לנו את ההרגשה שאנחנו צריכות להוכיח את עצמנו גם בבית פנימה".

הקרב הקטן הזה הוא חלק מהמלחמה המתחוללת בשנים האחרונות במגזר הדתי לאומי, עם התחזקותן של מדרשיות לימוד לנשים כמו לינדנבאום ומגדל עוז ומכינות קדם צבאיות לבחורות דתיות, ועם עלייתו המתונה של אחוז הבנות הדתיות המתגייסות לצה"ל שקוראות תיגר על התנגדות רבני המגזר ומנהיגיו, והם מנגד מגבירים את מלחמת החורמה במגמה הזו. שני הצדדים, המודרני והקלאסי, אוחזים את הכיפה מקצוותיה ומושכים כל אחד לכיוונו על מנת לקבוע מיהו "ציוני דתי".

דניאל קנינו למדה באולפנת בני עקיבא אורות מודיעין וכבחורה שבאה מבית קרבי היה לה ברור שהיא רוצה להתגייס, ואת צעדי הגיוס עשתה לבד: "לא היה שום דיבור על זה מהאולפנה, עשיתי את הכל בעצמי. שלחו לי זימון, הגעתי לזימון. הפניה לצו ראשון, הגעתי לצו ראשון. פשוט עשיתי הכל איך ששלחו לי, אבל בלי כל ידע מוקדם או הכוונה מהאולפנה, עשיתי לבד. האולפנה לא נתנה שום יד, שום עידוד, רק אמרו כל הזמן למה לא צריך להתגייס".

י', חברתה לשכבה שמשרתת ביחידת מודיעין מובחרת, הביעה את הרצון להתגייס בפני המחנכת: "כשאני דיברתי עם המורה, היא לא אמרה לי 'לא להתגייס', אבל היא הביעה את החשש שלה, של מה הם חושבים שקורה לבנות שהולכות לצבא. לי ספציפית היא אמרה שאם בחרתי ללכת לצבא היא סומכת עלי, אבל זה די נדיר. רוב הבנות, ממש התעצבנו עליהן, בכלל, בשכבה שלנו יותר מחמישים אחוז התגייסו. עכשיו אנחנו צוחקות על זה, אבל התחושה תמיד הייתה שהאולפנה לא אוהבת אותנו".

אילוסטרציה. צילום: דובר צה"ל

אולפנת אורות מודיעין היא סיפור מעניין מהבחינה הזו. המוסד, כאמור, מעודד את התלמידות שלא להתגייס לצה"ל, אך בנתונים שפרסם הצבא בדצמבר 2018 ניצבת האולפנה במקום ה-9 מבחינת נתוני הגיוס במוסדות החינוך הממלכתי-דתי לבנות, כאשר כ-58% מהבנות מתגייסות לצה"ל מתוכן כ-74% משרתות שירות משמעותי וכ-20% יוצאות לקצונה. "לא זכור לי שממש דיברו איתי בשמינית על מה הכיוון שלי או לאן אני רוצה להגיע בצבא", דניאל מספרת, "אבל אחרי שהחלטתי שאני מתגייסת לקרבי וכבר התגייסתי אז המחנכת שלי כן פחות או יותר עקבה והייתה מתעניינת פעם בחצי שנה מה קורה איתי, מה נשמע. יכול להיות שזה היה עם סייגים, אבל היא כן הביעה תמיכה והתלהבה דווקא. נראה לי דווקא בגלל שהן פוחדות שבחורה דתייה שהולכת לקרבי כבר לא תישאר דתייה, ואצלי זה דווקא היה הפוך, ממש התחזקתי בצבא. אז הם היו רואים אותי, שומעים מה עשיתי, ושאני עדיין דתייה. זה גם לא התקבל ב100% חיוך, אבל זה כן היה יותר סבבה".

י' ודניאל מספרות גם על אפליה מצד האולפנה מבחינת הדחיפה והעזרה. "באו נציגות של השירות הלאומי לבית הספר במשך איזה חודש-חודשיים, ישבו וחפרו בשכל, ניסו לשדל אותך ללכת לשירות לאומי, ואף אחת לא באה לספר לך על צבא", מספרת י', "היו כל מיני סמינריונים וימים מרוכזים של שירות לאומי, ולנו לא היה".

לא שלחו אתכן לכנסים של המתגייסת הדתייה, כמו אלומה ובת חיל?

דניאל: "לא ידעתי בכלל שאני תחת אלומה עד שאחרי שהתגייסתי באה הנציגה ואמרה 'שלום, אני נציגה של אלומה, אנחנו עוזרות לבנות דתיות שמתגייסות לצבא', עד אז לא ידעתי בכלל שאני יכולה להתגייס תחת איזה עמותה או אגודה ושהכניסה שלי לצבא יכולה להיות הרבה יותר קלה כדתייה".

י': אני לא חושבת שהכרתי את זה באולפנה, אבל אני ספציפית הייתי במסלול שעשיתי גם מדרשה לפני, אז מהמדרשה כן הלכנו לכנס".

דניאל: "אז זהו, זה מה שאני אומרת, אני לא הכרתי את זה מהאולפנה עד ליום הגיוס שלי, אחרי האולפנה".

י': "כן, שתביני שגם בכנס הזה מדברים על כל החילות, עושים לך הצגה, ומביאים לך לדבר עם אנשים, זה לגמרי היה יכול לעזור".

טל כהן, מנהל בישיבת בני עקיבא אביר יעקב בהווה ובתיכון הדתי אמי"ת עכו בעבר, הבהיר שצריך להפריד בין הכלל לפרט. "אנחנו מאמינים שבנות צריכות לעשות שירות לאומי כי בצה"ל יש הרבה מורכבות, מטבע הדברים, בכלל שיש פה רק בנים, אין ממשק לדבר על זה. אם מישהו שואל על אחותו, בת דודה שלו, חברה שלו, שרוצה להתגייס אז ודאי שאנחנו נענה לו שאנחנו באמת חושבים שזו לא הדרך, אם בכל זאת התגייסה, מתוך המקום הזה נקרב. לא כי עכשיו כל בת שהתגייסה זה חלילה איזה שמד, לא, אני מכיר בנות מדהימות שהתגייסו שצריך להצדיע להן, אבל זה לא נותן איזושהי דוגמה על הכלל". גם עדי, מורה באולפנת כפר פינס, מעידה שהם מחנכים את התלמידות לשירות לאומי באופן גורף, אבל בכל מקרה לשירות משמעותי ככל הניתן "השירות בסוף הוא שלב מאוד מאוד מסוים בחיים שלך, שלב חשוב, משמעותי, שתורם הרבה להתפתחות שלך, אבל הוא שלב בחיים, אם אנחנו מחנכים אנשים לתרום כל החיים וזה רק שלב בחיים, צריך לחשוב איך השלב הזה מעצים אותך ומגדל אותך להמשך, ושם אני חושבת שהשירות הלאומי כיום נותן יותר אופציה כזאת לבת דתיה, אני לא אומרת שבשירות הצבאי אין מצב והיא רק תידרדר, אבל השירות הלאומי הוא יותר מאפשר, מה גם שהתפקידים שם הם לא פחותים בחשיבות שלהם".

אולפנת להב"ה בקדומים עברה שינוי בשנים האחרונות, עד שנת 2016 גם שם המדיניות הייתה נגד גיוס, "בתקופה שאני הייתי לא הייתה כל כך הרבה תמיכה, כל הערבים שהם עשו למען שירות לאומי התמקדו אך ורק בשירות לאומי ובמדרשות", מספרת ליאורה נחמן, בוגרת האולפנה, "בשנה האחרונה שלי באולפנה הייתי בפנימיה (שתפקדה כאגף נפרד מהאולפנה. א"כ), ושם בגלל שהם ידעו שהבנות לא באות מרקע בהכרח דתי, אבל כן למדו באולפנה דתית, אז הייתה לנו תוכנית שקוראים לה 'לקראתך', שזה סוג של 'אחריי' רק פחות אינטנסיבי, ושם לקחו אותנו יום אחד למין מפגש כזה של כל מיני מקומות שמכינים לצבא ולשירות לאומי, אז היה שם דוכנים של מכינות קדם צבאיות והיה שם דוכנים של ארגוני שירות לאומי. ואז הלכנו, הסתובבנו, וכל אחת מצאה את עצמה. זה היה סוג של להפתח לעולם הזה, כי האולפנה סוג של סגרה אותנו, זה היה סוג של בועה מאוד מאוד גדולה".

אבל ב-2016 התחלף צוות ההנהלה, ואיתו גם השתנתה הרוח. "בכיתה ז' עד כיתה ט' כזה אז היו מנהלת ורב ששניהם היו מאוד מאוד נגד, בעיקר הרב יצא מאוד מאוד נגד גיוס נשים וכיוון לשירות לאומי אפילו בצורה קצת אגרסיבית", מספרת שחר קנוטופסקי, תלמידה שסיימה בקיץ האחרון את לימודיה. "באזור כיתה ט'-י' הם התחלפו, הגיע מנהל חדש ורבנית אולפנה שהובילו את השינוי הזה, נוצרה ההבנה שבכל מקרה יהיו בנות שהתגייסו לא משנה כמה יגידו שזה לא בסדר, והגישה עברה ל'בואו ניתן לבנות האלה את המיטב שאנחנו יכולים כדי לעזור להן'. השיח השתנה משיח על שירות לאומי לשיח על שירות משמעותי לא משנה איפה. ובשכבה שלי היחס הוא כבר של 40% בנות שהתגייסו".

אביטל פריד, מתוך פרופיל הפייסבוק שלה.

אחד הקולות המרכזיים נגד גיוס נשים הוא ארגון חותם בראשות הרב יעקב אריאל, לשעבר רב העיר רמת גן. הארגון נושא על דגלו את המלחמה בגיוס הנשים ועלה לכותרות כאשר גרם לסערה כשפרסם סרטון אנימציה סאטירי ומוקצן בו נערה המתגייסת לצבא ומגלה כי במקום תרומה משמעותית כל מה שמחכה לה שם זה עבודת ניירת, הטרדות מיניות והידרדרות רוחנית. בשנה האחרונה הארגון מקדם קמפיין שמציג נתונים שמראים, לטענת הארגון, כי רק 36% מהנשים שמתגייסות כדתיות, נשארות כך גם אחרי השחרור.

כתגובה לכך, פצח ברשת קמפיין נגד של עשרות חיילות דתיות בעבר ובהווה שסיפרו על הזמן שלהן בצבא ומה הוא תרם להן. אחת מאותן חיילות היא סגן במיל' אביטל פריד. במהלך שנות התיכון אביטל השתתפה בפרוייקטים התנדבותיים רבים בעיר חיפה, ביניהם "כח צביקה" ע"ש צביקה קפלן, דודה שנפל ברצועת עזה במבצע צוק איתן. "התנדבתי המון המון בתיכון והרגשתי שאת השירות הלאומי שלי כבר סוג של עשיתי, חוץ מזה, ראיתי בצבא אידיאל, זה הדבר הכי ישראלי שיש, וחשבתי שיש לי מה לתת במסגרת הזאת ולהוציא מעצמי הרבה, זה זכות גדולה בעיניי".

בפוסט שפרסמה אביטל כתבה: "עברתי תקופה ממושכת של שירות אינטנסיבי ומשמעותי, כחיילת, כקצינה וכמפקדת בצבא ההגנה לישראל. תקופה לא קצרה, יפה וקשוחה, שבה הארגון הזה שנקרא צה״ל השפיע על עיצוב הזהות שלי (האישיותית והדתית הן היינו אך מבחינתי), הפגיש אותי עם שאלות דתיות בעולם המעשה. ובחרתי בזה. כל יום. וכל רגע מחדש".

חלוצי תחום גיוס הנשים הדתיות לצה"ל הם הקיבוצים הדתיים. תנועת הקיבוץ הדתי, שמאגדת בתוכה 16 קיבוצים ו-7 מושבים שיתופיים של הציונות הדתית. הקימה ב-1983 את ארגון "אלומה" במטרה לסייע לבנות הדתיות המתגייסות לצה"ל להגיע לתפקידים משמעותיים. במהלך השנים יצאו מטעם הארגון פרוייקטים רבים שמטרתם ללוות את המתגייסת מהצו הראשון ועד אחרי השחרור. בשנת 2006 הוקמה תחת חסות הקיבוץ הדתי מכינת צהלי, מכינה קדם צבאית לבנות דתיות, כמקבילה נשית למכינות הקדם צבאיות הדתיות לבנים הפופולריות בקרב בני המגזר.

נעה ארנפלד, במקור מיקנעם, עד לא מזמן מדריכה במכינת צהלי, הגיעה למכינה מאולפנת צביה בעפולה. שם, בדומה למוסדות האחרים המוזכרים למעלה ולמרות המגוון החברתי הרחב שבקרב תלמידות האולפנה, גם כן לא תמכו בגיוס בלשון המעטה.

"הם לא דיברו איתנו בכלל על גיוס, אבל הם לא אמרו כלום כדי שלא נחשוב על זה, וכשאנחנו העלנו את זה, הם אמרו 'זה לא מה שאנחנו עושים' ודברים כאלה, הביעו התנגדות נחרצת.

"הביאו לנו סדנא עם מישהי מעמינדב, ארגון של שירות לאומי, והיא העבירה לנו במסגרת השירות הלאומי שלה סדנא על שירות לאומי, כלומר על מה זה לצאת מהאולפנה ודברים כאלה, אבל תמיד בהקשר רק של שירות לאומי. כששאלנו אותה מה עם הצבא, היא אמרה שהיא לא מתעסקת בזה ו'תדברו עם המורות שלכן'.

"הייתה לנו גם מישהי שנקראת 'מקשרת' שזה מישהי שמגיעה ויושבת איתך, עם כל אחת מהבנות, ועוזרת לך למצוא תקן לשירות, וזהו, זה מה שיש. כאילו סוג של 'אנחנו לא נעזוב אתכן ונעזור לכן למצוא את המקום שלכן כל עוד הוא בשירות הלאומי'".

נעה לא הייתה היחידה מהשכבה שלה שרצתה להתגייס, וכשהן באו בשכבה לדרוש מענה בנושא, הן נדהמו מהתגובה של האולפנה. "אני זוכרת שאני צעקתי, והרבה בנות צעקו ביחד איתי, ואז עשו לנו שיעור על למה אסור להתגייס, וגם על זה צעקתי, כאילו, אמרו לנו שאחת הסיבות המרכזיות זה הרבנות אוסרת וש'אנחנו מקשיבים לרבנות'".

מה היה בשיעור הזה?

"סוג כזה של דף מקורות, כאילו, לא ממש מקורות אלא יותר פסיקות. כאילו, הם אמרו, 'אין שום רב שאומר שזה מותר, ביקשתם שיהיה שיעור, שנראה לכם את הדעות השונות, אין שום דעות שונות, כולם אומרים שזה אסור', בגלל זה גם התעצבנתי, כי זה פשוט לא נכון. בכללי גם הרב של האולפנה קרא אלי למשרד שלו ואמר לי שלא כדאי לי להתגייס ושזה דבר שייקח אותי למקומות לא טובים.

"ניסינו להביא את ארגון אלומה שיסביר לנו על כל התהליך של הגיוס, והם לא הסכימו שהוא יכנס לאולפנה, והארגון הזה היה צריך להגיע לסניף שם למקום שהוא לא האולפנה ומחוץ לשעות הלימודים, האולפנה ממש לא הסכימו שזה יקרה. הלכנו גם לגדנ"ע של אלומה שזה גדנ"ע לבנות דתיות, וגם זה היה בחופש ומאוד ברור שזה לא חלק מתוכניות הלימודים, בשונה מבתי ספר אחרים".

כל עוד זה היה בגדר אופציה, סביבתה של נועה ניסתה להוריד אותה מהעניין, אך היא מעידה שהיא מעולם לא חוותה אפליה אישית כמו פגיעה בציונים, ושברגע שהתחילה ללמוד בצהלי המורות באולפנה קיבלו בחיוב את ההחלטה. "כשסגרתי במכינה אז המחנכת באה לבקר אותי, והמכינה נמצאת בקצה השני של המדינה מאיפה שהיא גרה, כאילו, מאוד הראתה אכפתיות. גם כשהגעתי אחרי זה לבית ספר על מדים הם מאוד היו גאים ומאוד שמחו לראות אותי. לא הייתה תחושה של 'בחרת להתגייס אז אל תחזרי לפה'

"בכללי, אני חושבת שהציונות הדתית מאוד אוהבת את הצבא, לא לבנות אולי, אבל מאוד מעריכים חיילים, אז בסוף כשהם רואים חיילת הם שמחים וגאים בה.

"אני זוכרת שממש התעצבנתי עליהם שבגלל שהם לא הכינו אותי לצבא אז קיבלתי נתונים מאוד גרועים, בסוף לא קיבלתי תפקיד כזה גרוע אבל אני יודעת שאם הייתי יודעת מה אנשים אחרים עושים בשביל להתכונן למבחנים או להבין מה עומד מולם אפילו במבחנים הפסיכוטכניים ויכולתי להתכונן אליהם או ליום המאה, אז הייתי מקבלת ציונים יותר טובים. ובקיצור הם אמרו 'אין מה לעשות, מה את רוצה, שנתמוך בזה? שניתן לזה לגיטימציה'

נועה ארנפלד על מדים בביקור באולפנה. מתוך פרופיל הפייסבוק שלה.

"שנה אחרי זה כשהייתי בצהלי הם ביקשו ממני לבוא לעשות שיחה לבנות שמתגייסות, לדבר איתן על מה הן צריכות להתכונן ומה הן צריכות לדעת, הן רצו שאני אעשה את זה רק אחרי פסח. עכשיו, אחרי פסח זה זמן של שירות לאומי זה ממש לא רלוונטי לצבא, אמרתי להם את זה, והם אמרו 'לא, לא, אנחנו לא רוצים שיכנסו להם רעיונות לראש'.

"שנה אחר כך הם כבר רצו שאני אגיע מוקדם, אמרתי להם שאני בצבא, שאני לא יכולה ושיזמינו ארגון מקצועי שיעשה את זה יותר טוב ממני, שיזמינו את אלומה, ואני חושבת שמאז אלומה מגיעים לאולפנה, בזמן סביר של השנה, אז אני כן חושבת שהיום המצב אחר. אבל אז היה על הפנים".

הקרב על מקומה של הכיפה הסרוגה, או במקרה הזה על חצאית החאקי, כנראה איתנו לעוד הרבה זמן. אך לבנות המתגייסות חשוב להבהיר שהגיוס לצבא אינו אקט של חולשה דתית או מרד, אלא מהלך שנובע מאידיאולגיה עמוקה שמקורה בערכי המגזר עליהם הן חונכו.

"בסוף האולפנה שלנו היא מאוד 'ציונות דתית', ותמיד מביאים לנו פצועים שיתנו לנו השראה, לשיחות מוטיבציה כאלה, ואתה מבין שזה הקדושה של החיים, וזה הדבר הכי מדהים שבן אדם יכול לעשות עם עצמו" נועה מספרת וידיה מציירות את ההתלהבות באוויר, "ריגשה אותי המחשבה הזאת שיש למדינה שלנו צבא של יהודים במדינת היהודים, ושיש לנו מדים. כל הדברים האלה , שבאמת חונכנו עליהם, כאילו, כל ה'ארץ ישראל', 'עם ישראל' כל ה'לפגוש את עם ישראל באמת', כאילו, כל המושגים האלה, אני אומרת באמת, למה שאני אתקע בלהגיד 'וואו, זה יפה'? ברור שאני ארצה לקחת בזה חלק".

מת'ור ועד לוקי: האלים של המיתולוגיה הסקנדינבית

סרטי מארוול והקומיקס שיצא לפניהם העלו לתודעה את המיתולוגיה הסקנדינבית, המוכרת פחות מהמיתולוגיה היוונית. בוא איתנו למסע בין ת'ור אל הרעם, לוקי אל התחבולות ועוד מספר אלים מוכרים יותר ופחות
כתבה וערכה: כנרת גואטה

רקע
המיתולוגיה הסקנדינבית שייכת לתקופת הוויקינגים (נקראת גם המיתולוגיה הנורדית והמיתולוגיה הוויקינגית – כ.ג), 790 – 1,100 אחרי הספירה. לפי המיתולוגיה, ישנו עץ שנקרא ייגדראסיל, והוא עץ העולמות. בין ענפיו ושורשיו ישנם תשעה עולמות שונים, ביניהם מידגארד – כדור הארץ ובעצם עולם בני האדם, ואסגארד – עולם האלים הראשיים ביניהם אודין, ת'ור ועוד.

אודין הוא שליט תשעת העולמות, ועל פי המיתולוגיה עתיד העולם להיות מושמד על ידי ראגנרוק שהיא מעין מלחמה כוללת בה מתים חלק גדול מהאלים בקרבות שונים ומרבית העולמות מושמדים.

האלים מחולקים לשתי משפחות ראשיות המתגוררות באסגארד, האחת אסיר, הגדולה יותר ובה האלים הראשיים המוכרים, כמו אודין, ת'ור, לוקי. והמשפחה הקטנה יותר, ואניר, הכוללת אלים של פוריות כמו פרייר, פריה וניורד. בהתאמה, האלים של האסיר נפוצים יותר בקרב מלכים ובני אצולה ואילו הואניר נפוצים יותר בקרב איכרים ובני הכפרים.

אודין שליט האלים
אודין מתואר כאיש זקן וחכם בעל עין אחת, זקנו ארוך והוא לבוש בכובע וגלימה, בידו החנית גאנגניר, והוא עונד את הטבעת דראופניר. שני עורבים מלווים אותו, הוגין (מחשבה) ומונין (חוכמה). הוא בעל תכונות מרובות – אל השירה, אל המתים, אל הרונות ואל הקסם. הוא מתגורר באסגארד ועזר ליצור את העולם. בוואלהלה, עולם המתים, הוא אוסף את לוחמיו האמיצים שמתו בקרב. למרות שאינו אל המלחמה (תיאור זה מיוחס לת'ור – כ.ג) בעת היערכות לקרב קראו אליו בני האדם, כדי שייתן עצה ומתנות מיוחדות. סופו במלחמת ראגנארוק, בה הוא נהרג על ידי הזאב פנריר.

Odin

ת'ור אל הרעם והשמיים
בנו של אודין שליט האלים. כשת'ור מתרגז ברקים מאירים את השמיים והרעם מרעים בקול. תפקידו הוא מגן אסגארד ממלכת האלים, ומידגארד מושב בני האדם. בידו הוא אוחז במיולניר – פטיש אותו הוא מניף בעת קרב, אשר נוצר עבורו על ידי הגמדים ומסוגל ליצור ברקים, על מותניו חגורה – מגינגיור, ועל כפות ידיו הוא עוטה כפפות ברזל. הוא מזוהה בעיקר על ידי מיולניר. חלק מתכונותיו המוכרות הן חוזקו, מזגו החם וחוסר סבלנותו להישמע לחוקים של אחרים. הוא מעדיף פעולה ישירה על משא ומתן, ואינו מסוגל לשקר ולרמות ולכן הרבה פעמים גם לא יזהה תכונות אלה באחרים ולכן יצליחו לרמותו. ת'ור מתואר כבעל זקן ורעמת שיער אדומה. בראגנארוק, למרות שמצליח להשמיד את הנחש המקיף את מידגארד, מצליח הנחש להכישו ולבסוף מת ת'ור מהארס שלו.

Thor

ניורד אל הים
האל הראשי של שושלת ואניר. שליט הים והרוח, האל של הדייגים והמלחים. נחשב לאל של שגשוג ועושר. הוא נתן עושר בצורה של אדמות, ומסעות בטוחים בים למי שהיו בעיניו ראויים לכך. מקום מושבו היה ליד הים, כיאה לתפקידו. ספינות אבודות מצאו את דרכן בים בעזרתו, ושליטתו ברוחות סייעה לשייט המלחים. בין הוויקינגים הייתה אמרה על מי שהיה עשיר במיוחד שהוא "עשיר כמו ניורד". הוא אביהם של פרייר ופריה. הוא מתואר כבעל עור מקומט ובעל ריח של מלח משהותו המרובה ליד הים ובין גליו. בניגוד לרבים מהאלים אשר מוצאים את סופם בראגנארוק, הוא מת – אך עתיד להיוולד מחדש.

Njord

פרייר אל השלום
אל הפוריות, אור השמש, הגשם והשלום. בנו של ניורד ותאומה של פרייה. מלווה בחזיר בר מכני בצבע זהב העונה לשם גולינבורסטי, אשר מתואר כמושך את מרכבתו של פרייר, לעיתים אף מסופר כי פרייר רוכב עליו ישירות. פרייר מתואר כאל אשר "לא שנוא על ידי איש" ו"ראשון במעלה" בקרב הסוגדים לו, אך נאמר שזה הגיוני מאחר והוא זה שדואג להם לפוריות ולפוריות השדה. נהגו לסגוד לו ולהקריב לו קורבנות, בעיקר של חזירי בר, במיוחד בפסטיבלים של יבול ובחתונות – שני אירועים הקשורים בפוריות, האחד פוריות ביבול והשני פוריות בין בני אדם. לפרייר ספינה מהירה וקסומה אשר לפי האגדה יכולה הייתה להתקפל כמו מפית ולהיכנס לכיסו של פרייר. פריט קסום נוסף שברשותו, היה חרב שיכלה להילחם בכוחות עצמה. אובדנה של החרב הוא שהביא למותו של פרייר בראגנארוק.

Freyr

פרייה אלת האהבה
פרייה אלת האהבה, התשוקה, הברכות והפוריות. בתו של ניורד ותאומתו של פרייר. היא אלה יפיפייה ונעימה, משלימה את משימותיה בעזרת מתנות ויופי. כמו שאר האלים גם היא צמאה לדם ומלחמה, והיא לוחמת מרשימה ואף נאמר עליה ששלחה אל מותם מחצית מהקורבנות בעת הקרב. היא בעלת יכולת קסומה של צפיית העתיד. בין חפציה, גלימה העשויה נוצות בז המעניקה ללובש אותה את יכולת התעופה, פרט לגלימה היא עונדת שרשרת שנוצרה על ידי גמדים ונקראת – בריסינגאמן – לפיד בוהק. הכרכרה שלה נוצצת ונמשכת על ידי שני חתולים שחורים.

Freya

לוקי אל התחבולות
לוקי ידוע כפחדן, נהנתן ותככן הדואג רק לעצמו וכלל לא אכפת לו מהאלים האחרים, אך לעיתים מתואר כשובב ומועיל. עוד הוא מתואר כבעל מזג הפכפך, בעל חדות לשון ובעל נפש רעה בנוסף, נאמר שהוא אביו של פנריר – הזאב שהרג את אודין, ג'ורמונגאנד – הנחש שהרג את ת'ור, והל- אלת עולם המתים. אחת מיכולותיו היא שינוי צורה. במיתוסים השונים מופיע כי שינה צורתו לנץ, לזבוב ולפרעוש, מתואר כי גם שינה את צורתו לחיות מים שונות, יכול גם לשנות את מינו. יכולת זו עוזרת לו בתוכניותיו כאשר הוא מחליט לעזור לאודין ות'ור במלחמותיהם, אך גם בתחבולותיו כנגד האלים. בניגוד לשאר האלים הוא אינו בעל נשק או חפצים מיוחדים, הנשק שלו הוא שנינותו ויכולתו לשנות צורה.

Loki

זה היה מסע קצרצר במיתולוגיה הסקנדינבית, טעימה קטנה מהאלים בהם האמינו הוויקינגים. אז אולי בפעם הבאה שתשמעו רעם תחשבו על ת'ור, וכשתשוטו בים תתהו אם ניורד מסייע במסעותיכם, וכשהשדות יבשילו תחשבו על פרייר… או שלא.  

בחזרה לטיילור סוויפט הישנה: האלבום החדש-ישן של Fearless

כתיבה ועריכה: אליאב לייכטר

הקלטתו של אלבומה השני מחדש היא הצעד הראשון בדרך להקלטת כל ששת אלבומי האולפן של הזמרת. סוויפט משיבה מלחמה לאיש העסקים סקוטר בראון שקנה את הזכויות לשיריה ומכר אותן. איך זה נשמע? התוצאה לא נופלת מהמקור ואפילו מחזירה לימים היפים של טיילור סוויפט

טיילור סוויפט הוציאה בסוף השבוע האחרון את הגרסה המחודשת לאלבומה השני Fearless, הכולל את השירים הידועים לצד חדשים שלא נכללו באלבום מ-2008. באותה שנה הייתה סוויפט רק בת 19 ששחררה את הלהיטים Love story ו-You Belong with Me. קולה הצעיר מזכיר את התמימות של טיילור הצעירה שלא עברה קילומטראז' של מלחמות תקשורתית נגד קייטי פרי וקיינה וסט. השירים מהאלבום השני הם תזכורת לדרך הארוכה שצעדה סוויפט למעמדה כיום.

למה זמרת הפופ הייתה צריכה להקליט מחדש את הקטלוג הישן שלה? האלבום הוא הסנונית הראשונה לאלבומים נוספים שהקליטה סוויפט בעבר לחברת 'ביג מאשין רקורדס' ונמכרו לאיש העסקים סקוטר בראון שגם מנהל מוזיקאים גדולים כמו ג'סטין ביבר ואריאנה גרנדה.

העסקה עוררה זעם אצל הזמרת שהתנגדה למהלך ושיתפה בגילוי לב את עוקביה ברשתות: "במשך שנים ביקשתי והפצרתי לקבל את הזכויות על העבודה שלי. במקום זאת קיבלתי הצעה לחתום מחדש על חוזה עם ביג מאשין כך ארוויח כל תקליט מחדש עבור תקליט חדש שאקליט".

"זאת מוזיקה שכתבתי במיטה וסרטונים שחלמתי עליהם ושילמתי מהכסף שהרווחתי כאשר ניגנתי בברים ואז במועדונים, ארנות ואז באצטדיונים", כתבה סוויפט. על רכישת הקטלוג היא למדה מהתקשורת והופתעה שהדבר לא הובא לידיעתה. סוויפט טוענת שסקוטר בראון התעלל בה באמצעות קניה ווסט, שהוציא קליפ וידיאו בה נראת סויפט עירומה וברקע נשמע המילים "הפכתי את הכלבה למפורסמת", וגם ביבר שהעלה צילום מתריס נגד הזמרת ברשת האינסטגרם.

הפרשה לא מסתיימת כאן וכמו דרמה אמריקאית טובה היא ממשיכה ומפתחת כאשר סקוטר מוכר את הזכויות לשירים של סוויפט לחברת פרייבט אקוויטי עבור יותר מ-300 מיליון דולר. "זאת הפעם השנייה שהמוזיקה שלי נמכרת ללא ידיעתי", כתבה סוויפט בטוויטר. הזמרץ לא תרוויח אף לא אגורה אחת מהמהלך. בהודעה ארוכה על המהלך היא כתבה על תהליך הקלטת החומרי העבר מחדש, מה שיפחית את הערך של התקליטים הישנים.

הסאגה בין סקוטר לבין סוויפט הייתה רוויה בדם רע בין הצדדים. סקוטר כתב בחשבון האינסטגרם על איומים ממשיים עליו ועל משפחתו וניסה להציג באור שונה את הפרשה. הוא הזמין את הזמרת להידברות וקרא לה להרגיע את הרוחות הסוערות: "הופתעתי לשמוע שהרכישה שלי גרמה לכך להרבה כאב. מפגישותינו בעבר אני תמיד זוכר שהייתי מאוד מכבד ונעים".

בחזרה לאלבום החדש-ישן: יש בי קצת חלחלה מהקונספט של להקליט הכל מחדש, מפני שהמעלה המייחדת אלבום הוא הזמן שבו הוא נוצר והתקופה שבה היוצר היה בחיים. לדוגמא, היה לי מוזר לחשוב על עפרה חזה מקליטה את האלבומים של סדנת שכונת התקווה מחדש בגיל מבוגר כאשר הניחוח התימני אינו חלק ממנו וגם הבוסריות של חזה כבר איננה. קשה לי לעלות על הדעת על אומנים בינלאומיים המקלטים את היצירה שלהם מהתקופה בה הם רק התחילו לשיר והיופי של הראשוניות כבר אינו חלק מהבתים של השיר.

כבר בתחילת האלבום המחודש אפשר לשמוע משהו אחר. המילים הן אותן מילים אך הקול מעט שונה. אבל הנקודה בה נמצאת סוויפט שונה. בשיר Hey Stephen היא משתפת במחשבות מה הייתה אומרת לבחור בשם סטיבן. במהלך השיר סוויפט פוצחת בגלגול צחוק כמו באלבום הקודם ממש באותה שנייה. הצחוק כל כך מתוחכם ובוגר. וזה השוני באלבום כולו, הבשלות של הזמרת. האלבום לקוח מהעולם הרעיוני של הנערה בת ה-19 שבאפן אירוני סוויפט טענה בשיר Look what you made me do מהאלבום Reputation שהיא כבר מתה ולא אותה זמרת. עם זאת, השירים מחזירים אותנו לתקופה אחרת של סוויפט, תקופה תמימה, נעימה ואפשר להגיד נוסטלגית. היופי באלבום הוא לשמוע את הזמרת חוזרת לנערה ההיא נטולת הפחד המספרת על מחשבות וחוויות אהבה הישנות.

האלבום המקורי הוקלט כאשר סוויפט הייתה חדשה בביצה ובאמת התכוונה לטקסטים שאותם שיננה ושרה אותם מדם ליבה. עשור לאחר מכן היא כבר אישה אחרת בעלת מוניטין וחוכמה שלא היה לה כאשר שרה על אהבה והשתובבות. באלבום החדש הוסיפה כמה שירים שהיו "בכספת" ורואים אור לראשונה ומתכתבים עם הקונספט של האלבום. באופן כללי האלבום מהנה ומחזיר לרגע לתקופה תמימה ויפה.

סוויפט הוציאה בשנת 2020 שני אלבומים – Forlklore ו-Evermore – מה שמעיד יותר מכל על החריצות של הזמרת. החיים הביאו לסוויפט המון אתגרים כמו חיים באור הזרקורים, להמציא את עצמה מחדש מאלבום לאלבום וגם להקליט את הקטלוג מחדש רק בגלל האידיאל. בטקס Billboard של שנת 2019 זכתה סוויפט לזמרת העשור ואמרה בנאום הזכייה משפט שמעיד יותר מכל מיהי טיילור סוויפט: "מתי שהם מחליטים שאני לא יכולה, אני בדיוק עושה את זה".

כל המימז שלכם הם שייך לנו

אחת מתופעות האינטרנט הוותיקות שמלווה אותנו עד היום החלה בתרגום קלוקל של משחק מחשב יפני מ-1989. סיפורו של הציטוט העילג "all your base are belong to us"

לאינטרנט יש הרבה דרכים לומר הרבה דברים, כך למשל אחת מהצורות הרבות להכריז על ניצחון, היא באמצעות המשפט "all your base are belong to us", שורה שהייתה לאחת מתופעות האינטרנט (meme) הראשונות בהיסטוריה. אבל מאיפה באה השורה המוזרה הזאת, ומדוע היא בנויה דווקא מאנגלית קלוקלת?

השורה "all your base are belong to us" הופיעה לראשונה במשחק הירי-חלל "zero wing" משנת 1989, ומספר על ספינת חלל שנאלצת לשרוד לבדה מול אימפריה גלקטית קטלנית. המשחק תורגם מיפנית לאנגלית באופן קלוקל, תופעה שמכונה "אנגרית" (engrish) שבה שפות אסייאתיות מתורגמות לאנגלית תוך מתן משמעויות כפולות ולא פעם מגוחכות בלי כוונה.

השורה עצמה מגיעה מפתיחת המשחק, אז מגלים אנשי הספינה כי נבגדו. או אז מופיע מנהיגה של האימפריה הגלקטית "קאטס" שמודיע כי כל בסיסי כדור הארץ נכבשו וכי סיכויי הספינה לשרוד אפסיים, או במילותיו שלו "all your base are belong to us" (כל בסיסכם הם שייך לנו). השורה החלה לצבור תאוצה הדרגתית ככל שהאינטרנט המוקדם התפתח במהלך שנות התשעים, ובשנת 1998 הגיעה לאתר הפורומים "something awful", מוקד פופולארי באותם ימים לאנשים עם כישורי פוטושופ.

החל משנת 2000 החל הפורום להיות מוצף בתמונות ערוכות שונות עם השורה "all your base are blong to us". משם עברה השורה לאתר הפורומים 4chan ולאתר המשחקים הפופולארי ביותר באותם ימים, newgrounds, שם הפך למם נפוץ. במספר אוניברסיטאות הופצו אלפי פליירים ממקור בלתי ידוע שהודיע לקוראים כי כל בסיסיהם נכבשו על ידי צד שני בלתי ידוע.

בשנת 2003 חווה המם את שיאו כשדי'גיי בשם ג'פרי ריי רוברטס יצר קטע מוזיקלי עם חלק מהמוזיקה של המשחק זירו ווינג, ויצר את מה שנחשב לגרסה המזוקקת של התופעה. מכאן הדרך ליוטיוב הייתה קצרה, ואיתה גם הדרך ל"רימיקסים" של המם, כמו למשל החלפת "קאטס" בקפטן קוברה מ'כוח המחץ' שומדיע ש"כל נחשכם הם שייכים לנו" ואף גרסה בסגנון "רפסודה בוהמית".

אבל מאז שנת 2005 קמו ועלו תופעות אינטרנט אחרות, וכוכבו של "all your base are belong to us" דעך. הוא המשיך לשמש אנשים בשיחות ותקשורת, אך העניין בו כבר לא היה כבעבר. העניין במם התחדש לרגע לאחר שחברת הקונגרס הדמוקרטית אלכסנדריה אוקסיו-קורטז השתמשה בו כדי ללעוג ליריביה הרפובליקנים, אך העניין דעך באותה מהירות שבה התחדש.

"all your base" נותר עד היום לחלק מהותי בתרבות האינטרנט, ומשמש באופן טבעי כמעין הכרזת ניצחון. זהו שריד לתור הזהב של האינטרנט, כשתופעות אינטרנט היו מעשה מחתרתי, והרשת לא נוהלה במספר רשתות חברתיות גדולות. זהו זכר נוסטלגי לעידן שחלף, כנראה לבלי שוב.

רוצים לחשוב טוב? ספר חדש שאתם חייבים להכיר

כתיבה ועריכה: אליאב לייכטר

כולם יכולים לעשות שינוי המתאים להם על פי הספר "חושבים טוב" של יהודית כץ, המנסה להצעיד את הקורא לחיים טובים יותר. ספר עם שלל דוגמאות, סיפורים ואנקדוטות על תיאוריות מהפסיכולוגיה החיובית. ספר הביכורים של כץ הוא לא עוד ספר עזרה עצמית, אלא עולם ומלואו שכדאי להכיר

הספר "חושבים טוב" של יהודית כץ בהוצאת כתר מסייע ומסדר את הסלט המחשבתי כך שיתאימו לכל קורא ומפנה דרכים מחשבתיות לעבר חיים טובים עבור הקוראים. כץ המגיעה מעולמות הפסיכולוגיה החיובית וגם מקליטה כבר ארבע שנים פודקאסט הנושא את אותו שם. הספר החדש מוביל את הקוראים בין תחנות השונות שהתחנה הסופית היא הבנה איך מתמודדים עם החיים ולהפוך אותם למאושרים יותר.

הספר, בצניעות מופלאה, מנסה להעביר את קוראיו לחיים יעילים וטובים. צעד אחר צעד באמצעות הסתכלות על כל רכיב בפרקים השונים. כץ מבצעת אינטגרציה בכל פרק באמצעות תיאוריות מעולם הפסיכולוגיה החיובית, וכיצד אפשר ליישם אותם ביום יום, בנוסף לאנקדוטות ורעיונות שונים מתחומים שכנים. בנוסף והכי חשוב, החוויה האישית והמסע של יהודית כץ בעולמות האושר, מספקת חותמת של אותנטיות.

"חושבים טוב" מחולק לשישה חלקים, בכל חלק כץ מזמינה את הקוראים להסתכל על המורכבות ולצעוד קדימה ולשדרג את הקיים. הקוראים נשלחים, במהלך הפרקים, לחשוב על הנאמר ולהביט על חייהם פנימה לאור הסיפורים והתיאוריות. הספר הולך ומתקדם בכל חלק ומנסה לקדם את הקורא כמו בצעדי ריקוד לעבר חיים טובים. יהודית רוצה להראות שאפשר לעצב את חיינו כמו פלסטלינה. אנחנו היוצרים של החיים האלו ולמרות המורכבות, אפשר להגיע לחיים מיטביים.

בגילוי לב משתפת יהודית במסע בעולמות הפסיכולוגיה החיובית והתמודדות היום יומית כאשר הדברים לא הלכו טוב בהתחלה. לדוגמא בפרק על מוטיבציה פנימית היא מספרת על ההרצאות שהשקיע את נשמתה והתכוננה לשואו חייה, אך בסוף הגיעו רק חמישה איש לאולם מתוכם רובם מכריה. הרגע הזה היה נקודה מאתגרת שהצית בה רצון להמשיך ולמצוא את הכוחות להביט הלאה ולהתקדם. חידוד המטרות ומוטיבציה הפנימית הזניקו את כץ לנקודה שהיא נמצאת בה היום. בעלת פודקאסט מצליח ומרצה מבוקשת.

ניתן למצוא נקודות מפרקי הפודקאסט השונים, אך העיקר מבוסס על תוכן חדש שמביאה כץ. אלמנט מעניין שיהודית עושה בו הוא שימוש במילים ישירות כדי לפנות ללב הקורא, דבר הלוכד את צומת הלב והעניין. יהודית מדגישה פעמים רבות את האפשרות של כל אדם לקחת חלק בתהליך השינוי, אבל לא משנה כמה הטיפים היו מעולים והדוגמאות ירגשו. העיקר זה ליישם, ליישם וליישם. כץ חוזרת על כך רבות ומדגישה את החשיבות של הפעילות לשינוי המציאות.

היתרון הגדול בספר זה שמחברת הספר נותנת לדוגמאות לדבר, ומביאה מנעד סיפורים מעולמות שונים כדי להמחיש את התיאוריות ואת הרעיונות. בספרי מז'אנר העזרה העצמית נתקלתי בהמון נרקיסיזם מאת מחברי הספרים המתארים את הצלחתם. הסופר מדגיש את הדרך שהוא עשה ואיך הקוראים צריכים לנקוט באותה גישה, ממש העתק-הדבק. הרעלת הסוכר הזו לא ניכרת כלל בספר זה, אלא מחברת הספר מובילה את הקוראים בהסתכלות אמיתית וכנה על החיים דרך ארגז כלים רחב, מעניין ומעורר מחשבה.

"אם לא הייתי בונה את עולמי, סופי היה למות בעולמות שבנו אנשים אחרים", אמרה אנאוס נין, ציטוט שבחרה יהודית באחר מפרקי הספר כדי לחולל מפנה אצל הקורא בהסתכלות על חייו. מילים אלו מדגישות את הרצון הכמוס של כץ זה לגרום לשינוי אמיתי ובהסתכלות אחרת על החיים.

כל אדם רוצה להתקדם במשחק שנקרא החיים. הרצון ללמוד ולהתקדם טבוע בנו, והספר של יהודית כץ "חושבים טוב" הוא בהחלט כלי שיאפשר להכיר לנו את המנועים הפנימיים ולהבין מה קורה לנו. בספר כתבה משפט האומר את הכול על התהליך: "המשמעות של ללמוד היא להשתנות. אם נתנסה במשהו חדש נגיע למקום חדש".

"הייתי במיטה כבר, לא רציתי להצביע. ואז קרובת משפחה התקשרה ואמרה שהמצב חמור"

ביקור בקלפי בבית ספר לוין בבית שמש מלמד, אולי, מה השתנה בבחירות 2021: הפיצול בימין, הסקרים שניבאו את עלייתו של לפיד וההסתמכות על אפליקציות לעידוד הצבעה שהכזיבו ברגע האמת

מאת אחיה לייבו

1. "אתה יודע, זה מאוד משתנה… כמו שיש בחירות כל שנייה", כך הסבירה ר' ביציאה מהקלפי מדוע הצביעה לימינה לאחר שבמערכות הבחירות הקודמות הצביעה למפלגות שמאל. וזה אולי אחד ההסברים לתוצאות המפתיעות של הבחירות.

הקלפי בבית שמש. צילום: אחיה לייבו

ר' הצביעה בקלפי שבמתחם קלפיות שבבית ספר לוין בבית שמש. לדברי המתווכת רבקי ויספיש, למרות הדימוי של בית שמש כעיר חרדית, בשכונות המצביעות במתחם ישנם יחסית מעט חרדים ואופי האוכלוסייה מגוון מאוד. כך שלפי מתחם הקלפיות זה ניתן לראות הסברים לתוצאות הבחירות המפתיעות.

הגיוון שבשכונה נוכח גם בתגובות המצביעים שהגיעו להצביע במתחם. אחת המצביעות שנכנסה למתחם הקלפיות סיננה לחברתה: "תאמיני לי, הבחירות האלה קללה. רק בגלל שהמשפחה הכריחה באתי לבחור, פעם הבאה לא אגיע להצביע". דברים ברוח זאת נשמעו מפי הרבה מצביעים שהגיעו להצביע במתחם הקלפיות. גם דברים ברוח שונה נשמעו וכך אמר מצביע לאחר שיצא מהקלפי :"וה' יעשה הטוב בעיניו". מצביעה חרדית אמרה לילדיה הקטנים ביציאה מהקלפי: "ילדים, אתם יודעים, קיימנו מצווה עכשיו". הילדים שאלו בתמימות: "איזו מצווה?" והאמא ענתה: "קיימנו מצווה לשמוע בקול דברי חכמים".

צילום: אחיה לייבו

במתחם לא היה עומס, למרות גידול במספר בעלי זכות ההצבעה. ברחוב ליד הקלפי עברו כלי רכב שכרזו לצאת להצביע. אחד מהם היה רכב שמיועד להכנסת ס"ת.

אך  שעתיים לפני סגירת הקלפיות כבר החלו להגיע מצביעים רבים שהמשותף להם –  פרופסור קמיל פוקס. אחד מהם אמר: "אני רואה טלוויזיה כל היום, קמיל פוקס אמר שהמדגם מכריע לטובת יאיר לפיד, לא רציתי לבוא ולהצביע אבל בגלל מה שאמר באתי להצביע". מצביעה נוספת שהייתה לבושה בפיג'מה אמרה: "הייתי במיטה כבר, לא רציתי לבוא להצביע, אבל קרובת משפחה התקשרה ואמרה שהמצב חמור ואיך אני מעזה לא לבוא – אז באתי". 

בשעה 22:00 הגיעו תוצאות המדגמים. רבים הוכו בתדהמה לאור מספר המנדטים הגבוה מהמצופה שקיבלו מפלגת הציונות הדתית ומפלגת כחול לבן ולירידה הדרסטית במספר הקולות שקיבל הליכוד לעומת בחירות הקודמות. התוצאות הראו גם כי המפלגות החרדיות שמרו על כוחם אבל ירדו במספר הקולות שקיבלו ולא גדלו למרות הגידול הטבעי. גם בקלפיות שבבית ספר לוין נרשם שינוי כאשר הציונות הדתית הגדילה את כוחה והליכוד נחלש משמעותית בקלפיות אלו, והמפלגות החרדיות נחלשו גם כן.

הקלפי בבית שמש

אבל פעילי השטח לא הופתעו. חבר מועצת העיר בית שמש מטעם מפלגת הציונות הדתית, ישראל מנדלסון, אומר: "זו הפתעה, אבל ציפיתי להצלחה. כמי שמכיר את האוכלוסיות בבית שמש, יש פה קודם כל ציונות דתית שבסופו של דבר אומרת שבחלק יחסי מהם שהם רוצים שסמוטריץ' ימשיך את הבית היהודי, וגם חסידות חב"ד שבעיר תמכה בו ברובה. וגם חרדים". ח"כ משה ארבל מש"ס: "הנתונים לא לפניי, אבל יש כמה פרמטרים שגרמו לירידה. אחד מהם הוא שהיו מצביעים רבים שבעיקרון הם מצביעי ש"ס שחששו מאוד שסמוטריץ' לא עובר את אחוז החסימה". 

גם הפעילים ביום הבחירות לא הופתעו. כבר בשעות הבוקר המוקדמות קרסה תוכנת האלקטור – תוכנה  שבעזרתה משקיפי הקלפי של הליכוד, הציונות הדתית וש"ס  (בנפרד) הזינו מי הגיע להצביע ומי לא. גם תוכנת קלפי – תוכנה חדשה יחסית שהוכנסה לדיווח במפלגת הליכוד בלבד  קרסה בשעה 7:05.

2. התוכנות לעידוד הצבעה: קריסת אפליקציית אלקטור השפיעה גם על יכולות המפלגות האחרות שהשתמשו באפליקציה והתסנכרנו בנתונים על מנת למקסם קולות.  מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית, יהודה ולד, התייחס לכך ואמר: "מבחינתי, לא מיקסמנו את כל האפשריות ביום הבחירות מהבחינה של אינדיקציות מהקלפיות כי לא היה מידע רחב ואמין בכל רגע נתון מי הגיע להצביע ומי לא וממילא יכולת ההמרצה שלנו הייתה פחות טובה. דבר זה נבע מכך שהיו מורכבויות שונות בהזנת הנתונים של הליכוד ביום הבחירות מה שגרם לכך שהיו חלקים ביום שבהם היה סנכרון בין הנתונים והיו חלקים שלא  היה".

ברמה העירונית, תקלה זאת לא הפריעה לסניפים המקומיים לפעול, אומר חבר המועצה מנדלסון: "קצת אחרי  שעות הבוקר האפליקציה עבדה בצורה די טובה אבל העבודה לא התחילה באפליקציה, וזה לא השפיע כי בסופו של דבר כל אחד ידע מה העבודה שלו – הייתה לו רשימת אנשי קשר בטלפון שלקח עליהם אחריות. האפליקציה הייתה רק בונוס אבל כל אחד ידע את תפקידו וזה לא באמת שינה משהו הקריסה ברמת השטח הסניפי". עמדה שונה אומר יו"ר מטה הליכוד בבית שמש, משה שטרית: "אני חסיד גדול של תוכנות להמרצת מצביעים, אבל כאן בגלל בעיות בתוכנה שממנה סבלה הליכוד ומפלגות אחרות במחנה הלאומי אז לתוכנה לא הייתה משמעות כי לא הייתה יכולת לעובדי הקלפיות לדווח בזמן אמת מי הצביע ומי לא  דבר שגרם לכך שלא ידענו מי הצביע ומי לא, ולהערכתי אם התוכנה הייתה עובדת אז בעבודה נכונה היינו מביאים את שני המנדטים שבגללם כל הסיפור הזה הסתבך". גם חבר מועצה ישראל סילברסטין ויו"ר מטה יהדות התורה התייחס לתוצאה של יהדות התורה בעיר – ירידה של 200 קולות: "מבחינתי זה הישג, כי למרות אחוז ההצבעה הנמוך, החרד"לים והחב"דניקים שמצאו בית במפלגת הציונות הדתית והצביעו בעבר למפלגה, הטיימינג של ערב פסח  והשינוי שבשיטת עבודת המטה עקב הקורונה עדיין ירדנו רק ב-200 קולות בעיר בית שמש, ולפי המאגר נתונים שאני מחזיק בידי – של דגל התורה – הגענו למיצוי גבוה של המצביעים". 

3. מי אשם? ומתי קרס? לאחר יום הבחירות היו גורמים בליכוד שתקפו את ח"כ קרעי שהיה אחראי על יום הבחירות על כך שהעדיף תוכנה אחרת לדיווחי ההצבעות מאשר אלקטור, תוכנה חדשה שקרסה וזאת לעומת אלקטור שלא קרסה לאורך רוב היום. ח"כ קרעי טען כי אלקטור קרסה והוא לא התעסק בתוכנות אלא בניתוח הנתונים שלהן. גם  ח"כ מארק שהייתה אחראית על אזור בית שמש אמרה: "לא הייתי אחראית על האלקטור אבל קיבלנו דיווחים לאורך כל היום מהקלפיות שהייתי אחראית עליהם שיש בעיות בהזנת הנתונים". היא הוסיפה הערה מעניינת: "אני מסתובבת בארץ ורואה את כל עם ישראל  חוגג בלי עין הרע, והם היו צריכים לבוא לקלפי ולהודות לבנימין נתניהו אבל הכרת הטוב לצערנו זה לא משהו שהעם חזק בו". למרות דברים אלו על קריסת האלקטור, אחראית אלקטור באחד מסניפי הליכוד שבארץ אמרה כי "חד משמעית האלקטור עבד, אומנם היו נפילות פה ושם ובבוקר הייתה בעיה אבל למשך כל היום הוא עבד ונתן ניתוחי מצביעים".  

 אז מהן הסיבות לשינויים המפתיעים שבתוצאות הבחירות הארציות?  אלקטור, מעבר לציונות הדתית או שינוי עמדות? ביקור בקלפיות בבית שמש אולי עונה על השאלות הללו.

"נוצרה חלודה": גולשי ישראל מספרים על שנת הקורונה שלהם

כתב וערך: אליאב לייכטר

גל ענק ששמו מגפת הקורונה איים להטביע את ענף הגלישה בשנה האחרונה. שוחחנו עם גולשים מקצוענים וחובבים שסיפרו לנו על החשש מדו"חות המשטרה, האכזבה מהממשלה – ולצד זאת גם על הצדדים החיוביים של המשבר. "אני חווה את החיים ממקום שלו יותר", מספר אלוף ישראל לשעבר נמרוד משיח

הקורונה זעזעה ענפים רבים בישראל, בהם ענף הספורט. תחרויות רבות בוטלו ובראשן אולימפיאדת טוקיו שהייתה אמורה להתקיים בקיץ 2020. ספורטאים רבים הזיעו, קפצו ונתנו את נשמתם כדי להגיע לשיאם, אבל ברגע אחד נאלצו להעביר את החלומות שלהם למצב המתנה.

"הקורנה תגיע לישראל, השאלה מתי?" זעקה הכותרת של ישראל היום בתחילת פברואר 2020. נגיף קורונה הגיע כמו נחשול ענק ששטף את כל מה שהכרנו עד כה. מציאות החיים השתנתה ללא היכר – פגישות עם חברים, קיום חתונות ואפילו מפגש עם סבא וסבתא נאסרו על הציבור.

מדיי שבוע נביא הצצה לעולמות הספורט השונים. לקולות והסיפורים שינסו לתת לנו טעימה מהלך הרוח של השנה האחרונה. השבוע נעלה על הגל (במרחק שני מטר, כמובן!) ונצטרף לגולשים שינסו לתאר מה קרה להם בשנה האחרונה, שנת נגיף הקורונה.

צילום מתוך: pixabay

קולות הגולשים

יובל כהן, אלוף אירופה בגלישה, מפתיע ואומר עם חיוך רחב על פניו: "תקופת הקורונה הייתה מאוד חיובית עבורי. הפסדתי את המשחקים לאולימפיאדת טוקיו, אך בתקופת הקורונה הודיעו על דחיית המשחקים, מה שהיה עבורי הזדמנות. בנובמבר 2020 ניצחתי את אליפות אירופה, וקיבלתי הזדמנות להיות חלק במשחקים האולימפיים, קיבלתי כרטיס חזרה".

עמרי, גולש חובב, מספר שלא פספס אף יום של גלישה – אפילו בימים של סגר כללי במדינה. "זאת הייתה תקופה מורכבת", הוא נזכר, "הייתי צריך להתחמק משוטרים. הייתי צריך להיות חצי פושע כדי לעשות את מה שאני עושה ביום יום. פעם אחת עצרו אותי, אבל הצלחתי לצאת מזה". הוא מבקש להעביר מסר למקבלי ההחלטות: "ספורט זה אחד הדברים הכי חשובים לבריאות של אנשים, צריך לאפשר ספורט יחידני שאינו מצריך מפגש עם אנשים".

יותם הראל, מדריך ומייסד בית הספר לגלישה Vibe Surfing, מספר כי "הרבה תלמידים חששו מהעניין של הדו"חות. חלקם שמחו להגיע לים וראו זאת כדבר חיובי, אבל היו חלק שהתבאסו. רוב המדריכים שלנו חששו מהעניין של הדו"חות ולא רצו לבוא, ולי היה מאוד חשוב לתת את השגרה לאנשים אז כן הגעתי והדרכתי למרות החשש".

הראל משתף גם בצדדים הפחות נעימים: "ברמת ההדרכה קצת נוצרה חלודה. תחושת הנוחות, שלי כמדריך, ירדה כי לא היו הרבה שיעורים והביטחון התערער כי הרבה זמן לא הדרכתי".

לדבריו, "לפני הקורונה רמת החשק של האנשים הייתה בשמיים וקבעתי המון שיעורים במהלך השבוע, ובקורונה זה היה בפעם בשבועיים. חוסר האקטיביות הקשה על אנשים להגיע למקום של הים והחופש".

הסגרים הפתאומיים וחוסר הוודאות בשנה האחרונה גרמו להראל לא לסמוך על הממשלה: "מדינה מתוקנת הייתה פועלת לא בצורה בררנית, אלא על פי הפרוטוקולים של איך להתנהל עם מגפה. היה צריך לעזור לעצמאים יותר".

לסיכום אומר הראל כי "הקצאת המשאבים של המשטרה כמו אופנועני ים ומסוקים המחפשים בחופים, זה מאבד את המטרה, לדעתי זה להילחם בעם ולא לשמור עליו".

"גלישה עבורי זה ציר שסביבו אני חי כאדם וכספורטאי לשעבר ופרפורמר בהווה", אומר נמרוד משיח, אלוף ישראל בגלישה לשעבר. "לא נעים להגיד, אבל תקופת הקורונה עבורי הייתה בעיקר לחיוב, אני חווה את החיים ממקום שלו יותר ופחות נשאב למציאות מהירה ולא הגיונית, הרבה תולדות והחלטות משמעותיות נבאו מזמן האיכות שהנגיף אפשר לי".

צילום: מתוך האינסגרם nimrod_mashiah_

מה הדבר המשמעותי שלמדת מהתקופה האחרונה?

משיח: "התקופה האחרונה היא למעשה המשך ישיר של החיים והקריירה בהם גם הבנתי רבדים מסוימים שהתעמקו בקורונה עוד ועוד. תחושות אושר ותחושת הגשמה הם תוצר של צמיחה וקבלת שינויים, סטטיות וקיבעונות יובילו לחיים אפורים. מציאת אהבה ושלווה בבית ללא תנאים חיצוניים הם הדבר היקר ביותר שניתן להשיג".

שביתה בזמן קורונה

שבעה שבועות של שביתה, ללא הגבלת זמן נכון לכתיבת הידיעה, עוברים על 11 מוסדות להשכלה גבוה שונים ברחבי הארץ שבהם לומדים כ-30 אלף סטודנטים. הרגשה גדולה של חוסר ודאות מצד הסטודנטים והסגל הזוטר אשר יזם את השביתה

כבר למעלה מ-3 שנים ולמעלה מ-60 פגישות מתנהל משא ומתן בין איגוד הסגל האקדמי לבין משרד האוצר, הות"ת (הוועדה לתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה). מטרת המשא ומתן הינה לשפר את תנאי העסקה של הסגל הזוטר במכללות ברחבי הארץ אשר מהווה 70% מסגל ההוראה במכללות בארץ.

מטרת השביתה הינה לדרוש תיקון לאפליה מתמשכת והשוואת תנאים בין מכללות לאוניברסיטאות ופערי שכר העומדים על כ-40% על אותן היקפי משרה ובנוסף הבטחה להעסקה שנתית רציפה שתחליף את המצב בו חברי הסגל הזוטרים מפוטרים מידי סמסטר ללא כל הבטחה לעבודה בסמסטר הבא.

בהודעת וואטסאפ שעברה בין הסטודנטים הלומדים במכללת שנקר נכתב: "לאורך שנות לימודיכם אתם רואים כמה זמן, מקצועיות ומאמץ אנחנו משקיעים בעבודתנו אתכם. תקופת משבר הקורונה המחישה זאת יותר מתמיד.. כל הזמן הזה, במשך שנים וגם כיום, אנחנו מועסקים ללא שום ביטחון תעסוקתי, ללא מעמד, עם מינימום זכויות סוציאליות, ללא התחשבות בוותק, ורובנו מפוטרים מדי סמסטר ומועסקים מחדש רק כדי לחסוך עלויות למכללות – גם אם אנחנו מלמדים 20 שנה באותה מכללה…"

עוד נכתב כי מטרת השביתה הינה לא על השוואת תנאים בין אוניברסיטאות למכללות, בעת הזו, אלא דרישות בסיסיות לצמצום הפערים.

אם כך, כיצד השביתה משפיע על למידת הסטודנטים כאשר הלימדה כך או כך מתבצעת דרך הזום ברוב המסודות? תחילה, המשמעות היא שהתלמידים במכללות אלו מקבלים רק כ-40% מההרצאות.

בנוסף, בחלק מן המוסדות לא תתאפשר הקלטת השיעורים – דבר המקל מאוד על הסטודנטית בתקופה הזו. הסגל הזוטר יעשה שימוש אך ורק באמצעים הנמצאים ברשותו ולא יממן ציוד נדרש להוראה מקוונת וכן לא יינתן מתן סיוע טכני. בין כלל המככלות השובתות יש גם את מכללת שנקר אשר שם הלימודים הם מעשיים.

מאירה קלנדר, סטודנטית לטקסטיל בשנקר שנה שלישית, מספרת: "חשוב להבהיר, הלימודים שלנו נפגעו לא רק מתחילת השנה הנוכחית. גם אנחנו כמו כולם התחלנו ללמוד בזום מחודש מרץ האחרון. הקורונה פגעה בכולנו. רק שאנחנו בשונה משאר האוניברסיטאות בארץ בשביתה. בשנקר 80% מהלימודים הם מעשיים. יש סטודיו, חדרי ציוד ואנחנו ישובים ומתרגלים פיזית. ההרגשה היא שיש חוסר וודאות גדול. הממשק היחיד שיש לנו זה עם הראש חוג שלנו וגם לו אין תשובות והסברים לשאלה מתי נחזור ללמוד?"

"עם כל זה אנחנו נדרשים לשלם שכר לימוד מלא, מקדמה על ציוד וחומר – שלא נשתמש בו כי יש שביתה. ותוסיפי לזה גם שלרוב הסטודנטים אין עבודה בגלל הקורונה ואנחנו צריכים לשלם שכר דירה, חשבונות, הכול כרגיל. אצלנו במחלקה במהלך השבוע יש רק שיעור אחד בזום שמעביר אותה מרצה מסגל בכיר ועוד שיעור סטודיו שמתנהל חלקו כיוון שצריך עזרה של הסגל הזוטר שכאמור בשביתה. זאת אומרת אני משלמת שכר לימוד מלא על שיעור וחצי בשבוע. ככל שהזמן עובר אין אופק וגם לא ניתן לראות איך נגשר על הפער הלימודי כשנחזור לשגרה".

הודעת הוואטסאפ שהעוברה בין הסטודנטים בשנקר נחתמה במילים "אנו מודעים לקושי שייגרם לכם, אבל הקושי הזה הוא רק בטווח הקצר. בטווח הארוך – אין לנו ספק שהסכם העסקה הוגן לסגל הזוטר ישפר את המצב גם עבורכם הסטודנטים – מגיע לכם לקבל מרצים שאינם חוששים לעתידם התעסוקתי והכלכלי…  – אנו קוראים לכם לתמוך בנו. מהניסיון שלנו תמיכתכם גם עתידה לקצר את זמן השביתה".

גם לסטודנטים יש קווים אדומים. אמנם הם כן רוצים לעזור לסגל הזוטר לשפר את התנאים אבל כמו שזה נראה כרגע אף אחד לא יעזור להם, הסטודנטים, להשלים את הפער. ביום רביעי האחרון בשעה 16:00 נפגשו סטודנטים מהמכללות ברחבי הארץ והפגינו על המצב.

"אני קודם כל דרוזי ורק אחר כך ישראלי"

שיחה של אחד על אחד עם איהם, השכן הדרוזי שלי שגר בקראוון ליד. שיחה על תרבויות, קורונה וחוק הלאום

איהם, בן 20 מבוקעאתא שברמת הגולן, לומד באריאל שנה שנייה הנדסת בניין. הוא מספר על הקורונה, על חוק הלאום ובעיקר משתף ומספר על השוני בין הדרוזים המתגורר ברמת הגולן לבין הדרוזים בשאר חלקי הארץ.

איך אתם עוברים את התקופה האחרונה של הקורונה?
"האמת, לא פשוט. המבוגרים צריכים יותר להקפיד על עצמם, לא להיפגש. כשגרתי בבית הייתי  צריך יותר לשמור על עצמי. בשביל סבתא שלי וההורים שלי השתדלתי… אבל האמת היא בתקופה האחרונה אני נמצא באוניברסיטה כל השבוע ופחות בבית, אז זה יותר קל כי כולם פה חבר'ה צעירים ובלי מחלות רקע".

למה יש במגזר הערבי נתוני תחלואה כאלו גבוהים?
"תראי, אנחנו משתדלים, אבל זה לא פשוט, מסיכה זה לא דבר טבעי לשים על הפנים ולכסות את הפה והאף. וחץ מזה בכפר יש תחושה של משפחה, כולם ביחד, אז זה מקשה יותר לשמור על הכללים"


"אנחנו סורים, היינו בסוריה, סבא וסבתא שלי משם וגם ההורים שלי", כך שיתף איהם כששאלתי אותו על הקהילה הדרוזית שחיה ברמת הגולן. המורכבות הזו נוצרה בעקבות מלחמת ששת הימים שבה ישראל סיפחה את שטחי רמת הגולן.

מערכת יחסים מיוחדת יש למדינת ישראל עם הדרוזים המתגוררים ברמת הגולן: מבחינת המדינה הם מוכרים כתושבי קבע בישראל ולא כאזרחים. אמנם הם רשאים לקבל אזרחות ישראלית, אך רק כ 18% מהם ניצלו את האפשרות.

לאיהם יש דוד שחי בסוריה, והפעם האחרונה שהוא ראה אותו הייתה לפני כ-18 שנים. "אי אפשר לבקר בסוריה כי גם ישראל לא מסכימה וגם סוריה לא מסכימה, כי אין הסכמה ואין שלום. אנחנו שומרים על קשר באמצעות שיחות וידיאו, אחת לחודש מגיע שליח לכל הכפרים ברמת הגולן ואוסף משלוחים מהמשפחות ומעביר אותם לסוריה".

למה לא התגייסת לצה"ל?
"הדרוזים מרמת הגולן לא מתגייסים לצבא, כי אין לנו אזרחות. סבא שלנו בא מסוריה, יש מצב פוליטי מסובך, ויכוחים, הפגנות. במלחמת ששת הימים הכול קרה. אבל כל החברים שלנו הדרוזים שלא גרים ברמת הגולן בטח שהם מתגייסים. הדרוזים מדלית-אל כרמל, ירכ'א, מע'אר, בית ג'אן… יש לי חבר קצין שעכשיו נמצא במילואים".
 
אז מה בעצם העמדה של הכפר שלכם כלפי ישראל?
"אין לנו הפגנות נגד ישראל, הכול בסדר. אנחנו באמצע, לא בעד ישראל ולא נגד ישראל. אם נהיה בעד ישראל זה יפגע במשפחה שיש לנו בסוריה. לנו אין תעודת זהות כי זה לא מקובל אצלנו".

בשנת 2018 עבר בכנסת חוק יסוד  "חוק הלאום" חוק הקובע שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. החוק הזה עורר מחלוקת בארץ באופן כללי, ובפרט אצל בני העדה הדרוזית שהחוק הזה נתן להן הרגשה שהם סוג ב'.


איך השפיע עליכם חוק הלאום?

"חוק הלאום לא נגע לדרוזים מרמת הגולן כי אנחנו לא אזרחים, זאת-אומרת אין לנו זכות הצבעה ואנחנו לא עושים צבא. זה בעיקר הפריע לשאר הדרוזים בארץ שכן מתגייסים".

אתה יותר ישראלי או יותר דרוזי?

 "דרוזי", עונה איהם, ישיר בלי להתבלבל.  "אצלנו שומרים על המסורת, מכבדים.
גם מי שהיה בצבא אומר: אני דרוזי ואחר-כך ישראלי".

איהם הוסיף ואמר: "אנחנו בסוף מוסלמים. דרוזים הם ערבים, אנחנו שבט שיצא מהאיסלם השיעי בסוף המאה ה-11. אבל אגלה לך סוד, לפעמים גם אצלנו הדרוזים יש גזענות, יש  דרוזים שאומרים שהם רק דרוזים והם לא ערבים בכלל. דרוזים שהם נגד ערבים. אבל בסוף בסוף השורשים שלנו זה מהאיסלם".

אתם מרגישים אפליה בישראל?
"אתמול הרגשתי את זה: יצאתי מחווארה עם הרכב, ובת אחת הרימה את האצבע לטרמפ. עצרתי לה, וכשהיא שומעת אותי שאני מדבר ערבית, היא אמרה לי 'תודה' ולא נכנסה לרכב".

אתה יכול להבין למה היא פוחדת?
"בגלל שאנחנו פה, באזור הזה, יהודה ושומרון. היא  אפילו לא שאלה מאיפה אתה, ראיתי את הפחד על הפנים שלה". איהם מושיט את ידו קדימה, מסתכל ואומר: "לא כל היד שלך אותה הדבר, יש אגודל, אצבע, קמיצה, אז ככה זה גם אצל הערבים.. מה אני רוצה לעשות לה? בסוף? למה כל היהודים הם שמו את הנקודה הזו שהערבים הם פחד? את הולכת לתל-אביב אותו הדבר קורה. אני מרגיש בתל-אביב שמתייחסים אלי כמו לעבריין אבל כשאני מתחיל לדבר ומספר שאני מרמת הגולן, יש הרבה מכירים את המקום ואת האנשים ותוך שנייה הכול בסדר".

אתה חושב שיהיה שלום?
"יהיה, למה שלא יהיה? מי הבן אדם שלא רוצה שלום?"