ארכיון הקטגוריה: בארץ

ההיפסטרים של ירושלים הם לא ההיפסטרים של תל אביב

מאת אביגיל ישועה

ההיפסטר הירושלמי ינעל נעליים שמצא בפח או שמישהו פרסם בקבוצה בפייסבוק תמורת צנצנת עוגיות. הוא ישדר לך ווייב מרוחק עד שייזכר  שהיה המדריך שלך בבני עקיבא. ההנגאובר מאתמול לא ימנע ממנו להביע את דעתו בנושאים בוערים. מתוך המורכבות של העיר עמוסת הדעות, נוצרה תת-תרבות בועטת בעלת אופי מחתרתי, הסולדת מזיוף ומאמץ יתר – סצנת ההיפסטרים של ג'רוז

המונח היפסטר הגיח לחיינו בשנות ה-40 של המאה שעברה ומקורו מהמילה האנגלית hip (בעניינים) שהייתה נפוצה בסצנת הג'אז האלקטרונית שהתפתחה באותה התקופה. ההיפסטרים הראשונים היו בדרך כלל צעירים מהמעמד הבינוני אשר ניסו לחקות את אורח חייהם של נגני הג'אז שאותם העריצו. הסלנג הזהה, חוש האופנה הנון-קונפורמיסטי (כביכול) והשימוש בסמים היו חלק ממאפייני תת-התרבות, אשר קיבלה אספקטים מודרניים בשנות ה-90 של אותה המאה כשאומצו על ידי צעירים שבחרו באופן אקלקטי ומודע להיות חלק מתרבות הנגד הסולדת מהגדרות.

אוי מיי ג'רוז!

תופעת ההיפסטרים נחתה בישראל בעשור הראשון של המאה ה-21, בדומה למאפיינים המוזיקליים והאופנתיים שנדמה לפעמים שנערכו בהעתק הדבק, גם עיקרון העיר הגדולה נשמר ותל-אביב הפכה לבירת ההיפסטרים המקומית. אולסטאר, פאוץ', קעקועים, פרצוף שאנן ומגניבות יתר, הפכו למאפיינים היפסטריים טיפוסיים שניתן לתארם בעדינות (לפחות בעיניי) כלא מחדשים ומעייפים למדי (2012 חלפה מזמן כפרה). לכן, ברוח הכתבה ובחשיבה היפסטרית הסולדת ממיינסטרים (היפ היפ!) החלטתי לבחון מה קורה כשיוצאים מבירת המגניבות ומגיעים לבירה האמיתית. בואו ניתן הרבה כבוד לעיר האורות והקרבות, היפה בנשים שעליה נכתב המשפט "יטס קומפליקייטד", ירושלים.

הקונפליקט התמידי סביב העיר ירושלים הוא מתכון בטוח לתופעות לוואי. בין המתח, הביקורות ואוויר ההרים נוצרה תופעה מעניינת של חברה המתפתחת מתוך מורכבות המאלצת אותה לשאוף להכרה עצמית. כחברה המכירה את מגבלותיה ומודעת ליתרונות, היא זוכה ביכולת לאמץ לעצמה טרנדים וסגנונות ללא הצורך להידמות למשהו אחר. אני לא יודעת אם המונח "היפסטר ירושלמי" התפתח דרך קנאות אותנטית או באי חשק למאמץ מיותר, אין לי מושג אם הסיבה לכך קשורה לבית הספר לאומניות "בצלאל" המקדש את השונות והרחבת האופקים, ואולי הוא בכלל נוצר עקב המצב המתוח המאלץ את החברה להיות "צ'יל" בכדי לשרוד. אך מה שכן אני יודעת, שבשנים האחרונות נוצר בירושלים זרם מעניין וחסר חוקיות ומסכות, זרם שבשונה ממקומות אחרים בעולם, לא נראה כשכפול של טרנד חולף אלא כתת-תרבות שנחתה כאן במטרה להישאר, גבירותיי ורבותיי – ההיפסטרים של ג'רוז.

קפה בסתת

קפה סירה, פרגמון, בסתת, מזקקה, הטיפה, קפה בצלאל, ובית אליאנס הם מקומות המאוכלסים בקביעות על ידי היפסטרים ירושלמים. "מה שמעניין זה השוני בין מקומות היציאה ההפסטריים בתל אביב  ובין ירושלים", אומר איתן שגר כרגע באירופה במסגרת חילופי סטודנטים. איתן נולד בירושלים ולפני תחילת לימודיו בעיר, החליט לעבור לתל אביב לתקופה. "מניסיוני, חיי הלילה בתל-אביב נועדו לאנשים שאין להם כוח לדבר עם חברים שלהם, הדינמיות, המוזיקה, הכל מאוד אינטנסיבי. בירושלים הברים מאפשרים שיח, יש המון פינות ישיבה ואפשר לשים לב שחבורות מגיעות לשם כדי לבלות יחד".

בתור אדם שמכיר את חיי הלילה בשתי הערים הגדולות בישראל, מה תאמר לאירופאים כשישאלו אותך על הסצנה הירושלמית?

"הפכתי לשגריר הרשמי של ירושלים (מגחך). אספר להם בעיקר על האווירה השלווה, תחשבי על זה כשאת בבר בירושלים ומתיישב לידך חרדי או ערבי, איש לא מרים גבה והכל זורם. הירושלמים חיים במציאות קשוחה המחייבת אותם להשלים עם מה שיש ולהיות סבבה עם זה, הניגוד בין המתח לרוגע יוצר אווירה מגניבה וייחודית לעיר השואפת לשינוי".

כשסיימנו את שיחת הטלפון הסתכלתי מסביבי ובבר הקטן, הממוקם ברחוב צדדי ישבו בצוותא ערבים, חילונים ודתיים כשלפתע עברה קבוצה של חיילים בכומתות אדומות.

ההיפסטר הירושלמי ינעל נעלי צבא ישנות של אבא שלו, אפודה של הסבא מפולין ומשקפי שמש של קנדל ג'נר. קו האופנה הנוכחי הוא כמעט חסר הגדרה, למעט מכנה משותף מרכזי – צניעות. "כשאת הולכת בתל אביב את שואפת השראה מלבוש נועז, דראגס, בי, גייז הכל צבעוני ומוחצן. כשאת מסתובבת בירושלים כולם מכוסים ולובשים שחור לבן, לכן הראש שלנו התפתח בצורה מקבועת יותר", אומרת הגר.

שמרי (26) והגר (25) נולדו בשכונות שונות בירושלים וכיום הם גרים במרכז העיר ולומדים בבצלאל. "זה מתחלק בין אנשים שעוזבים את ירושלים ברגע שהם יכולים, לאלה שמפתחים אליה אהבה עיוורת", אומרת הגר ומוסיפה כי למרות שגדלה במשפחה חילונית משהו בתרבות נדבק בה והאינסטינקט הראשוני שלה הוא לבחור בבגדים צנועים יותר. כששאלתי אותם מניין מקבלים השראה לסגנון הלבוש שלהם (הוא הורס למדי) שמרי חייך ואמר "אני בעיקר משתדל לא לשלם על כלום, הז'קט (אדידס ישן) של אמא שלי. את החולצה מתחת מצאתי ברחוב, והשאר גרושים מיד שנייה, אם תשימי לב מכירות יד שנייה ממש חזקות בירושלים, ואם עורכים השוואה לחנויות יד שנייה באירופה, אפשר לשים לב שהחנות הירושלמית 'המציאון' היא לא טרנדית ומגניבה, אתה כנראה תמצא שם פונצ'ו של סבתא רבא שלך וחצאית בני עקיבא ועדיין הרבה אנשים קונים שם ובעצם ממשיכים ללבוש את העיר ולשמור על המשכיות מסוימת".

שמרי, "היפסטר ירושלמי"

מכירות יד שנייה פורחות בעיקר בשבת, וכדי להבין יותר את כוונתם של שמרי והגר הלכתי לשושנה בר ברחוב שושן (5 דקות הליכה מהמקום שבו ערכנו את הריאיון) על מנת לפטפט עם דפנה, אשר עורכת מכירה בכל סוף שבוע. לאחר פשפוש מתמשך בקולקציה (סורי, חתול ושמנת😊) נזכרתי לשם מה הגעתי והתיישבתי עם דפנה על המדרכה.

את חושבת שהבגדים שאת מוכרת הם פחות חושפניים בגלל אופיה של העיר? שאלתי אותה כשהגיעה הבירה. "אני בוחרת את הבגדים לפי הטעם האישי שלי ושל חברותיי וכשחושבים על זה, אולי יש קשר, מכיוון שגדלנו פה. דרך המכירות אני יכולה לשים לב שירושלמים מאוד מתאמצים לפתח טעם אישי, אולי מבלי לשים לב חוסר היכולת להתלבש חשוף גרמה לאנשים לחפש תשומת לב בדרך אחרת ולכן הנועזות האופנתית פה מתפרשת שונה ממקומות אחרים ושמה דגש על ביטוי עצמי".

מכירת יד שנייה בירושלים

"גיי מאנדיי"

למרות הסטיגמה הרווחת, הקהילה הגאה היא חלק מרכזי מחיי הלילה של סצנת ההיפסטרים הירושלמית. "גיי מאנדיי", הליין העליז במרכז העיר, מתקיים כמעט בכל יום שני ובדומה לו גם הליין בנוקטורנו, מזקקה, פרדי למון, הווידאו ועוד רבים וטובים. אך בהתאם למה שציינתי קודם גם הקהילה הגאה עוברת פילטר ירושלמי ונאלצת להתאים עצמה לצביון העיר.

"יש בירושלים המון זוגות חד-מיניים, וזה מקום נהדר לזוגיות שאינה מוחצנת. לצערי לפעמים אני נתקלת בדעות פרימיטיביות אך אני מתמודדת איתן". ד' ור' הן זוג חד מיני שגר ברחוב לידי, ר' מספרת כי הבחירה לא לספר לאנשים מסוימים על זהותה המינית נובעת מבחירה אישית: "למרות הכל ירושלים היא המקום האהוב עליי ופה ואני מרגישה בבית, ככה שהיתרונות עולים על החסרונות". כששאלתי אותן על התקופה שלפני הזוגיות הרצינית הן חייכו אחת לשנייה ואמרו כמעט פה אחד: "מי שמחפש סטוצים שילך לתל אביב"

"אפשר להשתגע מכל המוכר הזה"

בסצנת ההיפסטרים הירושלמית כולם מכירים את כולם, מקומות היציאה המרכזיים (והמחתרתיים) מתפרסים על אותו הרדיוס במרכז העיר. לפעמים נדמה שהבחירה במקום מסוים נובעת מהעדפת חבורה מסוימת על פני אחרת (הרי ניתן לדעת איזה חבורה תשב איפה). "לפעמים אפשר להשתגע מכל המוכר הזה, תמיד אותם אנשים והכל אותו הדבר, ועדיין כשאני יוצאת ממסיבה ב-6 בבוקר במקום לאכול סרט אני הולכת לשבת ליד בית קפה מוכר, מחכה שייפתח ומסביבי יושבים אנשים שאני זוכרת במעורפל מאתמול בלילה, שמחכים כמוני שבית הקפה יפתח כדי להתאפס. אלו הרגעים שגורמים לי לא לרצות לעזוב את העיר לעולם", אומרת הגר ומחייכת לשמרי.

פרגמון, הסצנה המחתרתית של ג'רוז

השעה אחת בצהריים ועליי כבר להגיש את הכתבה, זה היום הרביעי שבו לא הצלחתי להיפגש עם המרואיין המרכזי שלי בגלל שהוא בהנגאובר. "סורי בייב, יש לי צפצופים במוח", הייתה ההודעה שקיבלתי כל יום בגרסה מתחדשת. "מי אמר שאין חיי לילה בג'רוז?", הקלדתי לו חזרה.

"למדתי להעריך את העבודה הקשה הכרוכה בגידול קנאביס"

מאת ארצ'י קגן

בצלאל בנימין בן ה-26 עבד בקיץ בחווה לגידול קנאביס בקליפורניה. "המומחים שם הם קצת כמו רבנים, אנשים עם תשוקה". ריאיון

רק חודש מאז שהלגליזציה בקנדה נכנסה לתוקף ומלאי המריחואנה ברחבי כל המדינה כמעט אזל.

צמחי הקנאביס גדלים, נקטפים ומיובשים בתהליך קפדני על מנת לספק עבור השוק מוצר איכותי. בדרך כלל בשדות פרטיים על ידי אנשים מסורים ומקצועיים. בצלאל בנימין בן ה-26 מבית שמש הוא רק אחד מתוך קהילת מגדלי המריחואנה המסורים. בקיץ האחרון נסע בנימין עד לחוות קנאביס פרטית בקליפורניה כדי לעסוק בקטיף הצמח. משהגיעו לחווה באמצע אוגוסט, טיפח את השיחים במשק והתמסר למלאכה. את עבדותו כמלקט פרחים מן השיחים עשה בקפידות וזהירות רבה למשך 10 שעות עבודה ביום. בנימין, סטודנט להנדסה המנוסה בעבודות חקלאיות, מודה שנסע לחווה למען החוויה, הגיע בתור חובבן ועזב אותה כמגדל מתחיל.

ספר לי איך הגעת לחווה
"חבר שלי מבית שמש שאתו גדלתי, עבר לקליפורניה לפני כמה שנים והקים שם חוות קנאביס. הוא פרסם בפייסבוק שהוא מחפש עובדים לקיץ. אני סטודנט, בדיוק בחופש ומחפש עבודה".

למה רצית לנסוע לארה"ב לעבוד?
"עסקתי בעבר בחקלאות גם בארץ בקטיף תפוחים וגם באוסטרליה בחוות משק. רציתי גם להיות במקום אחר וזה משך אותי, לחזור למקורות שלי. נולדתי בניו ג'רזי ועליתי עם הוריי לישראל בגיל 3, אז רציתי לחזור לשם בתור מבוגר להתחבר לאדמה שם, לא רציתי להרגיש כמו זר, לפתוח דברים שהיו סגורים אצלי הרבה זמן. קצת זמן איכות עם האדמה ועם עצמי".

 מה היה הסכם העבודה?
"סגרנו לפני הטיסה שישלמו לי משכורת בעד 7 שעות עבודה ביום, יכסו לי את הטיסה, לינה ואוכל. באמת כשהגעתי לשם עבדתי את שהובטח לי, אבל במהרה כבר נדרש ממני לעבוד 11-10 שעות ביום כדי לפצות על ההזנחה שהייתה שם. מומחה בגידול ויועץ לחבר שלי הסביר לו שהוא חייב להריץ עבודה כדי להספיק את הקטיף בזמן".

מתוך עמוד האינסטרגם של החווה
מתוך עמוד האינסטרגם של החווה

ספר לי על תהליך הגידול של הקנאביס.    
"קודם כל העבודה בשדות היא עבודה קשה, עבדנו במשך כל שעות האור. כמו שמגדלים כל צמח, יש לו זמן זריעה משלו בתחילת העונה. בכל עונה צריך לשתול מחדש, זרעים או שיבוטים של זן מסוים. גידלנו בשטח פתוח בתוך אדניות. שותלים את האדניות באדמה ומכסים את הקרקע סביב הצמח באלפלפא".

ובזמן הפריחה?
"אחרי שהצמח גדל, והפריחה החלה, אני הגעתי ותמכתי בפרחים, שמתי רשתות, גזמתי, השקתי ידנית, האכלתי את הצמחים במזינים, ונתתי לצמח לפרוח. כל יום בדקתי שהמים מפוזרים סביב השורשים בצורה מושלמת כי שיצמחו בצורה שווה".

מתי תקופת הקטיף של הפרח?
"תקופת אוקטובר, הפרחים מוכנים והגיע הזמן לקציר. קודם צריך להוציא את הפרח הבשל מהעץ, ומעבירים את הפרחים לתחנת הורדת עלים .אחר כך תולים את הפרח לייבוש, כמובן שמסמנים הכל לפי זנים (גידלנו שם כמה זנים). הפרח מתייבש בערך לשבועיים בטמפרטורה קבועה של 67 מעלות פרנהייט".

מתי המוצר מוכן למכירה לספק?
"כל התנאים מותאמים בצורה מדויקת כדי שהפרח יתייבש בצורה מושלמת כדי לייצור מוצר מושלם עבור הספק. אחרי התלייה מאכסנים את הפרחים בארגזים כדי לשמר אותם. כל כמה זמן מנערים את הארגז כדי לרענן את הפרח, גם בערך שבועיים, ואז הפרח מוכן לגיזום נוסף ולהימכר לספק".

היית רוצה לראות לגליזציה בארץ?
"לא עכשיו, הייתי רוצה לחכות לראות מה ההוכחות הסטטיסטיות מארה"ב לראות באמת איך הכלכלה, החברה, והאוכלוסייה נראית. תראי הייתי שם, ראיתי איך האנשים שם מרגשים בנח להסתובב מסטולים כל היום. וזה כאילו נורמלי, אבל זה לא. זה מוזר. מצד שני בארץ, יש המון מצבים בהם אנשים טובים, שומרי חוק, נתפסים ונעצרים על החזקת מריחואנה, לאנשים טובים נפתחים תיקים במשטרה, נרשם להם עבר פלילי וזה פשוט הורס להם את העתיד.  לדעתי הם לא צריכים להיות מוכתמים".

מתוך עמוד האינסטרגם של החווה

זוהי עבודה קשה ומתישה לגדל מריחואנה. אבל מישהו צריך לעשות את זה. וכדאי, שוק המריחואנה החוקית לשימוש אישי ורפואי הוא עסק משתלם במיוחד המגולל רווח של מיליארדי דולרים בשנה, בעיקר באמריקה הצפונית. התצורה הרווחית העניקה לכלכלה האמריקנית מקפצה, תוספת של מקומות עבודה ובזכות הלגיטימציה גם דרישה ותשלום של מיסים, מה שגם הוא מוסיף לערך הכלכלי.

במידה ויתרחש לגליזציה בארץ, היית רוצה לקחת בזה חלק?
"ברמת המיקרו כן, אבל יש השלכות שליליות ללגליזציה בארץ. למרות שהמסחר בקנאביס היא תעשייה מבוקשת, שיכניס כספים למדינה, ויעניק מקומות עבודה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שלקנאביס יש השפעות פיזיות".

מה אתה מוצא שלילי בהשפעות הללו?
"שהם יכולות להשפיע לרעה על ענפים אחרים בתעשייה, אנשים יהיו פחות אסרטיביים, שעלולים למנוע מהכלכלה לצמוח כי הגראס משפיע על הביטים אישיותיים באדם. יש סכנה שאם ינגשו מדינה שלימה לסמים קלים, זה עלול להשבית אותו".

עברו כמה חודשים מאז שחזרת, מה נשאר איתך מהחוויה שם בחווה?
"אני עדיין מעבד את כל מה שהיה שם, אני בטוח שהושפעתי מרמת המקצועיות שם, שנחשפתי לאנשים כאלה שכל כך מבינים במשהו מסוים. המומחים שם הם קצת כמו רבנים, בן אדם פועל וכל פעולה שהוא עושה מכוון ומדויק כל כך, הם אנשים עם תשוקה. הבנתי גם מה אמריקאים עושים שונה מישראלים, שזה באמת להיות מקצוען בתחום שלך, הם מקדישים עצמם ומבינים שזה התפקיד שלהם להיות הכי טובים בזה".

איך אתה מסכם את השהות שם?
"הגעתי שם באמת לתובנות עמוקות, זה חוויה ענקית, גרתי שם עם עוד חבר'ה צעירים שגם רק באו כדי לחוות משהו אחר. בארץ, לא הייתי יכול לעשות משהו כזה בקיץ שלי. נסעתי לקליפורניה, עבדתי בחוות קנאביס, היה לי קיץ מיוחד. למדתי להעריך את העבודה הקשה שכרוכה בגידול הקנאביס".

עלייתו ונפילתו של המפכ"ל אלשיך

מאת חיים גולדיטש

יחסיו של מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך עם התקשורת במהלך כהונתו ידעו עליות ומורדות. אלו כמה מהצמתים החשובים בתקופתו במשטרה

המפכ"ל הקודם רב ניצב יוחנן דנינו

שנת 2015, טלטלה קשה במשטרת ישראל לאחר מספר פרשות שחיתות וחקירות כנגד בכירים במשטרה. הבחירות לממשלה דוחות את ההחלטה על מינוי המפכ"ל ה-18 של המשטרה ורב-ניצב יוחנן דנינו מסיים את תפקידו לאחר הארכה של חודשיים ללא מחליף. השר לביטחון פנים הנכנס גלעד ארדן, ממנה את סגן המפכ"ל בנצי סאו למפכ"ל זמני עד שיחליט על מינויו של המפכ"ל הבא. ארדן, שנחוש לטפל בתדמית המשטרה שנפגעה ממלחמות הניצבים והפרשיות השונות, מחליט על מינוי מפכ"ל חיצוני למשטרת ישראל אשר לא גדל בשורות המשטרה. הוא מכריז על גל הירש כמועמדו הרשמי, החלטה אשר מזעזעת את כל שורות המשטרה ולא רק מפאת מינוי מפכ"ל חיצוני אלא מהסיבה שגל הירש הינו רק תת-אלוף, לכאורה בדרג נמוך יותר מהניצבים המקבילים לאלופים בצבא. בכירים רבים במשטרה מזדעקים כנגד המינוי, מה שרק מדרבן את ארדן למנות אדם חיצוני למפכ"ל הבא. אבל מינויו של גל הירש מסוכל במהלך הבדיקה של היועץ המשפטי וינשטיין בצעד תמוה שיוביל כעבור שנים להקימת ועדת חקירה פרלמנטרית.

מינוי המפכ"ל אלשיך ספט' 2015

ב-25 בספטמבר, לאחר הסאגה סביב מינויו של גל הירש, מכריז ארדן על מינויו של סגן ראש השב"כ רוני אלשיך למפכ"ל ה-18 של משטרת ישראל. אלשיך, דתי לאומי, מתנחל עם 30 שנות מסתורין והילה מילא את רוב התפקידים בשב"כ ונחשב לאחד המוחות המבריקים ביותר של שירות הביטחון הכללי. הוא מוצנח למשטרת ישראל ועם מינויו נשמעים קולות המערערים על יכולתו של אדם שלא שירת בשורות המשטרה מעולם לנהל ארגון כה מסובך. עם כניסתו לתפקיד ב-3 בדצמבר מצהיר אלשיך: "אנחנו כאן כדי לשרת. תפקידנו לשרת את האזרח הנורמטיבי שומר החוק, ולאפשר לו ביטחון אישי מיטבי לצד מלחמה נחושה ובלתי מתפשרת במי שבחר להגדיר עצמו כעבריין". בנוסף נוקט אלשיך קו קשוח מאוד כלפי התקשורת עם כניסתו לתפקיד, וטוען שעל מנת לצמצם את מכת ההדלפות במשטרה לא יתראיינו שום קציני משטרה ללא אישור הדוברות. בכך הוא מצמצם בעצם את כל המגע והיחסים שבין התקשורת למשטרה.

התנהלותו של המפכ"ל בחודשיו הראשונים בתפקיד מציגה יחס של זלזול וחוסר הבנה כלפי התקשורת וניסיון לדחוק אותה מן הפעילות השוטפת של המשטרה. אלשיך מודיע שהמשטרה תפסיק עם המדיניות של דברור החקירה, ותעדכן את הציבור רק כשיהיה הצורך בכך. כתבי פלילים ואנשי תקשורת מביעים את מורת רוחם מכך וטוענים שהמפכ"ל אינו מבין את החשיבות של מעורבות הציבור והתקשורת בפעילות המשטרה, ועד כמה אמון הציבור במשטרה מושפע מכך. יחסיו של אלשיך עם התקשורת במהלך הכהונה עוברים טלטלות רבות ובמידה רבה משפיעים על תפקודו ועל תדמיתו בהמשך.

ניצב רוני ריטמן

חודש וחצי לאחר כניסתו לתפקיד, לאחר הפיגוע בדיזנגוף כבר נמתחת ביקורת חריפה על התנהלותו אל מול התקשורת במהלך המרדף אחר המחבל נשאת מלחם שאורך שבוע שלם. המשטרה נמנעת מלעדכן את הציבור בהתפתחויות המרדף, ותושבי המרכז נתקפים בפאניקה כשחלקם אף נמנע מלשלוח את הילדים לבתי הספר מחשש שמחבל חמוש מסתובב חופשי בסמוך לבתיהם. בנוסף ביקורת ציבורית נשמעת לגבי התנהלותו בפרשת ניצב ריטמן, ובקידומו של ניצב צ'יקו אדרי האחראי במידת מה למחדל רצח שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים. ביקורת רבה נשמעת מפי הקצונה הבכירה במשטרה לגבי סדר העדיפויות שלו וחוסר החיבור לשטח. אלשיך מבין שהוא חייב להתחיל לדבר עם התקשורת, אך עדיין מנסה תוך כדי תנועה ללמוד איך לעשות זאת בצורה הנכונה.

מחאת הקהילה האתיופית 2015

עלילותיו עם התקשורת מגיעות לידי משבר חדש כשבאוגוסט 2016, במהלך כנס של לשכת עורכי הדין אומר אלשיך: "כאשר שוטר פוגש חשוד מהקהילה המעורבת בפשיעה, מטבע הדברים המוח שלו חושד בו יותר מבאחר" הדברים מכוונים כמובן אל קהילת יוצאי אתיופיה המתלוננת על אלימות יתר של שוטרים כלפיה ללא סיבה. דבריו מעוררים סערה ציבורית גדולה והוא נאלץ להתנצל בפני הקהילה, נראה כי אלשיך מתחיל  להבין יותר ויותר את משמעותה וכוחה של התקשורת ואת הסכנה באי-הפעלתה בצורה נכונה. בנקודה זו נראה שאלשיך מתחיל לשנות גישה ומתחיל להתערב ולהתייחס לנעשה ונאמר עליו בתקשורת יותר ויותר.

חולפים חמישה חודשים עד ההסתבכות הבאה. בינואר 2017, במהלך פינוי הכפר הבדואי אום אל חיראן, פוגע רכב שבו נוהג תושב הכפר בכוח משטרתי שמאבטח את הפינוי, השוטר ארז לוי ז"ל נהרג, ושוטר נוסף נפצע. שעה לאחר האירוע כבר מתדרכת המשטרה את התקשורת שמדובר בפיגוע דריסה, ושככל הנראה לדורס היה קשר לארגון הטרור דעאש. מה שמתברר לאחר מכן כלא נכון בעליל. התנהלות דוברות המשטרה והמפכ"ל באירוע זה מצביעים על שינוי כיוון ביחס אל התקשורת ואף אי-עמידה בלחץ של התקשורת.  פרסום המסקנות בחוסר אחריות טרם השלמת הפעולות הראשוניות לביסוס החשד מעורר סערה ציבורית.

יחידת החקירות הארצית של המשטרה להב 433

באותו ינואר 2017 מתרחש אירוע משמעותי נוסף בקדנציה של אלשיך. המשטרה מחליטה לחקור את ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיקים 1000 ו-2000 בחשד לקבל טובות הנאה מאנשי עסקים, ובשיחות בעייתיות עם מו"ל ידיעות אחרונות על מנת לקנות סיקור חיובי. אלשיך אשר מכהן כמפכ"ל נכנס לחזית אל מול ראש הממשלה המכהן אשר תמך במינויו. עם הפרסומים על חקירותיו של נתניהו גל של הדלפות מחדרי החקירות של ראש הממשלה, המעורבים ועדי המדינה זורם לתקשורת בקצב מסחרר. ציטוטים נרחבים מהחקירות שאמורות להישאר סודיות מודלפים לתקשורת ונידונים באולפני הטלוויזיה השונים. אלשיך שעם כניסתו לתפקיד טען שיעצור את ההדלפות, מתגלה כ"מדליף הראשי"  והיחסים בין ראש הממשלה והמפכ"ל עולים על שרטון.

ראש הממשלה בנימין נתניהו

השיא מגיע כאשר דולפת לתקשורת כוונת המשטרה להמליץ על הגשת כתב אישום כנגד ראש הממשלה. ביבי מזדעק ונואם בנאום חריף ובעייתי כנגד יעילותן של המלצות המשטרה, בשיאו של הנאום אף טוען שבכ-60% מהמקרים בהם המשטרה ממליצה להגיש כתב אישום התיק נסגר.

המשבר מחריף עוד יותר כאשר בצעד שנחשב לחסר תקדים, מחליט אלשיך בפברואר 2018, כשבוע לפני פרסום המלצות המשטרה, להתראיין לאילנה דיין בתוכנית "עובדה".

מגישת 'עובדה' אילנה דיין

הריאיון בעובדה לאחר שנתיים של שקט תקשורתי מצדו של אלשיך והאמירות שסיפק בראיון, מעידים ללא צל של ספק על תפיסת צד של המפכ"ל בנושא ושימוש בתקשורת להעצמת שמו כלוחם בשחיתות. אלשיך מאשר בריאיון שנתניהו סיכם עמו על דיל לפני כניסתו לתפקיד: שכל עוד שנתניהו יישב על כסאו, אלשיך יקבל מיד עם סיום כהונתו את תפקיד ראש השב"כ הנכסף. אלשיך טוען בריאיון שמיד לאחר החלטתו על קבלת תפקיד המפכ"ל הבהיר לראש הממשלה שהוא מוותר על הדיל המוצע ואיננו מעוניין לקחת חלק ב"עסקה" מסוג שכזה. כמו כן אלשיך טוען במהלך הריאיון, שנשלחו חוקרים פרטיים מטעם בעלי אינטרסים לחקור סביב חוקרי המשטרה המתעסקים בחקירת ראש הממשלה על מנת לשבש את מהלך החקירה ושקיימת תשתית ראייתית מספיקה בשביל להעמיד את נתניהו לדין. עוד טוען כי נשארו למשטרה מספר פעולות מועטות בחקירה ולכשיסתיימו בשבועות הקרובים יוגשו ההמלצות. לאחר הריאיון בעובדה, המפכ"ל נהיה לפתע "יקיר התקשורת" וזוכה לסיקור חיובי מפתיע מצד פרשנים ועיתונאים רבים אשר עד אז תקפו אותו ואת היועמ"ש מנדלבליט, והאשימו אותם בניסיון לטייח את מעורבות ראש הממשלה בפלילים והשארת ה"קיסר" נתניהו על כיסאו בכל מחיר.

ב-13 בספטמבר מכריז השר ארדן על החלטתו שלא להאריך את כהונתו של אלשיך לשנה הרביעית, ועל מועמדותם של מפקד מחוז תל אביב לשעבר משה צ'יקו אדרי, מפקד מחוז ירושלים יורם הלוי ומפקד מחוז תל אביב בפועל דוד ביתן לתפקיד המפכ"ל הבא.

השר לביטחון פנים גלעד ארדן

ארדן מכריז על קיום שני תהליכים מקבילים: האחד להגיש לוועדת גולדברג לבדיקה את שלושת המועמדים המדוברים, והשני לראיין את המועמדים באופן אישי על דרך התמודדותם עם האתגרים העומדים בפני המשטרה בעתיד. ב-1 בנובמבר, יום בלבד לפני שאמור השר ארדן להעביר את המועמד שבחר לוועדת גולדברג, חושף כתב ערוץ 2 גיא פלג כי הועבר ליועץ המשפטי לממשלה מסמך ובו מילים קשות ומכפישות המעלות חשד כנגד שלושת המועמדים למפכ"לות. על המסמך חתומה היועצת המשפטית של המשטרה והוא מועבר למשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר.

היועמ"ש מנדלבליט מחליט על הליך בדיקה בהול לפני שהוא מעניק אור ירוק לוועדת גולדברג בתהליך בדיקת המועמדים.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט

מנדלבליט וצוות הבדיקה מחליטים לאחר כיממה שמדובר בחומר רכילותי בלבד, ואין חשד לפלילים אצל אף אחד מהמועמדים. דוברות המשטרה מפרסמת בתגובה:"משטרת ישראל נדרשת על פי חוק לדווח לגורמים המוסמכים על כל מידע רלוונטי, בהתייחס למועמדים. המידע מועבר על ידי היועצת המשפטית של משטרת ישראל תנ"צ איילת אלישר לגורם במשרד המשפטים שהוסמך לכך על ידי היועץ המשפטי לממשלה.  הניסיון לקשור את מפכ"ל המשטרה לאינטרסים זרים כדי לקושש עוד כותרות 'צהובות' ולפגוע במועמדים, מעידה על חוסר מקצועיות במקרה הטוב וזדון במקרה הפחות טוב".

ראש הממשלה, שר הבט"פ והמפכ"ל

דוברת המשטרה מירב לפידות אומרת בתוכנית מה בוער בגלי צה"ל כי "היועמ"שית של המשטרה נתבקשה בידי היועמ"ש לממשלה להעביר את המסמך והיא מחויבת לעשות כן. המפכ"ל לא ראה אותו ולא היה מכותב לו". משרד המשפטים מפרסם בתגובה כי אלשיך יזם את מהלך העברת החומר ליועץ ולא מדובר כפי שנמסר בהודעת המשטרה על יוזמה של היועצת המשפטית של המשטרה ללא ידיעת המפכ"ל. המשמעות של תגובת משרד המשפטים היא שהמפכ"ל שיקר לכאורה ולא נדרש להעביר את המידע, אלא יזם את העברתו. בנוסף אלשיך עיכב את העברת המידע עד לדקה האחרונה – תזמון בעייתי לניהול בדיקה רצינית. המפכ"ל שוב מסתבך ומנסה להסיט את האש אל הדוברת שלו ואל היועצת המשפטית של המשטרה אך נתפס במערומיו.

היועמ"ש מנדלבליט מפרסם מאוחר יותר: "על רקע הפרסומים הערב, היועמ"ש לממשלה מבהיר כי אין לו כל טענה כלפי מפכ"ל המשטרה בגין העברת החומרים לגבי המועמדים לתפקיד המפכ"ל הבא; שיתוף הפעולה ההדוק בין היועמ"ש לממשלה לבין המפכ"ל מתקיים ויימשך כתמיד". ואכן מיד באותו יום לאחר הודעת היועץ מכריז ארדן על ניצב לשעבר משה צ'יקו אדרי כמפכ"ל ה-19 של המשטרה.

המפכ"ל הנבחר משה (צ'יקו) אדרי

כל פרשת מסמך ההכפשות על הניצבים ואווירת הנכאים שבה מסיים אלשיך את הקדנציה, מייצגים את עקומת הלמידה הנמוכה וחוסר ההבנה שלו לאורך התפקיד את התנהלות המשטרה אל מול התקשורת. יחסו הנוקשה אל הכתבים והניסיון כביכול לגדוע את ההדלפות הרבות מהמשטרה בתחילת התפקיד, מסתיימות בענות חלושה ובשנה של הדלפות בלתי פוסקות מחקירות ראש הממשלה ומחקירות נוספות. אלשיך ניסה לשנות את המשטרה והצליח בהמון תחומים בפועלו, אך בנושא ההתנהלות התקשורתית ובאמון הציבור במערכת אכיפת החוק הנגזר מכך כשל בצורה חמורה.

 

"לזוג מעורב קל יותר להתחתן ולהתגרש"

מאת שרה מי מרום

גל של תגובות, חלקן מפרגנות וחלקן ממש לא, הביאה איתה החתונה המפתיעה של העיתונאית לוסי אהריש והשחקן צחי הלוי. האם הם יהנו מאותן זכויות של זוג שהתחתן ברבנות ומה תהיה ההשפעה על הילדים?

כשזוג מעורב מתחתן בישראל, תמיד יהיו אנשים שישאלו למה הם צריכים להפוך את העניין למורכב ומה יהיה עם הילדים. אזרחי ישראל מנהלים הליכים משפטיים בבית המשפט הרגיל ובקלות, העניין משתנה כאשר זוג מעורב מחליט להתחתן או להיפך, להתגרש.

צחי הלוי. צילום: עידן ששון

על-י הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 דווח על כ-1,420 זוגות שנישאו בחו"ל כאשר אחד מבני הזוג יהודי והשני אינו יהודי. בישראל מצטרפים אל צח ולוסי מפורסמים נוספים שהתחתנו עם בני זוג שאינם יהודים, למשל הדוגמנית הודה נקש שנישאה ליהודי, הדוגמנית קורל סימנוביץ' שנישאה לקטלוני, עדי שילון שנישאה לערבי ועוד.

"הליכים משפטים במקרה הזה כמובן לא יכולים להידון בבית דין יהודי אלא רק בבית המשפט, יש להם דין אזרחי ולא דין דתי", מסבירה הדס גרוסמן, עו"ד לענייני משפחה.

האם תהליך נישואין וגירושין של זוג מעורב הוא מורכב יותר?

"האמת שזה יותר פשוט כי לפי הדין העברי הגבר צריך להסכים להתגרש ואם הוא לא רוצה זאת בעיה. במקרה של זוג מעורב פונים לבית משפט, יש איזו פרוצדורה כזאת ובית משפט יכול להחליט להפסיק את הנישואין שלהם גם אם אין הסכמה של אחד הצדדים, בניגוד לדין העברי שאם אין הסכמה זאת פרוצדורה מורכבת".

זוגות מעורבים מקבלים את אותם זכויות כמו זוג שהתחתן בבית דין?

"הם מקבלים את אותם הזכויות, בנישואים מעורבים המשפט האזרחי חל עליהם, אין שום פגיעה. אם בני זוג יהודים יכולים למשל להתגרש רק בבית הדין הרבני, זוג מעורב יכול להתגרש רק בבית משפט. במקרה של נישואין, הם מגישים בקשה להצהרת נישואין. לזוג מעורב קל יותר להתגרש ולהתחתן".

לגבי הילדים אומרת גרוסמן, שההליכים הם אותו הדבר אצל זוגות מעורבים וזוגות שאינם מעורבים. כלומר מגיעות לילדים זכויות כמו שאר הילדים, ובמקרה שבני הזוג מחליטים להתגרש, חל עליהם חוק המזונות והחוק בענייני המשמורת חל גם עליהם. הבעיה היא לדבריה, בפאן הערכי, כאשר יהודי מתחתן עם אישה שאינה יהודייה.

 

פעילי "אם תרצו" הפגינו מול אקדמאים שקראו להחרים את אוניברסיטת אריאל

עשרות פעילים מתנועת "אם תרצו" הפגינו נגד מרצים שבאו מכל רחבי הארץ על מנת להפגין נגד "חוק אוניברסיטת אריאל" שמטרתו לקבוע כי המוסד האקדמי יפעל תחת המל"ג הארצי

פעילי תנועת "אם תרצו" באוניברסיטת אריאל יצאו אתמול (יום ו') להפגין  מול מספר מרצים מאוניברסיטאות שונות ברחבי הארץ, אשר באו להפגין נגד ההכרה באוניברסיטת אריאל. הרקע להפגנת המרצים בא לאחר שבשבוע שעבר אושרה בקריאה ראשונה בכנסת הצעת התיקון לחוק המל"ג, המכונה חוק אריאל. המפגינים תכננו את ההפגנה כך שתתקיים במקביל ליום הפתוח באוניברסיטה.

קודם לכן התפרסמה באתר "האקדמאים הישראלים למען שלום" קריאה למרצים הפעילים בתא לבוא ולהפגין נגד הצעת החוק מול האוניברסיטה: "החלטנו לפעול על מנת להזכיר לציבור הישראלי בכלל, ולאקדמיה הישראלית והסטודנטים הישראלים בפרט, את העובדה שאריאל איננה חלק ממדינת ישראל אלא נמצאת תחת שלטון צבאי, על כל המשתמע מכך תזכורת כזו תעודד רבים וטובים באקדמיה המרגישים בודדים במאבקם נגד אוניברסיטה זו". במקביל, פעילי "אם תרצו" באוניברסיטה קראו לפעילים ולסטודנטים לבוא ולמחות נגד המפגינים: "אנו סטודנטים שאכפת להם, קוראים לכם לבוא להשתתף אתנו ולעמוד כנגד. אנחנו לא מחפשים להתלהם כמותם, אנחנו מחפשים לעמוד מול, להראות סולידריות של הסטודנטים מכל גוני הקשת, להניף דגלי ישראל ולקרוא לכך שלא יכניסו פוליטיקה לאקדמיה".

יש לציין שמלבד כשבעה עד תשעה מרצים לא הופיעו יותר מפגינים מהשמאל. מנגד יצאו למחות כמה עשרות סטודנטים ופעילים בתנועת "אם תרצו" נגד המפגינים. ההפגנות עברו בשקט יחסי כך שניתן לומר שאילולא כוחות המשטרה והביטחון שהתייצבו שם למקרה אשר בו יופר הסדר, כמעט שלא ניתן היה להבחין במפגינים. גם אמצעי התקשורת לא מצאו עניין רב בהפגנה, ולא באו לסקר אותה. ד"ר ניר גוב ממכון ווייצמן, ממארגני הפגנת המרצים,  ניסה להסביר מדוע לא הופיעו עוד מרצים להפגנה: "אמנם קיוויתי ליותר אנשים, אני יודע שפרופסורים ברובם אנשים יותר מבוגרים ובימי שישי לנסוע רחוק עד לאריאל זה קשה".

"הפגנת המרצים"

שרון זקס, פעיל ב"אם תרצו" וסטודנט באוניברסיטה העברית, הגיע מרעננה: "מאוד מפריע לי שבאים לפה פרופסורים ואומנים ומשכילים, על מנת לקרוא להחרים מבחינה כלכלית ותרבותית אוניברסיטה שהיא חלק מישראל בכל הסדר עתידי. אריאל הינו אזור שהוא בקונצנזוס בכל מפלגה, זה לא לגיטימי ולא במקום", אומר שרון. כמו שרון באו עוד סטודנטים רבים מרחבי הארץ כדי לבוא ולתמוך בזכותה של אוניברסיטת אריאל.

חוק אוניברסיטת אריאל בא להסדיר את אוניברסיטת אריאל במל"ג הארצי. עד כה חוק המועצה להשכלה גבוהה חל רק על מוסדות לימוד שבתוך הקו הירוק. בשנת 1992, בעקבות הצורך להכיר במכללת אריאל דאז כמוסד עצמאי אשר יכול להעניק תואר אקדמאי, הוקם מל"ג יו"ש תחת חסותו של אלוף פיקוד מרכז. כתוצאה מכך נוצר מצב בו הגוף המפקח על המוסדות להשכלה גבוהה אשר מעבר לקו הירוק הינו גוף נפרד מהמל"ג הארצי. עובדה זו מפלה את האוניברסיטה, שכן אינה יכולה לזכות בכל התנאים העומדים לרשותו של מוסד שנהנה מחסות של המל"ג הארצי. בנוסף התברר כי בעקבות העובדה שחוק המל"ג אינו חל מעבר לקו הירוק אף בית חולים לא יוכל לעבוד עם המתמחים אשר עתידים ללמוד בפקולטה לרפואה, אותה האוניברסיטה מתכוונת לפתוח כבר במהלך 2019. הצעת התיקון לחוק, שכאמור הועברה בקריאה ראשונה, באה להחיל את חוק המל"ג הארצי אף על מוסדות שמעבר לקו הירוק, ולביטולה של מל"ג יו"ש כך שאוניברסיטת אריאל תהא שקולה לכל אוניברסיטה אחרת.

הפקולטה לרפואה- בתנופת בנייה

החוק שהוגש על-ידי ח"כ שולי מועלם (הבית היהודי), וח"כ יעקב מרגי (ש"ס) הועבר לוועדת החינוך של הכנסת בראשות ח"כ מרגי. הוא צפוי לעבור בקריאה שנייה ושלישית, שכן אין לחוק מתנגדים בקואליציה ואף יש לו תומכים רבים בקרב ספסלי האופוזיציה. אם החוק אכן יעבור, תסתיים אחת ולתמיד סאגה בת כמה עשורים סביב מעמדו של המוסד האקדמי.

יו"ר תנועת "אם תרצו" מתן פלג סיכם את המחאה ואמר כי "אנו עדים שוב ושוב לניסיונות של מרצים אנטי-ציוניים באקדמיה הישראלית לקדם חרם מבפנים, נגד האקדמיה ונגד החברה בכלל. מי שחותר למנוע את החלת החוק הישראלי על אוניברסיטת אריאל הוא  אנטי דמוקרט ואנטי ציוני". ראם פרנג'י, ראש תא "אם תרצו" באוניברסיטת אריאל, הודה לכל הסטודנטים והפעילים מכל רחבי הארץ אשר באו לתמוך ולמחות נגד המפגינים.

מייק פנס: סגן הנשיא שמעריץ את ישראל

מאת יונה ליכטמן

המערכת המדינית נערכת בהתרגשות לביקורו בישראל של סגן נשיא ארה"ב מייק פנס, כשברקע הכרזתה של הרשימה המשותפת על החרמת נאומו בכנסת ביום שני. אז מיהו האיש שצפוי לזכות לכבוד מלכים בישראל, אבל מהווה סדין אדום עבור הפלסטינים? פרופיל

Photo credit: Michael Vadon on Visualhunt / CC BYPhoto credit: Michael Vadon on Visualhunt / CC BY

מדינת ישראל רגילה כבר לביקורים ממלכתיים מכל הרמות השונות. קשה להצביע על בכיר בפוליטיקה הבינלאומית שעוד לא היה כאן. אבל הערב (יום א') ינחת כאן סגן הנשיא האמריקני, מייק פנס, ובשונה מביקורים שונים הפעם ניתן לראות ולחוש כי האורח הינו רצוי ומוערך במערכת המדינית. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר הבוקר בפתח ישיבת הממשלה: "הערב יגיע לישראל ידיד גדול של ישראל, אנחנו נקבל את פניו בברכה. אני מצפה מאוד לשיחתנו ונחלוק לסגן הנשיא את הכבוד הראוי לו".

גם בכנסת משלימים את ההכנות לקראת נאומו של פנס ביום שני בצהריים במליאת הכנסת. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין כתב: "ביקורו של סגן נשיא ארה"ב מייקל פנס בכנסת הוא לא פחות מאירוע היסטורי, ובתזמון בעל משמעות עצומה לישראל ולמזרח התיכון. זהו נאום שנאזין לו קשב רב, ואנחנו בכנסת, נעשה הכול על מנת לארח את סגן הנשיא פנס באופן הראוי והמרשים ביותר".

Photo credit: Michael Vadon on Visualhunt / CC BYPhoto credit: Michael Vadon on Visualhunt / CC BY

הסיבה לקבלת הפנים החמה לה יזכה סגן הנשיא קשורה לתמיכתו האיתנה לאורך שנים לצד מדינת ישראל, וכלוחם ותיק למען ישראל בחזית הבינלאומית בכל תפקידיו הקודמים בממשל האמריקני. מייק פנס החל את דרכו הפוליטית בקונגרס האמריקני בו היה חבר 12 שנה, בתקופה זו נרקמו הקשרים הראשונים של פנס עם הארגונים היהודיים הפועלים בוושינגטון והוא קידם חקיקה שמרנית פרו-ישראלית לטובת ישראל. בשנת 2012 זכה בבחירות באינדיאנה ונהפך למושל, בתפקיד זה תמיכתו האיתנה במדינת ישראל עלתה שלב והוא היה מראשוני המושלים שחתמו על חוק נגד ה-BDS, שלפיו מדינת אינדיאנה לא תסחר עם מדינה שמחרימה את מדינת ישראל.

כמושל אינדיאנה הגיע לביקור בישראל על מנת לעודד סחר בין אינדיאנה לישראל ואת העמקת הקשר בין ישראל לארה"ב בכלל. פנס לא הסתיר את גאוותו מאותו ביקור שערך בישראל, ובריאיון שהעניק אז לתוכנית הרדיו VOICE OF ISRAEL הזכיר את העובדה כי יחד אתו הוא הביא גם את רעייתו וילדיו לישראל: "אני יודע שזה הולך להיות זיכרון שהם יאהבו ויעריכו בכל יום בשארית חייהם". בהזדמנויות שונות התבטא פנס כי ישראל היא "בעלת הברית היקרה ביותר של אמריקה".

 

עם כניסתו לתפקיד סגן נשיא ארה"ב ב-2017 החל גל אנשימיות בארה"ב. גורמים בקהילות היהודיות ראו את התופעה כחלק מעלייתו של ממשל ימין קיצוני בארה"ב ואף האשימו את הנשיא טראמפ בהתנערות רפה מאותם אירועים. למרות שהנשיא טרמפ מוקף בבכירים יהודים, הגינוי מצדם היה רפה למדי, והיחיד שהמשיך בקו הדומיננטי ולא הפסיק להשמיע את קולו החזק למען ישראל היה סגן הנשיא מייק פנס.

סגן הנשיא יצא מגדרו כדי להרגיע את הרוחות בשני אירועים מרכזיים. אחד מהם היה כאשר טראמפ השמיט מנאום לרגל יום השואה את המילה "יהודים", אז ביקר פנס עם רעייתו במחנה הריכוז דכאו, שם הניח זר מתחת לאנדרטה וסייר במקום יחד עם ניצול שואה. האירוע השני היה כאשר אלמונים ניתצו מצבות בבית הקברות "חסד של אמת" בסנט לואיס, מיזורי. סגן הנשיא הגיע למקום, הפשיל את שרווליו וסייע בשיקום המצבות. בנאום שנשא במקום אמר כי "אין מקום בארה"ב לדעות קדומות ולאנטישמיות".

רק לאחרונה השתתף פנס כאורח הכבוד בטקס לציון 70 שנה להחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת מדינת ישראל. הטקס ההיסטורי, שכלל שיחזור מדויק של החלטת האו"ם, התקיים במוזיאון בקווינס שבו התקבלה ההחלטה המקורית. סגן הנשיא הפתיע את הנוכחים כשהכריז כי "בימים אלה הנשיא שוקל איך ומתי להעביר את השגרירות לירושלים".

בשונה מחברי קונגרס רבים שתומכים במדינת ישראל אך עמדותיהם קרובות לזה של השמאל הישראלי, עמדותיו של פנס חופפות את אלה של הימין הישראלי. פנס תומך בזכותה של ישראל לתקוף את מתקני הגרעין האיראני ובהמשך הסגר על עזה. כאמור, הוא היה מהראשונים בארה"ב שהובילו חקיקה נגד ה-BDS והוא מתנגד נחרצות להקמת מדינה פלסטינית. למעשה, רבים רואים את בקשתו של פנס לשאת את נאומו דווקא במשכן הכנסת כתמיכה בממסד הישראלי ובממשלת הימין.

https://youtu.be/0GstmFpexosPhoto credit: Government Press Office (GPO) on Visual Hunt / CC BY-NC-SA

עמדותיו של סגן הנשיא לא באות משום מקום. פנס נולד להורים קתולים, אך הוא עצמו משתייך לזרם הנוצרי האוונגליסטי. הזרם האוונגליסטי מונה כ-75 מיליון אמריקאים, מתוכם 65 מיליון חברים בארגון "נוצרים מאוחדים למען ישראל" (CUFI). על פי אמונת חברי הארגון, ירושלים שייכת ליהודים ורק במצב שהיהודים אכן יממשו את ציונותם, ישו יתגלה בירושלים וכל היהודים יהפכו למאמינים בישו. הארגון, שמקיים מדי חודש כנסים למען ישראל, הקים קרן ידידות שבמסגרתה תורמים הנוצרים מאות אלפי דולרים בשנה למען מטרות שונות במדינת ישראל. סגן הנשיא לוקח חלק פעיל בארגון וגם המסע שלו לכאן ב-2014 אורגן על ידי ה-CUFI.

בימים שבהם ממשל טראמפ שקוע בחקירות בפרשת ההתערבות הרוסית בבחירות האחרונות, ישנם פרשנים פוליטיים בארה"ב שמדברים על תרחיש קיצוני שלפיו המפלגה הרפובליקנית עשויה להדיח את הנשיא טראמפ. אם התרחיש אכן יתממש, מי שייכנס לנעליו של טראמפ יהיה סגנו פנס. למרות שהתסריט הוא קיצוני, בכל אופן יש בו כדי להעצים את חשיבותו של פנס וקשריו עם ישראל.

לא פלא כי הרשות הפלסטינית והרשימה הערבית המשותפת רואים בסגן הנשיא גורם שסותר את חזונם ושפועל בגלוי נגד האינטרסים שלהם. ההחרמה של אותם גורמים באה בעיקר לאחר ההכרה של טארמפ בירושלים כבירת ישראל, את פנס הם רואים כגורם משפיע על טראמפ בנושאים אלו. בירושלים, לעומת זאת, מקבלים את פנס ורואים בו שותף מרכזי למימוש חזון הממשלה.

הזירה: מעצר אעהד תמימי – טעות או פעולה הכרחית?

דביר נווה חושב שלהאשים את תמימי זה הכי קל, אביחי מולדובן חושב כי היא צריכה לתת הדין על מעשיה כדי להשיג הרתעה

להנמיך את הלהבות // דביר נווה

"מי בעד חיסול הטרור – שירים את ידו!", שילהב אריק שרון את חברי מרכז הליכוד לפני אי אילו שנים, ונענה בהתלהבות סוחפת. התמונות של עאהד תמימי מכה חייל הרתיחו – בצדק – כל ישראלי וציוני. צה"ל הגדול, זה שניצח במלחמת ששת הימים והיכה שוק על ירך את צבאות ערב במלחמת יום כיפור – הובך ואותגר על ידי ילדה בת 15. אבל טרור? לא. לא כך נראה טרור.

(עאהד תמימי. לא כך נראה טרור. קרדיט: VISUAL HANT)

הסרטון הספציפי הזה של תמימי הוא רק אחד מעשרות אם לא מאות סרטונים דומים. לכולם, אגב, מאפיין משותף ונרטיב די שקוף ופשטני. בכל הסרטונים הללו צה"ל מוצג כצבא קלגסי, כובש ואכזר ששולט על אזרחים פלסטינים בלתי חמושים. בין לבין, הפלסטינים מנסים להוציא את החיילים משלוותם ולגרום להם למעוד מול המצלמות כדי שיהיה אפשר לעשות אחר כך שימוש בסרטונים למטרות הסברה.

האם יש בכלל דרך להימנע מצילום או הפצת סרטונים כאלה? בעידן הרשתות החברתיות, כנראה שזו איננה אופציה. אז איך בכל זאת בחר צה"ל להתמודד עם תמימי על מנת לנסות ולמנוע התרחבות של גל מחאה דומה? בבית המשפט, כמובן. תמימי ואמה נעצרו, ואז הוארך מעצרן, ושוב הוארך. אבל אם לשפוט לפי ההיסטוריה, התקוממות עממית מהסוג של תמימי לא תיעלם בעקבות מעצרים מהסוג הזה, וכנראה שהסרטון הבא הוא רק עניין של זמן.

(התפרעויות בנבי-סלאח. הסרטון הבא הוא רק עניין של זמן. קרדיט: VISUAL BANK)

עאהד תמימי, פנים מוכרות ויחסית ותיקות בנוף ההתנגדות לצה"ל בשטחים, הפכה באחרונה לסמל המאבק הפלסטיני בשליטה הישראלית ביהודה ושומרון. האירוניה היא שלמרבה הצער, צה"ל ומדינת ישראל הפכו ליחצ"ניה המובילים של תמימי – וזאת חינם ללא כסף. במקום לקצר את זמן המסך של תמימי, צה"ל האריך שוב ושוב את מעצרה של הצעירה הפלסטינית, וכך גם את 15 דקות התהילה של תמימי. כך, על מגש של כסף, קיבלו מאיתנו הפלסטינים במתנה סמל וזריקת מרץ לנרטיב הפלסטיני.

הרבה דברים נאמרו על תמימי ועל הדרכים למזער או להעלים את ההתנגדות הפלסטינית. דבר אחד לא נאמר מספיק וצריך לומר אותו ביושר. כל עוד חיילי צה"ל ייאלצו לעבוד בחיכוך כה גבוה עם אוכלוסייה אזרחית, תמונות וסרטונים כמו של תמימי יחזרו שוב ושוב. זהו המחיר וזוהי התולדה הישירה של שליטה צבאית בשטח אזרחי. את מנגינת ההתנגדות הפלסטינית, בואו לא נשלה את עצמנו, אין באמת באפשרות להפסיק באופן מוחלט.

(חמאס ברצועת עזה. קרדיט: VISUAL HUNT)

להשיב את ההרתעה // אביחי מולדובן

לאחר סבב הופעות הפרובוקציה בשנה האחרונה, הוגש לאחרונה כתב אישום נגד הנערה אעהד תמימי בגין תקיפת חיילים במהלך הפרות סדר בכפר נבי סאלח. מהלך זה, על אף שנעשה באיחור הוא חשוב, מתבקש ומשמעותי להרתעה הישראלית. העמדה לדין של תמימי היא לא רק ביטוי לשלטון החוק אלא בעיקר אקט הנותן רוח גבית למוסר הצה"לי וללוחמים בשטח שעומדים מידי יום בפני קונפליקטים מורכבים באזורי חיכוך שונים ופועלים בהם ברגישות ובעוצמה.

(רוח גבית ללוחמים בשטח. קרדיט: VISUAL HUNT)

באירועים הקודמים, כאשר אעהד ואמה נרימאן ביזו חיילים, בחרה המדינה להבליג ולא להעמידם לדין, אלא שבמקרה הנוכחי נדמה כי נחצה קו אדום. כאמור, המדד לפעולת עקיפה משמעותית צריכה להיות לפי מידת ההשפעה של המעשה ולא רק לפי עצם המעשה עצמו. אמות מידה של מעשה טרור, הסתה או כל הנעה לפעולה חבלנית הן בעלות עמדה משפטית חד משמעית. אלא שגם מעשים מהסוג שנראו בנבי סאלח, הם בעלי משמעות בשטח אם לא לטווח הקצר אז לטווח הארוך.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתנהל בעצימות רבה כבר שנים רבות. מטרת צה"ל היא לייצר נרמול של החיכוך בין האוכלוסיות השונות בשטחים, כך שגם מבחינה כלכלית, תשמר השגרה והפלשתינים יוכלו לעבוד ולפרנס את משפחתם, אך גם מבחינה ביטחונית ישמר המצב ולא יגרם חיכוך מיותר. טרור הסכינאות והתסיסה של צעירים בגדה אמנם התעצם לאחרונה בעקבות הכרזת טראמפ על ירושלים כבירת ישראל, אך מנגנוני הביטחון הישראליים פועלים כל העת במישורים שונים כדי להשיב את המצב לסדרו ולשמור על יציבות ביטחונית.

(הפכה לסמל. תמימי. קרדיט: VISUAL HUNT)

הציפייה מהקצין והחייל בתקרית נבי סאלח הייתה להגיב באיפוק ולא לגורם לעימותים מיותרים שיתפסו בעדשה באופן שלילי, אך גם לא להירתע לעצור כחוק את תמימי עקב התנהגותה הבוטה והאלימה. העמדת תמימי לדין הוא צעד נוסף וחשוב ביצירת אפקט ההרתעה, שמנסה צה"ל להשיג ומהווה נקודת בוחן חשובה לרמת הלגיטימציה של צעירים פלסטינים להפגין באופן דומה בעתיד כפי שפעלה תמימי.

בנוסף, יש לראות את אירוע תמימי כנקודת מפנה נוספת במשמעות שיש לנוכחות של מצלמה אקראית בעידן הרשתות החברתיות. כמו במקרה אלאור עזריה, גם במקרה הנוכחי המצלמה לא מרחמת על איש. בין אם אתה חייל צה"ל או מפגינה פלסטינית. נוכחות של תיעוד מצולם משפיע באופן דרמטי על האפקט והפרסום שיש לאירוע כלשהו כיום, וכן גם במקרה של תמימי. המצלמות הובילו לבסוף למעצרה והתקווה שהן גם יגרמו לה לתת את הדין על מעשיה.

עם מי אתם מסכימים? כתבו לנו בתגובות

אל תדחפו אותנו לשוליים

מאת הגר איילין

מאי 2015, ומחאת האתיופים יוצאת לדרך בעקבות גילויי גזענות ואפליה שלטענתם מתקיימת כלפיהם. היא מלווה באלימות, הפגנות ובדרישה פשוטה לשוויון הוגן לכולם. שנתיים וחצי אחרי, הגר איילין, אתיופית גאה, כותבת טור על איך החברה הישראלית עדיין לא מצליחה לצאת מהעולם הגזעני שבו היא חיה

נדמה כי מאז ומעולם התלווה לצבע השחור קונוטציות שליליות אשר היוו חלק בלתי נפרד בהבניית המשמעות הסמנטית שלו. עוד בתקופת הקדמונים הצבע השחור אפיין את הלא נודע ואת החושך. הוא התקשר למוות, כוחות האופל והרשע, ועולם המאגיה. גם היום, בעולם המערבי ביטויים בעלי אופי שלילי שנקשרים לצבע השחור שגורים בפי החברה כדרך קבע, מושרשים בה באמצעות תרבות וחינוך. החל בביטויים כגון "יום שחור" וכלה בספרים דוגמת:  "אביר הוורד השחור". רפרטואר המשמעויות הינו בלתי נדלה. ברצוני להתמקד במשמעות ספציפית שיוחסה למילה שחור, אשר שבה וחוזרת לסדר היום הציבורי בהתאם למדדי הרייטינג שמספקים אותם אירועים בכיכובה, בעיקר מעסיקה אותי כל ימי חיי כאישה יהודייה ממוצא אתיופי – שחור ככינוי לאדם שצבע עורו כהה.

המחאה הייתה לפני שנתיים וחצי, אבל בני העדה האתיופית עדיין מרגישים שונה.
הגר.

בארה"ב, מאיישים את תפקיד זה האפרו-אמריקאים, ואילו בזירה המקומית ישראלים ממוצא אתיופי. בעל כורחם, קהילות אלו מצאו מכנה משותף במאבקם כנגד האפליה על רקע גזעי ובניסיונם לערער את ההגמוניה השולטת משני צדי הגלובוס. במדינת ישראל עיקר הבעיה בסוגיית הגזענות הוא שהיא ברובה סמויה מן העין ולא נעשית באופן בוטה (בניגוד לירי באור יום בארה"ב), הדבר מקשה על הטיפול בבעיה ומצביע על האופן העמוק בו מובנית האפליה בחברה שלנו עד לכדי היותה טבעית ובלתי מובחנת. כתוצאה מכך השיח סביב סוגיית הגזענות גורר תגובות רבות המצביעות על אי קיומה של התופעה, ראוי לציין – תופעה שרבים חווים על בשרם מידי יום כל היום בכל העולם, כאילו היו פרי דמיונם.

מי מאלו הבוחרים לראות את העולם דרך משקפי האוטופיה, דוחים על הסף את קיומה של הגזענות באומרם כי "הקשיים" שאנו חווים הם טבעיים ונובעים כחלק מתהליך החברות שלנו בחברה הישראלית, ואנו אלה שמייחסים את ה"קשיים" לנושא הגזענות. כדי לבסס את טיעונם הם מציגים את הקשיים שהם חוו על בשרם במטרה ליצור משוואה מאוזנת.

אך לא כך הדבר, משום שהגזענות אינה נחלתם של "שחורי העור" בלבד. היא אומנם מאוד נפוצה בקרבם אך עם זאת היא מכילה בתוכה עולם תוכן רחב כאשר כל קבוצה באוכלוסייה זוכה לייצוג "הולם או פחות" על ידה. לכן, סביר להניח שגם הם הופלו לרעה על רקע כזה או אחר (בנוסף לקשיים). כתוצאה מקיומה של עמדת העליונות על האחר, היחיד אינו נשפט על פי ייחודו האישי אלא על פי השתייכות לקבוצה בלבד כאשר הדימוי של אותה קבוצה מורכב  ברובו מסטראוטיפם. כפועל יוצא קהילה שלמה מודרת מהחיים החברתיים, תרבותיים, פוליטיים, וכלכליים במולדתם.

אחד מעמודי התווך החשובים שעליהם קמה מדינת היהודים הוא המכנה המשותף הרחב שלנו – יהדותנו. אך בשנים האחרונות מתגברת התחושה שזהו עוד מקום, בו הצבע מגדיר אותך וחורץ את גורלך אל שולי החברה, כאילו היינו נטע זר. כשברקע נשמעות אמירות המרמזות על כך שאנו כאן בחסד, שעלינו להודות ולהוקיר תודה על כך. אז לא. לכל אותם המרמזים אומר שזהו ביתי! הוריי הקריבו את כל שהיה להם, כמוהם גם אחרים, ויצאו לדרך באישון לילה כשירושלים מתנוססת לנגד עיניהם, הם השאירו אחים וילדים שלא צלחו את הדרך וכל זאת כדי לשמר את המסורת ארוכת השנים וכדי להשלים את ייעודם ולהגיע לארץ אבות.

30 שנה אחרי, תם עידן התמימות והפילוג ששולט בחברה הישראלית כאילו כופה עצמו ומצמיח דור חדש, כזה שאינו עולה בקנה אחד עם הדימויים הסטראוטיפים שיוחסו לו, דור שנלחם במערכת הממסדית ועל מקומו בתודעה הוא מודע לכוחו ודורש את מקומו בחברה, להיות שווה בין שווים. המלחמה בגזענות היא המאבק של כולנו, כחברה, מאבק בו אנו דורשים להוקיע את התופעה. בכדי לצלוח אותו אל לנו לעמוד מנגד בצד, משום שברגעים של משבר מוסרי גם שמירה של ניטרליות נחשבת בגידה.

תמ"א 38: אשליה של פתרון למשבר הדיור

מאת איתי פנקר

פרויקטים שנופלים בגלל בעיות מימון או תכנון לקוי, לצד אי-כדאיות כלכלית בפריפריה: תמ"א 38 לא יכול לענות על הביקוש לדירות בישראל

בשנים האחרונות יצא לי לשמוע לא מעט פעמים כי פתרון משבר הדיור בארץ הוא פרויקט תמ"א 38, אך רק כאשר יצא לי לקרוא את מאמרה של שני ליבמן שהתפרסם באתר "מאמרים", בו טענה שפרויקטים של תמ"א 38 יגרמו להתווספותן של אלפי יחידות דיור ולכן זהו הפתרון, נפל לי האסימון. ממשלת ישראל נותנת לנו אשליה של פתרון, אך בפועל רוב הפרויקטים לא יוצאים לדרך

לפני הכל, נגדיר מהו בכלל פרויקט תמ"א 38. תמ"א 38 מוגדרת כתכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה. במסגרת התוכנית, מתאפשרים קבלת היתרי בניה לחיזוק ושיפוץ מבנה קיים, וכפועל יוצא ממימוש התמ"א מתקבלים גם היתרים לתוספות בניה, הקלות מס ופטורים משמעותיים. ביצוע תמ"א 38 מוביל להשבחת ערך הנכס ללא כל עלות מצד הדיירים, ותוספות משמעותיות הכוללות: חיזוק המבנה מפני רעידות אדמה, הוספת מעלית, הוספת ממ"ד, הרחבת יחידות דיור קיימות ועוד.

אז גם אתם בטח שואלים את עצמכם, אם זה פרויקט שכולם מרוויחים בו ויש לו כל כך הרבה יתרונות, איך זה לא הפתרון למשבר הדיור? הרי זה יוצר המון יחידות דיור חדשות. אז זהו שלא!

ראשית, מכיוון שלקבלנים מנוסים אין סיבה להיכנס לפרויקטים של תמ"א 38, כי בשבילם זו תמורה כלכלית נמוכה ליחס של השקעה וזמן – ישנה מגמה שלמה של יזמים חסרי ניסיון הנכנסים לתחום. זה יכול להיות מהסטודנט הפשוט שעבר קורס בסיסי בתמ"א 38 ועד לקבלני שיפוצים שרוצים לגדול. חוסר הניסיון הזה גורם להם להבטיח ולמכור לנו אשליות, אך כאשר מגיעים לתחום המימון המון יזמים נתקלים בקשיים. במקרה הטוב הם גורמים לביטול הפרויקט, ובמקרה הרע לפשיטת רגל במהלך הפרויקט עצמו והפסד כסף עצום לדיירים עצמם. לדברי ערן ניצן, סמנכ"ל יזמות ובנייה בהתאחדות הקבלנים, בערך אחד מכל עשרה פרויקטים של תמ"א 38 שהחלו מגיע לידי מימוש.

התמונה של ‏אביה עזרן‏.

 

 

כמו כן, ישנם קשיי בירוקרטיה. במסגרת הפרויקט נדרש הקבלן להשיג היתרים, אישורים למיניהם, תכניות הנדסיות וכיו"ב. כל אלה לא פעם נתקלים בקשיים בירוקרטיים המעכבים ואף מסכלים את ביצוע הפרויקט. דוגמה לכך היא העיר תל אביב – עבודה עם מתכננים שאינם מומחים לנושא הביאה לתופעה של פסילת 90% מהתוכניות לחיזוק מבנים כנגד רעידות אדמה במסגרת תמ"א 38 שהוגשו בתל אביב, בשל כשלים הנדסיים בתכנון.

בנוסף, גם כאשר משיגים מימון ומצליחים לעבור את כל הבירוקרטיה, נוצר מצב שזכויות הבנייה ניתנו באופן שווה לכל הערים בארץ, ועל כן תוספת קומה וחצי בתל אביב או בגבעתיים אינה שווה מבחינה כלכלית לתוספת קומה בפריפריה. דבר זה גורם לחוסר התעניינות מצד היזמים וביצוע מועט ולא מספיק של פרויקטים של תמ"א 38 בפריפריה. אדריכלית העיר אשקלון, קליקה דינה, טוענת כי לעירייה לא הוגשו בקשות במסגרת תמ"א 38, וזאת למרות שהעיר אשקלון מעודדת את ההליך.

לסיכום, לדעתי פרויקט תמ"א 38 אינו הפתרון למשבר הדיור. חוסר הניסיון, חוסר המימון, הבירוקרטיה ואי הכדאיות גרמו לכך שמימוש הפרויקטים איטי מהרצוי, ובכך החוסר ביחידות דיור גדל ולא יכול לענות על הביקוש הרב שיש בישראל. מה גם שמטרתו של הפרויקט היא בכלל חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, אך זה נראה שלממשלה אין כל בעיה עם זה. יתרה מכך, נראה כי אף נוח לה שמכניסים את הנישה הזאת כפתרון לבעיית הדיור. הממשלה לא נותנת פתרון לבעיה האמתית, שהיא מצוקת הדיור. אם תחשבו על זה, אולי האינטרס הוא שלא יהיה פתרון, אבל זה כבר רמז לטור דעה הבא שלי.

"כדור חלף שלושה סנטימטר מעליי. הבנתי שזו מלחמה אמיתית"

מאת נוי גדו

שלוש שנים וחצי אחרי מבצע צוק איתן, לוחם גבעתי אביעד אפשטיין נזכר באחת החוויות המשמעותיות בחייו: "כבר ביום הראשון כמעט מצאתי את מותי". את מה שעבר עליו שם הוא החליט לעכל בצד השני של העולם: "הטיול להודו היה שחרור לחופשי, זאת הייתה היציאה מהקווים שלי". ריאיון

הכרזת טראמפ על ירושלים כעיר בירתה של מדינת ישראל יצרה הדים רבים ברחבי העולם. הכרזה זו הניבה תגובות שליליות מכמה גורמים וביניהם ארגון חמאס אשר רואה בהכרזה זו צידוד של ארה"ב בישראל. בתגובה להכרזה, שוגרו טילים מעזה וחמאס אף קרא לפעולות טרור בשטחי ישראל. במערכה הקודמת נגדם, בקיץ 2014, מבצע צוק איתן נמשך למעלה מחודש וגבה את חייהם של 68 חיילים. אלפים נפצעו. "ידעתי מראש שאני רוצה קרבי, בגלל זה גם החלטתי לחתום ויתור ולהישאר בצבא ארבעה חודשים נוספים", מספר אביעד אפשטיין, לוחם גדוד צבר של גבעתי, שהירי מעזה החזיר לימים של צוק איתן. כעת הוא מספר לראשונה על הלחימה בשטחי עזה, על המורלים של אלוף-משנה עופר וינטר, הרעשים שעוד מהדהדים בראש ואיך מנקים את הראש בטיול גדול.

אתה נמצא בשטחי כינוס ומה אתה אומר להורים?

"אני אומר להם שאני בשטחי כינוס ולא בטוח שהם מבינים מה זה אומר. כל יום אמרו לנו שהערב נכנסים, אז לעשות שיחות חשובות כי לא בטוח מתי יהיה פלאפון שוב. אני כמו ילד טוב לאמא פולנייה, מתקשר מידי ערב ומדבר איתה ואומר לה שאולי לא יהיה לי פלאפון לזמן מה. העניין הוא שכל ערב היינו עולים על ציוד, מגיעים עד הגדר ואז בסוף מחזירים אותנו אחורה, ושוב אני מתקשר ואומר להם שיכול להיות שלא נדבר לכמה ימים, הם לא מבינים שאני רומז שיכול להיות שאני נכנס, אבל אז אנחנו מדברים יום למחרת. הזעקתי את ההורים לשווא.

מוצאי שבת עשו לנו תרגיל ולא ידענו שזה תרגיל עד הרגע האחרון, חילקו לנו רימונים, טילים, ישבתי בתוך ה'אכזרית' מאחורה, ובגלל כל התיזוזים של כל השבוע נרדמתי ואמרתי תעירו אותי כשחוזרים וצריך לפרוק ציוד. מעירים אותי ואומרים לי – 10 דקות לפריקה. אני חשבתי שזה אומר 10 דקות אנחנו מגיעים לשטחי כינוס חזרה, בפועל זה היה 10 דקות לפריקה בבית בעזה".

מה אתה חושב באותם רגעים?

"שוק טוטאלי, אי-ודאות. אנחנו היינו הראשונים שנכנסנו באותו לילה, לא שמענו על פצועים או הרוגים. בגלל כל ההכנות של הכניסות והיציאות נהיה הווי חברתי בין כולם, צחוקים, שירים, ריפדנו את המושבים של האכזרית, מעשנים, כיף. אף אחד לא חשב שזה יהיה אמיתי. אבל פתאום זה היה מאוד אמיתי. הגענו לרפיח והתחלנו לפרוק את עצמנו. באותו רגע אני משחזר את השיחה של מפקד החטיבה, אלוף-משנה עופר וינטר, שאמר לנו 'אתם שליחי העם, עם ישראל מאחורינו, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. קיבלנו משמעות ממשית לכך שאנחנו אכן בתוך מלחמה, בתוך עזה".

 

אתה רואה את עזה מולך, איך היא נראית?

"יש הריסות, יש עשן, אין אנשים סביבנו. זה היה לפנות בוקר, בזריחה. היינו שתי אכזריות, כל המחלקה נכנסה, אמורים להיות שמונה אנשים באכזרית אבל בפועל היינו 16. היינו תמיד כמחלקה ביחד. דבר ראשון שעושים כשמגיעים לבית זה לטהר אותו. מרססים את החדרים שמא יש שם מישהו. הבית נראה כמו בית ממוצע בעזה, הרבה עוני, אין הרבה רהיטים, יש תמונות של אל-אקצה, אין תמונות של משפחה. היו בעיקר משחקים של ילדים, בגדים, אוכל, כלי מטבח. היינו לפעמים משתמשים בכלים על מנת לבשל לעצמנו".

אתם יודעים מה הולכים לעשות אתכם מרגע זה?

"לא. מידי פעם פשוט יורים כדי שישמעו שהבית לא ריק ויש פה אנשים. יש כוחות צה"ל מחטיבות אחרות לידינו. יש בעיקר אי-ודאות באוויר, יש שיחה של מפקד הפלוגה שמספר מה קורה, מספר שיש הרוגים לצה"ל ופצועים, בעצם מסתבר שכבר בכניסה לעזה היו הרוגים. זה די מפחיד לשמוע דבר כזה, אתה חושב לעצמך שאתה נמצא בעזה ויכול להיות שאתה הבא בתור. מידי פעם התקדמנו לבתים אחרים. בעיקרון, החשיבות שלנו הייתה לסגור מנהרה ששימשה להעברת נשק. חיכינו שיפוצצו אותה ואז היינו מתקדמים לאחרות".

(קרדיט Al Jazeera English)

חושבים על הבית ברגעים כאלה?

"אני זוכר שיצאתי לראשונה ביום שבת ולא יכולתי לדבר עם ההורים בגלל שבת, רק אחרי שבוע וחצי דיברתי איתם. התקשרתי מהטלפון של הנשק ואמא שלי לא עונה למספרים חסויים, לכן התקשרתי לאבא. הוא ישר ענה לי והביא לי את אמא. היא לא הבינה או האמינה את גודל העניין שאני בתוך עזה ובמלחמה, היא פחדה שיבואו לדפוק לה בדלת. ניסיתי להרגיע אותה עד כמה שאני יכול, אמרתי לה שאני אוכל ושדואגים לנו. לא הזכרתי היתקלויות והרוגים".

ובפועל, מה באמת היה מבחינת היתקלויות והרוגים?

"כבר ביום הראשון כמעט מצאתי את מותי. ישבנו בבית שטיהרנו והסמל יצא עם האכזרית על מנת להביא ציוד. בינתיים אני נשארתי בבית עם מפקד הכיתה וניסינו למצוא תנומה על הקיר. כחלק מהנהלים, צריך להפיל את הבית אחרי שנשארים בו, הסמל נכנס עם האכזרית בתוך קירות הבית ומצאתי את עצמי בין זחלי האכזרית, ממש באמצע. הוא לא בדק לפני אם יש מישהו או לא.

הפעם השנייה שכמעט הרגשתי את מותי, היינו באמצע לסגור על אחת המנהרות וכבר קיבלנו פקודה לפוצץ, אך פתאום קיבלנו דיווחים שיש בלאגן ברפיח ושמועות על חטופים. כמובן שעזבנו את הכל ונכנסנו לנוהל חניבעל, שזה בעצם עושים הכל כולל הכל על מנת שלא יהיה שבוי משלנו. הגענו לרפיח, הכל מעורפל, עשן סמיך מאוד, ריח של מוות באוויר. לא מבינים מי נגד מי ומנסים לראות, פשוט שומעים יריות וצעקות מכל עבר. בעיקר שמות של מפקדים. אני זוכר שלרגע לא התעשתי על מה שקורה ונכנסתי למעין פריז. החברים מהמחלקה צועקים ואני שומע את זה מרחוק, אבל הם באמת נמצאים מטר ממני. חזרתי לעצמי כאשר שלושה ס"מ מעל ראשי חלף כדור ופגע בקיר. פה הבנתי שאני במלחמה אמיתית, מלחמת קיום. סיימנו את ההיתקלות הזאת עם אבידות לשני הצדדים, אבל בעיקר עם מה שלא רצינו, עם שבוי. השמועות על הדר גולדין החלו להישמע והבנו שנחטף לנו חייל".

הוא נולד בבית חולים בילינסון לפני 24 שנים, בן בכור לאריה וליאורה, אח לאוהד, אלעד ומעיין. גדל עד גיל חמש בבני ברק, משם עברה משפחתו לפתח תקווה. המסגרות בהן התחנך היו דתיות לאומיות אשר מושתתות על ערכי הדת והציונות. בישיבה התיכונית שבה למד הראו והשמיעו את החשיבות של מסגרת אשר מכינה את התלמידים לפני הצבא. רבים מהחיילים הולכים לישיבות ומכינות קדם הצבאיות לפני הצבא על מנת להתחזק הן בנפש הרוחנית והן פיזית-גופנית.

כשיש מגוון רחב של אפשרויות, איך מצליחים לבחור את הישיבה או המכינה הרצויה?

"יש דבר כזה שנקרא שבושי"ם שזה אומר שבוע ישיבות. במסגרת השבוע הזה נוסעים לראות כמה ישיבות שכבר מראש סיננת לפי חוויות ושמועות של אחרים. אני אישית הלכתי לשלושה מקומות כדי להתרשם, ומה שהכי מצא חן בעיניי הייתה הישיבה בעכו. הרבה מהחברים שלי גם הלכו לשם אז הרגשתי במקום מבטחים. האופי של הישיבה התאים לי מבחינה דתית ומבחינת האוכלוסייה".

אתה שלם עם ההחלטה לעשות ישיבה לפני צבא?

"האמת, אני עד היום לא שלם עם ההחלטה לעשות ישיבה. ידעתי מראש שאני רוצה קרבי ורציתי לתת מעצמי שלוש שנים, העניין הוא שהמסגרת של הישיבה זה מסלול של ביינישים שזה אומר לעשות ישיבה במשך שנה, להתגייס למשך שנה וארבעה חודשים ואז לחזור לעוד שנה ושמונה חודשים לישיבה. אחרי צוק איתן רציתי לחתום ויתור ולחתום עד סוף שלוש השנים, אבל החבר'ה מהמחזור שלי כבר השתחררו ואותי צירפו למחזור אחר. לא הרגשתי שייך, המפקדים לא היו נחמדים לחייל שלא היה שלהם מלכתחילה. הרגשתי לא רצוי, אפשר לומר שהמפקדים התעללו בי, התייחסו אליי חרא, אז חתמתי רק לעוד ארבעה חודשים ואז השתחררתי".

מה זאת אומרת התעללו בך?

"זה התבטא בעיקר בלסנג'ר אותי למלא דברים כמו שמירות תמידיות שלא נגמרות, סגירת שבתות, הרבה עבודות מטבח וניקיון. הייתי שומר לפעמים בשבתות לבד בזמן שהשאר יצאו לבית. הייתי במצב של רגע אחרי צוק איתן, החברים שלי כבר משוחררים ואני השתייכתי למחזור שאין לי קשר אליו. הרגשתי ריקני ולבד ועוד בתקופה כזו, הסוף של השירות שלי היה לא חווייתי בכלל. רציתי לחזור לשאר החברים שלי, במיוחד כשזה היה אחרי המלחמה".

איך היה לחזור לישיבה?

"בעיקר תחושות מעורבות. מצד אחד היה כיף לחזור לשאר החברים, הרגשתי את האזרחות ובעיקר את זה שאני יכול לקום בבוקר בלי מסגרת צבאית. מצד שני, היה לי מוזר פתאום שאין את כל המסגרת של הצבא. מצאתי את עצמי יושב ולומד תורה פתאום. אבל כמו כל פרק שמסתיים בחיים, מתרגלים להכל. ישבתי ולמדתי והסתכלתי סביבי והרגשתי שייך לאנשים ולסביבה אבל הראש היה עדיין במקומות אחרים".

כמו כל חייל משוחרר אשר חולם על הטיול הגדול, גם אביעד חלם להיות כמו התרמילאים הגדולים שכובשים יעדים בעולם. במסגרת הישיבה נותר לו להשלים שנה וארבעה חודשים עד שייקרא סופית חייל משוחרר. את הטיול הגדול שלו הוא תכנן בין קריאת מסכת יומא לבין מסכת אבות. בין לבין חשב על המשך עתידו ועל לימודים אקדמיים.

 

אתה יוצא מהישיבה, חופשי לגמרי עכשיו, לא מפחיד?

"אני חושב שאחד הפחדים שיש לאדם זה לא להיות שייך למסגרת כלשהי. ברגע שסיימתי את הישיבה, הייתי לא פה ולא שם. פתאום באמת הייתי משוחרר, שום מסגרת, שום כללים וחוקים. כרטיס הטיסה שלי להודו כבר היה מוכן ובאמת רציתי להרגיש עד הסוף חופשי ולא רציתי להרגיש את זה בארץ. רציתי לנסוע לצד השני של העולם ולחוות שם את החופש שלי".

למה דווקא הודו?

"במהלך החיים פוגשים תמיד אנשים שאנו לומדים ושומעים מהחוויות שלהם. רוב מי שהיה מסביבי חווה את הודו, כל אחד בצורה אישית שלו. התחלתי לקרוא ולראות תמונות על המקום המטורף הזה והחלטתי ששם, בין הפרות, הירוק, הכפרים וההרים, שם אחווה חופש אמיתי".

הרגשת כלוא וסגור בארץ אחרי הישיבה והצבא?

"זה לא שלא היה לי טוב בצבא או בישיבה, אלה שתי חוויות משמעותיות וחשובות בחיי, כל אחת בדרכה. פשוט שתי המסגרות הללו הן מסגרות עם חוקים וכללים, בן אדם לא יכול לפרוץ ולצאת מהקווים במקומות כאלה, כי או שתיענש או שתהיה חריג מהסביבה.

אחרי צוק איתן הרגשתי סגור, הרגשתי שיש בתוכי הרבה תמונות ומראות שילוו אותי עד הסוף. עד היום אני לפעמים חולם על זה, שומע את הרעשים של הטנקים, מטוסים, יריות. מיד אחרי זה נכנסתי לתוך הישיבה, לא באמת עיכלתי את מה שעבר עליי וכבר נכנסתי למסגרת נוספת. לכן הטיול בהודו היה מבחינתי היציאה מהקווים שלי, חופש שבאמת ישחרר אותי".

איזו חוויה הכי משמעותית הייתה לך בהודו שבאמת הרגשת שאתה יוצא לחופשי?

"וואו, בערך כל הטיול הזה היה שחרור לחופשי אחד גדול. אני זוכר שהיינו בדרמסלה, שזה כפר בצפון, ושם יש הרבה סדנאות וחוגים לנפש ולגוף, כל מה שאי פעם חלמת ללמוד, זה המקום ללמוד. עשיתי שם סדנת כתיבה שיושבים מול מחברת עם עט ביד ופשוט כותבים. אני חושב שזה היה רגע מכונן כי אני מאמין שמילים מבטאות את הרגש והנפש וברגע שמוציאים אותן לאוויר וכותבים אותן שחור על גבי לבן, זה משחרר. מעבר לזה, עשיתי יוגה וקראתי על החשיבות של זה. מסתבר שזה מחבר בין גוף לנפש, וברגע שאתה מניע את הגוף שלך ביוגה, הרבה מהנפש שלך יוצא החוצה. החוויה הגדולה ביותר שלי הייתה סדנת שקט. אני חושב שזו פעם ראשונה שבאמת ישבתי בשקט ונתתי למחשבות לרוץ בתוכי".

מה בעצם עושים בסדנה כזו?

"יושבים במשך שלוש שעות בחדר וצריך להיות בשקט. אני מודה שהייתי סקפטי ולא חשבתי שאצליח לעמוד בזה, אני עם בעיות קשב וריכוז, אוהב לדבר, היה נראה לי משימה בלתי אפשרית לשתוק עכשיו. מהרגע ששתקתי, ישבתי בחדר והתחלתי להסתכל לכל מיני כיוונים. בעיקר אל החלון, אל הנוף ההררי, הירוק, ונתתי למחשבות לנדוד. עצמתי עיניים לחלק מהזמן והתמונה הראשונה שעלתה לי זה ההיתקלות בעזה והרעשים משם התחילו להדהד. פחדתי לשקוע לתוך זה, אבל הבנתי שאני חייב לשחרר משהו בתוכי, לעכל. המשכתי להריץ את התמונות בראש וזו בעצם הייתה ההתמודדות שלי, היציאה מ'הכלא' שבו הייתי. נתתי לעצמי לחשוב על אותם חברים שנהרגו, אותם חברים שנפצעו, על מה היה יכול לעלות בגורלי ועל איפה אני עכשיו".

מה בעצם עשית כשיצאת משם אחרי המחשבות האלה?

"יצאתי החוצה, נשמתי את האוויר הצלול שבין ההרים, הוצאתי סטיקר שהוצאנו כל הגדוד אחרי המלחמה לזכר הנופלים והדבקתי אותו על אחד הקירות במבנה".