ארכיון הקטגוריה: כללי

כאשר אישה אחת מפגישה צילום, חרדות, סלבס והמון כשרון

סלי בן אריה מצלמת את האנשים שכולנו מכירים, מדברת על החרדות וההתמודדות ורוצה להראות שמאחורי ה"נוצץ" שקיים, מופיעים גם החיים.

כתבה: הודיה וייס

סלי בן אריה- תמונה באדיבות המצולמת

עוז זהבי, הראל סקעת, עומר דרור ומאיה ורטהיימר, אלו רק קמצוץ מהשמות המוכרים לכם שעברו מאחורי עדשת המצלמה של סלי. דרכה של סלי בעולם הצילום התחילה "ממש במקרה". אחרי הצבא סלי עבדה בחנות צילום במודיעין ובין יתר הדברים בחנות היא הייתה מצלמת פספורטים. יום אחד התקשרה לחנות לקוחה וביקשה צלם מתחיל שיצלם עבורה בר מצווה. סלי אמרה שהיא יכולה לצלם אותה והלכה עם המצלמה ,ללא ציוד משוכלל או לימוד מעמיק. באירוע התלהבו עליה וביקשו ממנה כרטיסי ביקור, בשלב הזה אפילו עדיין לא ממש הייתה לה מצלמה. היא החליטה ללכת ללמוד צילום. למדה צילום בבית ספר לצילום "גליץ" ותוך כדי התחילה להתגלגל לעבודה, וצילמה במסיבות ואירועים. בהמשך עברה לתל אביב "העיר הגדולה"  והתחילה לצלם יותר במסיבות והחליטה לעשות ב"גליץ" קורס מתקדמים. "תוך כדי התגלגלתי לאט לאט לעולם המשחק" היא מספרת. היא הייתה עוזרת מלהקת אצל אמירה בוזגלו (מלהקת מפורסמת) במקביל לעבודה כצלמת מסיבות. השחקנים, שידעו שהיא צלמת שאלו אותה אם היא מצלמת בוק שחקן, והיא אמרה שלא, אלא שהיא מצלמת במועדונים ומסיבות. "בסופו של דבר אמרתי 'אוקיי, נראה לי שרוצים שאני אצלם שחקנים'"  היא מספרת. "גרתי בדירת שותפים וקניתי מנחלת בנימין בד לבן, והיה לנו בדירה מעין מסדרון כניסה. תליתי שם את הבד הזה. הבוס שלי מחנות הצילום הביא לי פלאשים ישנים להשתמש בהם בינתיים." ככה היא צילמה בוק שחקנים בבית, ללא איזה ציוד משוכלל. מפה לאוזן השמועה התלגלגה והתחילו לבוא יותר ויותר שחקנים. לאט לאט היא עברה עוד דירות ופתחה סטודיו בבית. כל הזמן זה היה סטודיו בבית עם ציוד מאוד מצומצם ועכשיו כשעברה למושב, פתחה סטודיו נפרד, אבל עדיין עם ציוד פשוט.

   סלי(33) נולדה לשמואל ז"ל ולפנינה. אביה שמואל נפטר בהיות בת 17.כיום סלי נשואה לאוהד והם גרים במושב בני עטרות. לפני פחות משנה נולדה להם תינוקת בשם רנה. סלי צלמת 11 שנה.

איך ככה מסטודיו בבית, הפכת להיות הצלמת בוקים של כל הסלבס?

"אני לא יודעת, אני לא חושבת שיש קשר בין הצילום בבית לבין הצילום של אנשים מיוחדים. לאחרונה הבנתי שבסופו של דבר אנשים לא משנה להם עם איזה ציוד אתה מצלם ואיפה, זה לא באמת מעניין את האנשים. אנשים באים לבן אדם- לצלם ולתוצאה שלו… אני חושבת שמה שגרם לאנשים לבוא אליי זה גם התוצאה, תמונות שהן ייחודיות לדעתי, אסתטיות עם איזושהי חותמת וגם לדעתי שיש שילוב בין האישיות שאולי אני משדרת יותר קלילות וכייף ואווירה טובה. גם אם צלם הוא הכי טוב בעולם, אבל הוא לא יהיה נעים – כנראה שלא תרצי להצטלם אצלו. זה מצריך שילוב של השניים."                                

        שני בלום וסלי הכירו בחטיבה של עירוני ב' ומאז הן חברות טובות. "סלי התחילה לצלם עוד לפני שהיה לה אופי" היא מספרת  "היינו יחד במגמת תקשורת בבית הספר אז אין ספק שהיה לה כיוון  (בצילום. ו.ה)… אני לא בטוחה שהיא כיוונה לזה אבל היא התחילה להתנסות בזה בגיל מאוד צעיר כשעבדה בחנות צילום ומאוד מהר הבינה שזה הכיוון שלה לחיים… אני לא חושבת שסל (ו.ה כינוי) היא הצלמת של הסלבס, אני חושבת שהיא הצלמת הכי טובה בישראל. מן הסתם, כמו כל אחד, גם הסלבס רוצים להרגיש הכי טוב עם עצמם, לקבל את התמונות ולהראות את הצד הכי טוב שלהם."   את בעלה של סלי, אוהד(38) שעובד בהייטק, סלי הכירה כאשר הלכה לעשות קעקוע.  במכון פגשה מישהו שאמר שיש לו חבר להכיר לה. לפיו סלי יש בה גם הכשרון לצילום אבל גם מעבר, יש לה גישה מיוחדת למצולמים. ויחסי אנוש מאוד טובים. היא מצליחה לגרום למצולמים להיפתח ומעמידה אותם ברמה מדויקת.

כשגוללים באינסטגרם של סלי, אפשר לראות לפי התמונות באיזו תקופה היא נמצאת. היא מקבלת השראה מהכל , ואפילו מאיך שהיא מרגישה יש לה השפעה.

"אם אני בתקופה פחות טובה אז אני אצלם יותר שחור לבן, חזק, קונטסרסטי (ו.ה- ניגודי), הרבה צל. היה לי תקופה של ורוד, תקופה של כדורים, תקופה של נצנצים…זה משתנה, אני אפילו לא יודעת להגיד איך ולמה זה קורה." היא מקבלת השראה גם מהלמוט ניוטון, מהאינסטגרם המון, מפינטרסט ואפילו מסרטים וסדרות. "עכשיו אני בהשראה מהסדרה אופוריה". סלי משתפת הרבה על חרדות ועל ההתמודדות של איתן.

את משתפת הרבה על העצמה, על חרדות, על עצמך…מאיפה הכח לשתף?

"הרבה אומרים לי שאני אמיצה ואיזה יופי, והאמת שאני לא כל כך מבינה על מה הכפיים שאני מקבלת. השיתוף הוא קודם כל ממש טבעי לי ואני לא מרגישה שאני עושה איזשהו מאמץ בשביל לעשות את זה. דבר שני, עם כמה אגואיסטי שזה נשמע, אני עושה את זה קודם כל בשביל עצמי. אני משחררת משהו מעצמי, השיתוף עוזר לי. ואז הריקושט של זה הוא שאני עוזרת לעוד אנשים ואז זה עוד יותר נותן לי דרייב כי אני קולטת שמה שאני משתפת עוזר לאנשים. אז זה מעין גלגל כזה שאני עוזרת לעצמי ועוזרת לעוד. גלגל מנצח כזה. עם השנים אני מרגישה שיש לי איזושהי שליחות גם לגרום לאנשים להרגיש יותר טוב בתמונות, לאהוב את עצמם. משהו שאני רואה מלא בצילומים פה, שאני רואה את השינוי שאנשים עוברים בזכות תמונות. דבר הזוי שתמונות יכולות לשפר מצב רוח ברמה הזאת. גם בשיתוף אני רוצה לגרום לאנשים להרגיש יותר טוב. להבין שהכל בסדר, לכולם יש חרא בחיים ולא הכל מושלם. אני משתדלת להראות שלא הכל מושלם. לא תמיד אני מצליחה, אבל אני משתדלת מאוד לאזן את זה וחשוב לי מאוד שיראו את האמת. אם זה יכול לעזור למישהו זה שיש לי חרדות, שאני לוקחת כדורים, זה שהיה לי דכאון אחרי לידה וזה שלקח לי זמן להתאושש מהניתוח הקיסרי, אז עשיתי את שלי."

מתי בפעם הראשונה חטפת התקף חרדה? ומה זה בדיוק אומר?

"התקף החרדה הראשון שלי היה בגיל 21 או 22. זה התחיל אצלי משאכטה של סמים, ירוק. היה לי התקף חרדה, זה אומר שהלב שלי דפק ברמות, הזעתי. זה נורא הפחיד אותי ולא ידעתי אפילו מה זה. כאילו פתאום לא הרגשתי טוב. עישנתי באמסטרדם, נורא נלחצתי מזה ואמרתי 'זה בטח מהסמים, אז אני פשוט לא אעשה את זה יותר'. זה נורא הלחיץ אותי. ואז לא נגעתי יותר בסמים וזה עדיין היה לי. פתאום כל חודש, חודש וחצי את אותה הרגשה . לחץ כזה, דפיקות לב, הזעה, רעידות, מקיאה  מאבדת שליטה על הגוף והתחושה.

ואז באמת התחלתי טיפולים, הלכתי לפסיכולוג, רציתי להבין מה קורה. זה חזר על עצמו שנים על גבי שנים ללא הבנה מה הטריגר. זאת אומרת, אין לי איזשהו פחד ממשהו ספציפי, אני לא מפחדת מכרישים או ג'וקים. זה פשוט משהו שקורה פתאום ללא התראה. אני זוכרת שהיו שואלים אותי 'אבל על מה חשבת עכשיו, מה קרה שפתאום ככה, אולי פחדת ממשהו?' לא , לא חשבתי על כלום זה פשוט פתאום קרה. זה היה קורה לי לפעמים באמצע דייט, או באמצע צילומים או באמצע מפגש עם החברים הכי טובים, האנשים הכי קרובים אליי. לא היה מכנה משותף בין ההתקפים. עד היום אין לי באמת תשובה להגיד מה הטריגר. מה שכן, כשהייתי בהריון פתאום ירדה לי החרדה. שזה ממש הזוי כי איך זה הגיוני. הייתי בטוחה שבהריון יהיה לי פי 500 חרדה. אחרי הלידה היה לי דכאון אחרי לידה שבעקבותיו לקחתי כדורים. בד"כ כדורים של דכאון וחרדות זה אותו סוג של כדור. טפו טפו עד היום, מאז אחרי הלידה , כמעט שנה שאני לא חווה התקפי חרדה.  שני מספרת ש"במהלך השנים שלנו יחד, לסלי היו לא מעט עליות ומורדות בחיים (היא מספרת  עליהן הרבה בסטורי שלה). אחרי כל תקופה קשה, הגיעה תקופה של התרוממות שבה סלי שברה תקרת זכוכית שמנעה ממנה להתקדם. בשנים האחרונות, סלי רק מטפסת למעלה. היא מוצבת בפני אתגרים רבים בחיים ( מעבר למושב מתל אביב, הריון ואימהות, חתונה בצל הקורונה), האתגרים האלו הם בין הגדולים שידעה בחייה והיא צולחת אותם בצורה מעוררת השראה. אפשר לומר שהיא ממש מפתיעה את כל סביבתה בצורת התמודדות יוצאת מן הכלל שלא מצופה מאף אדם כשהוא מוצב מול מצבים קשים. לא רק שהיא צולחת אתגרים, היא גם מציבה בפני עצמה אתגרים (השקת הסטודיו החדש במושב, שילוב אימהות ועבודה במשרה מלאה) וצולחת אותם בהצלחה מסחררת. סלי בשיא שלה. ואם תשאלי אותי עוד שנה, כנראה עדיין אומר לך שהיא בשיא שלה, היא לא מפסיקה לטפס ולהפתיע.".                    בתחילת הקשר  שלהם, אוהד לא ידע כיצד "לאכול" את התקפי החרדה של סלי. היום " אני יודע שלפעמים הם מגיעים וכמו שהם באים הם עוברים. לא צריך לזרז את זה שהם יעברו, צריך פשוט להיות שם ולהיות יציב, להיות לידה, להראות לה תמיכה, לחבק ולא להלחיץ או לשפוט…"

סלי בן אריה- תמונה באדיבות המצולמת

בשיא תקופת החרדה שלה, כשהתחילה להבין שיש לה התקפי חרדה, ושזה משהו שהרבה אנשים סובלים ממנו והיא אחת מני רבים שסובלים מחרדות, היא החליטה להוציא את זה יותר לאור. זה היה בערך ב2015 הפייסבוק היה חזק יותר מהאינסטגרם ופחות חזק היה עניין השיתוף על כל דבר כמו שיש עכשיו. סלי רצתה לשתף את מה שעברה ולגרום לאנשים לראות את נושא החרדות בצורה מעט שונה. כל זה קרה בתקופה שהיו לה חרדות קשות והייתה אחרי פרידה קשה בליווי דכאון וחרדות.  על מנת להוציא את עצמה מזה ולעזור לאחרים היא החליטה לעשות תערוכה. לתערוכה היא גייסה מפורסמים רבים ומוכרים, כדוגמת אושרי כהן, דנה גרוצקי ואנה ארונוב. לתערוכה היא קראה "עירומה נפשי". לפי דף הפייסבוק של התערוכה: " התערוכה עוסקת בהתקפי חרדה, ומציגה את האנשים המוכרים לכולנו, באור שונה מזה שראינו עד היום… עבור התערוכה גייסתי אמנים וסלבריטאים ידועים אשר הסכימו לקחת חלק בתערוכה וליצור צילומי פורטרט אשר חושפים ונותנים ביטוי חיצוני לחרדותיהם, שעד כה היו נחלתם הפרטית..
אני בעצמי מתמודדת עם התקפי חרדה מזה שנים, ומתוך הרצון לתת במה ופרשנות אומנותית לתחושות הפחד האינטימיות ביותר שלי- נולדה תערוכה". שני מסבירה כי " סלי נמצאת בעולם וירטואלי שבו רוב הדמויות לא חיות את חייהן האמיתיים מול המצלמות אלא מציגות חיים מושלמים חסרי פגמים. בתערוכה, סלי הוציאה לאור פגמים אמיתיים של אנשים שלעיתים נראים לא אמיתיים. בכך היא נתנה לגיטימציה לאנשים להיות פגומים בעצמם או לחלופין, להרגיש טוב עם הפגמים שלהם."   סלי מעבירה הרצאות על הסיפור שלה, משתפת אותו ובימים אלה עובדת על קורס צילום שהוא בסגנון שלה. כאמור לפני כשנה בערך נולדה להם בת, רנה. אוהד אומר ש"נהפכנו למשפחה, והיא אמא מדהימה כמו כל דבר שהיא עושה בחיים…וכל התקופה של החופשת לידה שגם שם היו קצת חרדות ואולי קצת דכאון. גם זה היה איזושהי מקפצה לאיזשהו פיק אצל סלי. כלומר זה כל פעם יש איזשהו משבר ואז איזושהי קפיצה. אז אני גם חושב שהייתה קפיצת מדרגה מטורפת עכשיו כשהיא חזרה לעבוד שוב ופתחה פה את הסטודיו במושב."  לשאלה " יש משהו מעניין וחשוב בסלי שאתה חושב שלא מספיק יוצא ברשתות?" אוהד משיב כי "את האמת אני חושב שהיא מעבירה את עצמה מאוד טוב ברשתות. היא גם מצחיקה, גם רגישה בטירוף היא מאוד מיוחדת, היא בנאדם מאוד מורכב ומעניין. היא מקסימה היא מעבירה את  עצמה יפה ברשתות. זאת היא. בלי פילטרים."

הבריחה מכת לב טהור לחיים החדשים

כתבה וערכה: תהילה עטיה

כמעט שלוש שנים שישראל עמיר נמצא רחוק מאוד מכת לב טהור, המקום שבעבר היה ביתו. היום במבט חטוף, לא ניתן לראות על פניו את הזוועות הרבות והקשות שחווה ביחס לגילו הצעיר. אך גם עכשיו לצערו, אין לו את ההזדמנות לחיות את החיים שחלם במלואם. על אושרו מעיב דבר מרכזי אחד. בנו יחידו עוד שם, במקום שעבור ישראל זהו תמצית הגיהינום. היום הוא נמצא בעיצומו של מאבק וניסיון להחזיר את בנו אליו למדינת ישראל

איך הכל התחיל? ישראל מספר שלא תמיד היה כך. הוריו אנשים רציונליים ומשכילים. אביו אז מהנדס באלתא, ואימו אשת שב"כ. תהליך הכניסה לכת לב טהור היה מהיר ומיידי. הכל מתחיל כשאביו מחפש תשובות לשאלות הטורדות אותו בתהליך התשובה בו נמצאת המשפחה. מסביבת מגורים חילונית בפתח-תקווה, דרך קהילה ליטאית בבני-ברק. משם עברה המשפחה להתגורר בבית שמש. בשלב הזה נטשו את השפה העברית והחלו מדברים בשפת האידיש. במהירות נופלת החלטה לעזוב הכל ולנסוע אל קנדה שם יושבת הכת. "אבא הוא איש של שחור או לבן", מסביר ישראל את סיבת ההחלטה המהירה,  והרת הגורל שביצע אביו.

ניסיון עזיבתם של בני המשפחה עורר את דאגות דודתו, אחות של אביו. היא פעלה במהירות להוצאת צווי עיכוב יציאה מהארץ לילדים. אך אביו עמוק בהחלטה, והוא משחד קצין ישראלי שיעלים עין כשהם חוצים את הגבול עם ירדן. גם כאן הדברים לא עוברים חלק והמשפחה נעצרת על ידי כוחות הביטחון הירדנים, רגע שישראל לא ישכח לעולם "זה רגע שנצרב לי, כולנו שכובים על הרצפה, כנועים, אני בטוח כי אנו מתים עכשיו על קידוש ה". לבסוף הם מוסגרים חזרה לישראל. והמעבר לכת קורה תחת ביקורת "מפוקחת" של נמל התעופה בן גוריון. "זה יותר קשה לצאת בצורה חוקית מהארץ מאשר בדרך לא חוקית". המשפחה מצוידת בדרכונים עם זהות גנובה, וכאן מתחיל סיוט חייו של ישראל.

איך מקנדה הגעתם לגואטמלה? "הרשויות בקנדה התחילו להבין כי דברים לא חוקיים קורים בכת. והוציאו צווים לקחת את הילדים.  בערב לפני מתארגנים חברי הכת מעלים את כולם על אוטובוסים, משאירים מאחור את הכל ובורחים לגואטמלה".

איך נראתה הכת בגואטמלה? ישראל מתאר את החיים בכת בצורה שקשה לתפוס. הוא מסביר כי כולם חיו ביחד במתחם מגורים ישן. הילדים של כולם מפוזרים במשפחות זרות במטרה לשלוט ולהחזיק את ההורים. נערים ישנים ביחד. המצב הכלכלי מחפיר. תחושת רעב תמידית שלא פוסקת. "אני זוכר את עצמי יותר רעב משבע". במסגרת החיים בכת אין לאכול בשר, או גבינות. כולם מתקיימים על ירקות ומעט לחם מחיטה שהם טחנו שם. הסיבה לכך היא האיסור שחל בכת, לקנות דברים שיוצרו במפעלים. חל עליהם איסור על שימוש במוצרי היגיינה, לא מצחצחים שיניים, לא משתמשים בסבון. לא פונים לקבל טיפול רפואי מרופא, ולכן, גם לא משתמשים בתרופות. סיפורי הזוועות שהוא מתאר, לא משאירות אף עין יבשה. הכת מאופיינת באלימות פיזית קשה מאוד. עונשים מחרידים למי שלא הולך "בתלם". הוא מספר כי אחותו נענשה לתענית דיבור במשך שנה שלמה, רק כי לדעתם דיברה יותר מידי. סיפורי אונס ומעשי סדום לילדים על ידי ראש הכת ומקורביו. ישראל מסביר כי לדעתו זה אחת הסיבות שנוצרה הכת, אפשרות זמינה לאנוס ולבצע מעשים מגונים בילדים, בלי שאף אחד יפקח על כך.

מיהו ראש הכת? מקימה ומייסדה היה שלמה הלברנץ.  שם הקהילה נגזר מהפסוק ”לֵב טָהוֹר בְּרָא-לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי“ (תהילים, נ"א, י"ב). ישראל מספר עליו כי היה איש חכם, כריזמטי. "לוחץ לכל אדם בנקודה הכואבת ויודע לגרום לו להאמין שימלא בו את החסר". לדעתו של ישראל אם היה מנצל את אישיותו לדברים אחרים היה יכול להיות אדם גדול ומשפיע. הלברנץ מספר למאמינו כי רוח הקודש שורה בו. הלברנץ מוצא את מותו בעת טבילה בנהר במקסיקו. את מקומו תופס בנו נחמן הלברנץ, שמנהל את הכת בצורה קיצונית אפילו יותר מאביו.

ביחס לגילו הצעיר, ישראל מבין מהר כי משהו לא תקין קורה בכת. הוא רואה דברים, ושומע סיפורים שמעוררים אצלו שאלות על אמיתות הדברים. הבריחה מהכת זה דבר כמעט בלתי אפשרי. הגישה לעולם בחוץ מותנה בכל כך הרבה דברים. ועבור אנשי הכת זה החיים, זו המציאות. אין בחוץ משהו אחר טוב יותר. אך בליבו של ישראל יש אי שקט תמידי. ההבנה כי זה לא מסלול החיים הנכון מתחילה להדהד אצלו.

איך הצלחת לברוח מהכת? ישראל התחיל לעבוד כמזכיר של בכיר בכת. זו הייתה הזדמנות שלו לצאת מתחומי הכת, כדי לבצע משימות שקיבל. באחת מהפעמים ששהה בחוץ עבר ליד חנות אינטרנט ורכש מכשיר סלולרי ישן. את המכשיר החביא באוהל ששימש אותו לעבודה. ישראל מחפש את המספר של דודתו, אחות אביו. ושולח לה מייל בזהות בדויה. דודתו מסרבת להאמין לאדם מאחורי המסך, וכישראל מרגיש בנוח לחשוף הוא משתף אותה בזהותו, ומאמת זאת בפרטים שרק שניהם יודעים. ההודעה הראשונה ששלח: "שלום דודה שלי, בא לי לחבק אותך". מכאן מתחיל המסע בשני הקצוות, ישראל פועל בגואטמלה, ודודתו בישראל. בישראל הדודה מפעילה קשרים, ומערבת אנשים בכירים. ביניהם אילנה דיין שמלווה אותה בתהליך ומתעדת זאת בתוכניתה. ישראל מרגיש כי בכת רואים עליו את השינוי. באחת התפילות תופס אותו בכיר בכת וטוען שהוא יודע מה הוא מחביא באוהל. הלחץ משפיע על ישראל והוא מחליט לברוח לבדו ומשאיר את בנו ואחיו האוטיסט בכת. בתוכניתו המקורית הוא רצה לברוח איתם ביחד. הכת יוצרת קשר עם ישראל דרך הטלפון של העבודה, ולוחצת עליו לחזור בסחיטה ריגשית ואיומים על בנו. ישראל חוזר לכת ומבקש שיניחו לו לבדו. הוא מבין כי בחקירה של אחיו הוא סיפר על הקשר עם הדודה. הקירות סוגרים עליו, הוא מבין כי אין שום ברירה אחרת. מתקבלת בליבו ההחלטה לעזוב שוב. הוא נפרד מאימו שמבינה ומקבלת את החלטתו, ועוזב דרך חור באדמה לבדו.

מה היה החלק הכי קשה כשעזבת? "להשאיר את הבן שלי מאחור, אבל לפעמים צריך לעבור ניתוח קשה כדי להחלים". על פניו של ישראל ניכרת כובד ההחלטה ומשקלה. לאף הורה לא קל להשאיר מאחור את בנו, בוודאי לא במקום נורא כל כך.

מה עם אשתך והילד? ישראל מספר כי חלק מהכת זה נישואי בוסר. אשתו והוא בקושי היו נפגשים. אין שם מערכת יחסים תקינה של זוגיות או קשר. אבל בראייה שלו אז יש שם אהבה. שטיפת המוח בלתי פוסקת. מכניסים לאנשים אידאל מסוים בראש. "העיקרון הכי חזק בכת זה שאסור לשאול שום שאלה בשום נושא אף פעם". אי היכולות לתהות, או לערער מייצר אנשים לא חושבים ולא פעילים. בשונה מישראל אשתו לא מערערת על הדרך חיים בכת. לבנם המשותף הכת נותנת את השם "שלמה" על שם ראש הכת. אך ישראל מדגיש כי כשיצליח לחלץ את בנו הוא יחליף את שמו. ישראל עזב את הכת כשבנו היה רק בן 4 חודשיים. מאז עברו כמעט 3 שנים. בראייה לאחור הוא מספר כי עדיין היה בוחר לעזוב לבד. עזיבת בנו, והחלטתו להשאיר את אחיו שנמצא על הרצף האוטיסטי, שוברת את ליבו, ומעיבה על אושרו בדרכו החדשה.

ישראל לא ויתר על בנו לתמיד. מאז הגעתו לארץ הוא בניסיונות ומאמצים מתמשכים לחלצו. אל מבצע החילוץ מצטרפים כוחות חשובים מאוד. אנשי מוסד לשעבר עם רקע וידע בפעולות מהסוג הזה. את התהליך מלווה אילנה דיין ואנשיה, חלק מן הנעשה משודר בתוכנית "עובדה". שם אנו מקבלים הצצה ויזואלית לחומרת הנעשה בכת לב טהור. בתוכנית מתועד כיצד עצרה המשטרה המקומית, מספר אוטובוסים של חברי הכת וניסו לזהות את ילדי הכת, על מנת לאתר את בנו של ישראל עמיר ואת אחיו. הניסיונות לא צלחו. אשל ארמוני, בכיר במוסד הישראלי, מלווה את ישראל ומפקד על המבצע. לארמוני עבר מפואר בניהול מבצעיים חשאים. "אנחנו עושים משהו טוב, משהו נכון. שהתכלית שלו היא תכלית מוסרית", הוא אומר על המבצע לחילוץ הילדים מהכת. "אני חושב שהוא באמת יוצא דופן ישראל, ככל שמכירים אותו מבינים אלו תעצומות נפש יש בו… בכל המגעים שלי איתו, הוא מעולם לא מציג את עצמו כקורבן… והוא לא קורבן הוא שורד", כך הוא מתאר את ישראל אחרי כישלון המבצע.  ישראל נאלץ לחזור שוב לישראל בידיים ריקות. זה לא נגמר כאן עבורו, ישראל ממשיך את המאבק מישראל. את הפרטים הוא נמנע מלשתף, הסודיות קריטית להצלחת החילוץ.

ממשלת ישראל מעורבת? "למדינה בכלל לא אכפת. כולם מדברים יפה, וזורקים אחראיות ממקום למקום". למרות הציפייה כי המדינה תתערב ותנקוט אמצעים להחזיר את אזרחיה ובפרט ילדים קטנים חסרי ישע. נראה כי בדרגים למעלה יש שקט ושאננות. ישראל רץ ממקום למקום, מנסה בכל כוחות ללחוץ, להזיז, לנער. מאבקו מול הממשלה נותר בלי מענה אפקטיבי. במהלך הניסיון לחילוץ בנו ביחד עם אנשי המוסד. מגיעה אליהם מידע בלתי נתפס. אנשי הכת מתכוונים לעבור לאיראן. בתיעוד בעובדה מסביר איש המוסד ארמוני: "זה יכול להתפתח לאירוע מדיני". לדבריו, "יש בכת הזו אזרחי ישראל. יש שם אחד שעבד ברפאל. מה יקרה אם הוא ייתפס עכשיו על ידי האיראנים? מה נעשה אם דאעש יסריטו שהם עורפים את הראשים לכמה ישראלים? זו מלחמת עולם". אך למרות כל החששות הכבדים נראה כי מדינת ישראל מושכת ידיה מלקחת חלק אמיתי ולנסות לעצור את העתיד לבוא.

לצד המאבק להשבת בנו, ישראל בונה עכשיו חיים חדשים בישראל. והתהליך שהוא עובר מעורר השראה. הילד שבילה את רוב ילדותו בכת סגורה לומד ללכת מחדש. היום הוא מתגורר במעונות באוניברסיטת בר אילן, שם הוא לומד מדעי המחשב. בזמן שדיברנו הוא היה בתקופת מבחנים. מהצד קל לטעות ולראות בו סטודנט רגיל, ישראלי אמיתי. אך מספיק כמה דק לצידו כדי להבין שעל דרכו של הנער הזה אפשר להגיד הרבה דברים, רגיל לא אחד מהם. עכשיו הוא בונה את עצמו מחדש, ומשקיע בכך את כולו.

נשארו לך הרגלים מהכת? "בטח. יוצא לי לפעמים לחפש את הכיפה על הראש, או בא לגעת בפאות". אלו הרגלים שקשה לשנות אחרי שניים שאתה מבצע. לצד זה נשארה בו גם העקשנות מאז. ישראל מספר שהצד החשדני שבו נותר, אחרי כל מה שקרה בכת. קשה לו לשחרר מהמחשבה כי לאנשים יש כוונה נסתרת. יש לו עוד רפלקסים של דתי על דברים אסורים או על חוויות שפעם היו בגדר "מניעה".

מה התגובות שאתה מקבל מהסביבה? "לפעמים אני מרגיש שאנשים מתייחסים אלי באופן שונה". ישראל עמיר מזמן לא אלמוני. סיפורו עורר גלים במדינה. אנשים רבים נחשפו לכת, ולילד שעשה את הלא יאמן והצליח לברוח משם. אך "לפרסום" יש מחיר. ההזדמנות לרושם ראשוני נלקחה ממנו. רחמים הם רגש מוכר עבורו. יש רגעים שהוא שוקל אם היה כדאי להתפרסם. אך מנגד ישראל מספר על אהבה ענקית שהוא מקבל מהסביבה. אנשים מחבקים, התגובות מדהימות. יש גם תגובות ביקורתיות על שגזר את הפאות והשינוי הדתי שעבר. אך הרוב חיובי.

הדודה אורית כהן, אחות של אביו שלימים דאגה לחלצו מהכת, מספרת בעובדה על הקשר החזק עם אחיה ועל כך שתמיד היה לה קשר מיוחד עם ישראל. "אני זוכרת אותו, מאז שהוא קטן, ילד יפיפה, חכם, הוא תמיד היה מנהיג". במפגש האיחוד שלהם, אחרי שנים רבות של נתק, רואים את עוצמת אהבתה. הדאגה ניכרת בפניה. ישראל מחליט לגזור את הפאות לפני הוצאת הדרכון הישראלי החדש, רגע משמעותי עבורו. "איזה יפה אתה", היא אומרת לו חצי בוכה, חצי צוחקת. אי אפשר להישאר אדישים לאיחוד המרגש.

אתה מצליח לבנות עכשיו חיים יציבים? "מנסה לבנות, מאמין שהכל יסתדר בסוף". את דרכו החדשה ישראל בונה לאט. הוא מסביר כי ילדותו עשתה אותו אדם חזק, יציב ובוגר. מה שקורה עכשיו לא מלחיץ אותו,  בפרופורציות שלו זה אחרת. היום הוא לומד, מבלה עם חברים, מוקף במשפחה. נכון לעכשיו הוא מתחיל להעביר הרצאות. להם הוא קורא "השיבה הביתה". בתחילת דרכו בישראל הוא נעזר בטיפול אצל פסיכולוג שמומחה בתחום. היום הוא מרגיש בשל להמשיך לבד. הוא מסביר כי הוא מבין שכל מה שהוא מכיר עכשיו ישתנה כשיצליח להשיב את בנו. "ילד זה ילד" הוא אומר עם חיוך שמעביר כמה טהורה ואמיתית היא אהבה של אבא.

מה החלום שלך? "חולם להיות עצמאי, לגור בתל אביב, או בישוב. להתחתן, להביא ילדים. חולם להיות מאושר".

איפה השוויון? בשומרון אין מענה לנשים בטיפולי פוריות-כתבת מעקב

כתב: אחיה יוסף לייבו

" אני רוצה עוד ילד! וזה מונע ממני! כי אני אומרת לעצמי איך אני יעשה את כל סדרת הבדיקות הזאת? איך אני ייסע כל פעם?" כך זועקת רחל (שם בדוי), בעקבות החוסר במרכז בריאות לאישה בשומרון. רחל לא לבד. למרות פניות רבות טרם נפתח מרכז בריאות לאישה בשומרון. כתבת מעקב.

"אני נוסעת יותר משעה לבדיקה רפואית בגלל שאין מרכז לבריאות האישה בשומרון", מספרת בכאב  מיכל (שם בדוי), מטופלת בטיפולי פוריות, מבוטחת קופ"ח מכבי וגרה באריאל.  גם בקופ"ח נוספות מצוקה זו קיימת. ד"ר יפה בש, מבוטחת קופ"ח מאוחדת, מספרת: "אני נוסעת קרוב לשעתיים לבית חולים במרכז לבדיקת מעקב זקיקים בגלל שאין מרכז בריאות לאישה בשומרון".

ד"ר יפה בש(42), היא רופאת שיניים לילדים ורופאת הנקה, אמא לארבעה ילדים, ומטופלת פריון מזה כעשרים שנה מתוך עשרים ושלוש שנות נישואיה ומתגוררת ביישוב קדומים הסמוך לאריאל.   ד"ר בש מתארת את שגרת הבוקר שלה כמטופלת פריון:" על מנת להגיע  לבי"ח למעקב הזקיקים ,אני צריכה לצאת מהשומרון סביב חמש וחצי בבוקר בשביל להגיע לבי"ח לפני שבע כדי להיות ראשונה בבדיקות ,  וכך להגיע לעבודה בשומרון בחזרה בזמן ".

ד"ר יפה ב"ש, אלבום פרטי

ש. למה את צריכה לנסוע לבי"ח בשביל הבדיקות? אי אפשר לעשותם בקופת חולים?

ת. " בסניף קופ"ח מאוחדת באריאל שהוא הסניף הקרוב אלי, יש בדיקות דם 3 פעמים בשבוע ואולטרסאונד מעקב זקיקים פעם  בשבוע בשעות אחר הצהרים כך שזה לא רלוונטי בשבילי, ואין לי פתרון אחר ברמת הקופ"ח שקרובות אלי, כי במאוחדת אין מרכז בריאות לאישה בשומרון שכולל בתוכו שירותי אולטרסאונד ובדיקות דם באותו יום. "

מיכל (שם בדוי) וד"ר יפה ב"ש לא לבד.  אלפי מטופלות מכל קופות החולים חתמו על עצומה הקוראת לפתיחת מרכז בריאות האישה בשומרון. בעצומה נאמר :" פונה אליכם בסיפור מאוד אישי, שאני משתפת כדי שכל המציאות הלא מתקבלת על הדעת אולי תשתנה-לפני 6 שנים ילדתי את הבת שלי שרי בשבוע 26. היא שקלה 990 גר. בגודל כף יד של אדם מבוגר. למזלנו הספקתי לקבל תרופות לפני הלידה מה שעזר לה להפוך להיות סוג של נס והיא התפתחה כרגיל וגדלה להיות ילדה מקסימה. ב"ה. היום 6 שנים אחרי זכיתי בעוד הריון. שבוע שעבר כשאני בשבוע 28 להריון סבלתי מצירים כל הלילה. הגעתי לקופת חולים – הייתה שם מיילדת, יש מוניטור ויש רופאת נשים. ולמרות זאת בגלל בירוקרטיה היו צריכים לשלוח אותי למרכז בריאות האישה מרחק של 40 דק' כדי ששם רופא יבדוק ויגיד האם אני צריכה להתפנות לבית חולים. יכולתי לאבד את התינוקת שלי או ללדת שוב מוקדם, הפעם בלי ניסים, כי בשבוע כזה עוד אי אפשר לנשום ללא תרופות מקדימות לאמא. למה אני מספרת את זה לכולכן?  כי לא יכול להיות שאנחנו עיר ואין כאן מרכז בריאות לאישה.."


" במאוחדת אין מרכז בריאות לאישה בשומרון שכולל בתוכו שירותי אולטרסאונד ובדיקות דם באותו יום."

 נשים רבות מקופות חולים שונות המתגוררות בשומרון נאלצות לנסוע מרחקים ארוכים לבדיקות בהליכי פריון והריון עקב היעדר מרכז לבריאות האישה בשומרון. בכינוס מיוחד של ועדת הבריאות בכנסת שהתכנסה לדון בנושא לפני כחודשיים, דרשה יו"ר הועדה, ח"כ עידית סילמן (ימינה), נתונים מדויקים מקופות החולים וממשרד הבריאות לגבי זמינות שירותי בריאות האישה ביו"ש ובייחוד בדיקת מעקב זקיקים. יותר מחודשיים עברו מדיון הוועידה, ובדיון וועידת הבריאות שהתקיים בשבוע שעבר הוצגו הנתונים המראים זמינות נמוכה מאוד עד אפסית של שירותי בריאות האישה בשומרון. 

 במה שונה מרכז לבריאות האישה מביקור רגיל אצל רופאת נשים? גורמים בקופות החולים מסבירים כי מעבר לרופאים נוספים, רק במרכז בריאות האישה אמור להיות מכשור רפואי מעבר לציוד הבסיסי הקיים אצל רופא נשים, ציוד שנדרש לבדיקות התקופתיות בהריון ובהליכי פריון. מה החשיבות של הבדיקות האלו ומה ההשלכות של הזמינות הנמוכה שלהן? ד"ר חנה קטן, רופאת נשים מומחית,  מסבירה כי  מעקב הריון ללא מרכז בריאות לאישה גורם ל:" מעקב הריון לקוי, דבר המשפיע הן על האישה ההרה והן על תוצאות הלידה . כמו כן, יש לכך השלכה על הטיפול בסיבוכי הריון, וכמובן בתחום טיפולי הפריון, שלו יש השלכות רבות"                                                                

ד"ר חנה קטן, אלבום פרטי

ש.  כרופאת נשים מומחית האם הובאו לידיעתך מקרים שהסתבכו עקב החוסר במרכז בריאות האישה?

ת." בתור רופאה שעובדת הרבה שנים בתחום הכרתי נשים רבות שמאוד מתקשות עקב הזמינות הנמוכה  של שירותי רפואת הנשים"

אחת הבדיקות הרפואיות המצריכות מכשור רפואי ייעודי, ומבוצעת לרוב במרכז לבריאות האישה או על ידי טכנאית אולטרסאונד שהוסמכה לכך, היא בדיקת אולטרסאונד מעקב זקיקים. מדובר בבדיקה המבוצעת פעם ביומיים למשך שלוש פעמים. בתוך תחומי  הקו הירוק הבדיקה מתקיימת בכל יום בקופות חולים עם זמינות תורים גבוהה.

אך מעבר לקו הירוק, לפי עדויות מבוטחות חלק הקופות, המציאות שונה. ולרעה.

כבר ב2016 הזוג בפלר, בעצמם זוג מאותגר פוריות, ומייסדי עמותת אדו"ה (עמותה למען זוגות מאותגרי פוריות שבינתיים התאחדה עם קרן גפ"ן לפוריות). פנו לשר ליצמן בנושא, השר פנה לקופות החולים השונות כדי שהבדיקה תבוצע גם מעבר לקו הירוק ובעקבות כך חלק מקופות החולים קיימו את הבדיקה בשעות מצומצמות באריאל.

חמש שנים עברו, אך המצב לא השתפר כמעט. ועדיין ברוב קופות החולים הבדיקה מתבצעת מקסימום פעמיים בשבוע.

גם נתוני קופ"ח אשר דווחו לוועדת הבריאות של הכנסת מעידים על מצב זה. לפי דו"ח מכבי לוועדת הבריאות בשומרון בדיקת מעקב זקיקים מתבצעת רק 6 שעות שבועיות ,במשך יומיים בשבוע. כמו כן, גם בקופ"ח כללית לא מתבצעת בדיקת מעקב זקיקים בשומרון והמטופלות מופנות לצורך קבלת הבדיקה אל מרכזי הקופה שבתוך הקו הירוק- מה שמצריך מהם נסיעה בשעות הבוקר , בזמן הפקקים הרבים. (נסיעה זו עלולה לארוך כשעתיים).

גם בקופ"ח מאוחדת המצב עגום. הקופה אומנם פירטה בדו"ח לוועדת הבריאות של הכנסת כי: "בעשור האחרון קופ"ח מאוחדת מעניקה שירותי אולטרה סאונד גניקולוגי בפריסה של כ7 אתרים ברחבי יהודה ושומרון לרבות באריאל ומבצעת למעלה מ10,000 בדיקות בשנה , כולל בדיקות על ידי רופאים מומחים  בתחום כגון: סקירת מערכות ומעקב זקיקים. השירותים ניתנים בהתאם  לביקוש להם- על פי דרישת התושבים וכמות הבדיקות המבוצעות בפועל . באריאל ההיענות נמוכה מאוד ולכן איננו מוצאים להרחיב שם את הפעילות." אך עדיין יש לציין כי בדיקת מעקב זקיקים באריאל מתקיימת רק בשעות אחר הצהרים פעם בשבוע –ולא במקביל לזמן בדיקות הדם הנצרכות למטופלות הפריון – דבר שלא מסייע להם בטיפול הנצרך.  כמו כן, מעבר לבדיקת זקיקים, נשים רבות איתם דיברנו המבוטחות בקופ"ח מאוחדת  סיפרו על כך שבדיקות מעקב בהריון הם נאלצו לנסוע למרכז הארץ וזאת מכיוון שלא ניתן להם המענה הנדרש.

אחת מהנשים הללו ,סיפרה:" בגלל החוסר במרכז בריאות האישה בשומרון גיליתי רק בסקירה מאוחרת על ההפלה שעברתי".

מה הסיבה להבדל בין זמינות הבדיקה הרפואית בין הזמינות שבתוך הקו הירוק לבין זמינותה בשומרון? האם מדובר בכמות מבוטחים או ביקוש? לפי נתוני הביטוח הלאומי רק באריאל עצמה ישנם אלפי מבוטחים רק  בקופת חולים מכבי לבד וזאת מבלי לבדוק את שאר היישובים שבשומרון. ובלי קופ"ח האחרות. במספר מקומות בארץ שנבדקו ישנה זמינות גבוהה יותר פי 2! של בדיקת מעקב הזקיקים למרות שמספר התושבים הינו חצי ממספר התושבים שבאריאל.

הכתבה הראשונה שפורסמה בנושא "איפה השוויון? בשומרון אין מענה לנשים בטיפולי פוריות" באתר חדשות אריאל הכתה גלים וח"כ אתי עטיה (הליכוד) הגישה בקשה לדיון מהיר בוועדת הבריאות של הכנסת . אל הבקשה הצטרפו ח"כ מיכל וולדיגר וח"כ משה ארבל (ש"ס).

ח"כ אתי עטיה ,צילום שלומי אמסלם דוברות הכנסת.
ח"כ מיכל וולדיגר, צילום חיים צח
ח"כ משה ארבל, צילום: שלומי ויזאן

לאחר הגשת הבקשה לנשיאות הכנסת, ח"כ עידית סילמן (ימינה) החליטה לקיים דיון בוועדת הבריאות של הכנסת בנושא. אל הדיון הוזמנו נציגי קופות החולים , גורמים מקצועיים ונשים בתהליכי פוריות והריון , וכן נציגי משרד הבריאות.

צילום:דוברות הכנסת

 בדיון שהתקיים לפני כחודשיים, השתתפו גם ח"כ מיכל וולדיגר , וח"כ משה אבוטבול

ח"כ משה אבוטבול, צילום: דוברות הכנסת
ח"כ טטאינה מזרסקי, צילום: דני שם טוב צלם הכנסת

שהפצירו בקופות החולים ומשרד הבריאות לפתוח מרכז כזה בהקדם. גם ח"כ טטיאנה מזרסקי (יש עתיד) השתתפה בדיון והכריזה בו על 2 רפורמות אשר בכוונתה לקדם  אשר אחת מהם תוכל לסייע במקרה זה – מטרת הרפורמה המתוכננת הינה שכל מטופל יוכל ללכת לרופא מומחה כמו רופא מומחה לעור ללא רשימות  סגורות של רופאים לפי אזור שקופ"ח מתנות ולא מאפשרות לקבל החזר עבור רופאים מקופה אחרת.

רווית זגיר, אחראית אגף בריאות במועצה אזורית שומרון וממונה על המלר"דים בשומרון, צילום עצמי.

רפורמה זאת רלוונטית לתושבי השומרון היות ובאזור גב ההר(אזור פנימי יותר במועצה אזורית שומרון)- ישובים כמו איתמר וכו' בהם לפי  רווית זגיר– מנהלת אגף בריאות במועצה אזורית שומרון ואחראית על המלר"דים בשומרון,  יש כ6,000 תושבים ישנם רופאים אשר מוכנים לבוא חרף הסיכון אך הם לא נמצאים ברשימות של כל הקופ"ח וכך נמנע ייעוץ רפואי מהתושבים,  ורפורמה זאת תאפשר לרופאים לייעץ לכל התושבים ללא הבדל בקופ"ח בה הם מבוטחים. בדיון ,ח"כ עידית סילמן הצהירה כי תקיים פגישה בנושא עם כל קופ"ח ונציגי המתיישבים , אך נכון לרגע כתיבת שורות אלו פגישה זו טרם נקבעה.

 בעקבות הכתבה, מספר נשים פנו אלינו וביקשו לספר את סיפורם. את רחל (שם בדוי) אני מראיין בזום לשיחה קצרה בנושא. עיניה העצובות, לא מבשרות לי עדיין כשפגשתיה על עוצמת הכאב האצור בתוכה. היא דתייה , ולבושה מעיד על כך- היא לבושת מטפחת וחולצה צנועה אף למחמירים. קולה סדוק מעצבות . היא מספרת כי בעקבות החוסר במרכז בריאות לאישה בשומרון היא נאלצת לנסוע שעה ויותר בכל בדיקת הריון שגרתית (מעבר לבדיקת דופק ולחץ דם) בפקקים ובכביש מסוכן. היא מתארת כי היא מפחדת בגלל הרישיון הטרי והכביש המסוכן לנסוע לבד ובכל בדיקה היא צריכה שבעלה יסיע אותה וגם זמינות התחבורה הציבורית נמוכה מאוד  ולא מאפשרת  לה הגעה לבדיקות בהריון .

השיא מבחינתה קרה בלידה האחרונה לפני מספר שנים (פרטים מזהים טושטשו על מנת לשמור על פרטיותה ) . היא מספרת כי סבלה מרעלת הריון , דבר המצריך  מעקב של מרפאת הריון בסיכון אך עקב מקום מגוריה – יישוב הסמוך לאריאל , מרפאת ההיריון בסיכון הקרובה היא במרכז – שהוא כחצי שעה נסיעה בלילה ושעה ויותר נסיעה בבוקר – השעות בהם המרפאות פתוחות ובהם יש פקקים רבים. בעקבות כך, בהריון האחרון היא הגיעה למצב מסכן חיים לה ולעובר בעקבות כך שרופאת נשים רגילה של הקופה טיפלה בה ולא רופאת מומחית להריון בסיכון .

רחל מתארת כי:" בעקבות ההריונות האחרונים שלי שבהם ילדתי מוקדם יותר ועם זירוז בגלל רעלת היריון , דיברתי עם אחותי שגם ילדה והסתבר לי שלא ידעתי אבל גם אמא שלי היה לה רעלת הריון וגם לאחותי יש רעלת הריון ועל מנת למנוע את הרעלת צריך לקחת כדור בשם קרטאין- כדור מדלל דם שיש להפסיק את לקיחתו בשבוע 34 ולכן יש לקחתו החל משבוע שמיני להריון.  כשהלכתי לרופאת הנשים הרגילה שטיפלה בי במרפאה, היא אמרה לי שאין צורך ואילו כשהלכתי לרופא בעת סקירת מערכות הוא אמר לי שזה חובה אך לא רשם זאת . בהמשך, כשהלכתי לרופאת נשים היא לא נתנה לי את הכדור באומרה שאין צורך בכך. כשדיברתי על כך עם אחותי, היא אמרה לי שזה כדור  בלי מרשם אך כשבאתי לבית המרקחת ,בית המרקחת סירב לספק לי לאחר שדיבר עם הרופאת משפחה והיא אמרה שאין צורך " ולאי נתינת התרופה בזמן  היו השלכות ממשיות:", לחצי הדם שלי עלו מאוד וחששתי מאוד מהנסיעה למיון כפי שהמליצה האחות במרפאה, והחלטתי שהפעם אני רוצה לידה טבעית, בלי זירוזים שמשפיעים רע ומסכנים את האמא ואת העובר, אז הלכתי לנוח במיטה כדי לאזן את לחצי הדם.  באיזשהו שלב כאבי הראש התחזקו והיו גם הקאות ומצאתי את עצמי מקיאה את נשמתי על האסלה, כשבעלי מתקשר לאמא שלי ומתחנן בפניה קחי אותה מפה , ואכן אמא שלי הגיעה ולקחו אותי לבי"ח הכי קרוב ושם התעלפתי. בבי"ח  שמו אותי כבר בבידוד כי זה היה תחילת הגל הראשון של הקורונה וחששו בגלל שאני כ"כ לא מרגישה טוב שזה בגלל קורונה. "

רחל ממשיכה ומספרת את סיפור הלידה הטראומטי שהיה יכול להראות אחרת :"אחרי 3 ימים ילדתי בת שיצאה קטנה מאוד למרות שבאמצע הריון התחזית הייתה שתצא גדולה ועד היום יש לה אחוזון גדילה נמוך ואני צריכה לקחת אותה לתזונאיות . אני לא יודעת להגיד במדויק שזה קשור אחד לשני אבל זה לתחושתי ככה"

ש. מה לדעתך היה יכול לשפר את העניין?

 ת. אם היתה מרפאה של הריון בסיכון קרובה ולא הייתי צריכה לנסוע כ"כ הרבה ובשעות הפקקים. לסיום ד' אומרת משפט מצמרר " אני רוצה עוד ילד! וזה מונע ממני! כי אני אומרת לעצמי איך אני יעשה את כל סדרת הבדיקות הזאת? איך אני ייסע כל פעם?"

לאחר הדיון בוועידת הבריאות ,  ח"כ משה ארבל , וח"כ וולדיגר הגישו שאילתות ישירות לשר הבריאות ניצן הורביץ בנושא החוסר במרכז הבריאות לאישה בשומרון. ח"כ משה ארבל שאל את שר הבריאות:" כיצד תפעל לצמצם את הפערים בין שירותי הבריאות ביו"ש לשירותי הבריאות ביתר המדינה? בפרט, כיצד תפעל כדי להקל על נשים וזוגות הנזקקים לטיפולים רפואיים מתקדמים מתחום הפריון  ומעקב הריון (כמו אולטרה סאונד זקיקים) ?" גם ח"כ איתמר בן גביר ,הציונות הדתית, שלח מכתב לשר הבריאות בנושא ובו ביקש לדעת כיצד משרד הבריאות מתכוון לצמצם את האפליה לכאורה בשירותי בריאות הנשים בשומרון.

 בדיון סוער במיוחד שהתרחש כחודש לאחר מכן, הגיע שר הבריאות לסקירת פעילות משרדו בפני וועדת הבריאות. ח"כ משה אבוטבול שנכח בוועידה צעק  בדקותיה האחרונות לעבר השר ניצן הורביץ " השר, מה עם מרכז בריאות האישה בשומרון?" אך השר ניצן הורביץ בחר לא להתייחס לשאלתו ועזב  את חדר הוועידה (יש לציין כי השאלה הייתה בסוף הוועידה, אך התעלמות השר הייתה מורגשת).

בכינוס הוועידה של וועידת הבריאות שהתכנסה לפני מספר ימים הודיעה ח"כ סילמן בשמחה במענה לח"כ משה אבוטבול שדיבר על הצורך במרכז בריאות לאישה בשומרון כי התקבלו הנתונים ממשרד הבריאות על שירותי בריאות האישה ביו"ש  וכי יש בהם בשורה משמחת.

 בפועל, מעיון בנתונים עולה כי אין בהם שום חידוש. הנתונים כוללים את הודעות קופות החולים לוועידה אשר צויינו למעלה ואין בהם חידוש בדבר הקמת מרכז בריאות לאישה משותף כפי שדובר בדיון הראשון בוועידת הבריאות. יש לציין כי קופ"ח כללית הודיעה בדיון בוועידת הבריאות כי פתיחת מרכז בריאות לאישה בשומרון נמצא בתוכניות העבודה לשנה זאת ועל פי מה שנאמר בוועידה הדבר מתוכנן לרבעון השלישי של השנה אך גם ח"כ סילמן הייתה סקפטית לעניין באומרה בדיון  כתגובה כי היא מכירה את התוכנית לפתיחת מרכז בריאות  האישה עוד כשהיא הייתה בקופ"ח כללית . יש לציין כי לקופ"ח לאומית יש מענה 5 ימים בשבוע של בדיקת מעקב זקיקים וכן תגבור ברפואת נשים באריאל ואף בתגובתם למשרד הבריאות ציינו כי יש להם מרכז בריאות האישה במרפאה באריאל אך יש לציין כי במרפאה לא קיים מיון קדמי הנותן מענה בשעת חירום ונשים נאלצות לנסוע למרכז לקבלת מענה זה .  

אז במה שונה אישה שגרה בעיר בשומרון מאישה שגרה בתוך הקו הירוק? מדוע לכאורה בקופ"ח מכבי וגם בחלק מקופ"ח נוספות לא הוקם מרכז בריאות לאישה בשומרון ואין זמינות שווה של בדיקת אולטרסאונד מעקב זקיקים לזמינות הגבוהה שיש בתוך הקו הירוק וזאת חרף הביקוש הגבוה? ומה מתכוונים במשרד הבריאות וקופ"ח מכבי לעשות בעניין?

מדוברות קופת חולים מכבי נמסר בתגובה: "מכבי מעמידה לרשות חברותיה באזור אריאל והשומרון שירות אולטרסאונד זקיקים לפחות פעמיים בשבוע באריאל וכן בראש העין בהתאם לביקוש ולהיקף הבדיקות המתבצעות מידי חודש. מכבי מרחיבה את שירותיה כל העת במגוון אזורים בארץ, בהתאם לביקוש ולצרכי חבריה באותו אזור מגורים, ותמשיך לעשות כן."

מקופ"ח מאוחדת נמסר בתגובה: "הקופה מעניקה שירותי אולטרה סאונד גניקולוגי בפריסה של 7 אתרים שונים ברחבי יהודה ושומרון ומבצעת באיזור מעל 10,000 בדיקות בשנה בתחום בריאות האישה, לרבות בדיקות המתבצעות על ידי רופאים מומחים. שעות הפעילות במרפאות השונות נקבעות בהתאם לביקוש בפועל וכתוצאה מהביקוש, בחלק מהמרפאות השירותים אף הורחבו, כמו ביישובים קריית ארבע ואפרת. מאוחדת קשובה לצרכי התושבים ופועלת כל העת להנגשת שירותים מתאימים עבור מבוטחיה".

מקופת חולים לאומית נמסר בתגובה:" לאומית שירותי בריאות מעניקה שרות נרחב ומגוון מעבר לקו הירוק או כפי שאנו מגדירים זאת – התיישבות, כאשר השירות ניתן בעשרות מרפאות לעשרות אלפי לקוחות הן ביהודה ושומרון והן בהר חברון. כמו כן, לאומית עושה כל מאמץ לגייס לעבודה כל רופא, אחות ורוקח שגר ו/או מסכים לעבוד בהתיישבות. לאומית אף הקימה מרכז לבריאות האישה במרפאה באריאל ויש לנו תכנית לשפץ ולהרחיב את המקום בחודשים הבאים".

מקופ"ח כללית נמסר בתגובה: "כללית מעמידה לרשות מטופליה מגוון נרחב של שירותים רפואיים בפריסה ארצית רחבה, ללא הבדל גיאוגרפי, דמוגרפי או אחר. בעיר אריאל קיימת זמינות של מספר רופאי נשים. מענה ניתן גם ביישוב רבבה הסמוך, כאשר בכל הנוגע לטיפולים מקצועיים פרטניים יותר, מטופלות האזור מופנות למרכזי בריאות אישה בערים קרובות, דוגמת פתח תקוה או ראש העין – שם נחנך רק לפני מספר חודשים מרכז בריאות אישה מקצועי ומתקדם במתחם מרפאת אלון. בנוסף לאמור לעיל, בתוכניות העבודה של כללית לשנים 2022-2023 ישנה כוונה להקים מרכז בריאות אישה עם היצע שירותים נרחב בתוך תחומי העיר אריאל. מרכז זה צפוי להתפרס על פני שטח של כ-500 מ"ר לכל הפחות ויהווה אבן שואבת לנשים מכל יישובי וערי השומרון. בהתאם לכך, הוא ייבנה בשילוב כוחות בין מחוז דן-פ"ת למחוז שרון-שומרון בכללית, עם מיטב הרופאים והשירותים מכל הארץ. אנו מודים לכם על ההתעניינות ונשמח לעדכן ככל שיתקרב מועד תחילת העבודות."

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה:" מבלי להתייחס לנאמר בוועידת הבריאות נציין כי על פי חוק, מחויבות קופות החולים לספק את שירותי הבריאות בזמן סביר, מרחק סביר ובאיכות סבירה.

בבדיקה שנערכה מול קופות החולים נמצא כי כלל הקופות הגדילו את היקף השירותים בתחום ואף מתעתדות להגדילו בהתאם לצורך, אשר עולה מהשטח. אנו נמשיך ונעקוב אחר היקפי זמינות השירות".

מתנות לאביונים לא רק בפורים: "השאיפה היא לפתוח סופר בכל עיר שהכל בו יהיה חינם"

בתקופה בה המוצרים מתייקרים מרגע לרגע ואנשים מתקשים לסגור את החודש, מתגלים להם אנשים טובים מאוד "כמו רקפות בין הסלעים". הם הקימו סופר חינמי ומפעל חסד אדיר במו ידיהם והם לא נחים לרגע. הכירו את משפחת שוקרון

כתבה וערכה: אביטל פריד

"היתה פעם בה אמא נכנסה עם שני ילדים לסופר. מיד כשנכנסו הם רצו למדף של הלחם ורצו לקחת. זה היה מרגש בטירוף, הבנתי עד כמה הם רעבים" מספרת שני שוקרון, מקימת הסופר החינמי בפתח תקווה, בת 27 בלבד.

אושר (24) ושני שוקרון הם זוג נשוי, הורים לאורין (שנה) ומתגוררים בראש העין. הוא אינסטלטור עצמאי, היא מטפלת בקשישים ומכינה מארזי מתנות מהבית. הם הכירו דרך חברים משותפים, התנדבו יחד בעזרה לנזקקים והפכו לזוג. כבר בגילם הצעיר, בשנות ה-20 לחייהם, הקימו עמותה ופרוייקט חברתי יוצא דופן – סופר חינמי שנותן מענה לאלפי אנשים מעוטי יכולת במטרה לעזור לאנשים רעבים שאין ביכולתם לרכוש מוצרי מזון ולו הבסיסיים ביותר. זה התחיל ממחסן קטן, וממש לאחרונה עבר לחנות גדולה בפתח תקווה.

שני ואושר שוקרון. אוסף פרטי

מאיפה עלה הרעיון? בכל זאת, לא קמים יום בהיר אחד ומקימים סופר חינמי.

"בטח שלא!" הם עונים יחד. הם מתארים שפתיחת הסופר היתה תהליך ארוך. זה התחיל לפני כארבע שנים ממחסן קטן בחצר ביתה השכור של שני כשעוד היתה רווקה, וגדל אט אט. "כשהכרתי את אושר ועברנו לגור יחד, עשינו גמ"ח (א"פ: גמילות חסדים) באחד מחדרי הבית", מספרת שני. לפני כשנה, במהלך תקופת הקורונה, נולדה ביתם, אורין שמה. היא נולדה במשקל של קילו וחצי בלבד. מהחשש לסכנה בשל המערכת החיסונית החלשה שלה, החליטו הזוג להוציא את הגמ"ח אל מחוץ לביתם ולפתוח אותו במקום ציבורי. המטרה היתה ברורה, להגשים את החלום: אם עד עכשיו הגמ"ח שלהם היה במחסן או בחדר צדדי, הגמ"ח החדש שייפתח ייראה לחלוטין כמו סופר אמיתי, רגיל וגדול, עם הבדל אחד משמעותי – כלל המצרכים בסופר "נקנים" ללא עלות.

איך עוברים מרעיון ליישום? מה היה השלב הקשה ביותר בהתנעת הפרוייקט?

"השלב הכי קשה זה למצוא מקום שמתאים לצרכים שלנו, ומצאנו. גם לגייס תרומות זה מאוד קשה. אבל לאט לאט, יש סיעתא דשמיא (א"פ: בסיוע השמיים/בעזרת האל בארמית)", אומרת שני. גיוס התורמים התבצע דרך חשבון הפייסבוק האישי שלה. "הייתי מעלה הכל לקבוצה 'משמחים ילדים רעבים'. הכל היה בשקיפות מלאה: מעדכנת בכל דבר, מצלמת קבלות. כל מה שעשיתי בעמותה הראיתי שם. ככה אנשים התחילו לראות בדיוק לאן הכסף שלהם הולך ולסמוך עלי. ככה זה מתבצע עד היום". מבחינת אושר, הקושי הוא "לשמוע את הסיפורים של המשפחות שמגיעות לסופר".

הסופר החינמי. אוסף פרטי

אתם חושבים שאתם אלה שצריכים להתעסק בזה, או שיש גופים שאמורים להיות אחראיים? כלומר, מתוך הממשק היומיומי שלכם עם נזקקים ומעוטי יכולת, האם יש לכם ביקורת מסויימת על הממשלה או משרד הרווחה?

"ממשלה ורווחה לא באמת יכולים להשתלט על כולם. יש המון עוני בארץ, המון בתים מוזנחים. הדבר היחיד שהייתי רוצה זה שיעזרו לי בהוצאות. מהרווחה עצמה שולחים לי נזקקים, אז לפחות שיעזרו לי בהנחה בארנונה. זו בקשה פשוטה. יש לי חוב של 47 אלף שקלים וזה גדל וגדל", אומרת שני.

אושר נבוך מהראיון ולא מרבה במילים. ניכר שהשיח לא נוח עבורו, הוא אומר מעט ועושה הרבה. שני, לעומתו, משתפת בפתיחות ובקלילות. ניכר כי מרבית מהתרומות אכן התקבלו בזכות השיתופים והשיתופיות שלה בקבוצות שונות בפייסבוק, דבר שחיבר אליהם אנשים רבים ואיפשר את ההתקדמות המטאורית וצמיחתו של הפרוייקט.

שני יזמה את הפרוייקט לכתחילה. אתה, אושר, הצטרפת ל"רכבת נוסעת". מה מקומו של כל אחד מכם מבחינת חלוקת התפקידים?

אושר משיב בחיוך: "ראיתי את הפעילות שלה מהצד והתרגשתי מאוד. התחלתי לעזור לה ולאט לאט התמכרתי לזה. אני דואג לניקיון הסופר, להזמנות, סידור מדפים וניקיון".

שני: "אני מתעסקת עם התורמים ועם הנזקקים. בנוסף, על עזרה למשפחות באופן אישי חוץ מהעזרה הניתנת בסופר. אני עוזרת בריהוט, תשלומי חשמל, שכירות, קניות וכד'".

איך זה מתבצע בפועל?

"יש שמונה קבוצות וואטסאפ שרק אני כותבת בהן", אומרת שני. "אני מפרסמת שם מתי שעות החלוקה וכל דבר שקשור לסופר. בפועל, הסופר פתוח פעם בשבוע מידי יום שלישי בשעות הערב, מ16:00-20:00. זה יום שאני מקדישה לסופר החינמי".

עורכים קניות בסופר החינמי. אוסף פרטי

איך משלבים בין ביזנס לפלז'ר? זוגיות, קריירה, משפחה, התנדבות? עומס מטורף.

"הסופר נותן סיפוק וכוח", אומר אושר. שני מהנהנת בהסכמה. "אנחנו זוג נשוי עם ילדה. לדעתי, העמותה והסופר החינמי זה מה שנותן לנו ברכה גם בזוגיות. אנחנו מסתדרים מצויין. זה באמת מטורף, אבל לא יודעת להסביר איך זה קורה. הסיפוק שיש אחרי זה מה שממריץ, ממלא ונותן כוח לעוד".

חוויית הקניות בסופר החינמי מספקת חוויה נורמטיבית ורגילה הכוללת עגלות, סלסלאות, מגוון רחב של מוצרים מסודרים שורות שורות על גבי מדפים ואף מקררים גדולים מלאים בכל טוב. מה שלא כוללת החוויה הזו לעומת סופר רגיל היא ההמתנה המעיקה בתור לקופות בסוף הקניה. כלל המצרכים בסופר נאספים מתרומות, מרביתם דרך הרשתות החברתיות. "כל אדם שזקוק יכול להגיע לסופר, רק לתאם הגעה. אנחנו לא שואלים שאלות" אומרת שני, "בעלי ואני לא מקבלים משכורת, הכל בהתנדבות. את השכר שלנו נקבל בעולם הבא".

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד 10 שנים מהיום?

שני: "שאלה קשה, לא חשבתי על זה. ניתן לזמן לעשות את שלו, אבל בטוח שיהיה מפעל חסד תמיד".

אושר: "אי אפשר לדעת לאיפה החיים יובילו אותנו. כל רגע בסופר הוא משמעותי. אבל אם היית אומרת לי לפני שלוש שנים שזה מה שאני אעשה, אולי הייתי מגחך".

האם יש דרך בה הציבור יכול לתת יד לפרוייקט?
"אנחנו פתוחים להצעות. נשמח לכל תרומה ולכל עזרה. לבוא לעזור בסופר, לסדר מוצרים. מי שרוצה מוזמן לדבר איתנו בוואטסאפ במספר 052-4219552".

קבוצת הפייסבוק של בני הזוג שוקרון

מה השאיפה לעתיד? בסופר, בכלל.

שני: "השאיפה לעתיד היא לפתוח סופר בכל עיר שהכל בו יהיה חינם. להרים בניין של שלוש קומות: בקומה הראשונה יהיה סופר. בקומה השניה יהיו מגורים להומלסים ושיקום של שלושה חודשים. בקומה השלישית יחולק אוכל חם וטרי בכל יום. הכל – חינם".

אל הפעילות הענפה שלהם חברו אנשים רבים מכלל גווני החברה הישראלית, חברות גדולות ואנשים פרטיים. בין המתנדבים והתורמים נמצא אלכס כהן (שם בדוי), שנחשף לעמותה דרך הפייסבוק. "ראיתי במקרה את השם של העמותה, התעניינתי ופניתי אליה (א"פ: פנה לשני). יצא לי לעזור דרכה לכמה משפחות בבאר שבע וגם מחוץ לעיר בקניית מוצרים למשפחות".

בני הזוג שוקרון מתארים כי אין סגנון מסויים של אנשים שמגיעים לערוך קניות בסופר החינמי, יש הכל מהכל: קשישים, חד הוריים, חיילים, אנשים בודדים ומשפחות מכלל גווני האוכלוסייה. ברור להם שיש גם אנשים שמגיעים "לעקוץ" ולקחת מוצרים בחינם, אבל הם לא שופטים ולא בודקים זאת. מי שמגיע, בוחר לעצמו את כל אשר ליבו חפץ ויוצא בידיים מלאות במוצרים ובאהבת חינם.

"אני רוצה שכולם יידעו מי זאת שני", אומרת מילנה רפאלוב (36) מלוד, אם חד הורית לבתאל בת השנתיים. רפאלוב היא אחת מהנשים שנעזרו בפועלם של שני ואושר שוקרון במוצרי מזון, רהיטים ומוצרים בסיסיים נוספים.

מה בעצם הקשר ביניכן? איך הגעתן אחת לשניה?

"אני אם חד הורית והוצא צו הרחקה כנגד אבא של הילדה שלי. נכנסנו למקלט לנשים מוכות בירושלים למשך שבעה חודשים בעקבות החלטת הרווחה. לפני כחודש יצאנו משם, תודה לאל. אני והילדה שכרנו דירה ונכנסתי לדירה ריקה לחלוטין, ממש בלי כלום – בלי מיטה לילדה, בלי ספה, שום דבר. פניתי לשני בפייסבוק והיא נתנה לי את מספר הטלפון האישי שלה. מאז היא לא נפרדת ממני. כל פעם שאני זקוקה לעזרה היא שם בשבילי בכל תחום".

היית פעם בסופר שלהם?

"לא. לא הצלחתי להגיע לפתח תקווה, אבל הסופר הגיע עד אליי. ממש קניה גדולה שמשפחה יכולה לחיות עליה במשך חודש. כששני עושה רשימה לסופר היא יודעת בדיוק מה אותו אדם צריך, למה הוא זקוק. לא אמרתי לה אילו דברים אני צריכה, היא רק שאלה בגדול מה חסר לי ועשתה את הרשימה לבד. כשהדברים הגיעו ראיתי שזה ממש מהדברים הכי קטנים כמו מלח ועד לבננות ובשר. אתם צריכים לראות את הדמעות שיש לי בעיניים כשהקניה הזו מגיעה. אלה דמעות של אושר מהידיעה שהיום בתאל שלי תחזור הביתה ותהיה לה מנה חמה לאכול. זו הקלה וזו עשיה של בן אדם אחד. אני חושבת רק מבחינה פרקטית, לענות לכל כך הרבה אנשים, לתת מענה לכל כך הרבה משפחות. זה נדיר. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל שני היא מלאך. אני לא מכירה אותה, בחיים לא פגשתי אותה, אפילו בטלפון לא יצא לי לדבר איתה אלא רק בוואטסאפ בהתכתבויות. היא אישה מדהימה, עם לב רחב, היא יודעת בדיוק מה אותה אמא שפונה אליה באמת זקוקה ובאילו מישורים נוספים אפשר עוד לעזור".

רפאלוב מספרת שעבדה בעירייה עד לפני שבעה חודשים. "אני בן אדם שהרוויח כסף בחיים ואני יודעת מה זה להחזיק כסף ביד. כשהיא ובתה בת השנתיים נכנסו למקלט נשים, כל החסכונות שלהן אזלו, והמטרה שלה הייתה לחסוך ככל הניתן בשביל דירה. "כשיצאנו מהמקלט כל הכסף הלך על שכירות, ולא היה כסף 'מיותר' בשביל ללכת לעשות סופר ולקנות מה שצריך".

מה עשית לפני שפנית לשני שוקרון? נעזרת בגורמים אחרים?

"היום כל הגופים הגדולים אפילו לא עונים לבן אדם הפשוט. פניתי כמעט לכל גוף אפשרי, אפילו לסלבס, אנשים עם ילדים. אין היענות. והבחורה הזאת, שני, שהגעתי אליה לגמרי במקרה דרך הפייסבוק ולא הכרתי אפילו את הפעילות שהיא עושה, לא את הסופר החינמי ולא כלום, היא פשוט מלאך. ככה היא גם שמורה אצלי בפלאפון. מלאכית.

"פעם אחת, כשרק הגענו לדירה ולא היה לי מעדן לתת לבתאל כדי שתלך לישון עם בטן שבעה, יצאתי לסופר הקרוב לדירה שלי וגנבתי שני מעדנים. גנבתי. אלוהים יסלח לי מעומק הלב שעשיתי את המעשה הזה, אבל הייתי חייבת להביא אוכל לילדה שלי".

אמרת מקודם "אני לא מתביישת". זה יכול לתת הרבה כוח וגב לאנשים אחרים. מה היית רוצה להגיד לאנשים שנמצאים במצב שלך?

"צריך לדעת לבקש עזרה. לי לקח הרבה זמן, התחבטתי עם עצמי המון ואכלתי את הלב, שאלתי את עצמי 'איך אני פונה לבקש עזרה'? באיזשהו שלב הבנתי שאם לא אפנה, אני אעשה עוול גם לעצמי וגם לילדה שלי. בתור אדם שהרוויח משכורות יפות והגיע למצב שזקוק ממש לפת לחם – צריך לדעת לבקש עזרה והיא תגיע מאיזשהו מקום. כשפונים לבן אדם כמו שני, שאין לה שום אינטרס, היא לא מרוויחה מזה שום דבר ואפילו ההפך, רק כאב ראש, הפלאפון שלה מתפוצץ מהודעות. אני חושבת על מה שהיא עושה, ועל התמונות שאנחנו שולחים לה כשמגיע משלוח והיא רואה את השפע שיש בבית, מכלום פתאום יש דברים. צריך לדעת לבקש.

אוסף פרטי

זה שיעור מאוד חשוב לחיים לכולנו, העניין הזה של לבקש עזרה. בכל התחומים זה דבר קשה. לפעמים האגו מוביל אותנו.

"אין אגו. כשאת אמא לילדה את מבינה שאין אגו כי את רוצה שלילד שלך יהיה הכל מהכל. אם הייתי לבד יכול להיות שלא הייתי פונה לעזרה, הייתי מחכה. אמרתי לשני 'יבוא יום ואני מבטיחה לך שכל מה שעשית בשבילי אני אעשה בשביל משפחה אחרת'. זה משהו שמנקר לי בראש.  אני חושבת שאם כל אדם שעוזרים לו יעשה את זה כשהוא יעמוד על הרגליים ויעביר את זה הלאה תיווצר שרשרת חברתית ענקית. זה ביטחון למשפחות אחרות".

את האמנת שתגיעי לשלב כזה בחיים שבו תצטרכי מישהו אחר?

"לא. לא, לא, לא. תמיד הייתי עם האף למעלה, תמיד היה לי הכל ולא ידעתי מחסור בכלום. לא היה לי דבר כזה שפותחים ארון של מטבח והוא ריק. כשהגעתי למצב כזה שהבית שלי ריק, זה חרדות. אלה דברים שמנקרים לך במוח אפילו יותר מבבטן.

"הלוואי ובתאל תגדל ותהיה כמו שני. הלוואי ותהיה לה את התודעה החברתית להאמין שיש עדיין טוב בחיים האלה, שיש עוד אנשים טובים באמצע הדרך. שני לא סתם אדם. היא מלאך, נקודה. היא עושה את זה בהתנדבות, והיא צעירה ממש. את מבינה כמה אינטליגנציה רגשית גבוהה צריך בשביל לעשות דברים כאלה? לעשות את זה בשביל אנשים מבוגרים וילדים שלא יכולים לסגור את השבוע? לא מדברת על לסגור את החודש. רק את השבוע, את היום. את יודעת מה זה לסיים את היום בידיעה שהילד שלך הולך לישון על בטן מלאה ולא ריקה?"

שני שוקרון הגיבה בהתרגשות רבה לדבריה של רפאלוב. "לפי מה שהבנתי מסיפור חייה ידעתי שלא אשאיר אותה לבד. הבטחתי לה שאדאג לה תמיד עד שתקום על הרגליים. היא אישה מדהימה ואמא לביאה. אני מעריצה אותה".

קצר ולעניין: סדרות הרשת כאן כדי להישאר

כתבה וערכה: יובל כהן

הן קצרצרות, לא מחייבות ובמקרים רבים גם נטולות מעצורים או צנזורה. דין נעים, האיש שמאחורי "משפחת שווץ", מסביר את סוד הקסם של סדרות הרשת: "אנחנו דור שאוהב לזפזפ, לא אוהב צנזורה ומחפש אותנטיות וכנות". וגם: המלצות לסדרות רשת שאתם חייבים להכיר

העולם שלנו עמוס בתוכן ומידע. אנחנו מגיעים למסך ומתחילים להסתבך עם עצמנו. "מה אני אראה היום? עדיין לא ראיתי את הסדרה הזאת, אבל גם לא את זו… טוב, אולי שוב 'חברים' וזהו?" בסופו של יום, רבים מאיתנו מוצאים את עצמנו שוב בפייסבוק או באינסטגרם. גם שם אנחנו נתקלים בעוד תכנים לצפייה, אבל מסוג אחר: תכנים קצרים של עד 15 דקות לפרק. משהו כזה קליל, שאפשר לראות "על הדרך", בין הארוחות או לשתף את החברים ולהמשיך הלאה. קוראים לזה סדרות רשת.

לפני שאתם שואלים, אני אענה: מה בעצם ההבדל בין סדרה ברשת ל"סדרת רשת"?
לא כל סדרה שעולה לאינטרנט היא סדרת רשת. סדרת רשת היא סדרה עצמאית, מתוסרטת, שעולה לרשת באופן חובבני. אין חוקיות לאורך, לתוכן או לפלטפורמת פרסום והיא אינה כפופה לגופים מסחריים. "בית הנייר" של "נטפליקס" לדוגמא, לא נחשבת. למרות שמדובר בסדרה שיצאה לאור באינטרנט ויש לה פרקים ועלילה, היא לא סדרת רשת.

בניגוד למה שחושבים, סדרות רשת זה לא משהו חדש. סדרת הרשת הראשונה שעלתה בישראל ומהראשונות בעולם, עלתה ב-2003, "קוויקי" שמה. כל פרק היה באורך של כשתי דקות (בגלל זה קוראים לזה קוויקי. אה, וגם כי זה דיבר על מין כמו שחשבתם). הסדרה יצאה כסיטקום שמטרתו להיות ויראלי ומופץ במייל, אך במהרה נמכר לאתר האינטרנט של דפי זהב, בשביל לשווק את המעבר שלהם לאינטרנט (2004, בכל זאת) וכך התחילו להן סדרות הרשת.

הפרק הראשון של "קוויקי"

בשביל להבין איך מתחילים דיברתי עם דין נעים, האיש שמאחורי "משפחת שווץ". נעים יצר את סדרת הרשת המצוירת יחד עם אסף נבון, חברו מהשירות הצבאי בגדנ"ע בשדה בוקר. למרות ההשקעה וההצלחה, דין נעים לא חשב שמשפחת שווץ תצליח כל כך. את הפרק הראשון הוא הפיק לבד בלי אסף. "קראתי לפרק 'פיילוט' ואולי כי חשבתי שזה ימשיך אבל אני לא יודע למה. פשוט העליתי את זה כי אותי זה הצחיק".

מתי החלטת שאתה מעלה את החומרים שלך לרשת?
"התחלתי לכתוב תסריטים מכיתה י"א. הדברים הראשונים שלי היו זבל טהור. הם היו תסריטים או אנימציות של דקה בלי יותר מידי צבע ואני לא אומר את זה בדיעבד, כבר אז ידעתי שזה זבל", צוחק נעים וממשיך, "אבל בכל מקרה העלתי אותם לעמוד פייסבוק שפתחתי 'דין ודברים'. בסופו של דבר הם התגלגלו לפרקים יותר ארוכים עם צבע".

בשביל להיכנס לאווירה- צפו בפרק הראשון של "משפחת שווץ"

מה התהליך של יצירת פרק מצויר?
"מתחילים מלכתוב תסריט. השלב הבא הוא סשן הקלטות שלוקח המון זמן. אני מדובב את הדמויות ואסף מאוד עוזר לי להבין אם הטייק טוב או לא טוב. רק אחרי שיש אפשרות להבין את ההקלטות ולדמיין את הסיפור אפשר להמשיך לשלב הבא ולהתחיל לצייר".

מה היתרון של להקליט לפני הציור? כי בסרטי אנימציה גדולים הם מציירים לפי תסריט ואחר כך מקליטים.
"אנחנו מקליטים קודם כי זה המקום שאפשר לטעות. זה האינפוט הכי אנושי שאפשר לתת לאנימציה. לדוגמא, אני מגמגם המון, יש הרבה דברים שאני לא מצליח לומר כמו את המילה 'תודה' או מילים שמתחילות באותיות ת' וט'. אני מגמגם, אני צוחק או משתעל נחנק ואנחנו פשוט משאירים את זה. משאירים את הדברים המזעזעים האלה כי זה אנושי. בני אדם מועדים על מילים שלהם והם לא אומרים תמיד מה שהם רוצים להגיד".

כל זה מוביל אותנו לשאלה למה הפכנו לדור שצורך בעיקר תוכן דיגיטלי? תכלס, אנחנו דור כזה שיוצר תוכן. אנחנו מעלים לסטורי את הסיפור יום שלנו ויש את אלה שלקחו את זה רחוק ופתחו וולוג (בלוג מצולם של צעירים). אז מה מיוחד בזה אם כל אחד יכול לעשות את זה? זו התשובה – כל אחד יכול לעשות את זה. אנחנו דור שאוהב שינויים, אוהב לזפזפ וממצה מהר מאוד דברים, אנחנו דור שלא אוהב צנזורה, מעודד נונסנס ומחפש את מה האותנטיות והכנות שלו אצל אחרים. ריבוי התוכן האומנם מבלבל אותנו אבל אם זה סרטונים קצרים שמופיעים לנו בפיד אנחנו אוהבים את זה ורוצים עוד.

על אמירה זו גיורא חמיצר, היוצר והתסריטאי של סדרות ילדים כמו "השמינייה" ו"האי", אמר בראיון שנערך בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל: "הגירויים הם יותר חזקים. אתם מבינים איך זה קשור לטיקטוק כי אם אנחנו רגילים לקבל את הגירויים שלנו כל חמש שניות למי יש כוח לחכות עכשיו לחמישה פרקים או לסאגה משפחתית שיקרה משהו מפתיע. אין לזה קהל יותר. אתם חייבים למצוא משהו שיהיה מסעיר מהשנייה הראשונה שיהיה בו משהו קיצוני. הקהל היום צריך משהו אחר. צריך דברים שמהשורה הראשונה אתה אומר וואוו עוד לא היה דבר כזה".

"אני חושב שהמציאות הכי נונסנס בעולם. אם תעצרו רגע ותקשיבו לשיחות אתם לא תבינו איך אתם חיים באותה פלנטה עם אותם אנשים. כל עוד בנונסנס יש אמת, אני אוהב את זה"

דין נעים

אתה חושב שבאמת כל אחד יכול ליצור סדרת רשת?
נעים: "כל אחד יכול לעשות סדרת רשת כל עוד עושים את זה ממקום אותנטי. אפשר לקחת כדוגמא כל מיני טיקטוקרים, כמו אורי ורד, הוא פשוט מצלם את עצמו הוא לא עושה כלום חוץ מלשים על עצמו שפם מנייר וחולצה על הראש. ולא צריך יותר מזה. זה סופר מצחיק. אמנם זאת לא סדרת רשת אבל זה מראה איך אפשר ליצור תוכן בלי ידע טכני מורכב, אלא פשוט עם אותנטיות ופשטות".

אם ככה, איפה המקום של סדרת רשת להיות משהו מיוחד?
"לחשוב על עצמך בתור משהו מיוחד זו יוהרה שהיא לא ממש אותנטית. כולם מאוד מיוחדים וכולם מאוד שונים וזה עניין של מזל, יכולת טכנית וגם יכולת של הומור. זה יתפוס רק כשאנשים ירגישו שזה חלק מהם חלק מהחיים שלהם. אנשים תופסים רגעים אמיתיים ומקצינים אותם לחלוטין וזה מה שתופס. לדוגמא, בפרק השלישי, ציירתי את בית האבות בדיוק כמו שאני מכיר מאחד שנמצא מול הבית שלי בקיבוץ. הקטע בתחילת הפרק עם המיץ תפוזים? זה ציטוט של שיחה ששמעתי בקיבוץ, שמעתי את השיחה המצחיקה הזאת ואז הם השתעלו ולא יכולתי שלא לשים את זה בפנים".

עם השנים נולדו להן עוד כמה סדרות רשת, שאף הפכו את הכוכבים שלהם להיות כוכבי היום המדוברים והמוכרים ביותר, כמו רועי כפרי מ"ניצה ולחם" ו"חתולונובלה" (2007) ואודי כגן עם "משיח" (2013), שהצליחה מעל למשוער. הסדרה הייתה אמורה להיות משודרת בטלוויזיה אך קיבלה סירוב מכל הכיוונים מה שגרם לכגן לפרסם אותה בכלל ביוטיוב. ותראו איפה הוא היום ("ארץ נהדרת").

הפרק הראשון של "משיח" ביוטיוב

אם לא צפיתם עדיין בסדרות רשת וזה היה נראה לכם משהו של ילדים או של "ווירדוס", כנסו לאתר של תאגיד השידור – "כאן 11" אשר מטפחים את המוצר שנקרא סדרות רשת  בסדרות כמו הטרמפיסטיות, בר סמכא של תמיר בר, כאן סקרנים ועוד…

ואם אתם אוהבים את הנונסנס, למטה מופיעות ההמלצות שלי לסדרות רשת. אתם אפילו תשימו לב שהחברים שלכם מצטטים במשך שנים משפטים מהן ולא ידעתם.

צפייה נעימה 🙂

המלצות העורכת
רועי כפרי וניב מג'ר בסדרת הרשת ניצה ולחם

שילוב לוחמות מעורר סערה בגדוד מילואים של פיקוד העורף

"חלק מהמפקדים הבכירים לא ראו את עצמם נשארים בגדוד אם משלבים חיילות בפלוגות", מספר דניאל (שם בדוי), מפקד באחד מגדודי החי"ר של פיקוד העורף שצפוי לקבל לשורותיו לוחמות. חשבתם שהוויכוח על גיוס לוחמות מסתיים בשירות הסדיר? טעיתם

כתב: ירון משה תנעמי

לוחמות בצה"ל – מציאות שהולכת ומתרחבת בצבא, אך יש כאלו המתנגדים לכך נמרצות. אחד הטיעונים המרכזיים הוא השמירה על הצניעות שעלולה להיפגע כתוצאה מהשילוב האינטנסיבי בתפקידי לוחמה. טיעון זה מובע בעיקר על ידי רבנים ומחלחל עד הלוחם הדתי הפשוט. לעת עתה ישנה הפרדה. ישנם גדודים מסוימים מעורבים ולוחמים דתיים לא מצטרפים אליהם. אך במילואים מתחיל להיווצר ערבוב. כך מתחיל לקרות בגדודים של "חטיבת החי"ר הצפונית" של פיקוד העורף.

לפני מספר חודשים יצאה פקודה המורה על צירוף לוחמות מ"אריות הירדן" לשירות מילואים בגדודים של חטיבת החי"ר הצפונית. בגדודים אלו שירתו עד עתה גברים בלבד. המילואימניקים בגדוד זה באים מכלל יחידות החי"ר וממגוון רחב של אוכלוסייה. הם בגילאים שונים, בסטטוס זוגי שונה וברמה דתית שונה.

יואב (שם בדוי), מפקד מחלקה בגדוד שלומד לימודי רבנות בכולל, מספר כי צירוף הלוחמות מעורר חששות רבים והוא עצמו מתנגד למהלך. לדבריו, האווירה במילואים משוחררת יותר מהסדיר, מה שעלול לגרום ליותר בעיות של ענייני צניעות ושלום בית. דניאל, מפקד כיתה באותו גדוד, מתאר את האווירה בין הלוחמים כ"אחוות גברים במובן הכי בסיסי שלה, שלא לומר החזירי שלה", ולכן הוא לא יודע איך יעבוד צירוף הלוחמות לגדוד.

יובל (25), לוחמת ומפקדת בכיפת ברזל, כבר חוותה שירות עם לוחמים. היא בעד השירות המעורב אך בנוגע למילואים יש לה הסתייגות: "הפרשי גילאים בנוסף להבדל במגדר זה קצת בעיה. כשבחורה בת 20 וגבר בן 50 עושים יחד מילואים זה הופך להיות מוזר".

למרות שהוא לא יודע כיצד זה יעבוד, אומר דניאל: "אני חושב שמהרגע שצה"ל החליט שמגייסים לוחמות, וזו היום המציאות בצה"ל, אנחנו צריכים לקבל את זה". עוד תיאר את המחלוקת בעניין: "חלק מהמפקדים הבכירים בגדוד אמרו שהם לא ראו את עצמם נשארים בגדוד אם משלבים חיילות בפלוגות. אני ראיתי בזה אמירות מאוד מאוד קשות". באיפיון המתנגדים בגדוד הוסיף דניאל: "מדובר בחבר'ה שבאים מרקע דתי". יואב, לעומת זאת, טוען שגם סגן מפקד הפלוגה שהוא אדם חילוני חושב שזה לא דבר טוב.

מבחינה מבצעית יואב אומר ששילוב הבנות יפגע באימונים. הוא משער שזה יגרום לפחות התמקדות באימון. יואב מתאר פעולה מבצעית שהגדוד עשה לאחרונה – ניהול מלונית קורונה. 13 מילואימניקים גרו במלונית במשך שלושה שבועות. אם היה שם גם לוחמות, הוא משער שהחדרים לא היו נשארים נפרדים למשך הרבה זמן.

הפתרון המסתמן כרגע הוא לגייס את החיילות למחלקה נפרדת. זה פתרון ששני הצדדים יכולים לחיות איתו. דניאל בעד הפתרון ואומר: "כשמוצאים פתרון שהוא מקובל על כולם. מצד אחד הוא לא פוגע ברעיון העקרוני של גיוס חיילות ומצד שני בא לפתור פה בעיה בתפקוד של הגדוד אז כן הפתרון הוא סופר ראוי בעיניי". גם יובל חושבת שפתרון הזה טוב: "אם אפשר שזה יהיה מחלקות נפרדות ושלא יהיה באותו רכב או באותו מוצב זה יותר סביר".

הפתרון המתואר כאן הוא ברמת הגדוד בלבד. בעיות מעין אלה צפויות לצוף יותר ויותר. צריך למצוא שילוב מותאם לכל הצדדים כבר בדרג הגבוה. כי לא בטוח שתמיד יוכלו הדרגים הנמוכים להגיע יחדיו לעמק השווה.

המסעדנים חוששים מהגל החמישי: "ההדבקה העיקרית לא אצלנו"

הגל החמישי מאיים על ענף המסעדנות, שכבר נפגע קשה מהמגפה בשנתיים האחרונות. "אם יהיו הגבלות חדשות ואני אצטרך לפעול בטייק אוויי אני עלול לאבד את המסעדה שלי", אומר בעלים של מסעדת דגים מהמרכז. בעקבות שורה של שיחות עם מסעדנים, החלטתי לבדוק בעצמי מה עדיף – טייק אוויי או לשבת במסעדה

כתבה: שני בובלי

אחד הענפים שנפגעו הכי קשה מהקורונה הוא ענף המסעדנות. בהתחלה הענף נסגר לחלוטין, לאחר מכן התחיל לפעול על טהרת המשלוחים ולבסוף הצליח לחזור לשגרה כמו כולם. רק שמוסדות רבים לא חזרו כלל לשגרה – כ- 3,000 מסעדות ובתי קפה נסגרו לצמיתות במהלך השנה שחלפה. כן תו סגול, לא תו סגול. פתיחה חלקית או מלאה. אפשרות להצגת בדיקה שלילית או פתיחה רק למחוסנים, אבל מחוסנים בפעם השלישית או השנייה. כל יום החלטה חדשה ובלתי אפשרי לעקוב אחרי השינויים.

אחרי שחשבנו שכבר חזרנו לשגרה, זן האומיקרון הביא איתו גל חדש של תחלואה בקורונה. הממשלה רוצה להגביל שוב את ההתקהלויות, להגביל מסעדות ואף טענה כי אולי תבקש לחזור למתכונת טייק אוויי. שום דבר לא ברור, לא ההגבלות, לא ההנחיות ולא עד כמה האומיקרון ישפיע על חיינו. אחרי שיחה עם שלוש מסעדות שונות ברחבי הארץ הבנתי שהמסעדות מפחדות מההגבלות החדשות וגם לא מוכנות לפעול על פיהן.

בעלים של מסעדה איטלקית בצפון הארץ אמר לנו: "אם יחליטו שסוגרים את הענף שוב, אני מאמין שיותר מחצי מהמסעדות ייסגרו אחת אחרי השנייה. אנשים אוהבים שנותנים להם שירות, מגישים להם אוכל ושתייה ויוצרים להם חוויה. יציאה למסעדה היא חוויה ובילוי שאנשים לא יכולים להשיג במשלוח". הוא הוסיף כי "חשוב לציין שההכנסות הן לא אותן הכנסות כי אנחנו לא מדברים על אותו כמות אנשים".

בעלים של מסעדת דגים במרכז סיפר: "אני לא מוציא דגים במשלוח, זה לא יוצא אותו הדבר, אני עובד רק עם דגים טריים ואין לי את היכולת לדעת יום לפני כמה מנות דג להזמין. הביקוש לדג במשלוחים הוא ממש נמוך ואני יודע את זה כי ניסיתי בגל הראשון לפתוח למשלוחים וקרסנו, אז להתחיל להתפלל שמישהו יבקש דג במשלוח זה בלתי אפשרי". המסעדן הוסיף: "אני חושב שהבעיה היא לא במסעדות וזאת לא הדרך לפתור את הקורונה אז למה לגרום לאנשים לאבד את הפרנסה שלהם. אם יהיו הגבלות חדשות ואני אצטרך לפעול בטייק אוויי אני עלול לאבד את המסעדה שלי".

בעלים של מסעדת בשרים במרכז סיפר: "יש מנות שמשרד הבריאות לא מאפשר לי להוציא אותן במשלוחים שזה כבר הפסד. ההגבלות יהיו מיותרות ולא נוכל לאכוף אותן כמו שלא אוכפים אותן בשום מקום – לא בבתי קולנוע, לא בבתי ספר ובטח שלא במסעדה. מה ההבדל אם הילד נדבק בבית הספר או אם הילד נדבק במסעדה, התוצאה היא אותה תוצאה. מה גם שהוכח שההדבקה העיקרית היא לא במסעדות. אני טוען שפשוט צריך להמשיך את חיינו רגיל בלי אומיקרון או קורונה. אנשים צריכים להמשיך להתפרנס ואם אנשים לא יתפרנסו נתחיל לראות משפחות שלמות ברחוב".

החלטתי לבדוק עד כמה החוויה של אוכל במשלוח שונה מהחוויה של אוכל בישיבה במסעדה ובעקבות זאת הזמנתי משלוח ממסעדת BP כביש החוף. המסעדה היא מסעדת המבורגרים ואני נוהגת ללכת אליה לעיתים קרובות לישיבה בסניף, הפעם הייתה הפעם הראשונה שהזמנתי מהם.

נתחיל בפלוס הראשון שאני שמתי לב אליו – קודם כל נשארים בפיג'מה. לא יודעת אם זה היה לי יותר כיף העובדה שלא צריך להתלבש, להתאפר ולצאת או שזה דווקא פחות נחמד ויש משהו כיף בלהחליף את הספה באנשים ומוזיקה טובה. פתחתי את האתר שלהם והזמנתי משלוח.

מהמנות הראשונות הזמנתי מנת סיגרים ומנת צ'יקן טמפורה. הצ'יקן טמפורה היא מנה של רצועות עוף מצופות בטמפורה. במסעדה הן מגיעות כשהן טבולות בצ'ילי וטחינה ובמשלוח הן מגיעות עם הרטבים בצד. אהבתי את המנה והיא הגיעה חמה וטעימה. לסיגרים פחות התחברתי. בגלל שלא אכלתי את המנה ברגע שהיא יצאה מהשמן, היא הפכה להיות פחות קריספית ומעט יבשה. לגמרי הבנתי את האמירה שלא כל מנה טעימה בטייק אוויי.

לעיקרית לקחתי מנת המבורגר עם צ'יפס. ההמבורגר הגיע חם וטעים ונהניתי מכל ביס, היה לי אפילו יותר כיף לאכול את המנה על הספה בסלון מאשר במסעדה. הצ'יפס, לעומת זאת, הגיע קר, היה לא קריספי, יבש ובעיניי בלתי ניתן לאכילה. לכן, אני ממש לא ממליצה על צ'יפס במשלוח.

בסופו של משלוח אני מבינה את טענת המסעדות ואת הכוונה שלהם, ומאמינה וחושבת שהטיפול בקורונה לא מתחיל ולא נגמר בהגבלות במסעדות, ושההגבלות יכולות לגרום לנזק בלתי הפיך לענף המסעדנות.

המקומות שלא תוכלו לבקר בהם גם אחרי הקורונה

מקדשים, נחשים ואפילו שבט מקומי שמבטיח להרוג את כל מי שינסה ליצור עמו קשר- אלו הם היעדים המבודדים בעולם, שיישארו סגורים גם לאחר תקופת ימי הבידוד והסגר

כתב: מור שפייר

אי הנחשים, האוקיינוס האטלנטי

האי קווימדה גרנדה ששוכן 40 קילומטרים בלבד מחופי סאו פאולו שבברזיל, הוגדר על ידי משטרת ברזיל כאזור שהכניסה אליו אסורה על פי חוק. מלבד כמה מדענים בודדים ואמיצים שזכו לאישור הכניסה הנכסף, מדובר במקום פראי ובתולי שכף רגלו של אדם כמעט ולא דרכה בו. אז מה הופך את האי הזה לכה מסוכן אתם שואלים? התשובה נמצאת כמובן בשמו של האי. האגדה מספרת שניתן למצוא חמישה נחשים על כל מטר מרובע באי. אך לא סתם נחשים, מדובר בזנים הארסיים ביותר בעולם שרובם יכולים להרוג אדם תוך דקות ספורות. בקיצור, לא יעד מומלץ כל עוד אין לכם איזו משאלת מוות הזויה שכוללת הכשה על ידי אלפי נחשים ארסיים.

מקדש ארון הברית, אתיופיה

מקום מנוחתו של ארון הברית הוא בגדר תעלומה עתיקה ומסתורית שמעסיקה כל חוקר תנ"ך בעולם. לפני כשלוש שנים, מספר חוקרי תנ"ך מבריטניה וארה"ב דיווחו כי על פי הראיות, כנסיית "סנט מרי מציון" שבעיר האתיופית אקסום, היא זו שמחזיקה בפריט התנכ"י המוזהב – ארון הברית אשר מכיל בתוכו את לוחות הברית ומטה אהרון הכהן. החוקרים טענו שהארון המיתולוגי הגיע לאתיופיה יחד עם היהודים שגורשו בתקופת מלכות מנשה. הוא נדד בין מספר ערים באתיופיה עד שהגיע לאקסום. העובדה שבכנסייה נמצאת כספת שמורה ומוקפת גדר שאיש אינו מורשה להיכנס אליה מלבד הכומר המקומי, מצליחה לאשש במידה מסוימת את טענת החוקרים. אין עשן בלי אש ואין כנסייה מבודדת לחלוטין בלי האוצר התנ"כי הנחשק ביותר בהיסטוריה.

האי סנטינל, מפרץ בנגל

האי סנטינל שוכן בקבוצת איי אנדמן השייכת להודו. בניגוד לתושבי האיים האחרים ברצועה, שמעודדים קשרי מסחר עם האדם המודרני, הסנטינלים חרטו על דגלם בידוד קיצוני לפני כ-60 אלף שנים. השבט מונה על פי ההערכות כ-400 בני אדם, צבע עורם כהה מאד והם נמוכים בצורה דרסטית מהאדם הממוצע. על פי ההערכות השתרשה בקרב הסנטינלים האמונה שהאדם המודרני יכול להדביק אותם במחלות ולכן בני השבט החליטו שכל אדם זר שיתקרב לאי – דינו מוות. ההחלטה של בני השבט עמדה במבחן בשני מקרים שונים ב-15 שנה האחרונות.


בשנת 2006, שני דייגים הודים נסחפו בטעות אל האי. הם הוצאו להורג וגופותיהם נתלו כדחלילים על החוף. משמר החופים ההודי ניסה להשיב את הגופות בעזרת מסוק, אך מטח חצים של הסנטינלים לעבר המסוק, הביע את התנגדותם להשיב את שני הדייגים המסכנים.

ב-2018, מיסיונר אמריקאי בשם ג'ון אלן צ'או הגיע לאי בעזרת סירת דיג שיצאה מאחד האיים השכנים על מנת "לייסד את ממלכת ישו בסנטינל". צ'או הביא עמו מספר מתנות לסנטינלים – מספריים, סיכות ביטחון וכדור, אך הסנטינלים פחות התחברו למתנות הזולות והעדיפו להוציא את צ'או להורג בעזרת מטח חצים. 

חדר השינה של המלכה אליזבת', לונדון

ארמון בקינגהאם הוא אחד המבנים המוכרים ביותר בעולם, מיליוני בני אדם מבקרים בו מדי קיץ על מנת לספוג מעט מתחושת הפאר והיוקרה של בני משפחת המלוכה. יחד עם זאת, ישנו חדר אחד מתוך 775 חדרי הארמון שלא ניתן להיכנס אליו בשום פנים ואופן – חדר השינה של המלכה אליזבת'. למרות האיסור המפורש והאבטחה הכבדה, בשנת 1982 הצליח אדם בשם מייקל פגן להסתנן לחדר השינה של המלכה בזמן שהיא ישנה. פגן, שכבר פרץ בעבר לארמון, הצליח לטפס על גדר התיל הגבוהה, הוא נכנס לארמון דרך חלון פתוח ושוטט לו ברחבי הארמון עד שמצא את חדר השינה של המלכה. הוד מעלתה התעוררה בבהלה ומצאה את פגן בן ה-31 כשהוא מלוכלך ומדמם (כתוצאה מכך שנחתך מהגדר). המלכה ניסתה להתקשר מספר פעמים לאבטחה, אך איש לא ענה ולכן היא החליטה, בדרכה המלכותית, לפתוח עם הפורץ בשיחה בת 12 דקות על אהבה ומשפחתיות. לאחר שנעצר, טען פגן שהוא תכנן להתאבד בחדרה של המלכה, אך התחרט כי הוא חשב "שזה לא דבר נחמד לעשות". אין כמו הנימוסים הבריטיים.  

איפה השוויון? בשומרון אין מענה לנשים בטיפולי פוריות

"אני נוסעת יותר משעה לבדיקה רפואית בגלל שאין מרכז לבריאות האישה בשומרון", מספרת מיכל (שם בדוי), מטופלת בטיפולי פוריות אשר מבוטחת בקופ"ח מכבי וגרה באריאל. מיכל לא לבד. אלפי מטופלים מכל קופות החולים חתמו על עצומה הקוראת לפתיחת מרכז בריאות האישה בשומרון

כתב: אחיה יוסף לייבו

נשים רבות מקופות חולים שונות המתגוררות בשומרון נאלצות לנסוע מרחקים ארוכים לבדיקות בהליכי פריון והריון עקב היעדר מרכז לבריאות האישה בשומרון. במה שונה מרכז לבריאות האישה מביקור רגיל אצל רופאת נשים? גורמים בקופות החולים מסבירים כי מעבר לרופאים נוספים, רק במרכז בריאות האישה ישנו מכשור רפואי מעבר לציוד הבסיסי הקיים אצל רופא נשים, ציוד שנדרש לבדיקות התקופתיות בהריון ובהליכי פריון.

אחת הבדיקות הרפואיות המצריכות מכשור רפואי ייעודי, ומבוצעת לרוב במרכז לבריאות האישה או על ידי טכנאית אולטרסאונד שהוסמכה לכך, היא בדיקת אולטרסאונד מעקב זקיקים. מדובר בבדיקה המבוצעת שלוש פעמים בתדירות של פעם ביומיים לפי הנחיית הרופא. הבדיקה הינה בדיקה חיונית המבוצעת בתדירות גבוהה כחלק מבדיקות וטיפולי פוריות. בהתאם לכך, בתוך הקו הירוק הבדיקה מתקיימת בכל יום בקופות חולים עם זמינות תורים גבוהה.

אך מעבר לקו הירוק, לפי עדויות מבוטחות חלק הקופות, המציאות שונה. ולרעה.

כבר ב-2016 , הזוג בפלר, בעצמם זוג מאותגר פוריות, ומייסדי עמותת אדו"ה (עמותה למען זוגות מאותגרי פוריות שבינתיים התאחדה עם קרן גפ"ן לפוריות) נחשפו למצוקתם הקשה של זוגות מאותגרי פוריות בשומרון שנאלצו לנסוע מרחק רב לבדיקת מעקב הזקיקים אשר התקיימה רק בתוך הקו הירוק בזמינות גבוהה ובכל ימות השבוע. לאחר שפנו לשר ליצמן בנושא, השר פנה לקופות החולים השונות כדי שהבדיקה תבוצע גם מעבר לקו הירוק ובעקבות כך חלק מקופות החולים קיימו את הבדיקה בשעות מצומצמות באריאל.

חמש שנים עברו, אך המצב לא השתפר כמעט. לפי עדויות מבוטחות הקופה הגרים באריאל, בקופת חולים מכבי בעיר הבדיקה מתקיימת רק יומיים בשבוע ובשעות מצומצמות. הדבר גורם לכך שאם הבדיקה צריכה להתקיים בימים שונים מהימים שבהם הבדיקה מתקיימת באריאל או שהפעם השלישית של הבדיקה לא נופלת על ימים אלו, המבוטחת צריכה לנסוע לתוך הקו הירוק לצורך ביצועה. נסיעה שבמקרים רבים אורכת זמן רב. ברכה (שם בדוי) מספרת כי לפי הנחיית הרופא היא הייתה צריכה לעשות את הבדיקה בימים אחרים מהיומיים שבהם היא באריאל ולכן היא נאלצה לנסוע פעמיים בתחבורה ציבורית אל מעבר לקו הירוק לצורך ביצועה.

מה הסיבה להבדל בין זמינות הבדיקה הרפואית בין הזמינות שבתוך הקו הירוק לבין זמינותה בשומרון? האם מדובר בכמות מבוטחים או ביקוש? לפי נתוני הביטוח הלאומי רק באריאל עצמה ישנם עשרות אלפי מבוטחים בקופת חולים מכבי לבד וזאת מבלי לבדוק את שאר היישובים שבשומרון.

האם אין ביקוש לשירות? אלפים חתמו על עצומה שפורסמה באתר "עצומה" לפני מספר חודשים וקראה לקופות החולים להקמת מרכז בריאות האישה ולערוך בדיקת מעקב זקיקים גם בשומרון. מעדויות רבות של מבוטחות שהגיעו אלינו ושיח בפורומים שונים באינטרנט לגבי הצורך בבדיקה זאת ובבדיקות נוספות המבוצעות במרכז לבריאות האישה לרוב, התשובה היא שלילית. לפני מספר חודשים פתחה עמותת "רפואה לעם" גיוס כספים למען הקמת מרכז בריאות האישה בשומרון לעילוי נשמת אסתר הורגן הי"ד שנרצחה בפיגוע ביו"ש.

אז במה שונה אישה שגרה בעיר בשומרון מאישה שגרה בתוך הקו הירוק? מדוע לכאורה בקופ"ח מכבי וגם בחלק מקופ"ח נוספות לא הוקם מרכז בריאות לאישה בשומרון ואין זמינות שווה של בדיקת אולטרסאונד מעקב זקיקים לזמינות הגבוהה שיש בתוך הקו הירוק וזאת חרף הביקוש הגבוה? ומה מתכוונים במשרד הבריאות וקופ"ח מכבי לעשות בעניין?

מדוברות קופת חולים מכבי נמסר בתגובה: מכבי מעמידה לרשות חברותיה באזור אריאל והשומרון שירות אולטרסאונד זקיקים לפחות פעמיים בשבוע באריאל וכן בראש העין בהתאם לביקוש ולהיקף הבדיקות המתבצעות מידי חודש. מכבי מרחיבה את שירותיה כל העת במגוון אזורים בארץ, בהתאם לביקוש ולצרכי חבריה באותו אזור מגורים, ותמשיך לעשות כן.


מדוברות משרד הבריאות נמסר בתגובה: הנושא ייבדק מול קופות החולים.

הכירו את הזוג הצעיר שגר בקבר רחל

אוטובוס מגיע פעם בארבע שעות, מול הבית עומדת משאבת ביוב ואת חשבון החשמל משלמים לרשות הפלסטינית. תחיה וצור פלס מספרים על החיים במתחם המבודד בבית לחם: "החומות נראות מפחידות, אבל בטוח כאן יותר מאשר במקומות אחרים ביהודה ושומרון". יש חיים בקבר רחל

"משהו על ההווי של המקום", תחיה כותבת לי בהודעה, "אנחנו בדרך הביתה ועברנו ליד הציון ואז שתי נשים הציעו לנו חבילת סוכריות 'בואו בואו' תעשו ברכה. זה רק פה קורה. או שיש פה 'סעודות אמנים' וקוראים לך בואי בואי תברכי כשאת בדרך הביתה". 

את תחיה וצור פלס אני מכירה כבר כמה שנים, למען האמת אני שידכתי ביניהם. איפה הם גרים תשאלו? בקבר רחל. רחל אמנו על פי המסורת נקברה בדרך בית לחם, אפרתה, כאשר ילדה את בנימין בדרכם לארץ. רחל אמנו נתפסה כדמות המחכה לעם ישראל שישוב מהגלות ושהיא שומעת את כאבם. באים לקבר המון אנשים להתפלל ולבקש על מחסורם.

צור ותחיה, ספרו על עצמכם

תחיה: "אני במקור מעופרה, אחרי מדרשה ושנתיים שירות לאומי התחתנתי עם צור ובאנו לגור פה. אני סטודנטית שנה ב' במכללה בירושלים".

צור: "אני במקור מנהריה, שנה לפני הגיוס למדתי במכינת עטרת כהנים ואחד הר"מים (רב מלמד . ו.ה)  הוא ראש הישיבה של קבר רחל ותוך כדי הצבא הייתי איתו בקשר. אחרי הצבא חיפשתי מקום ללמוד תורה וזה היה ברור שאני מגיע לקבר רחל וזה מה שעשיתי. למדתי שלוש שנים בישיבה ואז התחתנו ועברנו לגור פה ביחד. מאז אנחנו גרים פה שנה וחצי".

מה ההיסטוריה של המקום?

"המבנה  נרכש כבר ב-2003 אבל היו בעיות ביטחוניות ולכן לא הסכימו לאנשים להיכנס למבנה הזה. לפני 12 שנה הסכימו לבחורי הישיבה ללמוד שם כמו שצריך. בהתחלה אמרו להם לצאת בצהריים עד השקיעה. ולאט לאט הסכימו יותר ויותר. עדיין אבל לא נתנו להם לישון שם. לפני שמונה שנים קיבלנו אישור, או אפשר להגיד 'קבענו עובדות' ואז קיבלנו אישור שאפשר לישון שם. לאט לאט גדל וגדל והתווספו גם קראוונים מאחורה. המבנה של הישיבה שנרכש הוא בעל שלוש קומות והתווספו גם עוד בתים, משחקים לילדים, גן שעשועים יפה, מחסנים…כרגע אנחנו 11 משפחות, כ-25 ילדים ו30- בחורים ישנים בישיבה ועוד 15 אברכים בישיבה".  

איך נראית צורת החיים בקבר רחל?

צור: "הבתים פה מחולקים לשני אזורים בערך: הבתים הראשונים התחילו בתוך המבנה ערבי שקנו ומחולקים בקומה הקרקעית של המבנה ושתי דיקות בקומה השנייה של המבנה מעל בית המדרש. שאר הבתים הם משחקיות שהתפתחו – מבנים שבנו בבנייה קלה בהתחלה למשחקיה ואז זה התפתח למשחקיה ובית. עוד בית נבנה בתור חדר אירוח לר"מים של הישיבה, עוד בית היה כצריף שלא ברור איך נכנס לתוך החומה. עוד צריף ששימש כמחסן של הישיבה ומשמש גם כמחסן גם משרד וגם כחדר ואחרי הפך לבית. יש עוד בית בודד במערכה שהוא הבית שלנו שהוא נבנה מתוכנן מראש לבית. מבחינת תשתיות – יש לנו חשמל שמגיע לישיבה וכולם יושבים עליו. החשמל מגיע מבית לחם ומשלמים לחברת החשמל של הרשות הפלסטינאית שהם לוקחים מחברת החשמל הרגילה של ישראל. אותו החשמל שהצבא משתמש בו, אנחנו חיים עם זה סבבה. ביוב זה סיפור מאוד נחמד פה וחלק מהווי החיים שלנו, יש לנו משאבת ביוב מול הבית שהיא חלק מאוד נוכח מהחיים בישוב".

תחיה: "מבחינת תחבורה לדוגמה – יש קו עד קבר רחל רק פעם בארבע שעות בערך. אנחנו חצי שנה אחרי החתונה בערך קנינו רכב, גם מעוד סיבות וגם מהסיבה שמאוד קשה להיות פה בלי רכב- קניות ועוד… מבחינת ביטחון – אני תמיד אומרת שזה מקום יותר בטוח מהרבה מקומות ביהודה ושומרון למרות שהחומות מסביב גורמות למקום להראות כאילו מפחיד. קודם כל הן קיימות, והן גורמות לכך שגם אם רוצים לזרוק עלינו דברים רוב הפעמים להיתקע בחומה ולא להגיע אלינו. יש פה גם כוחות גדולים מאוד של מג"ב כל הזמן והם ישר קופצים, נכנסים לבית לחם, עושים מה שצריך כשמשהו קורה".

"אין אף רשות מקומית במקום הזה אנחנו לא חלק מירושלים ולא חלק מגוש עציון", מספרת תחיה, "אז יש לנו מיסי יישוב שכל משפחה משלמת 100 שקל ועם זה אנחנו עושים לעצמנו את הגינון, שיפוצים, ערבי נשים, דברים יישוביים. עכשיו יש גן שעשועים חדש שנבנה בעשרות אלפי שקלים וזה מהתרמה שעשינו. השירות היחיד שעיריית ירושלים נותנת לנו זה פינוי זבל".

מה הקשיים לגור בקבר רחל? ויש פחדים?

תחיה: "הקושי הוא קודם כל שזה מבודד אי אפשר לקפוץ למכולות או משהו כזה, זה דורש יציאה עם הרכב של רבע שעה לפחות. עוד משהו זה מול הגורמים פה, בעיקר מול גורמי הביטחון, לא מאפשרים לנו לפתח את הבתים ולבנות, עוד קושי מול הגורמים הביטחוניים, לא מאפשרים לנו ללכת ברגל מהשער למתחם פה. אבל בשבתות כן מאפשרים וכל פעם הם מביאים תירוץ שונה למה אסור. קושי נוסף הוא שאין פה גישה בשבת למקום, לפעמים לא מצליחים לארגן מניין.  פחדים מבחינה ביטחונית אני חושבת שאין בכלל. באמת יש פה דברים ביטחוניים פעם ב…, לעיתים רחוקות".           

 בזמן מבצע "שומר החומות" היה בקבר רחל מתיחות מורגשת?

תחיה: "הייתה יותר זריקת אבנים, יותר התפרעויות בבית לחם, החיילים נכנסו הרבה לבית לחם".

צור: "היינו הולכים לישון לצלילי קולות של ירי".

תחיה: "שומעים כל דבר שקורה בצד השני אז בשומר החומות זה היה חזק. לי קרה שיצאתי לתלות כביסה בחוץ דברתי עם אחת השכנות ופתאום אבן קטנה נוחתת לידנו, היינו בשוק".

משהו מעניין או מרגש שחוויתם בקבר רחל?

תחיה: "שבוע וחצי לפני החתונה באנו לכאן כדי לנקות את הבית, תפסנו טרמפים מהצומת פנימה ועצרו לנו שתי מבוגרות. אחת ישר שאלה אותנו 'אתם זוג?' אז אמרנו לה שכאן ועוד שבוע וחצי מתחתנים הן התלהבו בטירוף  ושאלו איפה נגור. אמרנו להן. אחת מהן אמרה 'מה? אנחנו לא מאמינות זה נפל לנו משמיים'. ואחת אמרה שהיא בדיוק באה מפוקס הום וקנתה שני כלים מהממים ושהיא תביא לנו מתנה לחתונה. כמובן שאמרנו שהיא לא צריכה. כשהגענו לחניה הזמנו אותן לראות את הבית והן באו והתלהבו והביאו את המתנה. זאת הייתה חוייה ממש מיוחדת".

מה מחזיק אתכם במקום כל כך מורכב ולא פשוט?

צור: "הקדושה של המקום. השליחות, שהיא מתחלקת לזה שיש עניין לגור בכל בארץ ישראל, ולהתיישב בכל מקום בארץ ישראל אבל יש נקודות ספציפיות שיותר צריכות חיזוק, וכל אחד איפה שהוא מוצא את עצמו. אנחנו פה כי בעצם זאת נקודה שרצו למסור אותה כמה וכמה פעמים, כשבאמת חלק מהפעמים היא יצאה מרשותנו. המטרה שלנו היא קודם כל שזה לא יקרה שוב. שאפילו לא תהיה מחשבה למסור את קבר רחל. הנקודה במבט היותר רחוק היא שיש לנו פה משימה להקים עיר יהודית גדולה. לחזור לעיר של דוד המלך, העיר שבה הוא גדל, שממנה יצאה מלכות והסנהדרין ישבה פה".

תחיה: "ולהגשים את הנבואה של 'ושבו בנים לגבולם' במובן הכי עמוק. פה זה נאמר".

תרצו לגדל ילדים בקבר רחל?

תחיה וצור ביחד: "בטח! הילדים פה צדיקים ומתוקים".

יש לכם איזה מסר שחשוב לכם להגיד לקוראים?

צור: "אנחנו רוצים להעלות את המודעות למקום ולמשמעותו. ולגעת בנקודה של ההתישבות פה, שקצת נשכחה במפת ההתישבות – כי זה תמיד היה על הדרך". תחיה: "כשמאמינים במשהו באמת שום דבר חיצוני לא משפיע ומכריע".