ארכיון הקטגוריה: בארץ

מפלגת כולנו: "עמדנו ב-95 אחוזים מההבטחות שלנו"

מאת בת-אל ווחניש

דובר מפלגת כולנו טוען להצלחה גדולה, אך כשאנחנו עומדים לקראת בחירות נוספות, נדמה כי הירידה במספר המנדטים שצפויה "כולנו" לקבל מגיעה בעקבות פער בין שלל הבטחות המפלגה והעומד בראשה לקהל הבוחרים, לבין מה שהתקיים בפועל

מפלגת כולנו חווה מגמת ירידה בקרב מצביעיה. על המצע הפוליטי שלה היא רשמה הבטחות רבות, בחלקן עמדה ובחלקן לא אך ההבטחה העיקרית שהביאה למצב הקיים היא הבטחת הוזלת מחירי הדיור. בקרב מצביעי המפלגה הבטחה זו נתפשת ככישלון כיוון שבמסגרת תכנית 'המחיר למשתכן' יש זוכים רבים שנתקעו עם דירות בעייתיות או עם פרויקטים שלא מקבלים היתרי בנייה, זו הסיבה המרכזית ככל הנראה למשבר האמון שנוצר בין המפלגה למצביעיה.

בבחירות הקרובות המלחמה העיקרית היא על המשך כהונתו של נתניהו או הפסק כהונתו ומתן הזדמנות למועמד אחר להראות את יכולתו להנהיג את מדינת ישראל. אין ספק, זו מלחמה קשה. הסיכוי שנתניהו יבחר גם בבחירות האלו הוא גבוה מאוד והסקרים הראשוניים הוכיחו זאת. על פי סקרים אלו מפלגת הליכוד בראשות נתניהו כנראה תזכה בכ-30 מנדטים. על השאלה "האם אתה רוצה שנתניהו ימשיך להיות ראש הממשלה של ישראל?" 54% ענו שלא אך יש לציין כי המספר הזה הוא כנראה מספר האחוזים של כל אותם אנשים שלא יצביעו לנתניהו אך קולותיהם יתפזרו בין כל שאר הרשימות שירוצו ולכן הסיכוי שנתניהו לא יבחר נשאר נמוך.

כולנו היא מפלגת מרכז כלכלית חברתית שהוקמה על ידי כחלון לקראת הבחירות לכנסת העשרים. עד 2012 היה כחלון חבר ברשימה של הליכוד וכיהן כשר התקשורת ושר הרווחה והשירותים החברתיים ולאחריהם פרש לשנתיים מהפוליטיקה. כשחזר לפוליטיקה בשנת 2014 הודיע כי הוא לא ישוב להיות חבר בליכוד והצהיר כי הוא יקים מפלגה חדשה לקראת הבחירות לכנסת העשרים. מצע מפלגת כולנו שהתפרסם בינואר 2015 התמקד בנושאים כלכליים וחברתיים ובהם – משבר הדיור, הוזלת מחירי השירותים הכלכליים, יוקר המחייה, צמצום הפערים החברתיים בישראל, עידוד תעסוקה ומצע ההטבות עבור החיילים והסטודנטים.

משה כחלון הוא שר האוצר המכהן בממשלת נתניהו, החל מ-2015. בתור שר התקשורת הוא השיג את תהילתו בעקבות רפורמת הסלולר כשפתח את שוק הסלולר למתחרים חדשים וזולים ובכך הצליח להוזיל את מחירי הסלולר במאות שקלים. אחת ההבטחות הנוספות שהבטיח היה הוזלת מחירי הדירות והדיור. לשם כך הוא פתח בתוכנית 'מחיר למשתכן' שמגרילה דירות במחירים מוזלים בקרב ציבור הזכאים לכך על פי תנאים סוציו-אקונומיים אך כאמור, בפועל תושבי המדינה שזכו בפרויקט, לא נהנו ממנו.

דובר מפלגת כולנו, טל סיגרון, מסר כי כולנו עומדת כרגע על עשרה מנדטים מהבחירות האחרונות ומתכוונת לשמור על כוחה גם בבחירות הקרובות. כוחה של המפלגה לדבריו נובע מכך שהמפלגה היא לא סקטוריאלית ופונה לכלל הציבור שהדבר החשוב לו הם שינויים כלכליים חברתיים. "מפלגת כולנו היא המפלגה היחידה שעמדה ב-95 אחוזים מהבטחותיה שפרסמה במצע הפוליטי שלה" הוא מוסיף. באתר המפלגה פורסם לאחרונה מצע המשווה בין מה שהיה לפני קום המפלגה לבין המצב הנתון כרגע ולהתרשם שאכן היו שינויים רבים.

ובנוגע לתוכנית 'המחיר למשתכן' שנתפסת בקרב המצביעים שלכם ככישלון?

"תכנית 'המחיר למשתכן' זו הצלחה מאוד גדולה משום שעל פי השר כחלון, 'כלכלה של שפיצים היא לא כלכלה בריאה'. צריך לשאוף לכלכלה מאוזנת ויציבה קודם כל ורק לאחר מכן יהיה אפשר להוזיל מחירים בצורה משמעותית ולכן בתוכנית זו המטרה הייתה קודם כל למתן את העלייה החדה של מחירי הדיור וליצור יציבות וכך באמת קרה עד כה. יש תהליכים שלוקחים זמן ובעוד כמה שנים אני מאמין שנוכל ליצור מגמת ירידה בשוק הדירות אם המצב יישאר יציב".

מתוך עמוד הפייסבוק של כולנו

הסיבה העיקרית ליציאה לבחירות, כפי שפורסם, היא 'מתוך אחריות תקציבית לאומית', ניתן לומר שמחאת האפודים הצהובים יצרה הרתעה?

"להפך! אם המחאה הייתה הטריגר, היו נותנים למחאה לשקוט ואז לצאת לבחירות. הקואליציה הגיעה למצב של 61 חברי כנסת ולאחר שרבים מהם הסירו את תמיכתם בחוק הגיוס (החרדים, יאיר לפיד וליברמן) והגיעו למצב שחייבים לפרק את הכנסת. זהו אכן הטריגר היחיד להקדמת הבחירות".

נראה כי מצבה של מפלגת כולנו, בראשות שר האוצר משה כחלון, לא מזהיר. כעת, הסקרים מראים כי מפלגת כולנו תזכה לשישה מנדטים ובכך היא מתקרבת לאחוז החסימה (3.25%). בבחירות הקרובות היא תצטרך לעבוד קשה בכדי להשיג עוד כמה מנדטים נוספים או לעשות מהלך כלשהו שיכול לקדם אותה ביחד עם מפלגה אחרת מהימין.

"איננו עוסקים בנקמנות": הבית היהודי ביום שאחרי הפיצול

מאת אלעד כרמיאל

המהלך הפוליטי של הקמת מפלגת "הימין החדש" בראשות נפתלי בנט ואיילת שקד הוביל לכך שעל פי הסקרים מפלגת הבית היהודי עוברת בקושי את אחוז החסימה. וגם: רשימת המועמדים הפוטנציאליים למפלגה החדשה

נפתלי בנט ואיילת שקד הטיל פצצה פוליטית במוצאי שבת כאשר הודיעו לציבור הבוחרים על עזיבת מפלגת הבית היהודי והקמה של מפלגה חדשה בשם "הימין החדש". הודעה זו הפתיעה עיתונאים ופוליטיקאים רבים, כאשר השאלה המרכזית היא למה זה כדאי לבנט ושקד? מה היא הבעייתיות במפלגה אשר מעמדה יציב בפני הציבור, כמו גם עמדותיה. מפלגה עם קהל בוחרים שהעמיד את הבית היהודי על כעשרה מנדטים בסקרים.

הסיבה הרשמית לפרישתם של שקד ובנט מהבית היהודי, היא דעתם של השניים שמפלגת הבית היהודי איבדה את כוחה להשפיע: "ראש הממשלה נתניהו הבין שהציונות הדתית יושבת בכיס שלו ושתמיד הם ילכו איתו", אמר בנט. דברים אלו מתייחסים בעיקר לבחירות האחרונות כאשר ראש הממשלה "שאב" את המנדטים של הבית היהודי ושיכנע רבים בציונות הדתית להצביע ליכוד מתוך סכנה לשלטון הימין. אך מתחת לפני השטח ישנן מספר סיבות נוספות שגרמו לבנט ושקד להקים את המפלגה החדשה.

ראשית, התכנון הידוע מראש של בנט ושקד היה להיות מפלגת שלטון ולהנהיג את המדינה, דבר כזה איננו מתאפשר מתוך מפלגה סקטוריאלית כמו הבית היהודי. דרכם של בנט ושקד בפוליטיקה התחילה במפלגה נפרדת, ביחד עם הרב רונצקי ז"ל, רק לאחר יוזמה ושכנוע מצד אורי אורבך ז"ל (אז שר במפד"ל), הגיע בנט למפד"ל, ניצח בפריימריז ובעצם הקים את מפלגת הבית היהודי.

בהתחלה זאת הייתה הצלחה כבירה, הבית היהודי שבר שיא והגיע ל-12 מנדטים בבחירות, אמנם ביחד עם האיחוד הלאומי אך עדיין זהו הישג מרשים. בבחירות 2015, כאמור, הייתה כבר ירידה משמעותית והבית היהודי זכה ל-8 מנדטים בלבד. כעת, לאחר הסתכלות על העבר, מבינים בנט ושקד שאם הם רוצים להגיע להנהגת המדינה אי אפשר לעשות את זה מתוך הבית היהודי. אמנם מאז ומעולם התכנון היה להתחרות על הנהגת המדינה רק לאחר פרישת ראש הממשלה נתניהו, אך עכשיו כולם מבינים שיום זה מתקרב, וכמו שאמרה השרה שקד בוועידת כלכליסט – "אני מעריכה שהקדנציה הבאה היא האחרונה של נתניהו".

אליאב סמואל במרכז ומוטי יוגב משמאל

להישאר עם האיחוד הלאומי בבחירות הקרובות או לרוץ בנפרד?

אליאב סמואל, חבר מרכז הבית היהודי ואחד המקורבים לרב צפניה דרורי אשר הוא מזקני רבני הציונות הדתית ואחד הקולות המשפיעים בציבור הדתי לאומי, מספר על התייעצות בשבוע שעבר, עוד לפני ההכרזה על המפלגה החדשה, בין בנט לרב דרורי.

הרב צפניה דרורי

בשיחה שאל בנט את הרב דרורי האם צריך להישאר עם האיחוד הלאומי בבחירות הקרובות או לרוץ בנפרד. האיחוד הלאומי היא מפלגה אחרת שרצה בשותפות עם המפד"ל, אך  מתחת לפני השטח יש המון מתחים וכעסים בין שתי המפלגות. מעבר למתחים ולמחלוקות האידאולוגיות הבעייתיות המרכזית נובעת מהפריימריז, בעוד שחברי המפד"ל צריכים להתחרות בפריימריז על מנת להשיג מקום גבוה ברשימה, מה שיקנה להם מקום בכנסת הבאה. באיחוד הלאומי אין פריימריז, חברי המרכז בוחרים את היו"ר, את המתמודדים ויש להם שיריון ברשימת הבית היהודי. דבר זה הוביל לכעס גדול בקרב חברי המפד"ל  שלא מבינים את ההיגיון בסיפור הזה.

בשיחה עם הרב דרורי סיפר בנט שהאיחוד הלאומי דורש שיריון לנציג שלהם על כל שני מתמודדים, כלומר רשימת הבית היהודי תהיה מורכבת ביחס של: שני חברי המפד"ל על כל חבר אחד מהאיחוד הלאומי. בנוסף דרשו חברי האיחוד הלאומי להיות שותפים בישיבת ראשי מפלגות הקואליציה. דבר זה הכעיס את בנט שטען שהבית היהודי היא מפלגה אחת, ולכן רק היו"ר צריך להיות נוכח בישיבה. בסיומה של השיחה אמר הרב דרורי לבנט שלדעתו עדיף לרוץ בנפרד מהאיחוד הלאומי. יכול להיות שזה מה שהוביל בין היתר את בנט ושקד להקים מפלגה חדשה. הרי אם חברת הכנסת שולי מועלם הצטרפה למפלגה החדשה, וחבר הכנסת ניסן סלומינסקי החליט לפרוש מן החיים הפוליטים, כך לפי הדיווחים, אז נשארו רק חבר הכנסת אלי בן דהן ומוטי יוגב.

"בנט לא יביא הפעם שיריון מבחוץ"

בעוד שהרב אלי בן דהן מפריע כנראה לדימוי הפתוח והמכיל שבנט רוצה להשיג כמפלגת שלטון לא קיצונית, הסיפור המעניין הוא ח"כ מוטי יוגב. בתשובה לשאלה איזה שיריונים יביא בנט למפלגה, ענה סמואל שלדעתו בנט לא יביא הפעם שיריון מבחוץ כי כל שיריון אומר למעשה שאחד מחברי הכנסת הנוכחים לא ייכנס לכנסת הבאה, והוסיף סמואל, שרק במקרה שמוטי יוגב יגיע למקום נמוך בפריימריז יביא בנט שיריון כדי לדחוק את מוטי יוגב החוצה, כי "הם ממש שונאים אחד את השני". דוגמא נוספת לזה ניתן לראות בקריאה של מוטי יוגב לפטר את בנט ושקד מתיקי החינוך והמשפטים, קריאה שעוררה זעם בקרב חברי הבית היהודי הנותרים, שלא אהבו בלשון המעטה את הדרישה של יוגב, וכמו שאמר חבר הכנסת אלי בן דהן "הדרישה של יוגב לא אחראית ולא מייצגת. איננו עוסקים בנקמנות, יש לנו אחריות ממלכתית וחשוב שתהיה המשכיות לעבודת השרים במשרדים עד לבחירות".     

מפלגת הימין החדש צופה (לפי הסקרים הראשונים שנערכו לאחר ההכרזה) למספר של בין-6 ל-14 מנדטים. את הסקר שנתן למפלגה 14 מנדטים צריך לקחת בערבון מוגבל מכיוון שסקר זה נערך על ידי חברת Direct Polls שבבעלות עד המדינה שלמה פילבר וצוריאל שרון. ערבון מוגבל מכיוון שעל פי פרסום באתר 'וואלה' החברה עובדת עם נפתלי בנט ואיילת שקד. פילבר ושרון עבדו בבחירות האחרונות עם הליכוד ואחראים על הניצחון המפואר ב-2015. העובדה שפילבר, שכזכור משמש עד מדינה נגד ראש הממשלה נתניהו, עובד עם נפתלי בנט ואיילת שקד בוודאי מכעיסה מאוד את ראש הממשלה. מי שעוד עובד עם בנט ושקד ועל פי הדיווחים רקם את התוכנית להקמת המפלגה החדשה הוא משה קלוגהפט, יועץ אסטרטגי מוכר שכבר עבד בשנים הקודמות עם בנט.

נשאלת השאלה אם כן, מי יהיו חברי מפלגת הימין החדש. בנט ושקד הצהירו שהיא תהיה מורכבת מחמישים אחוז דתיים וחמישים אחוז חילונים. דורון אלמוג, עופר וינטר, אביגדור קהלני, ינון מגל, נדב אבוקסיס, חיים זיכרמן, עירית לינור, קובי אריאלי, מרים פרץ, מייקל אורן, יערה ישורון ואברי גלעד הם רק חלק מהשמות שהוזכרו כאופציה להצטרפות למפלגה. באתר 'סרוגים' נערך סקר מי צריך לקבל שיריון ולהצטרף למפלגה, שם נבחר אברי גלעד שמסר "אני לא מעוניין, זה מאוד מחמיא לי כמובן אך אני לא מעוניין, אני אוהב את העבודה שלי ואת החיים שלי".

מצב הבית היהודי לאחר העזיבה

לפי סקרים, מפלגת הבית היהודי עוברת בקושי את אחוז החסימה, דבר שבוודאי מדאיג את חברי המפלגה מאוד, אם כי חשוב לזכור שייתכנו עוד שינויים וריצות משותפות. הדבר הראשון שיצטרכו להחליט לגביו במפלגה הוא מי יהיה היו"ר לאחר פרישת  בנט. חוקת המפלגה קובעת שיש לקיים בחירות לתפקיד היו"ר תוך 60 יום. כרגע בורסת השמות כוללת את חבר הכנסת אלי בן דהן, ח"כ מוטי יוגב, ח"כ בצלאל סמוטריץ', ח"כ אורי אריאל, שר שלום ג'רבי, שהיה עד לפני מספר שבועות מנכ"ל רשות השירות הלאומי-אזרחי, ואביחי בוארון, שהיה ראש מטה המאבק נגד פינוי עמונה.

בנוסף ישנן מספר מפלגות מהצד הימני של המפה הפוליטית שהוזכרו כאופציונליות לרוץ ביחד עם הבית היהודי. בינהם ניתן למצוא את מפלגת יחד של אלי ישי, שהתמודדה בבחירות האחרונות אך לא עברה את אחוז החסימה, מפלגת "עוצמה יהודית" בראשות איתמר בן גביר וברוך מרזל שגם היא לא עברה את אחוז החסימה בבחירות 2015, ומפלגת "זהות" בראשות משה פייגלין.  מעולם לא נכנסו מפלגות אלו לבדן לכנסת, ולכן אם לא יהיה איחוד, מדובר בזריקת אלפי קולות שהיו יכולים לעזור לימין, לטימיון. זאת הסיבה שנתניהו ניסה עד הרגע האחרון להוריד את אחוז החסימה, אך לא הצליח.

ח"כ אשר מיהדות התורה: "מה שהיה לא יוכל להישאר"

מאת חיים גולדיטש

הבחירות המקומיות היוו יריית פתיחה לטרנספורמציה אפשרית במפלגות החרדיות. באופן מפתיע "דגל התורה" הליטאית הביסה את "אגודת ישראל" החסידית בירושלים. כעת הקרב על חלוקת המקומות והתפקידים בתוך "יהדות התורה" עלול להסתיים בפיצול

סקר חברת החדשות מה31.12

בסקרים האחרונים מפלגת יהדות התורה עומדת על שבעה מנדטים – אם תישאר מאוחדת. פיצול המפלגה לשתי הרשימות דגל התורה ואגודת ישראל עלול לסכן את שתיהן בשל אחוז החסימה הגבוה. אחוז החסימה עומד על ארבעה מנדטים כרגע, ובמקרה של פיצול שתי הרשימות עלולות למצוא עצמן מחוץ לכנסת ה-21.

הבחירות המקומיות בירושלים נתנו את אותותיהן על המפלגות החרדיות ולמעשה סימנו על שינוי עתידי. האירוע המרכזי התרחש בתוך מפלגת יהדות התורה המאחדת את רשימות "דגל התורה" ו"אגודת ישראל". רשימת דגל התורה המייצגת את הציבור הליטאי הפתיעה בניצחון ענק של שישה מנדטים לעומת שלושה מנדטים בלבד לחסידים – אגודת ישראל. שנים רבות שלטה הנציגות החסידית בהרכב המאוחד. ליצמן קיבל בקלות את ההנהגה וגם מבחינת הסדר ברשימה "אגודה" קדמה ל"דגל" מפאת גודלה וכוחה.

הפגנות הפלג הירושלמי נגד חוק הגיוס

מתוך הציבור הליטאי התפצלה בשנים האחרונות חבורת הפלג הירושלמי הנשמעת לרב אוירבך, אשר הפתיעה ובבחירות המקומיות בירושלים תמכה במועמד החילוני ברקוביץ' בניגוד לשאר הרשימות החרדיות שתמכו בליאון. עם כל זאת, הציבור הליטאי בירושלים עדיין קיבל 6 מנדטים.

ח"כ יעקב אשר מדגל התורה התראיין ב'רדיו קול חי" ואמר: "הרצון שלנו לאחדות עם אגודת ישראל נשאר בעינו, זהו גם רצון הציבור שלנו. רק ברור לשני הצדדים שמה שהיה לא יוכל להישאר. אנו דורשים שוויוניות. הציבור באמת רוצה אחדות, אך הציבור יבין אותנו בסופו של דבר אם נמנע מאחדות כי לא תהיה שוויוניות".

ח"כ יעקב אשר, סיעת דגל התורה ביהדות התורה.

אשר הוסיף כי "לטובת כולנו עלינו לקבל החלטה לגבי הריצה בהקדם אם ביחד, אז כגוש אחד מאוחד חזק שמחליט מראש על החלוקה. ואם לא אז כבר מעכשיו ללכת כל אחד לציבור שלו ולמקסם את היכולות שלנו ולדעת לאן פנינו מועדות. כרגע במספרים אנחנו יותר גדולים מאגודת ישראל אך פנינו ברשימה הארצית לחלוקה שווה והוגנת. בשיחה הראשונה שהתקיימה בין יו"ר דגל התורה הרב גפני לבין יו"ר אגודת ישראל הרב ליצמן הגיעו להבנה שתהיה שיווניות לא רק במספרים והובן שפנינו לאחדות".

ההבדל המהותי בין שתי הרשימות המרכיבות את "יהדות התורה" הוא באיזה מועצת רבנים הרשימה נועצת בעת הצורך. מפלגת "אגודת ישראל" נשענת על מועצת גדולי התורה של המפלגה, המורכבת מאדמו"רים מהחסידויות השונות שמייצגים ומתווים את מרבית בוחריה. מנגד מפלגת "דגל התורה", מסתמכת ונקבעת על פי מועצת גדולי התורה של המפלגה המורכבת מגדולי הרבנים הליטאים וראשי הישיבות הליטאיות החשובות. לדעת הרבנים ופסיקתם ישנה משמעות חשובה מבחירת הרשימה ועד הכרעות בהתנהלות הרשימות השונות בכנסת.

רב הפלג הירושלמי,הרב שמואל אוירבך ז"ל

דוגמא להשפעת הרבנים ועל ההבדלים בין הרשימות הוא הפיצול של "הפלג הירושלמי" מסיעת "דגל התורה" לפני מספר שנים עקב פסיקותיו של הרב אוירבך הנוקט בשיטה מאוד אגרסיבית במלחמה נגד "גזירת הגיוס". ה"פלג" מנחה את בחורי הישיבות לא להגיע ללשכת הגיוס אפילו על מנת לדחות את הגיוס במעמד "בן-ישיבה". בניגוד לעמדת שאר המגזר החרדי הדוגלת בהתנהלות יותר מתונה כלפי הממסד.

חוק הגיוס שבעצם היה הטריגר לפירוק הממשלה משמש גם כסלע המחלוקת בתוך "יהדות התורה". חברי רשימת 'דגל' הליטאית תמכו בחוק וטענו שעם תיקונים קלים יוכלו לחיות אתו בשלום וזוהי הזדמנות נדירה לסיים את הסאגה בנושא הגיוס. מנגד השר ליצמן ונציגי 'אגודת ישראל' איימו על נתניהו בפירוק הממשלה במידה והחוק יועלה. הבעיה והמחלוקת בתוך המפלגה יהיו חייבים גם בנושא להיפתר לפני הריצה המשותפת יחד. דחיית המחלוקת בעניין חוק הגיוס לאחר הבחירות יכולה להוות מכשול רציני להקמת קואליציה שככל הנראה תהיה חייבת להיות בשיתוף המפלגות החרדיות.

שתיקתו הרועמת של בני גנץ

מאת שירה קרישר

ביום חמישי האחרון הודיע בני גנץ באופן רשמי על כוונותיו לרוץ בבחירות הקרובות ורשם את מפלגתו חוסן ישראל. למרות השאלה המתבקשת האם יחבור ללבני, גבאי או יעלון שרוצים אותו לצדם, שומר גנץ על זכות השתיקה ובכל זאת סוחף אחריו ישראלים רבים

בני גנץ הוא אחד מאנשי הציבור המסקרנים ביותר בשבועות האחרונים, במיוחד מאז שנפלה ההכרעה בכנסת על הליכה לבחירות. גנץ, שהיה אולי הרמטכ"ל האהוב ביותר, השיג בסקרים השונים 14, 18 ואפילו 26 מנדטים במקרה של חבירה למפלגה אחרת, וכל זאת תוך שמירה על שתיקה. השתיקה הוסיפה לסקרנות הגואה בציבור ובעקבותיה הסתובבו, בעיקר ברשת, שמועות רבות ומגוונות על כוונותיו הפוליטיות. בבוקר יום ה' האחרון פורסם – גנץ מקים מפלגה חדשה, מפלגת חוסן ישראל. למרות זאת גנץ שומר על שתיקה, אשר הופכת למביכה יותר ככל שעובר הזמן.

הגובה, הכומתה האדומה וההתנהגות האצילית – כל אלו הפכו את גנץ לפייבוריט אהוד כל כך ששוכחים לו את כל הכשלים בצוק איתן. למרות שהמבצע ארך 50 יום, לא הושגו כל המטרות והיעדים אשר הוצבו. כמובן שאי אפשר לשכוח גם את החיילים אורון שאול והדר גולדין שנותרו מאחור. למרות כל אלו, גנץ היה ונשאר רמטכ"ל אהוב.

מדוע זה כך? מקרה שקרה ותועד בשבוע שעבר: צלמת של ynet נשלחה בשעת בוקר מוקדמת לחכות מחוץ לביתו של גנץ בראש העין. הוא תועד יוצא מביתו כשבידו כוס קפה אשר הגיש לאותה צלמת. זוהי תמצית העניין. כולם משבחים, מפארים ומהללים את האיש שיצא "גבר", לא פוליטיקאי קלאסי בכלל. כך הפך גנץ למאמי התורן של התקשורת, למועמד המובחר, המועדף, ההוא שכולנו אוהבים לאהוב. כך כל סיקור בתקשורת הפך ויהפוך לחיובי ותומך, אפילו כשהוא רץ עם אשתו בשבת בבוקר.

הוא מוצלח עד כדי כך שטרם הכריז על המפלגה שלו, המחנה הציוני ויש עתיד ביקשו ממנו להצטרף לשורותיהם. אבי גבאי הגדיל לעשות ואף הציע לגנץ את תפקיד ראש המחנה הציוני. גנץ מסרב לכל ההצעות האלו ובינתיים מנסה לגבש רשימה משלו, גם זה – בשתיקה. בזמן שזה קורה, אנשי הימין מצהירים הצהרות על נטיותיו הפוליטיות של גנץ. למשל גדעון סער, במהלך ריאיון שהתקיים ביום ב' בכנס כלכליסט, טען כי: "אם גנץ לא שולל חבירה ללפיד, כנראה שהוא לא שייך לצד שלנו". כך גם שמעון ריקלין אשר פרסם לפני כשבוע בחשבון הטוויטר שלו: "גנץ זה שמאל. שמחתי לעזור". אפילו נתניהו בהתייחסות עוקצת וחד-פעמית אמר: "לא מתערב כיצד השמאל מחלק את הקולות שלו". עם זאת, בסביבתו של גנץ אמרו כי ציפי לבני "שמאלנית מדי" לדעתו ולכן לא יהיה מצב של צירופה למפלגתו.

על בסיס זה, אפשר להבין כי גנץ מנסה למקם את מפלגתו, אם לא בצד הימני של המפה הפוליטית, לפחות באזור המרכז. בסרטון של חברת החדשות מיום שני הוא מצולם אומר כי "ימין ושמאל זה לא משנה, ישראל זה מה שחשוב". אולם, דעתו, אולי המפורסמת ביותר, היא שמאלנית מעט ופחות מרכז. גנץ הצהיר לא פעם כי הדבר החשוב ביותר לדעתו הוא במציאת פתרון לסכסוך הפלסטיני.

במידה וגנץ יחבור למשה (בוגי) יעלון, המפלגה החדשה אכן תהיה יותר ביטחוניסטית שכן שניהם פרחו והתפתחו בצבא. אם ייכנסו לקואליציה, סביר להניח שתיק הבטחון מובטח להם. אולם זהו תרחיש שעדיין אינו מבוסס. בנוסף, יש לציין גם שיעלון מצהיר כי לא ישב בממשלה אחת עם נתניהו ועל כן סיכוי קטן שהתרחיש לעיל אכן יתממש.

כאמור, מפלגתו של גנץ מקבלת בסקרים מנדטים רבים. בסקרים שפורסמו ביום ראשון בכאן ובחדשות, מפלגת חוסן ישראל של גנץ מקבלת 13 ו-14 מנדטים, בהתאמה, מה שהופך אותה למפלגה השנייה בגודלה אחרי הליכוד.

מתוך דף הפייסבוק של חברת החדשות

תוצאות אלו מעלות גיחוכים ובדיחות סרקסטיות, כמו למשל של מלך זילברשלג, כוכב רשת חרדי, אשר צייץ: 

אם נחזור להיות רציניים, עמית סגל פרסם את מטרות המפלגה, כפי שנכתבו בטופס רישום המפלגה ברשם המפלגות. גם מקריאתן לא ניתן להסיק על דבר מעשי מלבד שמירה על נרטיב השתיקה: "המשך ביסוס וחיזוק מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לאור החזון הציוני כפי שבא לידי ביטוי במגילת העצמאות תוך קביעת ושינוי סדר העדיפויות הלאומי בנושאים הבאים: חינוך, פיתוח תשתיות לאומיות, חקלאות, חוק משפט וביטחון פנים, מדיניות רווחה, שלום וביטחון".

אם כן, איך זה המצב? גנץ והמפלגה שומרים על שתיקה מצד אחד, ומקבלים 14 מנדטים בסקרים מצד שני? גל לוי, בת 24, שירתה בחיל הים בזמן כהונתו של גנץ כרמטכ"ל. לוי, נכון לעכשיו, מתכננת להצביע לו למרות הערפל סביב: "ראיתי אותו פעם אחת במהלך שירותי הצבאי ואני זוכרת אותו לטובה, את כל ההתנהלות שלו. הוא היה מאוד נחמד, נראה אחד עם ראש על הכתפיים. המעבר של כל הגנרלים ואנשי הצבא לפוליטיקה – זה דם חדש ומרענן. אני מאמינה שכניסתם לכנסת תעשה רק טוב ותביא משב רוח רענן". מכך, ניתן להסיק שהבחירה והבריחה לגנץ מספקת זווית של חוסר שביעות רצון כלפי הנבחרים הנוכחיים, ולכן אולי זו הסיבה שהוא כל כך פופולרי.

מנגד, גדעון סער אמר בוועידת כלכליסט: "צריך שלאדם תהיה תעודת זהות ברורה בכל הנושאים: כלכלי, חברתי, בטחוני, מדיני, וזה צריך להיות ברור לציבור. אני לא מאמין בבחירה שבה הדברים האלה לא ברורים".

דפנה ליאל, כתבת הכנסת של חברת החדשות, צייצה ביום ראשון בטוויטר שלה כי: "גנץ יציג בקרוב את תוכניות החוסן הלאומי שלו שתעסוק לא רק בחוסן בטחוני ובכך כמובן ישבור שתיקה. הקמפיין שלו צפוי להיות חיובי ולא יכלול מתקפות על נתניהו". עד שזה יקרה, ניאלץ לאזור סבלנות. בינתיים הזרקור של "הדבר הבא" הופנה אל בנט ושקד אשר הציגו מפלגה חדשה משלהם, ובכך נתנו לגנץ קצת מרחב נשימה מכל השאלות של התקשורת.

בינתיים, בכאן פרסמו סרטון לקט מדבריו של גנץ בעת היותו רמטכ"ל במטרה להאיר מעט על כוונותיו. למשל כל אמר על פוליטיקאים: "הם צריכים לעסוק בשאלה – לא רק 'איך אני נשאר', אלא גם 'מה אני משאיר?'". חלק מהתבטאויותיו נגעו לעניין גיוס חרדים לצבא: "אני מאמין שהשירות של חרדים בצה"ל הוא דבר חשוב מאוד במדינת ישראל, תורם מאוד לצה"ל, תורם לחברה החרדית. אסור שתיווצר סיטואציה שבה צה"ל נהיה האויב של החברה החרדית", כך סיכם.

זוהי גישה די מתונה וסבלנית, בניגוד לראשי מפלגות אחרים המדברים על הנושא באופן יותר חריף. אולם, גם כאן הנקודה הופכת למעורפלת, שכן גנץ שכר את שירותיו של איתי בן חורין לקדם את קמפיין הבחירות של מפלגתו. בן חורין, מלבד היותו יועץ אסטרטגי ואיש יחסי ציבור, חיבר את הספר "הקרב על הגיוס", העוסק במלחמה על גיוס החרדים לצה"ל. מעניין יהיה לראות לאיזה כיוון יפנה גנץ בנושא זה.

נקודה אחרונה למחשבה: השיח הציבורי-פוליטי כיום הפך לדיבור על אנשים, ולא על מפלגות. לא הליכוד והמחנה הציוני, לא יש עתיד וכולנו, אלא ביבי וגבאי, לפיד וכחלון. ככה גם לגבי גנץ. גנץ, ולא חוסן ישראל. הציבור שוכח שמאחורי כל אדם בראשות מפלגה מסויימת, נמצאים אנשים נוספים, שחלקם יישבו גם כן בכנסת, וערכים נוספים כמו הסתכלות על כלכלה, חברה וביטחון. צריך לזכור שאנחנו לא מצביעים לאנשים, אנחנו מצביעים למפלגות ועל כולנו לשנות את השיח הזה.

 

"ממשלות ישראל מזניחות את השירותים החברתיים"

מאת: רינה פיש-דהן

יו"ר מחוז ירושלים והסביבה באיגוד העובדים הסוציאליים, מיכל עתידנו, מביעה ביקורת על התנהלות הממשלה ומציגה את דרישות ותקוות העובדים לתוצאות המשא ומתן עם האוצר שיפורסמו בעוד כשלושה חודשים. "אם לא תהיה התקדמות, ברור לנו שנצא שוב לרחובות"

בשבוע שעבר הושבתו כלל שירותי הרווחה ברחבי הארץ במקביל להפגנות המחאה של כלל העובדים הסוציאליים בארץ בחודש האחרון. בעקבות אלו הוסכם ביום שלישי, לאחר ישיבה עם שר האוצר, משה כחלון ושר הרווחה חיים כץ עם יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים ענבל חרמוני – על כניסה לדיונים על מנגנון אבטחתי כולל שיהיה מקובל גם על האיגוד. הדיונים הוקצבו בזמן ויימשכו כשלושה חודשים. לאחר מכן ימשיכו הצדדים למשא ומתן בנושאי השכר, תנאי ההעסקה ועומסי העבודה.

מיכל עתידנו, יו"ר המחוז של ירושלים והסביבה באיגוד העובדים הסוציאליים

מיכל עתידנו, יו"ר מחוז ירושלים והסביבה באיגוד העובדים הסוציאליים, עוסקת בעבודתה בשני דברים מרכזיים: מיצוי זכויות פרטני לכל עובד סוציאלי במחוז והגנה במקרה של הפרת זכויות עובדים בהסכם הקיבוצי. כמו גם שהיא מארגנת באופן קהילתי את העובדים במחוז ומרכזת את קבוצת הצירים שמייצגים את העובדים במחוז ירושלים. "הם המנהיגים בשטח ואני אחראית עליהם וכך אנו מגיעים לכל העובדים והעובדות במחוז".

במחאה הנוכחית עסקה בעיקר בצד הארגוני: "לקחתי חלק מאוד מוביל ופעיל בארגון העובדים ליציאה להפגנות, להשבתות ולעיצומים. בכל מה שקשור למעטפת של המאבק. אישורי משטרה להפגנות ולארגן ועדת חריגים. כל מה שקשור לציוד של ההפגנות והזמנת הסעות. זה בדיוק התפקיד של היו"ר, לארגן את העובדים בשטח".

מה גרם לך באופן אישי לצאת למחות ברחובות?

"זה פוגש אותי כבר מאז שאני סטודנטית לעבודה סוציאלית, כשהבנתי לאיזה עולם עבודה אנחנו יוצאים. אני פעילה בתחום הזה מאז שאני סטודנטית. אז זה היה בהתנדבות ועכשיו בתור יו"ר המחוז זה בשכר. כשהלכתי ללמוד את המקצוע הלכתי עם תחושה של שליחות ורצון לשנות את העולם כמו שאומרים עלינו באופן סטיגמתי. כשהבנתי לאיזה עולם עבודה אני נכנסת אמרתי שאני עוזבת או פועלת בנושא הזה. החלטתי לפעול כי זה נושא שבאמת חשוב לי".

מבט ממעל המחאה

מה את פועלת לקדם?

"שיהיה לנו שכר הוגן, תנאי עבודה הגיוניים ולהיאבק בהפרטה. להיאבק על דמותה של מדינת הרווחה – זה משהו שמלווה אותי לאורך כל החיים המקצועיים מאז הלימודים. בגלל שאני מאוד מאמינה במקצוע אני חושבת שצריך לתת לו את כל האפשרויות והכלים לעבוד באופן מקצועי עם החברה הישראלית ולקדם אותה".

"כל הדרישות הן שוות ערך"

בעיני עתידנו אין דגש על אחד מהנושאים שעליהם מחו, מדובר בחבילה הכוללת את שיפור תנאי העסקת העובדים הסוציאליים, הפחתת עומס, הוספת תקנים ובעיקר הגברת אמצעי האבטחה במקומות העבודה. זאת כדי שסביבת העבודה תהייה בטוחה יותר לעובדים. "הרבה מאוד שנים ממשלות ישראל מזניחות את השירותים החברתיים ואין מספיק תקציבים יש פה משהו שהוא כולל הכל. ההזנחה הזאת גורמת לכך שאין מספיק תקנים, ולכן אין מספיק עובדים. כשאין מספיק עובדים השכר הוא מביש. ובגלל שאין מספיק תקנים המעמסה היא מאוד גדולה על העובדים הסוציאליים בגלל המעמסה הגדולה אנחנו לא מצליחים לעשות את העבודה המקצועית שהעובדים יודעים ורוצים לתת למטופלים. זה גורר תסכול ואלימות מצד המטופלים".

העם דורש שכר לא בדיוני, מחאת העובדים הסוציאליים

מנתוני מיזם "כמה אתם שווים" – מתחם השכר של AllJobs, בו השתתפו למעלה מ-270 אלף גולשים, עולה כי השכר הממוצע (ברוטו) לעובדות ועובדים סוציאליים עומד על כ-8,300 שקלים בחודש וכשעובד סוציאלי יגיע לותק של תשע שנים ומעלה השכר שלו יגיע ל-9,800 שקלים בממוצע ושם יישאר. עתידנו מתארת כדור שלג אימתני שהולך וגדל ככל שההזנחה בתחום ממשיכה. "אני לא סתם מתארת את זה כשיקום של מערכת שירותי הרווחה והשירותים החברתיים בארץ", היא מדגישה, "כל הדרישות הן שוות ערך מבחינתנו".

"אם המו"מ לא יתקדם נצא שוב לרחובות"

כאמור, איגוד העובדים הסוציאליים פתח בסכסוך עבודה על רקע דרישות במספר תחומים: העלאת השכר, הפחתת עומס והבטחה למוגנות. בעקבות אי הסכמת שר האוצר לדון על הדרישות של השכר והמעמסה. והסכמה למשא ומתן רק בנושא המוגנות מפני אלימות, השבית האיגוד את שירותי הרווחה ויצא לרחובות לדרוש כי יתנהל משא ומתן על הנושאים האלו גם.

"ביום שלישי שר האוצר הסכים לדבר גם על השכר והעומס. אז אמרנו שניתן הזדמנות למשא ומתן", מספרת עתידנו, "נפסיק את ההפגנות והעיצומים ואת כל הצעדים הארגוניים שנקטנו בהם עד כה. אם המשא ומתן לא יתקדם באיזשהו שלב, ברור לנו שאנו נצא שוב לרחובות".

מנער בסיכון לקצין מוערך: "המכינה הקדם-צבאית הצילה את חיי"

מאת בת-אל ווחניש

הוא היה נער בסיכון שיכל להגיע בקלות ובמהירות למקומות השפלים ביותר, אבל ממש ברגע האחרון הוא הבין שדרוש שינוי, תפס עצמו בידיים וכיום הוא מסיים שירות צבאי כקצין מוערך מאוד. תכירו את מאיר לדרמן

"זה התחיל כמכיניסט, הייתי צריך להוכיח את עצמי לתקופה של שלושה חודשים על פי חוק, אחרי ששפטו אותי על משהו שעשיתי, אז נרשמתי למכינה קדם-צבאית. אחרי כמה חודשים יצאנו לסדרת שטח בנגב שבה היינו צריכים 'לשרוד' כמה ימים במדבר בתת תנאים. לאחר שלושה ימים נשברתי, רציתי לברוח משם ולחזור הביתה. ברחתי. כשהמדריך שם לב הוא הציב אולטימטום ואמר לכל החברה שעד שהם לא מחזירים אותי למסלול הם יורדים למצב שתיים. החברים, אחד אחרי השני, רצו אליי וביקשו שאחזור לקבוצה. שם הבנתי שאני חלק ממשהו והרגשתי שייך. הרגשתי שסוף סוף יש מישהו שתופס אותי ויכול לדחוף אותי קדימה מבלי שאפול למקומות האפלים שכבר הייתי בהם".

זהו מאיר לדרמן, מטר שמונים של כוח רצון ומוטיבציה. הוא נולד וגדל בירושלים עד גיל חמש ומשם עבר עם משפחתו לבית שמש. כיום הוא בן 24, משתחרר בקרוב משירות משמעותי מאוד בצבא עם סיפור חיים מעניין מאוד שיכול לתת הרבה מוטיבציה לכל אחד. 

השנה מסתיימת בקרוב ואיתה מגיעים הסיכומים השנתיים של אחוזי הגיוס לצה"ל. מול אחוזי הגיוס שהולכים ויורדים, לדרמן הוא דוגמה מצוינת לנער מבית דתי-חרדי שהתגייס לשירות משמעותי בצה"ל ולא ויתר למרות כל הקשיים בדרך, והיו לא מעט. כיום הוא מנסה לתת השראה ודוגמא אישית לכל הנערים שהיו או שנמצאים במקום שהוא היה לפני כמה שנים בודדות ומספר על השינוי המהותי שעבר בחייו.

מתוך פרופיל הפייסבוק של מאיר

 

מאיר, איזה ילד היית?
"האמת שעד גיל עשר הייתי ילד ממש טוב, אפילו קצת חנון. הייתי ממושמע, לא עושה יותר מידי שטויות. ההורים שלי חינכו אותי שתמיד כשיש מכות לא צריך להחזיר אז אולי הייתי 'ילד כאפות כזה', בעיקר תלמיד טוב ובערך מגיל 10 נמאס לי להיות 'פראייר' אז הפסקתי להתעניין בבית ספר ופחות להשקיע".

ואז?
"מגיל 12 התחלתי לברוח מהבית ספר ולהתחבר לחבר'ה הפחות טובים בשכונה, עדיין עם פאות קטנות מאחורי האוזן, לאט לאט התחילו להבין שאני לא מסתדר עם מסגרות ושלחו אותי לכל מיני פנימיות, שגם משם הייתי בורח אחרי יומיים וחוזר הביתה. כל פעם מחדש הייתי נפגש עם קצין נוער שהיה שולח אותי לנסות פנימייה אחרת".

שם החלה הידרדרות?
"הפעם הראשונה שעצרו אותי לחקירה הייתה בגיל 12, זה היה עדיין שלב שהיה אפשר להגדיר אותי כילד טוב. עצרו אותי בתחנת משטרה והפרידו אותי מאמא שלי לחדר נפרד שבו שמו לי אזיקים על הידיים והתחילו לתת לי סטירות. בדקות לפני שזה קרה המתנתי עם אמא שלי בתחנה וראיתי שם על הקיר את הערכים של המשטרה ופשוט מאותו רגע התחלתי לשנוא שוטרים, שם גרמו לי להרגיש עבריין באמת, בראש הייתי בטוח שאני בתחתית ושמכאן אין לי לאן לעלות".

fotolia אזיקים – אילוסטרציה

מאיזו משפחה אתה מגיע?
"אפשר להגדיר את המשפחה שלי חרדית-דתית לאומית, תשעה אחים ואחיות".

ואיך קיבלו אותך?
"ההורים תמיד תמכו בי והיו לצידי אבל מאז שהתחלתי ממש להידרדר לא היה מי שיתפוס אותי חזק ויישר אותי, זה גיל שאתה מורד. לאבא שלי גילו את מחלת הסרטן באותה תקופה אז אפשר לומר שנעלם ממני הפוקוס ובתור ילד שברח מכל מסגרת אפשרית פשוט ניסיתי לשרוד. בגיל 16 היה שלב שרציתי לעזוב את הבית לירושלים, ההורים שלי הבינו שאם זה קורה אני כנראה אגיע למקומות מאוד אפלים ומסוכנים, וזאת היתה אחת הנקודות היחידות שהם הצליחו לתפוס אותי חזק ולמנוע ממני עוד הידרדרות".

 איפה התחיל השינוי?
"בגיל 17 וחצי עצרו אותי, היתה לי אז חברה, חקרו אותי על משהו שעשיתי כשהיא הייתה איתי ובתור ילד ניסיתי ישר להכחיש אז השוטרים רצו לזמן גם אותה לחקירה. באותו רגע הבנתי שהדברים שאני עושה פוגעים לא רק בי אלא גם באנשים שהכי קרובים אליי ושאני אוהב, פשוט הודיתי על כל מה שעשיתי וגם על דברים שלא עשיתי, הייתי במעצר כמה ימים ואחר כך החלטתי שאני צריך לברוח מהשכונה שמדרדרת אותי אז נרשמתי למכינה קדם-צבאית, הגעתי לשם ערס קטן ושונה מכולם אבל במבט לאחור אפשר להגיד שמהנקודה הזאת התחיל השינוי".

במכינה הוא שהה שנה וחצי ומשם ידע שהכיוון הוא להתגייס לקרבי, אך כמו כל נער עם עבר פלילי הוא ידע שיהיו הרבה בעיות בגיוס ובתפקיד שאליו הוא רוצה להתגייס.

איך התחיל השירות הצבאי?
"הייתי מאוד החלטי בבקו"ם ואמרתי שאני רוצה להתגייס לקרבי, אמרו לי שזה יקרה וקבעו לי תאריך גיוס. לפי התאריך כבר הבנתי שזה לא הולך להיות קל, כי הוא היה שונה מכל החברים שלי שאמורים להתגייס לתפקידי לוחמה. בגיוס אמרו לי שאני לא יכול להיות לוחם כי יש לי 'קשיי הסתגלות' וגם אם אני רוצה את זה ממש הם לא יכולים לשבץ אותי ללוחמה אז שלחו אותי להיות תומך לחימה בנח"ל".

קיבלת את זה?
"ממש לא! במשך שנה שלמה כתומך לחימה נלחמתי מול המג"ד שלי לצאת לתפקיד קרבי ולא וויתרתי. הייתי צריך לעבור תהליך כדי להוכיח את עצמי אז היו כמה פגישות עם הקב"ן והייתי חייל טוב ואחרי שנה אישרו לי לצאת לגיבוש צנחנים, שאחריו הודיעו לי שהתקבלתי ואני צריך להתחיל מחדש את שרשרת החיול כלוחם".

באיזה גיל סיימת הכשרה והפכת ללוחם?
"וואו, זה היה אחרי איזה שנתיים של שירות צבאי, סביב גיל 21".

למה בכלל להתעקש על זה בגיל כזה? מאיפה המוטיבציה?
"קודם כל אני חושב שזה בא מהערכים שקיבלתי מהמכינה שלי, לתת את כל כולך לצבא ולמדינה, ובעיקר זה היה כדי להוכיח לעצמי שלא משנה מה אומרים או חושבים עליי אני יכול להוכיח להם מה אני שווה. אני חושב שבסופו של דבר הוכחתי שגם נער שבא מהמקומות הכי רדודים שיש יכול לנתב את הכוחות שלו בצורה חיובית ולהגיע הכי רחוק שהוא רוצה ולהיות אפילו טוב בזה, כי הכל תלוי בסוף לאן אתה מנתב את הכוחות שלך".

והיציאה לקצונה?
"רציתי לצאת לקורס מ"כים מוקדם אבל אישרו לי את זה רק אחרי שנה מאז שהתחיילתי כלוחם, וכבר בסוף הקורס הבנתי שאני רוצה לצאת לקצונה. שירתתי כסמל כמה חודשים ובמקביל הייתי במגעים עם המג"ד שלי בקשר ליציאה לקצונה, זה הגיע עד המח"ט ואחריי כמה חודשים הודיעו לי שאני יוצא ותמכו בי מאוד".

העריכו אותך בכל הדרך הזאת?
"בוודאי, מאוד האמינו בי, הייתי מצטיין פלוגתי בסוף הקורס מ"כים ובהמשך, עדיין כסמל, המג"ד זימן אותי לשיחה והודיע לי שנבחרתי להיות מצטיין נשיא בטקס הקרוב".

לדרמן בטקס מצטייני הנשיא

 

לדרמן שירת כמפקד מחלקה, בהמשך כסמ"פ וכיום הוא משרת כקצין מבצעים, כשבעוד חודשיים הוא משתחרר עם שאיפות גדולות לעתיד ועם הרבה מוטיבציה.

מי שמחטט לך בפרופיל יכול לראות שאתה כותב הרבה, אתה מנסה להעביר מסר מסויים?
"יש משפט ששמעתי הרבה בחיים שלי והוא 'כל מקום שאתה מגיע אליו, תשאיר אותו קצת יותר טוב ממה שהוא היה', ואני חושב שמה שאני מנסה לעשות זה בעיקר לתת השראה לחבר'ה שגדלו איתי או שנמצאים במקום שלי כדי שיבינו שהם מסוגלים אם הם קצת יסתכלו מחוץ לקופסה וישאפו".

אתה גם פורק רגשות או מחשבות?
"אני חי את התהליך שעברתי, אני שומע הרצאות מוטיבציה וקורא ספרים שמחזקים אותי, אז זה די בא לי באופן טבעי, אני חושב על משהו ומיד מתחיל לרשום וזה רץ לי".

אתה מצליח לשים לב אם יש אנשים שמושפעים ממך במציאות, מעבר לתגובות בפייסבוק?
"בטח. יש אנשים שכבר רואים בי סמכות ובאים להתייעץ איתי על כל מיני נושאים, שולחים לי הודעות ומעודדים אותי מאוד. אני מרגיש שמאוד גאים בתהליך שעברתי".

מה מוביל אותך בחיים?
"אני חושב שבעיקר הרצון לעשות טוב, זה אולי נשמע בנאלי אבל בסופו של דבר כשאתה עושה טוב לאחרים אתה עושה טוב לעצמך".

איפה אתה רואה  את עצמך עוד חמש שנים?
"אני כרגע עובד על הקמת מרכז צעירים בבית שמש, העיר שבה גדלתי, מרכז שתומך בנוער שמשתחרר מהצבא ומכווין אותם בתחום היזמות בשיתוף עם העירייה. אז אני מקווה שזה יצא לפועל ויתפתח עוד כמה שנים".

איך אתה מסכם?
"אם חשבתי שאני מגיע למכינה רק בשביל שלושה חודשים כדי לסגור את התיק, היום אני יודע שזה היה הצעד שהציל אותי ושינה לי את החיים".

טירוף האבוקדו

מאת אביגיל ישועה

מה משמעות השם אבוקדו, מתי הוא הגיע לישראל ומה אפשר לעשות איתו חוץ מלאכול? כל מה שרציתם לדעת על הפרי הטרופי

כבר שנים שהאובססיה העולמית לאבוקדו אינה דועכת וחובבי הפרי הטרופי זוכים לעדנה שאין כמוה. מסעדות, מוצרי קוסמטיקה וגלידריות אימצו בחום את הפרי הירוק והפוטוגני שהשתלט גם על הרשתות החברתיות, והפך למסחטת לייקים יקרה ובלתי מעורערת. מה הסיבה למחירו הגבוה, מתי הפך לקינוח פופולרי והאם הטירוף סביבו עתיד להימשך? יצאנו לבדוק מה סוד הקסם של הפרי הכי טרנדי של 2018 . פייר, התאהבנו.

"האופן שבו פירותיו גדלים על העץ, מזכיר שק אשכים"

אבוקדו הוא עץ פרי קדום שזקוק לאקלים טרופי כדי לגדול. שמו האקזוטי מגיע מהשפה האצטקית, בה הוא נקרא "ahuacati" או בעברית "אשך", בגלל שהאופן בו פירותיו גדלים על העץ מזכיר שק אשכים.

מוצאו של האבוקדו במרכז אמריקה ומשם הפיצו אותו הספרדים, תחילה לאמריקה הדרומית ובהמשך לאפריקה וחלקים מאסיה. לארצות הברית הגיע הפרי רק בתחילת שנות העשרים וכך גם לישראל. אם זאת, נטיעת מטעים בהיקף ניכר התחילה בארץ רק בשנות ה-50.

"קוראים לזה שגעת"
ה"זהב הירוק", "פלא טרופי", "טירוף האבוקדו" ו"פריחתו של גן העדן" הם רק חלק משמות התואר שהוענקו  למאכל הטרנדי והלוהט של 2018. בשנתיים האחרונות הפך הפרי הקדום (12,000 שנים לפחות) לכוכב אינסטגרם פוטוגני, יקיר התזונאים וסופר-פוד נחשק. אז כמה עולה לנו כל הטוב הזה? מסתבר שהרבה ולא בצדק. "הסיבה העיקרית שהאבוקדו הפך להיות כל כך יקר השנה, נובעת מכך שבעלי הסופרים מרשים לעצמם לקבוע מחירים גבוהים בעקבות הטירוף שנוצר סביבו", מספרת דקלה פוקס, חקלאית המגדלת אבוקדו בשש השנים האחרונות.

דקלה פוקס, בעלת מטעי אבוקדו

מה טווח המחירים שמרוויח החקלאי מהאבוקדו?

"החקלאים מוכרים את הפרי במחירים די נמוכים. זה נע בין 4.5 שקלים לזן אטינגר ל-12 שקלים להאס".

אז בעצם אין באמת סיבה שהצרכן ישלם כל כך הרבה?

"תשמעי, ברור שבסופו של דבר הכל זה עניין של היצע וביקוש ועם הזמן הביקוש רק עולה".

אז המחיר המופקע נובע מכך שאין מספיק אבוקדו לכולם?

"יש המון אבוקדו. ועדיין, בשנה האחרונה זה הפך למצרך בסיסי אצל כל משפחה והוא נחשב לסופר-פוד מבוקש. כמות הנטיעות גדלה מאוד, ובשנים האחרונות נוספו עשרות אלפי דונמים של מטעים בארץ ובעולם".

יש כיוון לירוק?
באקלים אידאלי יכול עץ אבוקדו לצמוח לגובה של כ-30 מטרים. בשל היותו פרי טרופי, מטעיו נפוצים בעיקר במקסיקו, פרו, צילה, ארגנטינה, ברזיל, ארצות הברית (פלורידה וקליפורניה) קניה, דרום אפריקה, אוסטרליה, ניו זילנד ספרד וישראל. "אזור קו המשווה מעולה עבור האבוקדו מכיוון שהוא לא יכול לגדול בתנאים של חום או קור קיצוני. לכן, חוץ מחלקים מסוימים בספרד, שבהם מזג האוויר הוא ים-תיכוני, אי אפשר לגדל אבוקדו באירופה כי פשוט קר לו שם", מספרת דקלה.

"באירופה החליטו שהוא הנבחר" – אבוקדו האס

איפה האבוקדו שלך נמכר?

"חלק בארץ וחלק באירופה. האס הוא הזן העיקרי שנמכר בעולם ולכן אותו אנחנו מייצאים. יש גם זנים ירוקים שהולכים שם די טוב. אבל האס, שהקליפה שלו הופכת לשחורה, הוא הנמכר ביותר באופן משמעותי. הסיבה העיקרית לכך, היא טעמי הנוחות של בעלי הסופרים בחו"ל. בשונה משאר סוגי האבוקדו שמתקמטים כשמגיעים לבשלות, האס פשוט הופך לשחור (הקליפה). בשנים האחרונות החליטו באירופה שהוא 'הנבחר' והם מוכרים אותם בזוגות, כשהם ממש מוכנים לאכילה ולא צריך לתהות מתי יבשילו. זה מאוד מתאים לאירופאים. בשונה מישראל שכאן קונים הכל בקילוגרמים, שם קונים שניים שמספיקים להם ליומיים וכשנגמר קונים שוב. תרבות האכילה שם מאוד שונה".

מתוך האינסטגרם של "The Avocado Show"

למרות הרגלי האכילה השונים, נראה ש"טירוף האבוקדו" רחוק מלפסוח גם על שאר חלקי הגלובוס. "The Avocado Show". או "מופע האבוקדו", היא מסעדת פופולרית, שנפתחה סמוך לאמסטרדם, והתפריט שלה מבוסס כולו על טהרת הפרי הטרופי. לחמניות ירוקות, שייקים ושלל ורסיות של טוסט האבוקדו המפורסם, מוגשות במסעדה בוקר, צהריים ולילה וזוכות לאהדה רבה בקרב ההולנדים והתיירים. בארצות הברית כבר פועלות מסעדות גריל של אבוקדו ובברוקלין משגשג בר האבוקדו, "אבוקדריה". עד כה נראה כי ישראל פיגרה מעט מאחור בכל הקשור לפרי הטרנדי, אך לפני כחודשיים תוקן הנזק ומסעדת "אבוקדה" בתל אביב נפתחה להרצה. המסעדה כשמה כן היא, שמה את האבוקדו במרכז והוא נוכח בה בכל מנה אפשרית. אז מה בתפריט? פנקייק אבוקדו יפני, מגוון רוטבי אבוקדו וגלידה אמריקאית על בסיס הפרי בלבד. מבולבלים? כדאי שתצאו מזה, כי מדובר במעדן.

" משגע לגמרי את שוק הקוסמטיקה"

יפה לך אבוקדו
שמן האבוקדו הוא אחד מהשמנים הצמחיים הראשונים אשר הופקו על ידי תרבויות קודמות. בניגוד לרוב השמנים הצמחיים המופקים מזרעים, שמן האבוקדו עשוי מציפית הפרי, החלק אותו אנו אוכלים. מספר רב של מחקרים שנערכו לאורך השנים הוכיחו את יתרונותיו הייחודיים של האבוקדו ואת יכולות האיחוי, ריפוי, אנטי-אייג'ינג וחידוש הרקמות שבהן הוא התברך. ניסויים קליניים מצביעים על כך שהשמן נספג בעור בקלות רבה יותר מרוב השמנים הקוסמטיים המוכרים. לפיכך ניתן למצוא תכשירים כגון מסכות, קרמים ושמני גוף המבוססים על והפרי הירוק, שמשגע לגמרי את שוק הקוסמטיקה העולמי, ומוכיח לנו (שוב) שהוא כאן כדי להישאר.

"חובבי הפרי עתידים להתמכר"-גלידת אבוקדו

משהו מתוק לסיום

רובנו משתמשים באבוקדו כממרח על לחם, תוספת לסלט או כקרם לחות לפנים. אולם, ישנן אוכלוסיות המתנהגות אל האבוקדו כפרי של ממש: בברזיל מועכים אותו, מסופים סוכר ומגישים כקינוח. האינדונזים מערבבים אותו בחלב, קפה ורום ומגישים כמשקה, בטייוואן אוכלים אותו סטייל "קורנפלקס" והפיליפינים טוחנים אותו עם חלב וסוכר. כנראה שהשימושים המתוקים בפרי הטרופי יכולים להסביר מעט את הטרנד העולמי, שמככב כעת בגלידריות – הכנת גלידה מאבוקדו. הכדורים הירוקים והקרמים מדיפים ניחוחות של הפרי הטרופי. ואיך הטעם? חובבי האבוקדו צפויים להתמכר, אנחנו כבר לגמרי שם.

 

 

קבוצת הפייסבוק שתגרום לכם לצאת מהפוך

מאת אלישבע וייס

חורף עושה לכם חשק להתחבא מתחת לפוך או לצאת ולטייל? אם אתם שייכים לקבוצה השנייה תשמחו לגלות שקיימת קבוצת פייסבוק בדיוק לאנשים כמוכם. עם המלצות למסלולים שמשולבות עם תמונות מדהימות ויוזמות לשמירה על הטבע, אין סיכוי שלא תמצאו את החוויה הבאה והמושלמת בשבילכם

בחנוכה האחרון רצינו אני והחבר לטייל קצת בארץ ישראל היפה. הרמתי את הטלפון ושאלתי כמה חברים אם יש להם המלצות לאן אנחנו יכולים לטייל. בין כמה המלצות שקיבלנו ובין כמה תגובות מופתעות בסגנון "למה לטייל בחורף?" גיליתי להפתעתי שכשמגיע הקור, האנשים שסביבי מתחלקים לשתי קבוצות לא שוות. הקבוצה המרכזית מצטיידת במטרייה, מגפיים ומעיל ובדרך כלל תחפש להיות במיטה עם שוקו חם. לעומתם הקבוצה השנייה תצטייד בג'יפ, נעלי הרים, מעיל ותחכה לחזות בנופי בוץ ושיטפונות בלתי רגילים.

אני משתדלת להשתייך יותר לזרם ההרפתקני. לכן התלהבתי מהתגלית (לא שהיא משנה עולמות, אבל אני התרגשתי). חלקתי עם חברתי הטובה את הממצאים. אפשר להגיד שלה זה לא היה חדש.

בריכת צפירה צילום: Eyal Hirshbein‏

היא ובעלה כבר תקופה "חוטפים" כל הזדמנות שיש בידיהם לטייל, בעיקר בחורף. היא עוד הוסיפה והכירה לי קבוצת פייסבוק מיוחדת: "רודפי שלום, שלווה ושיטפונות", שמיועדת למי שחושבים בדיוק כמונו שכל זמן הוא הזדמנות מדהימה לטייל. בקבוצה המיוחדת הזו נמצאים כ-37,768 חברים ומטרתה היא להיות "שוק קח-תן של חוויות מטיולים בארץ סיוע במידע חשוב שלא ניתן למצוא בחיפוש בין פוסטים קודמים". קבוצה זו בעיניי מייצגת ישראליות אמיתית- של טיול, אהבה ואחווה. בין הפוסטים הרבים תמצאו מסלולים מומלצים, מזג אוויר, המלצות למעיינות וכמובן שיטפונות. וגם תמונות מרהיבות שנראות כאילו נלקחו מכוכב אחר ועוד הרבה יותר.

בין הפרסומים, צצו להם פרסומים של אהבת הארץ ודאגה לניקיונה. ביניהם הפרסום של תמר. היא כתבה על יוזמה של שני חברי קבוצה: נינה וקונסטנטין. "הם אירגנו קבוצה קטנה וחרוצה של הורים וילדים למבצע ניקיון בחוף ים המלח באזור מעינות קדם. מזג האוויר היה סוער. למרות זאת קבוצה קטנה זו ניקתה שני קילומטר של חוף מכל מה שלא שייך לטבעו של המקום". אך מטרתו של הפרסום הוא לא פרגון אלא "פנייה לעזרה מעשית מבן אדם עם רכב שטח שאכפת לו מהנוף והטבע בארץ ישראל". כמובן שחברי הקבוצה מיד התגייסו. תוך פרק זמן קצר הפוסט קיבל כמעט 100 לייקים, 22 תגובות לעזרה ותמיכה ו-35 שיתופים במטרה "שנוכל להמשיך כולנו יחד להחזיר את הטבע למצבו הטבעי".

מנקים את ים המלח, צילום: Tamar Shulov

לטיול יצאנו

בעקבות הפרסומים הרבים, המלצות ותמונות מרהיבות החלטנו לטייל במדבר יהודה, בנחל צאלים. כמו רוב המסלולים באזור זה הוא נחשב לטיול מטיבי לכת, ויש כארבע אפשרויות לעשותו (נלקח מאתר למטייל):

  1. מסלול מעגלי ברמת קושי בינונית: המסלול יוצא מחניון הלילה של נחל צאלים והולך בתוך הנחל עד עין נמר, משם הוא חוזר בחזרה, עם אפשרות לחזור בתוך המעוק של נחל צאלים (גיא בהק וגיא סלעים). אורך המסלול כ-11 ק"מ.
  2. מסלול קווי ברמת קושי בינונית: המתחיל בבריכת צפירה ומסתיים בחניון הלילה של נחל צאלים . הטיול מתאים למיטבי לכת ואורכו 12 ק"מ.
  3. מסלול מעגלי ברמת קושי קשה: המסלול מתחיל ומסתיים בחניון הלילה של נחל צאלים. הוא עולה במעלה צאלים לרמת המדבר, עובר בעין הרדוף, יורד לעין נמר וממשיך בנחל צאלים. סך הכל 16.5 ק"מ.
  4. טיול מעגלי בן יומיים ברמה קשה: מתחילים במצדה (שם ניתן בתיאום מראש להחנות את הרכב ללילה), בטיפוס בשביל הנחש, יורדים בשביל הסוללה והולכים באחד מסימוני השבילים לחניון הלילה של בריכת צפירה (מים ועצים יש להטמין בחניון הלילה מראש). יומו השני של הטיול הוא זה שמתואר באפשרות 2.
מפת נחל צאלים: טיולי

כדאי לדעת: "שמו העברי של נחל צאלים ניתן לו בשנות החמישים, והוא נגזר משם העץ צאל. 'תחת צאלים ישכב בסתר קנה וביצה. יסכהו צאלים צללו…' (איוב מ, כא-כב). עץ הצאל במקרא הוא עץ מצל, וסבורים שהוא עץ השיטה. בערבית נקרא הנחל "ואדי א-סיאל" שבעברית הפירוש הוא נחל השיטפונות הגדולים".

כשאנחנו מצוידים בשקית אשפה והרבה מצב רוח, החלטנו לבחור באפשרות מספר 2 עם מעט שינויים לטעמנו. התחלנו את הטיול בחניון הלילה של נחל צאלים (זהירות! מוכר כחניון שפורצים בו לרכבים). הטיול היה מרהיב ומעניין. עברנו בתצפיות על העמק למטה וירדנו אל הנחל. השתכשכנו בגבים בצורות מעניינות (אחד מהגבים היה בצורת א"י) וטיפסנו למעלה אל בירכת צפירה ביתדות מאתגרות. בקיצור, ממליצה לכל מי שרגליו מעקצצות מעט ולא רוצה להישאר במיטה, לשרוך שרוכים ולצאת לטייל.

מצורפות תמונות להשראה 😊

גב בצורת ארץ ישראל, צילום עצמי

 

הרשת חוקרת את רצח תאיר ראדה

מתוך "ישראל היום"

מאת עדי חשמונאי

"הפעילות בפייסבוק סביב רצח תאיר ראדה היא חסרת תקדים; זה כמו ריאליטי בלשי, כל מי שרוצה יכול להשתתף" • פרופ' אזי לב־און מאוניברסיטת אריאל חוקר את הפרשה שטלטלה את המדינה דרך הרשתות החברתיות, ומסביר איך גולשים אנונימיים הופכים להיות חוקרים ופרקליטים

ב־14 בספטמבר 2010, בשעה 23:30 בלילה, נשמעו נקישות על דלת ביתה של משפחת ראדה בקצרין. היה זה שעות ספורות בלבד אחרי שבית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע בפעם הראשונה את רומן זדורוב ברצח הנערה תאיר ראדה. שמואל ראדה ז"ל, אביה של תאיר, פתח את הדלת ונדהם ממוצא פיו של האלמוני שעמד על מפתן הדלת: "אני רצחתי את הבת שלך. תקרא למשטרה". בסופו של עימות בין האלמוני לבני המשפחה, נהדף האלמוני מהבית ונמלט מהמקום. החשוד נעצר וסיפר בחקירתו כי המניע למעשיו היה להציף שוב את ההד הציבורי, כי זדורוב הוא אינו הרוצח האמיתי.

האירוע המוזר הזה היה אחד הניצנים הראשונים לספקות שהחלו לעלות בציבור בנוגע להרשעתו של רומן זדורוב, והגיעו בשנתיים האחרונות לשיאים חסרי תקדים. קודם לכן נשמע בעיקר קולה של האם, אילנה ראדה, שכבר למחרת ההודאה והשחזור של זדורוב לרצח, הטילה ספק גדול כי הוא אכן הרוצח. חודשים ספורים לאחר מכן היא אף הגישה עתירה לבג"ץ, בבקשה שהמשטרה תבדוק כיווני חקירה נוספים.

דווקא אחרי שהיה נדמה כי הגולל על הפרשה נסתם, העיסוק התקשורתי ובעקבותיו גם הספקות שעלו בציבור על הרשעתו של זדורוב, הלכו וגברו. מאז, שודרו כמה סרטים דוקומנטריים ובראשם הסדרה "צל של אמת", ששודרה זמן קצר אחרי שבית המשפט העליון דחה את ערעורו של זדורוב.

ארבעה ספרים אף נכתבו על הפרשה – שלושה מהם יצאו לאור רק השנה. בהפרש של חודשיים זה מזה פורסם ספרה של אשת המורשע ברצח, אולגה זדורוב, "האיש שלא היה שם", והספר שמביא את הזווית של אם הנרצחת "תאיר – המסע של אילנה ראדה בעקבות האמת", שאותו כתבה העיתונאית שרון רופא אופיר. לרשימה הזאת הצטרף גם עו"ד תומר שוורץ, המייצג את א"ק, עם המותחן הבדיוני־מציאותי "פשוט פלילי", שיצא לפני כחודשיים. בעלילה נשזרת הפרשה תוך התמקדות בפער התהומי שבין הכרעות בית המשפט לקביעות "בית הדין" של הרשתות החברתיות.

"רבע מיליון חברים"
בימים אלה הולך ונשלם הספר החמישי על הפרשה. הפעם, מהזווית של אותו בית דין ציבורי של הרשתות החברתיות. מחברו, פרופ' אזי לב־און, ראש המכון לחקר ניו מדיה, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת אריאל, מפנה לראשונה את אור הזרקורים ל"גיבורים שמאחורי הקלעים", העוסקים בתדלוק הספקות ברשתות החברתיות.בשנה האחרונה הוא ערך שני סקרי דעת קהל במסגרת הספר. הסקרים האינטרנטיים נעשו באמצעות מכון הסקרים "איי פאנל", על 500 גברים ונשים המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית במדינה.

הסקר הראשון בוצע לפני כשנה והשני בוצע לפני כחודש, זמן קצר אחרי פרוץ "סערת השערה" שנמצאה על גופתה של תאיר ראדה. התוצאות הפתיעו אפילו אותו. בסקר הראשון שנערך בפברואר 2018 – 53% מהציבור נטו לחשוב שזדורוב חף מפשע. ל־29% מהמשתתפים לא היתה עמדה נחרצת, ו־18% בלבד נטו לחשוב שזדורוב הוא הרוצח. בסקר השני שנערך בנובמבר 2018, כאמור זמן קצר אחרי "סערת השערה", הממצאים היו מובהקים יותר. 69% מהציבור נטו לחשוב שזדורוב חף מפשע, 21% התקשו להביע עמדה ו־10% בלבד נטו לחשוב שזדורוב אשם.

"ישראל היא מדינת חוק, והחלטות משפטיות נקבעות על ידי בית המשפט והמערכת המשפטית, ולא על ידי הציבור. עם זאת, הניגוד שבין שיקול הדעת של השופטים במספר ערכאות, לבין דעת הציבור, הוא חריג מאוד", אומר לב־און. עוד הוא מוסיף כי בניגוד למקרים משפטיים שנויים במחלוקת, במקרה זה החומרים הקשורים לתיק חשופים לציבור. כמו כן, קיימת פעילות נרחבת ברשתות החברתיות, שמנגישה את המקרה לאורך זמן.

"לא הייתי בעניינים עד דצמבר 2015, בזמן הדיונים על הערעור של זדורוב לעליון. הסתכלתי בדו"ח של 'המזבלה' (אתר שעורך רשימות על קבוצות הפייסבוק הגדולות בארץ), ושם נדהמתי לראות ש'פשפשוק', שעוסק במכירת מוצרים יד 2, נמצא במקום הראשון, במקום השני קבוצה של אנשים שמחליפים מתכונים, ובמקום השלישי 'מי רצח את תאיר ראדה', עם לא פחות מרבע מיליון חברים", משחזר לב־און.

"חשבתי שהמחקר שלי יארך כשנה, ולא היה ברור לי מלכתחילה שייצא מזה ספר. היום יש כבר כמה קבוצות בפייסבוק עם מאות אלפי עוקבים. הפעילות סביב הנושא ברשתות החברתיות היא חסרת תקדים בארץ, ואני חושב שאפילו בעולם. לפני כשנתיים הפעילים הקימו אתר ("אמת היום"; ע"ח), לדעתי הראשון מסוגו בעולם. בעבודה ממושכת הפעילים העלו לאתר את כל החומר בנושא: הם קטלגו את הכל עם לינקים למוצגים של ההגנה והתביעה, סיכומים של ההגנה והתביעה בכל מיני ערכאות, פסקי הדין, ההליכים המקדימים, הבג"צים שהוגשו, עדויות מצולמות, תיעודים מחדר החקירות ומתא המעצר שבו שהה זדורוב עם המדובב ועוד".

חשיבה אונליין

אירועי רצח של ילדים בישראל זעזעו לאורך ההיסטוריה את המדינה. סיפוריהם של דני כץ (15) מחיפה שנרצח ונאנס ב־1983, וחנית קיקוס (17) מאופקים שנאנסה ונרצחה ב־1993, זעזעו את המדינה ונצרבו בתודעה הציבורית. אבל בעוד הד הסערה הציבורית סביב הפרשות ההיסטוריות הלך והתעמעם ככל שחלפו השנים, נראה כי הסערה הציבורית סביב פרשת זדורוב מסרבת לגווע, גם בחלוף 12 שנים מאז הרצח.

"אני חושב שמה שקריטי כאן זה התיעוד והזמינות של החומרים ברשתות החברתיות בפרט, ובאינטרנט בכלל. אם זה לא היה, אז על מה אנשים היו מדברים? על בסיס מה הם היו שופטים?" מסביר פרופ' לב־און. "זאת גם מערכת שמזינה את עצמה. מתפרסמת ידיעה בעיתון, אז היא תכף עולה בפייסבוק, ולהפך. כשמישהו שואל שאלה, אז אחר עונה לו. יש סיעור מוחות וזה משאיר את הסיפור כל הזמן בחיים. זה הפך להיות כמו ריאליטי בלשי שכל מי שרק רוצה וזה מעניין אותו – יכול להשתתף בו".

ראיות וסימני שאלה
פרשת זדורוב התפתחה במקביל לפריחת הפייסבוק. משפטו נפתח חודשים ספורים אחרי שהרשת החברתית נפתחה לציבור הרחב. במארס 2009, מעט לפני הרשעתו הראשונה של זדורוב, עלתה הגרסה המלאה של פייסבוק בעברית. המשפט של זדורוב התנהל קרוב לארבע שנים. למרות סימני השאלה שנותרו פתוחים עד היום, מלבד הודאתו בפני המדובב והחוקרים, והשחזור שביצע לרצח, הצטברו ראיות ועדויות רבות שהביאו להרשעתו.גם אחרי שחזר בו מהודאתו, אישר זדורוב כי ביום הרצח הוא השליך לפח את המכנסיים ולהב הסכין היפנית שעימם עבד כרצף בבית הספר נופי גולן. להגנתו, טען זדורוב כי עשה זאת מאחר שהמכנסיים היו קטנים עליו. חיפושים שערכו מאות שוטרים אחר הממצאים באתר הפסולת האזורי לא העלו דבר. במענה לשאלת המדובב שהוכנס לתאו, הוא אמר כי הטמין את הממצאים, לכאורה, במקום ששופכים בו יציקה (כנראה יציקת בטון).

תעלומה. תאיר ראדה ז"ל

רפ"ק ירון שור, מומחה לעקבות נעליים במז"פ של המטה הארצי, זיהה עקבות נעליים, אולם אלו לא תאמו את הנעליים של זדורוב שהיו באותה עת בידי המז"פ. מבירור שערך, התברר כי המשטרה אספה עוד שני זוגות נעליים שהיו שייכות לזדורוב, אולם שלחה אותן למכון לרפואה משפטית לצורך חיפוש שרידי דם על סולייתן.

הוא ביקש בבהילות את הנעליים, וסולייתן תאמה לטביעות הנעל שנמצאו על מכנסיה של ראדה. אלו היו נעלי סלמנדר נדירות מאוד, אשר לא יובאו מעולם לישראל, וייצורן הופסק כבר ארבע שנים קודם לכן. בעדותו בבית המשפט, סיפר שור כי החזיר את הנעליים למכון לרפואה משפטית, וביקש שיבדקו דנ"א גם בתוך הנעליים כדי לבדוק אם הוא תואם לזה של זדורוב. בתום הבדיקה קיבל תשובה חיובית.

על פי הטביעות, הרוצח דרך על רגליה של ראדה כשפניו פונות לדלת תא השירותים. שור העיד כי רק אחרי שצפה בתיעוד שחזור הרצח – נפתרה התעלומה. זדורוב הדגים כיצד טיפס על גופתה של ראדה על מנת לזנק מעל דלת תא השירותים שאותה נעל מבפנים, כדי לעכב את מועד מציאת הגופה. עוד פרטים מוכמנים שאותם ידע, בין היתר, מתייחסים לאופן שבו שוסף גרונה של ראדה.

לפי העדויות שנתנו חוקרי המשטרה בבית המשפט, גופתה של ראדה נמצאה כשהראש והצוואר היו מכוסים בדם שכבר נקרש. רק אחרי שהדם נוקה היה אפשר למצוא התאמה בין מספר החתכים וכיוון החיתוך, לבין השחזור שביצע זדורוב על המדובב בתא המעצר. באותו שחזור אף הראה כיצד פצע אותה בידה, והתיאור תאם לחתך שאכן נמצא בזרועה השמאלית.

במהלך ההודאה בפני המדובב, זדורוב אף היה מודע לקיומן של מצלמות אבטחה בתא. על הרצח והפרטים המוכמנים שאיש לא היה יכול לדעת מלבד הרוצח עצמו, סיפר למדובב בלחישות, אולם הגביר את קולו וצעק בקול רם כי הוא חף מפשע. לכל אורך המשפט זדורוב נמצא כמשקר וסותר את עצמו. הוא אף חזר והכחיש כי היה בזירה.

המהנדס שהפך למתורגמן

פרופ' לב־און טוען כי למרות שזרועות החוק מציירות לעיתים קרובות את הפעילות ברשת כחסרת תוחלת, קיימים מקרים שבהם הפעילות זולגת מהפייסבוק למערכת המשפטית עצמה. "הביטוי הבולט ביותר שלה הוא שכמה פעילים, אשר מכירים את המקרה על בוריו, 'אומצו' על ידי ההגנה, מסייעים לה ומשלבים את הידע שצברו בתוך המאמץ המשפטי", הוא אומר. "בכך הם מסייעים למהלך המשפטי עצמו, ולא רק בדיבור עליו שנשאר בגבולות הפייסבוק".

אחת הדוגמאות שנותן לב־און ליוזמות כאלה היא של פעיל המשמש מהנדס, ומשתמש גם ביתרונותיו כיוצא מדינות חבר העמים ובן למשפחה של עיתונאים ומתורגמנים. "הוא התחיל לצפות בחומרי החקירה ובשיחות של זדורוב עם המדובב, כשבתחילה הוא האמין שזדורוב הורשע בצדק", אומר פרופ' לב־און.

"כשהוא התחיל לעבור על התיעוד ולשוחח עם פעילים אחרים דוברי רוסית, הוא החל להפיק תרגום חדש, שלא תואם במדויק לתרגום הרשמי שבוצע עבור המשטרה על ידי חברה חיצונית. לטענתו, הסרטונים מספרים סיפור שונה מהנרטיב שאימץ בית המשפט. עד כה הוא תרגם והעלה ליו־טיוב כ־70% מתוך 80 שעות השיחות של זדורוב עם המדובב".

דוגמה נוספת לסיוע שפעילים נותנים לצוות ההגנה של זדורוב היא בבדיקת היסטוריית הגלישה של זדורוב, שאמנם היתה שולית מאוד בהכרעת הדין (7 עמודים מתוך 444), אבל התווספה לראיות הנסיבתיות. בהכרעת הדין אף קבעו השופטים כי בהיסטוריית הגלישה במחשבו של זדורוב נמצא בין היתר מאמר ברוסית, העוסק בשיטות להטלת מורא, שאליו נכנס דרך היוזר הפרטי שלו, ארבעה ימים בלבד לפני רצח תאיר ראדה.

"במעבר של אותו פעיל על החומרים התברר שאותו הדף היה אחד מתוך עשרות דפים שבהם גלש זדורוב באותו יום, כאשר הרוב המכריע של הדפים שאליהם הגיע, גם לפני וגם אחרי אותו דף, עסקו במציאת רינגטונים למכשיר המוטורולה שהיה ברשותו", אומר לב־און.

"מבדיקת החומר באופן עמוק יותר, עולה כי אותו הדף מכיל כותרת תחתונה שחזרה לאורך כל המסמך, שמציינת את המותג 'מוטורולה'. כל זה מעלה את האפשרות הסבירה – שהדף עלה במהלך חיפוש תמים של זדורוב אחרי רינגטונים עבור המכשיר שלו. את ההצלבה הזאת עשה אחד הגולשים, שלצורך כך היה צריך להכיר היטב את התיק ולהיות בעל הבנה טכנית ובעל גישה לחומרים כדי לנתחם".

פרופ' לב־און מציין דוגמה נוספת למעורבות הציבור, הנוגעת לקביעת בית המשפט כי זדורוב צפה בתמונות פורנו שאליהן נכנס באמצעות היוזר שלו, זמן קצר לפני הרצח. "במחשב אכן התגלו תמונות פורנו של צעירים, אולם מחיפוש של פעילים שנעשה לאחרונה – עולה כי התכנים הללו שמורים במחשב תחת שם משתמש אחר – לא של זדורוב", טוען לב־און.

"מהצלבה עם מקורות נוספים, עולה כי משפחת זדורוב רכשה את המחשב מאיש מחשבים אשר מכר להם ציוד משומש, הכולל הארד דיסק שעבר פרמוט. המשטרה ביצעה שחזור לתמונות אשר היו על ההארד דיסק בטרם הפרמוט, אך היה אפשר לראות שחומרים של משפחת זדורוב עצמה נשמרו על ההארד דיסק מספר רב של חודשים לאחר מכן".

חיי הלילה של בני ברק

מאת אלעד כרמיאל

בכל יום חמישי בלילה העיר החרדית מתעוררת לחיים ואט אט הופכת למרכז בילוי אלטרנטיבי. בתוכנית: סיורים מודרכים, סכסוכים בין חסידים ובסטות של צ'ולנט הפתוחות עד אור הבוקר. הצצה לחיי הלילה של העיר שלא הולכת לישון

ביום חמישי בלילה, או כמו שהוא נקרא בפי המקומיים "ליל שישי" (במלעיל), ניתן למצוא בבני ברק עולם אחר. העיר מתעוררת לחיים (שוקקים) ובחורי הישיבות החרדים נוהגים להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה, במה שמכונה "משמר" – אבל כל אחד צריך הפסקה קטנה מהלימוד. ההפסקה המועדפת על בחורי הישיבות היא דווקא צ'ולנט, והם יוצאים לרגע מהיכל הישיבה, קופצים אל החנות שממול ויושבים לאכול קערה קטנה.

'ליל שישי' בבני ברק.

בני ברק של חמישי בלילה שונה מכל מה שחשבתם, שכן סצנת חיי הלילה של בני ברק הפכה כבר מזמן לתופעה רחבה. לא רק תלמידי ישיבה מקומיים מגיעים בלילה לבלות בעיר, גם המון מבקרים מבחוץ, דתיים ושאינם, מגיעים כדי לחוות חוויה ייחודית. הרחובות סואנים ומלאים בבליינים שמצטיידים בקניות לשבת, אוכלים ושותים, ונהנים מאווירה ייחודית.

אחת התופעות הבולטות לאחרונה בעיר היא תופעת הסיורים המודרכים שעושים קבוצות בעיר. מספר רב של מדריכים החלו בשנה האחרונה להדריך קבוצות בעיר ולהראות להם מקומות ייחודים. גם אני ומספר חברים עשינו סיבוב בעיר, אמנם בלי מדריך, אך הגענו לכל המקומות הנצרכים.

במהלך הסיבוב שלנו בבני ברק אנחנו נתקלים בקבוצה שעושה סיור עם מדריך. "זה טרנד חזק מאוד בשנה האחרונה", מספר לנו המדריך של הקבוצה. "אני התחלתי לפני כשנתיים לעשות סיורים בימי חמישי בעיר, אני לוקח את הקבוצה לראות בעצם תרבות אחרת, לחוות את החיים של החרדים בצורה שהם לא נחשפים אליה בעיתון או בטלוויזיה".

מבירור קטן עם המדריך הוא מספר לנו שכמעט בכל חמישי בערב יש לו קבוצה, לרוב מדובר בחילוניים שזאת הפעם הראשונה שלהם בבני ברק, אך לא חסרות גם קבוצות של דתיים לאומים שמגיעים לסיור ונחשפים למקומות שלא הכירו, זוכים לראות את הפינות המיוחדות ולשמוע על ההיסטוריה המיוחדת של העיר.

אנחנו החלטנו לשאול אותו על מקום ייחודי שאנחנו חייבים לבקר בו, והוא המליץ על ישיבת פוניבז'.

ישיבת פוניבז' היא ישיבת הדגל של העולם הליטאי החרדי. הישיבה הוקמה בתום מלחמת העולם הראשונה בעיר פוניבז' שבליטא בידי הרב יוסף שלמה כהנמן, שבשנת 1940 עלה לישראל והקים מחדש את הישיבה בבני ברק. אחד הסיפורים המעניינים ביותר על הישיבה הוא שכל שנה ביום העצמאות, מקפידה הישיבה לתלות את דגל ישראל בגג הבניין, למרות היותה חרדית, וזאת כהמשך להוראה של ראש הישיבה הראשון. הדגל מתנוסס מעל הבניין מהשעה 8:00 בבוקר ועד השעה 16:00 אחר הצהריים. )

סיפור נוסף אודות הישיבה הוא סיפור מאבקי השליטה הקשים שקיימים בתוכה. מאז שנת 2000 כאשר הפסיק נשיא הישיבה לכהן מתנהל וויכוח מי יהיה מנהיגה הרוחני של הישיבה. הרב אליעזר כהנמן, בנו של הנשיא, והרב מרקוביץ', חתנו, רבים ביניהם מי יהיה ממשיך הדרך ורבים על הכתר. למעשה פועלות בתוך הישיבה עצמה שתי קבוצות שונות "המחבלים", נאמני הרב מרקוביץ', "והשונאים", נאמני הרב כהנמן. המאבק מגיע בכל שנה לשיאים חדשים של אלימות וכולל מכות, זריקת ספרי קודש ואף כיסאות וסטדנרים. במקרים רבים מתערבת המשטרה והיא מבצעת מעצרים בקרב החסידים הפורעים.

בשלב זה החלטנו לקחת הפסקה קטנה מלימוד התורה בישיבת פוניבז' ומשם המשכנו למצוא חנות קטנה וצפופה כדי לאכול צ'ולנט.

הצ'ולנט הוא המאכל העיקרי בבני ברק  בליל שישי וקשה למצוא חנות פתוחה ברחבי העיר שלא מעמידה בפתח סיר ומוכרת את התבשיל לעוברים ולשבים. במבט ראשון אנו מבחינים שאין הרבה מקומות ישיבה בחנויות, ויעידו על כך התורים הארוכים ומספר כסאות ושולחנות שקטן מאוד. כאשר שאלנו את אחד המוכרים לפשר הסיבה הוא סיפר לנו שזה כך בכוונה: "אנחנו לא רוצים שיישבו פה התלמידים יותר מדי זמן, המטרה היא שהם יאכלו משהו קטן ויחזרו לישיבה ללמוד".

שירה קמחי, בת 23 שהצטרפה אלינו בסיור סיפרה: "ירדנו במדרגות שנראות מעט ישנות, לא היו נראות כאילו הן מובילות ליעד מסויים, אך בסופן הגענו לחדר וראינו שישנו עולם ומלואו מלא בניחוחות טובים. החדר היה מעט אפלולי אבל ים החולצות הלבנות האירו אותו באווירה חגיגית שתרמה לתחושת הריח של שבת. אני כבחורה עם מכנסיים נכנסתי לחדר ומיד הרגשתי תחושת הזדהות עם הבחורה היחידה שבחדר, המוכרת. הסתובבנו בחדר ליד הדוכנים וכל סיר של חמין חווה בתוכו עולם מלא של קטניות".

שיאו של הסיור מגיע בשעת לילה מאוחרת כאשר אנחנו נכנסים אל מאפיית ויזניץ'. המאפייה הקטנה והצפופה כבר קיבלה את התואר כמאפייה שמכינה את החלה הכי טעימה בעולם. מכל קצוות הארץ מגיעים אליה אנשים כדי לקנות את החלה המפורסמת. המאפייה נמצאת ברחוב צדדי וקטן, המקום צפוף נורא ומומלץ להגיע עם כפפות כדי שיהיה אפשר לקחת את החלות הרותחות שהרגע יצאו מהתנור בקלות.

מאפיית ויזניץ'.

"זאת חוויה ייחודית ושונה מאוד", מספרת הדר פופוביץ', בת 23, סטודנטית במכללת שנקר שהגיע לביקור ראשון בבני ברק. "זה מרגיש כמו להיות בחו"ל. אני רואה ממש תרבות שונה, זה מתחיל מהלבוש של האנשים, באוכל, ואפילו ברחובות אפשר להרגיש אווירה שונה".

אוכל מוכן לשבת

ברחבי העיר ניתן למצוא חנויות רבות המוכרות אוכל מוכן לשבת, קיגלים, מאפים, סלטים ומגוון רחב של דגים מלוחים ומעושנים. אל סצנת חיי הלילה בחמישי בערב בבני ברק הצטרפו גם מספר אנשים המוכרים לציבור. הזמר אביב גפן, למשל, כתב בחשבון הטוויטר שלו: "מעדנייה בבני ברק. מתקרב לדת דרך האוכל". גם חבר הכנסת איתן כבל נוהג להגיע בכל יום חמישי אל העיר ולהנות מבילוי נחמד של סוף שבוע.

אביב גפן.

לסיכום, זוהי חוויה מומלצת ביותר הן כבילוי, והן כהיחשפות לתרבות שלא נתקלים בה ביום יום. אני ממליץ לכולם להגיע בליל שישי הקרוב לבני ברק, לבקר במאפיות ובמעדניות הייחודיות, ולקבל טעם של חוויה יהודית לפני שבת. אפשר בסיור מאורגן עם מדריך, ואפשר גם להסתדר לבד.

איתן כבל, עקיבא נוביק, עמיחי אתאלי וחיים לוינסון בישיבת פוניבז'