ארכיון הקטגוריה: כללי

החזיר זבולון עזב את חיפה בשביל האהבה

אם תשאלו את החיפאי הממוצע מה הוא חושב על חזירי הבר, כנראה שהוא יאמר לכם שמדובר באחת התופעות המדאיגות והמטרידות שידעה בירת הכרמל. תכירו את הסופרת ענת ליבנה, שכתבה ספר ילדים על זבולון, חזיר בר חיפאי שהתאהב בחזירה מהיער. "אני חושבת שלא טוב להם לחיות בעיר, ולא טוב לנו שהם חיים בעיר"


כתבה: אביטל פריד / ערך: מור שפייר

מה עוד לא נאמר על תופעת חזירי הבר בחיפה, אשר הגיעה אל שיאה בשבוע שעבר כאשר תקף חזיר בר תושב בן 69 במהלך טיול לילי. התושב נפצע באורח בינוני ופונה לביה"ח רמב"ם.

כידוע, חזירי בר אינן חיות עירוניות, ומקומם הוא בטבע. אבל, בחיפה, המציאות היא קצת אחרת – חזירי הבר מסתובבים בגני המשחקים ובחצרות בתי הספר, במרכזים מסחריים ובין כבישי העיר. את שעות היום שלהם מעבירים החזירים בבילויים כמו הפיכת פחים ופיזור האשפה על המדרכות, פגיעה במכוניות ואף יש המגדילים לעשות ורודפים אחר בני אדם.

שתי עובדות מעניינות לגבי חזירי הבר: הראשונה היא שחזירי בר לא יכולים להרים את הראש. לכן, במקרה שאתם נתקלים בחזיר בר ברחוב ומרגישים מאויימים, תעלו על האמצעי הגבוה הקרוב אליכם. זה יכול להיות פח, או גג של רכב למשל. העובדה השנייה היא שחזירי הבר לא תוקפים סתם כך – הם תוקפים רק במידה שהם מרגישים מאויימים.

אתם ודאי שואלים את עצמכם – כיצד מתמודדים עם המציאות הזאת בחיפה? עיר אשר חרטה על דגלה את היותה עיר של "דו קיום" בקרב היושבים בה, וכעת, גם בין תושביה לחזיריה?

ובכן, ישנן דרכים שונות – יש תושבים שכועסים, יש את המכילים, ישנם האקטיביסטים הפועלים לשינוי המצב, ויש את מי שמתבוננת על התופעה הייחודית מזווית אחרת לגמרי.

צילום : שירלי קרשובר

שוחחתי בנושא עם ענת ליבנה – בת 38, נשואה ואם לשתי בנות, תושבת שכונת ורדיה בחיפה שגרה בעיר כ-17 שנים. היא עברה לחיפה בשביל ללמוד בטכניון, התאהבה בעיר ונשארה.

ליבנה הינה חובבת ספרים מושבעת. היא הוציאה לאור שני ספרי ילדים – "נועה חייבת שמלה מסתובבת" שנכתב בהשראת בנותיה, ו"ליאור חייב להיות הכי גיבור". כעת, היא מוציאה ספר חדש העוסק בתופעת חזירי הבר בחיפה. את הספר החליטה לכתוב מזווית הראייה של… ובכן, מזווית הראיה של החזיר.

נחשפתי לספר שלך דרך ההדסטארט שפורסם באחת מקבוצות החיפאים בפייסבוק. איך הגעת ללכתוב ספר?

"חזירים היו פה תמיד בחיים שלנו, אבל בשנה האחרונה נהיו כמויות מטורפות. אם פעם הייתי רואה חזיר פעם בהמון זמן, זה נהיה כמויות ברמה שרואים אותם גם כל יום. זה גם עלה המון בתקשורת, ברשתות החברתיות, בעיתונים ובטלוויזיה. בכל מקום מדברים על זה. הסתכלתי על החזירים וזה הביא לי איזשהי מחשבה על הזווית של החזיר שנולד בעיר, והוא בכלל לא אחד כזה שבא מהיער. הוא כל החיים שלו היה חי בעיר, והוא מראה את העולם מהזווית שלו. מה שאני אוהבת זה לכתוב סיפורים, ובפרט לילדים, אז הסיפור הזה התחיל להיבנות ולהתגלגל עד שהחלטתי שאני רוצה להוציא אותו בתור ספר".

מהי התפיסה שלך לגבי ההתנהלות אל מול תופעת החזירים? בפרט, כתושבת העיר חיפה.

"הרבה אנשים רוצים לדעת באיזה קופסה לשים אותי, אם אני בעד או נגד. לתייג. האמת שהדעה שלי היא לא כל כך נחרצת – אני חושבת שלא טוב להם לחיות בעיר, ולא טוב לנו שהם חיים בעיר. יש כל מיני סיטואציות שיכולות להיות מאוד מסוכנות כמו המקרים שראינו – שאנשים נפגעו, שחזירים נדרסו. אני לא חושבת שהם רעים, אבל הנושא הזה לא מטופל ובגלל זה הוא מגיע לכאלה מימדים.

"אקולוג שדיברתי איתו במסגרת ההכנות לספר אמר שאת המצב צריך לנהל, או להגביל את ההתרבות שלהם ולשים להם האכלה במקומות אחרים. אני לא בדיוק יודעת איזה פתרונות יש, אבל הייתי מאחלת לכל החזירים שימצאו בית ביער ולא ברחובות כי זה לא טוב להם".

מעניין אותי לשאול – למה בחרת לספר את הסיפור דווקא מנקודת המבט של החזיר?

"כי נקודת המבט שלנו מאוד ברורה, מסוקרת ומצולמת. יש כאלה שאומרים שאנחנו הפרענו להם, יש כאלה שאומרים שצריך להרוג את כולם. אבל, בעצם, אין את הזווית של החזיר שלא כל כך מודע למה שאומרים עליו וחי בכיף שלו – מחטט בפחים, נח על מזרון, מפריע למכוניות – במהלך הסיפור הוא מתאהב בחזירה מהיער ומחליט לצאת אחריה למסע. בסופו של דבר הוא מגלה שהחיים ביער הרבה יותר טובים, ומחליט לחיות איתה שם. זה סיפור הרפתקה".

האמת שזה גדול. לא חשבתי על הזווית הזו אף פעם. איך היו התגובות של אנשים לספר?

"התגובות מעורבות. היו דתיים שהיו מזועזעים מזה, כי חזיר זה חיה שאסור לדבר עליה ולהזכיר אותה והם לא היו מכניסים ספר שכזה בשום אופן לבית שלהם. בסופו של דבר, אני חושבת שהרבה אנשים כן אהבו אותו. גם אנשים מהסוג שאוהב את החזירים וגם מהסוג שלא אוהב אותם. בסופו של הסיפור הוא מחליט לחיות ביער, אז כולם אוהבים את הסיפור".

ליבנה אוהבת לכתוב לילדים. היא רצתה שהספר יהפוך למערך שיעור וישולב במסגרות החינוך, ללמד את הילדים באמצעות הספר על תופעת החזירים – מאיפה הם באו, למה הם פה, מה הם אוכלים, איך צריך להתנהג לידם, פתרונות. במשך תקופה ארוכה ניסתה להוציא את זה לפועל, אך הגורמים הרשמיים לא היו מעוניינים לקחת חלק. היא הרימה את הכפפה והלכה על זה לבד, פתחה הדסטארט (פרויקט מימון המונים) שצובר תאוצה בימים אלו.

מה המסר שהיית רוצה להעביר לאנשים שקוראים את הכתבה הזאת?

"הייתי רוצה קודם כל לעורר את החשיבה, שתהיה מעבר למה שמדברים. הפכו את הנושא הזה לפוליטי ולכלי שמשמש להתנגחויות בראש העיר, אבל בסופו של דבר – לראות את החזירים מזווית קצת אחרת. מי ששונא אותם יוכל אולי לחשוב שזו לא אשמתם שהם פה בסך הכל, ואולי אפילו יהיו אנשים שיתחילו לנקוט פעולה ולמצוא את הדרכים להוציא אותם מכאן".

אז… החזירים עדיין כאן, התושבים עדיין כאן. שניהם מוצאים בעיר את ביתם. אף גורם רשמי לא מוכן לקחת אחריות על התופעה שמטרידה רבים – בין רשות הטבע והגנים לעיריית חיפה ישנם ויכוחים בלתי פוסקים, ובפועל, התושבים הם אלה שנאלצים להתמודד עם התופעה, איש איש בדרכו שלו.

ובינתיים, תיירים רבים ימשיכו לנהור לרחובותיה של חיפה, שהוסיפה לרשימת האטרקציות שלה תצפית מקרוב על חזירי בר. אם מישהו מוצא את פומבה ממלך האריות – תגידו לו שהוא מוזמן להצטרף לחגיגה.

לא רואים את הסוף: מצוקת חניה חמורה באוניברסיטת אריאל

הצפיפות בחניוני האוניברסיטה מגיעה לשיאים חדשים: סטודנטים מתלוננים שפספסו שיעורים, מרצה מספר ששקל להעביר את הקורס לזום וגם תושבי העיר מרגישים את הפקקים שנוצרים באזור. בהנהלת האוניברסיטה מבטיחים כי הם מכשירים "שטח גדול" לחניה, אבל לא ברור אם זה מה שיפתור את הבעיה

כתב: אחיה לייבו / עריכה: ירון משה תנעמי

"מצוקת חניה קשה" – אלו המילים שנשמעות שוב ושוב מפיהם של סטודנטים מתוסכלים באוניברסיטת אריאל שניסו בסך הכל להגיע ללימודים, ובזמן.

שבועיים וחצי לאחר פתיחת הלימודים האקדמאיים באוניברסיטת אריאל, ומצוקת החניה באוניברסיטה גורמת לסטודנטים רבים לאחר משמעותית ואף להיעדר משיעורים בשל זמן חיפוש החניה הארוך.

שיראל בלאסן, סטודנטית לתקשורת, מספרת כי חיפשה במשך שעה ורבע חניה בכל המתחמים האפשריים ולא מצאה. כתוצאה מכך היא החמיצה את השיעור הראשון. בלאסן מוסיפה כי כל יציאה ממגרש חניה מלא ארכה כעשר דקות והיו "פקקים מטורפים" בכבישים הסמוכים.

ברחבי קמפוס אוניברסיטת אריאל פועלים כיום 12 מגרשי חניה המיועדים לסטודנטים. החניונים בגדלים שונים, חינמיים, בחלקם יש שער הנסגר כשהחניון כמעט מלא, בחלקם שומר ובחלקם כניסה ללא הגבלה. כיום לומדים באוניברסיטה מעל 17,000 סטודנטים. רבים מהסטודנטים בוחרים לבוא ברכב פרטי עקב קושי להגיע בתחבורה ציבורית, וכך נוצר עומס גדול בחניונים השונים.

סטודנט נוסף שהתקשה במציאת חניה הוא אביב זיגדון, שלומד כלכלה ומנהל עסקים. "ביום שני האחרון איחרתי לשיעור הראשון בבוקר בשעה רק בגלל שחיפשתי במשך 45 דקות חניה", הוא סיפר לנו. דניאלה ברדה, סטודנטית לתקשורת, מספרת גם היא כי היא מתקשה מאוד למצוא חניה וביום שני האחרון איחרה לשיעור בחצי שעה רק בגלל חיפוש החניה וזאת למרות שלקחה מקדם ביטחון של 20 דקות.

מצוקת החניה מתחילה כבר בשעות הבוקר המוקדמות ולא רק סביב השעה 9:00 (שעת תחילת השיעור הראשון לרוב הסטודנטים), כך מספרת סיון מלייב, סטודנטית למנהל מערכות בריאות: "איחרתי ב-20 דקות לשיעור שמתחיל בשעה 8:00 בגלל שחיפשתי במשך כחצי שעה חניה". לדברי מלייב, מצוקת החניה הייתה קיימת גם בסמסטר הקודם אך לא בעצימות כה גבוהה.

עמית גזית, סטודנט להנדסה אזרחית שנה ב', מעיד: "ביום שלישי האחרון בבוקר חיפשתי חניה במשך 25 דקות עד שבשעה תשע ורבע התייאשתי וחניתי באדום לבן כדי לא לאחר לשיעור". אלמוג אברה, סטודנטית שנה ג' לפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מספרת כי ביום רביעי האחרון חיפשה במשך שעה חניה עד שנאלצה לקרוא לביטחון על מנת שיגיד לה איפה ניתן לחנות. גם אז החניה היחידה שנמצאה הייתה רחוקה מהאוניברסיטה. גם שירה דוד, סטודנטית לתקשורת שנה ב', מספרת כי חיפשה חניה ביום שלישי בבוקר במשך זמן רב ובעקבות כך נאלצה לאחר לשיעור בכ-20 דקות.

על פי עדויות של סטודנטים רבים, החניונים בקמפוס התחתון והעליון נסגרים לאחר זמן מסוים באמצעות מחסום אוטומטי או על ידי שומר בכניסה לחניון המונע כניסה. הסטודנטים טוענים שגם כשמתפנה מקום בחניון לאחר שרכבים יצאו ממנו, לא מתאפשרת כניסה אליו. אלמוג אברה מספרת כי ראתה כיצד החל מהשעה תשע בבוקר, המחסומים האוטומטיים של חניות האוניברסיטה מונעים כניסת כלי רכב גם אם יוצאים אנשים ומתפנים מקומות. סטודנטית נוספת, שהעדיפה להישאר בעילום שם, מעידה כי ראתה בשעות הבוקר את החניות ברוש 3 והגפן 2 עם מקומות חניה וכשפנתה באחת החניות לשומר וביקשה להיכנס לחניון הוא אמר שהוא אינו יכול להכניס אותה למרות שהיו מקומות פנויים. על פי שלט שהאוניברסיטה תלתה על גבי מחסום בכניסה לחניון נכתב כי החניון נסגר כשהוא כמעט מלא מחשש לחסימות, אך לפי עדויות רבות של סטודנטים גם כאשר היה מקום בחניונים ויצאו רכבים לא אפשרו להם להיכנס.

לא רק סטודנטים נפגעים ממצוקת החניה. מ', מרצה באוניברסיטה, מספרת כי עקב מצוקת החניה הכבדה לא מצאה חניה אף במקומות המיועדים למרצים ולא בחניות קרובות לאוניברסיטה ולכן נאלצה לחנות הרחק מהאוניברסיטה. מרצה נוסף, צ', מספר כי בעקבות מצוקת החניה שקל לבקש מהנהלת האוניברסיטה להעביר את השיעור לזום, על מנת שיוכל לקיים אותו כסדרו. בסופו של דבר הוא לא העביר את השיעור לזום, אך לדבריו מצוקת החניה הקשה עדיין מפריעה מאוד.

לדברי מקור באוניברסיטה, על פי תוכניות הבינוי של האוניברסיטה החניון החינמי גפן המכונה 1, שבו חנו עד כה סטודנטים, עומד להפוך לכביש. בימים אלו מתקיימות עבודות תשתית לקראת הפיכתו לכביש אשר יחבר בין בית הספר לתקשורת לבין שאר הקמפוס, מהלך שיפחית את מספר החניות שהיו עד כה בקמפוס. אומנם האוניברסיטה הודיעה כי היא מכשירה כעת מגרש חניה חדש, אך למרות פניות חוזרות ונשנות בניסיון לברר מהו מספר מקומות החניה המתוכנן לא קיבלנו תשובה, כך שאי אפשר לדעת האם במגרש החניה שנבנה בימים אלו יש מספר חניות דומה למספר החניות שהיה בחניון שמוסב לכביש או לא. במידה ומספר החניות המתוכנן בחניון החדש דומה למספר המקומות בחניון גפן 1 או קטן ממנו שנהרס, לא ברור כיצד חניון זה יפתור את מצוקת החניה שהייתה קיימת גם כאשר מגרש החנייה גפן 1 היה פעיל. התוצאה היא שמצוקת החניה תמשיך לצערנו עוד זמן רב.

כתוצאה ממצוקת החניה, נוצר עומס כבד בכבישים המובילים לאוניברסיטה ולוקח זמן רב לצאת מחניון במידה ואין בו מקום פנוי. ד', תושב ותיק באריאל בשכונה הסמוכה לאוניברסיטה, טוען שהעומס הרב שבכביש ליד האוניברסיטה הוא חריג אף ביחס לשנים קודמות. ואכן, על פי כתבות שנערכו בעבר בעיתון האוניברסיטה ניתן לראות כי המצוקה הייתה קיימת בעבר אך לא בהיקפים כה גדולים.

פנינו לאוניברסיטת אריאל במספר שאלות. לחלקן התקבלה תגובה, ולחלקן עדיין לא.

בנושא מצוקת החניה התקבלה התגובה הבאה: "אוניברסיטת אריאל נמצאת בתנופת צמיחה ומספר הסטודנטים בה הולך וגדל משמעותית. האוניברסיטה פועלת ללא לאות לפיתוח ושיפור התשתיות לרווחתם של חברי הסגל והסטודנטים. באוניברסיטה קיימים מרחבי חניה חינמיים רבים ונרחבים סביב מתחמי הלמידה בקמפוס. במסגרת העבודות לשינוי ושיפור פני הקמפוס, מתקיימות בימים אלו פעולות נרחבות להכשרת שטח גדול נוסף לטובת מקומות חניה לסטודנטים". בעניין מספר מקומות החניה המתוכננים בחניון החדש ומתי הוא יהיה מוכן, לא התקבלה תשובה. בעניין טענת המרצים באוניברסיטה כי מספר החניות שהוקצה למרצים צומצם, לא התקבלה תשובה. הבקשה לפירוט מדיניות סגירת השערים לא נענתה.

פנינו למשרד התחבורה על מנת לקבל את התייחסותו למצוקת התחבורה ציבורית אשר גורמת למצוקת החניה אך טרם קיבלנו תגובה והיא תפורסם לכשתתקבל.

כמו כן, בפרסום של אגודת הסטודנטים אריאל באינסטגרם נטען כי היא פתרה את מצוקת החניה. פנינו באמצעים שונים לבקשת התייחסותם ונכון לכתיבת שורות אלה היא לא התקבלה.

הני-שי החדשה בנתניה

מסעדת Ni-Shi עושה רעש חזק בעיר נתניה והיא לגמרי שווה את ההיסטריה שסביבה. מסעדה מודרנית המשלבת טעמים מהמזרח הרחוק בשילוב של המזרח התיכון

כתבה: שני בובלי / ערכה: תהילה עטיה

קבוצת המסעדות מבית פו-סושי פתחה לאחר השקעה גדולה את המסעדה החדשה שלה, Ni-Shi, במלון ווסט לגון בנתניה. המסעדה החדשה מתפרסת על פני 500 מטר ומציעה מגוון רחב של אוכל אסייתי. התפריט כולל מגוון מנות: מוקפצים, סושי, טבעוני, מנות גריל יפניות, כיסונים, ומנות צמחוניות.

הגענו למסעדת Ni-Shi  והתפעלנו מיופייה, המסעדה מעוצבת בסגנון מודרני ויוקרתי. כיסאות בצבע אדום, בשילוב תאורה חלשה המעניקה תחושה אינטימית ורומנטית.

את הארוחה התחלנו במנת פתיחה שנקראת אינדו סינטה (65 שקלים). המנה מורכבת מרצועות סינטה צלויות ברוטב טופי אינדונזי עם פיזור רצועות צ'יפס נימוחות. מנה בשילוב של טעמים חוצה גבולות שיוצר את הביס המושלם.

המשכנו במנת ווק הנקראת פאד-סיו עוף. המנה מורכבת מאטריות אורז רחבות ברוטב שחור, עם עוף, בצל ירוק, ברוקולי, פטריות, שברי קוקוס קלוי ובוטנים (66 שקלים). במנה יש את האפשרות להחליף את העוף בסינטה או בטופו ובכך מנגישה את המנה למגוון רחב יותר של אנשים. בנוסף לקחנו שני רולים האחד צמחוני – רול קריספי בטטה (46 שקלים) עם דף סויה. המנה מגיעה עם בטטה, אבוקדו וציפוי של שבבי טמפורה היוצרים קריספיות והופכים את הרול  למיוחד. בנוסף לקחנו את הניהון רול שנמצא בתפריט הסושי המיוחד (60 שקלים). הרול מורכב מסלמון, אבוקדו וטוביקו וסאבי, עטוף בסלמון צרוב, ספייסי מיונז, פרוסות לימון ובצל ירוק.

לקינוח התלבטנו בין קינוח הספיישל – פיסטוק רוני, לבין כדורי ברולה. בעקבות המלצת המלצרית החלטנו לקחת את קינוח הספיישל, וזו הייתה החלטה מדויקת. המנה לא דומה לשום קינוח פיסטוק שאכלנו ושווה כל ביס. הקינוח מורכב מכדור פיסטוק ושוקולד לבן, עם חתיכות קרמבל ושני כדורי גלידת רובי. גן עדן של טעמים, אל תפספסו את זה (46 שקלים).

המסעדה פועלת בכל ימות השבוע החל מהשעה 12:00 בצהריים ועד לאחרון הסועדים ואף מציעה שירות משלוחים לאזור נתניה והסביבה. אם אתם רוצים להנות ממסעדה אסייתית אמיתית, Ni-Shi היא המקום המושלם.

רכבת ההפתעות של ירעם נתניהו: איחודי הקולות הגדולים מהעבר

"גדלתי על התכנים של החינוכית", אומר ירעם נתניהו שאיחד את כל הקולות המוכרים ואוהבים מהתוכניות הנוסטלגיות למפגשי זום לציבור הרחב

הקורונה גרמה להרבה משברים ורגעים לא פשוטים. התקופה הזאת גם הביאה עימה שלל הזדמנויות. לירעם נתניהו היא גרמה לאחד למפגשי זום, תחת הכותרת "קבלן קולות", את מיטב הקולות מהסרטים והסדרות שכולם מכירים ואוהבים. החל מהקולות של פינוקיו, מלך האריות, המומינים וגם מפגש עם הכוכבים של רחוב סומסום, בלי סודות ופרפר נחמד.

ירעם נתניהו הוא יועץ לשון במקצועו, מרצה ללשון ומרצה במכללות. בעבר היה גם יועץ הלשון של התוכניות השונות בטלוויזיה החינוכית: "כשהייתי שם ניסיתי לדמיין את הקולות או את עפרה חזה עומדת איפשהו בחדר".

"גדלתי על התכנים של החינוכית", מסביר נתניהו, "הקו הנוסטלגי שאני עושה ב'קבלן קולות' הוא בדגש על החינוכית ואין דברים של ערוץ הילדים בגלל שאני לא מכוון אליו. התוכניות הן משנות ה-80 וה-90, וגם הסרטים של דיסני מעידן הרנסנס".

בהסכת הלשוני של ירעם "קולולושה" הוא מפרט את העניין בתחום: "עולם הדיבוב מעולם עניין אותי ותמיד התסתכלי על רשימת השמות בסוף התוכניות. תמיד הופיעה רשימה של אנשים שדיבבו את התוכניות".

הרעיון למפגשים הגיע מיום הולדת של שפרירה זכאי, במאית הדיבוב של שלל הסדרות המצוירות של החינוכית-ערוץ 1 והסרטים הקלאסיים של דיסני: "עלה רעיון לעשות לה יום הולדת בזום", מסביר נתניהו, "הזמנתי הרבה אנשים שלא היו ביום ההולדת הקודם, וזה היה כל כך מוצלח. הלכתי עם תחושת איפוריה ואמרתי 'היה כל כך כיף, למה לא לעשות את זה עם עוד אנשי דיבוב?".

המפגש הראשון של ירעם במסגרת פרויקט "קבלן קולות" היה עם יפה גבאי, האמא העברית של מרקו, דני שובבני ואליסה מארץ הפלאות: "אמרתי ליפה שאין לי מושג איך זה יהיה וכמה אנשים יגיעו, אבל בואי ננסה. אחרי זה הרמתי מפגשי קונספט שהיו שניים ולא דמות אחת. היה מפגש של הדרדסים, ואז הבנתי שכדאי ללכת על קונספט של תוכנית".

איזה מפגשים אתה הכי זוכר?

נתניהו: "קשה לי לענות על השאלה. אני אמור לענות מלך האריות, אבל הייתי כל כך לחוץ מהמפגש הזה כי זה מלך האריות וכי ידעתי שהיו מלא אנשים וצדקתי. וגם זה היה הפעם הראשונה שהיה שישה אנשים ביחד. השיא היה בפרפר נחמד שהיו ארבע אורחים. הייתי צריך לנהל כך שאף אחד לא ייצא מתוסכל ולתת לכולם לדבר".

"מפגש הפתיחים זכור לי. הזמנתי את המבצעים של הפתיחים המקוריים לשיר בשידור חי את הביצועים המקוריים כמו אילנית, דפנה ארמוני ומוטי דיכנה, זה כיוון אחר במפגשים. זה היה כמו מופע אחד אחרי השני ומדי פעם סיפרו איזה שהוא סיפור. היה כיף מאוד כי שרתי איתם".

גילת דברים חדשים שלא ידעת לפני כן?

נתניהו: "במפגש של רחוב סומסום, שרי צוריאל (מפעילת הבובה של קיפי) סיפרה שהיא לא ראתה בעיניים של הבובה ולא מהאף, אלא מהאוזניים של הבובה. שאלתי אותה: 'מה זה אומר לראות מהאוזניים? כי הן נמצאות בצדדים', היא אמרה שתוך כדי תנועה היא לא הלכה ישר כי היא הייתה צריכה להטות את הראש כדי לראות".

"היא גם סיפרה שהבובה הייתה מאוד כבדה וגרמה לה אחר כך לבעיות בברכיים, הבובה לא התואמה מבחינת משקל לשרי".

קטע נוסף שמזכיר נתניהו הוא מתוך התוכנית בלי סודות, שבו חני ונתן מופעים בצלליות ומפרקים מילים לשתי הבהרות: "חני סיפרה שצילמו את הקטע שהיא יושבת על הברכיים של נתן עם הפנים אליו. ברמה שחני אומרת שהרגישה את הנשימות שלו ממש צמוד. הם היו מספרים שאנשים היו נכנסים לאולפן והיו שואלים 'מה קורה פה, האם זה הטלוויזיה החינוכית?' זה הזוי'".

מה צפוי בעתיד של המיזם?

נתניהו: "בחמישי הקרוב יהיה מפגש עם חנה דרורי קשי, הבמאית של סדרות מצוירות כמו המומינים, טוב טוב הגמד, אבא בונה ועוד. מפגש נוסף יהיה עם המדבבים שהיו ילדים בזמן הדיבוב כמו עידו מוסרי (אוליבר מהסרט אוליבר וחבורתו), דורון בן-עמי (סימבה מהסרט מלך האריות), וטל בלכרוביץ' (מוגלי מהסרט ספר הג'ונגל).

משרלוק הולמס ועד סקובי דו: הכירו את פותרי התעלומות

כתבה וערכה: כנרת גואטה

תעלומות תמיד היו ותמיד יהיו, ואם יש תעלומות אז יש גם מי שפותר אותן. בואו להכיר מספר פותרי תעלומות מהספרים, הסרטים והסדרות שכולנו אוהבים

שרלוק הולמס
בלש בריטי הפותר תעלומות שונות ומקרי רצח משמש כיועץ לסקוטלנד יארד. הולמס מתגורר ברחוב בייקר 221 ב', הוא מסיק דברים מהרמזים שנתקל בהם, לרוב בצורה שרק הוא מבין. הוא אומן תחפושות והוא נעזר בהן כדי לפתור את התעלומות.

דמותו של שרלוק הולמס החלה בסדרת הספרים הבלשית של הסופר סר ארתור קונאן דויל, אך מאז יצאו סרטים, סדרות כמו "אלמנטרי" האמריקאית בה שרלוק מתגורר בארה"ב ומשמש כיועץ למשטרה, "שרלוק" הבריטית בה הוא מייעץ לסקוטלנד יארד ועוד.

סאם ודין ווינצ'סטר
כוכבי סדרת ציידי המפלצות "על טבעי" הם פותרי תעלומות מעט פחות שגרתיים. שני אחים, דין הבכור וסאם הצעיר ממנו בכארבע שנים, צדים מפלצות בדרכים תוך כדי נסיעה בשברולט אימפלה 1967 השחורה שהייתה שייכת לאביהם. בתא המטען של האימפלה, תמצאו נשקים רבים ושונים, כל נשק בהתאם ליצור אותו צדים, מצ'טות לעריפת ראשי ערפדים, רובים עם קליעים הורגי מכשפות, יתדות מכוסים בדם טלה להריגת ג'ין, בקבוקי מים קדושים נגד שדים ואפילו מטול רימונים, ומה שחסר להם הם ירכיבו תוך כדי.

אז איך זה מתחיל? הם סורקים את העיתונים בחיפוש אחר מקרים שהוגדרו כתאונות מוזרות שנגמרו לרוב במוות, מתגלגלים אל תוך העיירה המדוברת באימפלה, מחופשים לסוכני FBI ושואלים שאלות וחוקרים מה גרם ל"תאונות" שפורסמו בעיתון. כשהם מבינים מה הם צדים, הם בודקים בספרי הפולקלור כיצד הורגים את היצור – כך הם פותרים את התעלומה וממשיכים לצייד הבא.

ננסי דרו
בתו של עורך דין, שאת התעלומה הראשונה שלה פתרה בתור ילדה. סיפורה של ננסי החל בסדרת ספרים בשנות ה-30 של המאה ה-20, אך מאז נכתבו מספר סדרות ספרים נוספות על ידי סופרי צללים בהם גילה נע בין 16 ל- 18, ודמותה משתנה מסדרת ספרים אחת למשניה גם באופייה וגם בהתאם לתרבות המשתנה בארה"ב. כך בסדרות הספרים החדשות יותר היא בעלת טלפון נייד ומכונית היברידית.

התעלומות נופלות בחיקה של דרו לעיתים במקרה, ולעיתים מתיקים עליהם עובד אביה כעורך דין. ננסי דרו היא הגיבורה של מספר סרטים וסדרות טלוויזיה, האחרונה שבהם החלה את שידוריה בשנת 2019.

קורמורן סטרייק
בלש פרטי בלונדון. חייל לשעבר שאיבד את רגלו מהברך ומטה בהתפוצצות מוקש באפגניסטן. הוא משתמש ברגל תותבת ולעיתים בקביים. סטרייק בעל משרד קטן השקוע בחובות. מזכירה זמנית שהוא מעסיק, רובין אלקוט, הופכת תוך זמן קצר לשותפתו לעסק ולחברתו הקרובה. סטרייק היא סדרת ספרים של רוברט גלבריית (שם עט של ג'יי.קיי.רולינג, מחברת ספרי "הארי פוטר") בה יצאו לאור כבר חמישה ספרים. ארבעת הספרים הראשונים הופקו לסדרת טלוויזיה, כל ספר הפך לשניים עד ארבעה פרקים בסדרת הטלוויזיה באורך של כ-50 דקות כל פרק.  

חבורת סקובי דו
שאגי רוג'רס, פרד ג'ונס, וולמה דינקלי, דפני בלייק וכמובן, הכלב המדבר סקובי דו, מרכיבים את החבורה המצוירת הפותרת תעלומות ולוכדת נבלים. הסדרה המצוירת שודרה בשנים 1969-1985 ונקראה בשם "סקובי דו, איפה אתה!" במקביל לסדרה יצא קומיקס שבתחילה בוסס על פרקי הסדרה, ובהמשך כלל גם סיפורים מקוריים. לסדרה נוצרו סדרות בת, גרסאות מחודשות, וסרטים. החבורה נוסעת ממקום למקום ברכב שהם קוראים לו "מכונת המסתורין" – מעין ואן (אין אחידות לסוג הרכב בין הגרסאות השונות של הסדרה, אך זה תמיד ואן).

אלה חלק קטן מפותרי התעלומות, חלקם ותיקים יותר וחלקם פחות. בריטים, אמריקאים, גברים, נשים ואפילו כלב אחד, כולם פותרים את התעלומה ומצילים את היום. אז אם הייתם נתקלים בתעלומה, למי הייתם קוראים לפתור אותה? או שאולי, רק אולי, הייתם מנסים לפתור אותה בעצמכם…?

המותג שהציל את לגו

בסוף שנות ה-90 לגו הייתה על סף קריסה. מה שהציל אותה היה מותג חדש שהמציאה בשם ביוניקל. זה סיפורו של המותג שמנע את נפילתה של לגו – אבל לא שרד בעצמו

לגו היא אימפריה. כיום היא חברת הצעצועים הגדולה בעולם, וזיכיון המשחקים המוכר ביותר בעולם.

אבל בשנות התשעים המאוחרות האימפריה עמדה לקרוס, קשיים כלכליים הביאו את החברה הדנית על סף פירוק, ואז הגיע המותג שהציל אותה – ביוניקל.

"טאוה מטא" – 2001

הרעיון

בשנות התשעים המאוחרות המודל של לגו, שתכליתו הייתה נושא כללי שבו השחקן ייצור לעצמו את הסיפור שהוא רוצה, התגלה כלא יעיל, והחברה ספגה הפסדים כבדים. בחברה הבינו שחייבים לייצר מותג חדש עם סיפור קבוע, על מנת למשוך את הצרכנים. בתחילה לגו פתחה בשותפות רווחית עם ג'ורג' לוקאס ויצרה את "לגו מלחמת הכוכבים" שכבש את השוק, אבל עדיין השאיר את לגו בבעיה כי הזכויות למלחמת הכוכבים היו בידיו של לוקאס, ולכן גם התמלוגים שלו הגבילו את לגו.

בלגו התקבלה החלטה ליצור מותג מקורי לגמרי, שיהיה בבעלות לגו בלבד. לגו הנחו את אחד מהרעיונאים שלהם, כריסטיאן פאבר, ליצור את המותג הזה. לאחר טיוטה לא מוצלחת בשם "ראשי העצם של אי הוודו" ועוד שני קווים קצרי ימים בשם "Roboriders" ו-"Throwbots" הגיעו פאבר וצוותו לנוסחא הסופית: עלילת פנטזייה על עולם של ישויות ביו-מכניות שייקרא "ביוניקל", הלחם של "Biological" ו-"Chronicle", כמו גם הטייה של "ביו-מכניקה".

העלילה סבבה סביב אי טרופי ובו יצורים ביו-מכניים, אוכלוסייה בשם "מטוראן", שישה גיבורים שמגינים עליהם בשם "טואה" וכוחות הרשע שנלחמים בהם שנקראים "כנופיית מאקוטה". ששת הגיבורים נחלקו לפי היסודות אש, מים, אבן, קרח, אוויר ואדמה, ולכל אחד מהם כוח ייחודי שנבע ממסיכה קסומה, וכל המודלים פעלו על גלגלי שיניים עם פונקציות תנועה מיוחדות. הם נאבקו בחיות פרא, לאחר מכן בצבא רובוטים ובמתנקשים קטלניים, כשהם אוספים מסיכות כוח ולבסוף יוצאים מהעימות עם הרוע האולטימטיבי – מאקוטה עצמו – כשהם חזקים יותר מתמיד.

ההצלחה

המותג החדש שיצא בסוף שנת 2000 באוסטרליה ואירופה ובתחילת 2001 גם בצפון אמריקה היה להצלחה מיידית. בשנה הראשונה בלבד הכניס ביוניקל ללגו מאה מליון ליש"ט בבריטניה לבדה. אתר האינטרנט שעלה במקביל זכה לאלפי כניסות, והכיל שורה של משחקים, פיצ'רים ושלל דברים נוספים. לגו עצרה את הנפילה. הדבר הגיע לידי כך שבשנת 2003 המותג היה היחיד מבין כל המותגים של לגו שלא דיווח על ירידה בהכנסות אלא על עלייה, והאתר של ביוניקל זכה לעשרה מיליון צפיות בחודש.

הקו המוצלח ביותר. "טואה מטרו" – 2004

בכל שנה המוצרים השתכללו מדמויות קטנות לדמויות גדולות יותר, ונוספו להן אביזרים ייחודיים. העלילה הסתעפה וכללה דמויות מעניינות, שני סרטים באורך מלא הופקו, ודור שלם של ילדים נכבש.

הנבלים הגדולים של 2006, "הפיראקה"

משנת 2004 ועד שנת 2007 חווה המותג את שיאו: המוצרים נחטפו מהמדפים, הדמויות היו מקוריות, העיצובים היו בלתי נשכחים, והמותג הכניס המון כסף.

הנפילה

אבל הייתה בעיה. העלילה הייתה כה מסועפת והמשכית, שקונים פוטנציאליים נרתעו מהמותג, ומשנת 2008 החלו המכירות לרדת. המותג שתוכנן בשיאו לעשרים שנות פעילות נסגר לאחר עשור, כשלגו הודיעו בסוף 2009 כי הקו של שנת 2010 יהיה הקו האחרון ושאחריו המותג ייסגר. הניסיון לשנות את כיוון העלילה בשנתיים האחרונות לא צלח.

"טואה מהארי" – 2007

ביוניקל פעל משנת 2000 ועד לשנת 2010, ובמהלכן שינתה לגו את פניה. מחברה ששיווקה אמצעים עלילתיים חופשיים, לחברת ענק שמשווקת מותגים מצליחים.

השינוי שלא היה. קו ה"גלאטוריאן" הראשון, 2009

אבל למרות הסגירה, גרעין קשה ונאמן של המותג נותר. נוהל קבוע היה שבכל סקר שביעות רצון שקיימה החברה באתר האינטרנט שלה היו רוב השאלונים מלאים במשפט אחד – "תחזירו את ביוניקל". אחרי חמש שנים של המתנה – לגו התקפלו והחזירו את המותג ב"עיבוד מחדש". אבל המותג החדש נכשל באופן חסר תקדים.

המעריצים זעמו. ביוניקל 2015

ראשית, בגלל שמהמעריצים תיעבו את הכיוון הרדוד והפשוט של העלילה החדשה, ושנית בגלל שהדמויות המקוריות נבנו עם חלקים ייחודיים, ואילו החדשות נבנו עם חלקים של סדרה אחרת, "Hero factory" שנועדה להחליף את ביוניקל במקור ולא הצליחה להתרומם. הצרכנים עצמם הגיבו בחוסר עניין מופגן, וגם סדרה קצרה בנטפליקס לא סייעה. לאחר שנתיים בלבד העיבוד מחדש בוטל, והמותג כנראה לא יחודש עוד לעד.

"ההסברה הישראלית לא מתפקדת": האנשים שמייצגים את ישראל ברשתות החברתיות

כתב:אליאב לייכטר

"אם אתה מדבר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני אז צריך להכיר את השפה של הצד השני ולראות גם את נקודת המבט שלו", אומר אלירן בן יאיר, שפועל ברשתות החברתיות כדי להסביר את ישראל. איתן ווינסטן מהפודקאסט "two nice jewish boys": "יש לנו קומץ אנשים שאנחנו יכולים לשכנע, שהם אולי יהודים-אמריקאים, ישראלים שירדו לארצות הברית או סטודנטים"

"אני חייל בבעיית דעת הקהל. אנחנו נביס אותכם רק כאשר העולם המערבי יתמוך בנו. אנחנו צריכים את אנגליה ושאר מדינות אירופה ואז נגיע גם לארצות הברית. זה איך שננצח…. עם פרופגנדה (תעמולה)", אמר סטודנט פלסטיני כבר בשנות ה-70. הציטוט פותח את המאמר האקדמי על השתלטות המוסדות האקדמיים על ידי סטודנטים פלסטינים מאת ד"ר רון שלייפר, מומחה לוחמה פסיכולוגית, ומדגיש את מה שקרה כאן יותר מכל.

ביום שני, יום ירושלים, החגיגות ההמוניות בעיר הבירה פסקו כאשר ארגון הטרור בעזה החליט להפר את השלווה וירה מטח טילים על ירושלים. הטילים והתפרעויות ערבי האזור גרמו להתערבות ישראלית בעזה וגם לטיפול במתפרעים.

מבצע שומר החומות נוהל לא רק בפן הצבאי אלא עבר לזירה חדשה ומאתגרת יותר: הרשתות החברתיות. כל אחד יכול להיות היום עם צבא של עוקבים שניזונים מהמידע והשיתופים של המשפיען ברשתות. כך יצא שדואה ליפה ודה וויקנד שיתופו למיליוני העוקבים שלהם על המצב בעזה והשכונה שנחטפה על ידי היהודים, אך ללא תיאור של כל התמונה.

כך היה ניתן לראות ברשת טוויטר כי ציוצים רבים תויגו בהאשטאג פלסטין והרבה פחות על ישראל. מה קרה כאן? מדוע המשפיענים בחרו לאמץ בחום את הנרטיב הפלסטיני ולא לספר על המצב בישראל? מדוע בעולם דיברו ללא הרף על המצב בעזה?

"ההסברה ההישראלית לא מתפקדת כראוי, אין מערך שייצג אותנו כראוי", אומר אלירן בן יאיר, פעיל ברשתות החברתיות שמתעד את המצב בארץ. בן יאיר מסביר את פעולותיו כעניין של צדק: "אין לי בעיה לגנות דברים שהמדינה שלי עושה, כמו שאין לי בעיות לגנות את הצד השני. המטרה שלי היא לשפר את המדינה ואת החברה שיהיו הכי טובים שיכולים להיות. הפעילות שלי זה לדייק בעובדות".

מה הוא הכשל לדעתך בהעברת הסיפור על המצב בישראל?

"לא יודעים ממש איך להציג אותנו בשפה האנגלית ויש הרבה טעויות. יש הרבה דברים מנטליים שקשה לתרגם כמו הבדל בין פלסטין לפלשתינה. הרבה הישראלים גם לא ממש מבינים את ההבדל בין המונחים. פלשתינה זה אזור גאוגרפי לפני 1948 ופלסטין זה מדינה מודרנית שהעם הפלסטיני רוצה להקים. באנגלית פלסטיני זה מונח שמתאר את שני המילים האלו, למרות שיש הבדל בין שני המילים".

מה היית מייעץ לגולשים ההישראלים שרוצים להסביר את המצב?

"קודם כל לדעת על מה אתה מדבר. אם אתה מדבר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני אז צריך להכיר את השפה של הצד השני ולראות גם את הנקודת מבט שלו. זה גם תלוי מה אתה רוצה לייצג, אם אתה בא לייצג את העם שלך תדבר מהצד שלך, אבל אם אתה מדבר על הצד השני אתה צריך להכיר אותו".

"פעילי הסברה הישראלי מדברים על הצד הפלסטיני למשל כאשר הם לא דוברים ערבית ולא היו אף פעם בכפר פלסטיני, ויוצא שהם מסתמכים על השערות. אני ממליץ לבדוק לפני שמדברים, ואני תמיד מכיוון אנשים לדבר עם מישהו שמוסמך לנושא".

מה מהות השיח ברשתות?

"השיח הוא מאוד שטחי כי אנשים לא מתעניינים באמת בעובדות ולא בקונטקסט. הם לוקחים מקרה מסוים ולא משנה להם מה קרה לפני ומה קרה אחרי והסיבה לכל דבר. קיבלתי לאחרונה מבחור פלסטיני סרטון שמתעד חיילים מכים נשים פלסטיניות. הוא כתב לי 'תראה מה החיילים ההישראלים עושים'. הבחור ששלח לי לא בדק אותו וניתן היה לראות כי על המדים של החיילים היו דגלי פלסטין. הטעות הזאת קורית אצל שני הצדדים. אנשים לא בודקים מה הם שולחים, ולצערי גם לי זה היה קורה פעם. אנשים פועלים בסכסוך הזה יותר מדי מהרגש ולא מהראש, לא משנה להם אם זה אמת או לא – העיקר שזה משרת את הנרטיב".

איתן ווינסטן, האיש עומד ביחד עם נאור אטינגר מאחורי הפודקאסט "two nice jewish boys", הפיץ במהלך מבצע שומר החומות סרטון תגובה נגד המונולוג של ג'ון אוליבר המצביע על ישראל כגורם אלים במבצע הנוכחי, לצד סרטונים נוספים המנסים לתת את התמונה המלאה. הסרטון צבר תאוצה והפך להיות ויראלי.

ווינסטן מסביר כי "המטרה של הסברה לא צריכה להיות לשכנע את כל האנטישמים והאנטי-ישראלים כמו ג'ון אוליבר וברני סנדרס. יש לנו קומץ אנשים שאנחנו יכולים לשכנע, שהם אולי יהודים-אמריקאים, ישראלים שירדו לארצות הברית או סטודנטים. סביבם יש מלא שיח על כמה מסכנים הפלסטינים ועל כמה ישראל תוקפת והורגת. אני חושב שאם אנחנו מצליחים לגעת באחד כזה, אז אני עשיתי את שלי. המטרה שלי היא לא לשכנע את העולם, אלא לתפוס את האנשים שהם על הקצה".

לגביי ההבדלים בין הצדדים אומר ווינסטן: "הרצון של העולם הוא להתרכז בנו ולדבר על ישראל בצורה בוטה ופשטנית, כמו הקטע של ג'ון אוליבר וטרוור נואה וכו', שמאשימים את הישראלים ברצח ילדים. ג'ון אוליבר השתמש במילים 'הדם על הידיים שלהם' וזו כבר עלילת דם נוסח גרמניה משנות השלושים. זה לא דוגמא לשיח".

"אין שיוון מוסרי בין הצדדים", ממשיך ווינסטן, "ישראל נמצאת ברמה המוסרית הגבוהה ביותר ואילו הפלסטינים בגדול הם תומכי טרור, רצח ומהללים מוות. כאשר מסתכלים על איך שהם קוראים לרחובות על שמות של רוצחי ילדים ואיך שהם מחנכים את הילדים שלהם לשנוא יהודים, והוכחה לזה ניתן לראות בחומרי הלימוד של הילדים. אז כל זה מראה שאין שיוויון מוסרי. יש דברים שהם גיאו-פוליטיים שצריך לפתור, אבל בדברים מסוימים הצדק כל כך ברור".

מה אנחנו צריכים לעשות כדי לחזק יותר את הצד ההסברתי?

ווינסטן: "אם אתה בטוח בעצמך, אתה לא תלוי בחיזוקים מבחוץ. ככל שהביטחון שלך תלוי באנשים מבחוץ אתה לא באמת בטוח. עד 1967 לא היה לנו את ארצות הברית. זה לא אומר שלא צריך חברים, צריך. עד 1967 היה לנו את הצ'כים או את הצרפתים. אנחנו צריכים קודם כל להיות בטוחים בצדקת דרכנו ולהבין שארצות הברית ואירופה לא קובעים לנו. אנחנו עושים את מה שהוא נכון, אנחנו אור לגויים".

שלוש הרצאות TED שיגרמו לכם לחשוב על החיים בצורה אחרת

כתיבה ועריכה: אליאב לייכטר

איך משנים את הסיפור שלנו? איך הופכים לאנשי שיחה מעולים? ומה הסוד של אנשים בעלי ביטחון עצמי? הכירו שלוש הרצאות מעצימות שייתנו לכם תשובות

מה הסיפור שלכם?

כמה פעמים ביום יצא לכם להרגיש הרגשה חמוצה? הרגשה שהחיים שלכם לא עוברים במסלול הנכון ושאחרים חיים יותר טוב מכם? לפעמים הסיבה לכך היא הגלילה ברשתות החברתיות המספקת לנו תחושה שהחיים שלנו לא מגיעים לנקודה משמעותית.

לורי גוטליב היא פסיכותרפיסטית המספקת הצצה לסיפורים שאנשים מספרים לעצמם על החיים. גוטליב אומרת בהרצאתה שהסיפורים הם הדרך שעושה את החיים שלנו לברורים יותר, בנוסף לכך הסיפורים יכולים גם לתקוע אותנו במקום.

איך משנים את העלילה? לורי מציעה לקחת את החיים של עצמנו בשתי ידיים ולהיות העורכים במהדורה של עצמנו. לשים לב לפרטים הבונים את הסיפור, האם באמת המציאות היא כזאת? להיות ערים למה שאנחנו מספרים יום יום לעצמנו.

מצוינים בתקשורת

העיתונאית ואשת הרדיו סלסט הדלי עברה במהלך חייה אלפי ראיונות שנתנו לה פרספקטיבה על תרבות שיחה מנצחת. שיחה טובה דורשת איזון בין הדיבור של הצד השני לבין יכולת הקשבה לדברים הנאמרים. אין צורך להסביר את הפגיעה של הטלפונים החכמים בתרבות השיח הגרמה להעיף מבט בטלפון הנייד ולזנוח את האדם שמדבר מולנו.

איך הופכים לאיש שיחה טוב יותר? שכחו מעצות כמו: להביט בעיינים של האדם האחר, חשיבת יתר על נושאים מעניינים, להנהן, לחייך ולסכם בין נושא לנושא.

סלסט הדלי מציעה כמה דרכים יעילות יותר לנהל את השיחה כמו: להתמקד אך ורק בשיחה, לא להתנשא, לבוא מתוך רצון ללמוד משהו חדש, להשתמש בשאלות מעצימות, לא לחזור על דברים שנאמרו שוב ועוד.

הדלי מדגישה את החשיבות של הקשבה אמיתית התורמת להתפתחות השיחה. בודהה אמר כי "אם הפה שלך פתוח אתה לא לומד" ובשיחה בין אנשים זה מרכיב חשוב. למה אנחנו לא מאזינים אחד לשני? הסיבה הפשוטה כי כולנו רוצים להביע את עצמנו מאשר להקשיב. הסופר סטיבן קובי אמר: "רבים מאיתנו לא מקשיבים עם רצון להבין, אנחנו מקשיבים עם רצון להשיב".

כמארחת בביתה, סלסט אומרת שהיא שומרת על פיה וגם על ראש פתוח: "אני תמיד מתכוננת להיות נדהמת, ואני לעולם לא מתאכזבת".

להאמין, בעצמנו.

סיבוב קצר בעיר הומת אדם מפגיש אותנו עם אנשים שונים שעל פניהם נסוך ביטחון עצמי רב. האנשים האלו נראים כל כך בטוחים בעצמם ויודעים לאן הם הולכים. הם מביטים ישר לעבר המטרה, ואפילו שהם עוצרים לרגע הם זקופים ומביטים למרחק בביטחון. ההסתכלות הקצרה בחוץ לפעמים גורמת לבלבול ולחוסר ביטחון, האם הדשא של השכן ירוק יותר?

ד"ר איבן ג'וזף, בעברו מנהל סופרטיבי בליגת כדורגל המכללות האמריקאית ומאמן מנטלי בהווה, אומר: "כאשר אתם מאבדים את האמונה בעצמכם, אתם גמורים". ביטחון עצמי מאפשר לנו להאמין שנוכל לבצע כל משימה ולא משנה מה הם הקשיים בדרך, האמונה הופכת את המשימה לפשוטה יותר.

בהרצאת הטד, ד"ר ג'וזף טוען כי ביטחון עצמי הוא מיומנות נדרשת לכל משימה שאנו נדרשים לעשות, וכמו שריר- אפשר לפתח אותו. מה שנדרש זה אימון, משמעת עצמית והתמדה לאורך זמן.

כדוגמא לביטחון עצמי ואמונה בדרך מזכיר את האמא של הארי פוטר, ג'יי קיי רולינג, שנדחתה על ידי 12 הוצאות ספרים בבריטניה. רולינג האמינה בכל ליבה בפוטר ושלחה שוב ושוב עד שהוצאת בלומסברי אישרה את הספר, והשאר היסטוריה.

איך משיגים ביטחון עצמי? ד"ר ג'וזף מדגיש שאין פתרונות קסם וכמו במקרה של רולינג דרושים המון התעקשות ותעוזה. דרך נוספת זה פשוט לצאת החוצה ולעשות את מה שאנחנו רוצים, ולא לקבל תשובה של "לא". דיבור עצמי הוא דרך נוספת להעצים את האמונה בעצמנו ולהגיע להישגים משמעותיים.

"אנחנו אמורים להיות שונים, ושאנשים מסתכלים עליכם תאמינו בעצמכם", הוא אומר לקראת סיום ההרצאה, ומדגיש שאף אדם בעולם לא יאמין בנו אם אנחנו לא נעשה את זה קודם.

שלוש ההרצאות מציעות גישות משפרות חיים ואם ניישם אותן בחיינו אנו נשכלל את דרכי הפעולה שלנו. הסיפור שאנו מספרים לעצמנו מדי יום יכול להוביל אותנו למקומות שלא חשבנו שנגיע ועם ביטחון עצמי, אמונה וגם הקשבה לאנשים טובים בדרך זה יכול להיות אפשרי. חוזה המדינה הרצל אמר: "אם תרצו אין זו אגדה". מה שנותר זה לצאת החוצה ולעשות.

מהפכת הכושר הגופני של כללית אקטיב

כותב: עופר פרימט

האפליקציה החדשה של קופת החולים מעודדת את המשתמשים לעשות פעילות גופנית, לשתות יותר מים ולקרוא על תזונה – ומעניקה להם מוצרים כנגד נקודות שצברו. "אין משהו שישראלים אוהבים יותר ממתנות ופרסים", מספרת מעיין, משתמשת נלהבת. בכיר בכללית: "במקום לטפל במחלות שונות שקשורות לאורך חיים, אנחנו מעדיפים למנוע אותן"

אם מצאתם את עצמכם לאחרונה מזמזמים שוב ושוב את השיר "למה לא סיפרת שאחותך יפה ממך", כנראה גם אתם נחשפתם לפרסומת של האפליקציה החדשה של כללית אקטיב. הפרסומת לא רק מציגה את הספורט בצורה חיובית וגורמת לצופה לרצות לקום מהכיסא ולהתחיל לרוץ בנעלי הבית, אלא גם נותנת הטבות אשר מעודדות אותנו לנהל אורח חיים בריא.

בתהליך הרישום לאפליקציה המשתמשים נשאלים שאלות כלליות בנוגע לגיל, משקל, גובה, מין, עישון והרגלי הספורט שלהם, ועל פי השקלול האפליקציה מדריכה אותנו כיצד להגיע לאורח חיים בריא יותר ומעודדת אותנו להתחיל לצעוד. האפליקציה קלה לשימוש, מעוצבת ביצירתיות ומעודדת את המשתמשים לעדכן באופן יומיומי בעזרת צבירת מטבעות. בין האופציות השונות שהאפליקציה מכילה בתוכה המשתמש צריך לסמן לאורך כל היום כמה כוסות מים הוא שתה, וכאשר מגיע ליעד היומי שלו הוא צובר 10 מטבעות. על שינה מעל 7 שעות בלילה מקבלים 10 מטבעות נוספים וכאשר עוברים את היעד היומי של הצעדים מקבלים 30 מטבעות, אך השוס העיקרי הוא היעד השבועי או פעילות גופנית עצימה שעליהם מקבלים 2,500 מטבעות שמקרבים אותנו בצעדי ענק למוצרי ספורט נחשקים שנוכל לבחור.

זה לא מסתכם רק בזה: האפליקציה מעודדת אותנו להעשיר את הידע בעזרת מגוון של מאמרים בנושאי תזונה, כושר ובריאות ואחת לשבוע ניתן לקרא מאמר, לענות על שאלות ולצבור 50 מטבעות. גם על שקילה שבועית מקבלים 50 מטבעות נוספים. הדיווח העצמי מעניק לנו מבחן אמינות פנימי אשר עוזר לנו להיות אנשים טובים יותר.

האפליקציה חדשה אומנם, אבל זה מה שגורם לה להיות מעניינת. היא בעצם כל הזמן משתדרגת ומתווספים לה דברים חדשים שיוצרים עניין אצל המשתמש הקיים. מעיין גיל, משתמשת קבועה של האפליקציה, שיתפה אותנו: "נחמד שקופת החולים כללית לוקחת את הבריאות של לקוחותיה ברצינות, ורואה לנכון ליזום אפליקציה שמעודדת אנשים לעבור לאורח חיים בריא ולהתחיל להתאמן, ואני בטוחה שבעתיד עוד קופות חולים ילכו בדרכה של כללית החלוצה. אין משהו שישראלים אוהבים יותר ממתנות ופרסים, ואני יכולה להעיד על עצמי שאותי זה לחלוטין עודד לקום מהספה ולהתחיל לצעוד בשביל לקבל עוד כמה מטבעות שחסרים לי כדי להזמין מוצר כלשהו".

"לפעמים אני נכנסת בערב לאפליקציה לראות האם עברתי את היעד היומי, ואם אני רואה שחסרים לי ממש מעט צעדים ולא מתאפשר לי לצאת להליכה אני צועדת אפילו בבית", מספרת גיל, "המאמרים העשירו לי את הידע, אומנם מקבלים מטבעות רק על קריאת מאמר אחד בשבוע, אבל אני אישית קוראת הרבה יותר נטו בשביל עצמי וכי זה מעניין אותי. בזכות האפליקציה יש לי פיקוח על כמה אני שותה, לפני כן לא שמתי לב שאני בקושי שותה מים במהלך היום, אבל עכשיו כל כוס שאני שותה אני מסמנת באפליקציה וזה גורם לי לשתות יותר".

גיל מאמינה שבטווח הרחוק האפליקציה תעזור למנוע מחלות שנגרמות כתוצאה מחוסר פעילות גופנית: "בפעם הראשונה יש כאן מוצר שבאמת מעודד אנשים שלא עשו ספורט קודם לכן לקום וללכת, ולא מתמקד רק באלו שגם ככה עושים תמיד פעילות גופנית".

עופר הדס, אחד האנשים שלקחו חלק בפרויקט הזה הוא איש מחשוב בכיר של כללית. לדבריו, לאחרונה יש טרנד עולמי חדש של אורח חיים בריא, ולכללית, שהיא ארגון הבריאות הגדול ביותר בישראל, היה ברור שצריך לנסות בדכים שונות לפנות לאוכלוסייה ולעודד אותה להצטרף לטרנד – "במקום לטפל במחלות שונות שקשורות לאורך חיים, אנחנו מעדיפים למנוע אותן", הוא מסביר .

איך הכל התחיל?

"בתחילת שנת 2020 או אמצע 2019 התחילו לדבר על אפליקציה דרום אפריקאית שעונה לשם 'RUNBELL', אף אחד לא מימן את הפעילות של האפליקציה, והמשתמשים היו מקבלים מטבעות בתמורה לפעילות גופנית שבעזרתם מקבלים הנחות על מוצרים שונים, וככה בעצם נולד הרעיון וכללית יצאו למכרז, מאז כבר הכל היסטוריה."

חשוב לציין שהאפליקציה מיועדת לבני 18 ומעלה וילדים לא יכולים להשתתף בפעילות, למה לא לשלב ילדים ובני נוער כדי לעודד אורח חיים בריא מגיל צעיר? וכיצד בעצם אוכפים את זה?

"רצינו מאוד שהאפליקציה תכלול גם בני נוער, אך משרד הבריאות סירב. ניתן לראות פעילות חריגה של ניסיונות של בני נוער מגיל 15-18 לשימוש באפליקציה, אבל צריך גם לזכור את הרגישות שיש בגיל הזה ואנחנו לא רוצים לקחת סיכונים. כאשר משתמש נרשם לאפליקציה הוא מחוייב לשים מספר תעודת זהות וכך ניתן לדעת שהוא מעל 18".

האם כל הלקוחות של כללית יכולים להנות מהאפליקציה?

"כרגע האפליקציה היא רק לכללית מושלם, אך בהמשך היא תיפתח לכל לקוחות הקופה. בעניין תפוצת האפליקציה, אני חושב שכל קופות החולים יהיו שם בעתיד, ושהאפליקציה פה בשביל להישאר".

בתור אחד שלא משתייך לקופת חולים כללית אני חייב לומר שההטבות האלו והרצון שלהם לדאוג ללקוחות שלהם לאורח חיים בריא ולמנוע מחלות, בהחלט גורמים לי לראות אותם באור חיובי. כל הכבוד לכללית החלוצה בנושא של מהפכת הבריאות, אני מקווה שהרפורמה תישאר ותתווסף לעוד קופות חולים. ואם אתם כבר בכללית מושלם רוצו על זה.

ניתן להוריד את האפליקציה בחנות האפליקציות של אנדרואיד ואפל

מחאת הגברים הגרושים

בקבוצת הפייסבוק "הגברים החדשים" נלחמים בתופעה של הדרת גברים וחוסר הסבלנות כלפיהם במדינה

כשבוע לאחר ששירה איסקוב הגיבורה הדליקה משואה ביום העצמאות ה-73 למדינת ישראל, ולאחר שנשמעו על כך ביקורות רבות, בחרנו להביא לפניכם את הצד של מצב הגברים בישראל וזכויותיהם בפרט. לשם כך, נחשפנו לקבוצת הפייסבוק הפופולרית "הגברים החדשים" שיש לה המון ביקורת בנושא.

בפוסט שעלה לא מזמן לעמוד הפייסבוק שלהם הם העלו הקלטה של העיתונאי ינון מגל, שבו נשמע האחרון כמותח ביקורת על הענקת הדלקת המשואה ביום העצמאות האחרון לשירה איסקוב לעומת יניב אימנילוב שנשרף ע"י בת זוגתו לשעבר נורית שמייב ובאותו הפוסט טען מגל כי נושא האלימות כלפי נשים אינו מכת מדינה כמו שעושים ממנו על אף שהוא קיים ופשוט רוצים לתת יותר במה לנשים.

לאלה שלא מכירים את מקרה אימנילוב-שמייב, בני הזוג שנפרדו במהלך נובמבר, התווכחו בהתכתבות אודות עניין כספי. במהלך הויכוח התבטא הקורבן במילים קשות כנגד שמייב, מה שככל הנראה הספיק לה כדי לבצע את המעשה האכזרי. הפרקליטות טוענת כי שמייב ואחיה ארתור הגיעו לבית הוריו של הקורבן לאחר שעצרו לרכוש דלק בדרך, ושם שמייב שפכה אותו על כל חלקי גופו של אימנילוב, הציתה אותו באמצעות מצת ועזבה אותו במצב קשה

בנוסף, לטענת גברים רבים ישנו קיפוח מצד בית המשפט בנושאי הגירושים כלפי הגברים בישראל למרות שבתי הדין הרבניים קבעו לאחרונה כי דווקא הנשים הן אלה שמסרבות גט יותר מגברים. המצב חמור עד לכדי נשים רבות המחליטות לקחת את העניין כנושא ציני כמו בפוסט המצורף מטה. לכן, ביום הבחירות קיימו גברים רבים צעדת מחאה על מנת לקדם את שיוויון הגברים הגרושים לעומת הנשים בישראל.

מתוך פוסט בפייסבוק
מחאת הגברים ביום הבחירות
מתוך פייסבוק

באתר האינטרנט 'אח למתגרש' הגדילו לעשות ונימקו את הטענות לקיפוח מצד בית המשפט קלפי הבעל: "הרבה השתנה מאז נכתב הדין הדתי. כאשר נכתב הדין הדתי היה מקובל שהגבר הוא האחראי הבלעדי לפרנסת המשפחה ושתפקידה של האשה להישאר בבית ולגדל את הילדים. יסודה של חלוקת תפקידים בסיסית זו, הינו יסוד לדין הדתי השולט בהליך הגירושין. אולם בימינו, מתקיים הרבה יותר שיוויון בין גברים לנשים וטוב שכך. יותר ויותר נשים מפרנסות או מסוגלות לפרנס ואילו גברים דואגים לילדים לא פחות מנשותיהם".

עוד מסיפים באתר הארגון: "אלא, שכפי שכבר נאמר, הדין המכריע בענייני גירושין הוא הדין הדתי המסורתי שבכל הכבוד הראוי לו, לא עודכן ולא התאים עצמו לחברה של ימינו. לכן, בכל הנוגע לעניני אחזקת הילדים, מוזונות וחלוקת הרכוש בגירושין, מופלה הבעל לרעה, הואיל ועל פי אמות המידה של הדין הדתי על הבעל מוטלת חובה מוחלטת לפרנסת המשפחה בעוד שמנגד הוא נעדר זכויות מול האשה בכל הנוגע לגידול הילדים. בנושאים אלה, דומה כי האשה מחזיקה ביתרון מובנה במהלך הליך הגירושים". אנו נאחל מכאן לגברים והנשים בישראל לחיות בהרמוניה ושלום זה לצד זו עד 120 ללא צורך בגירושין או מזונות כלל ובטח שלא באלימות כזו או אחרת. אך במקרה כזה יש לפנות למוקד-118 בשיחת חינם מכל טלפון.

השימוש ביצירות שבעל הזכויות בהן אינו ידוע או לא אותר נעשה לפי סעיף 27א ל"חוק זכויות יוצרים". אם זיהיתם צילום ואתם בעלי הזכויות בו נא לפנות לvismennn@gmail.com