ארכיון הקטגוריה: אופנה וסטייל

הצבעים יוצאים מהארון: קולקציית חורף 2022

צבעים נועזים, שילובים בין פריטים, ונעלי צ'אנקי – כל מה שאת צריכה לדעת על הטרנדים החמים של העונה הקרה. ראיון עם משפיעניות הרשת משי פרי ומאיה יבנה

כתבה: הודיה וייס / ערכה: יובל כהן

אז קצת לפני שהסתיו ייגמר והחורף יגיע לגמרי, בדקתי וביררתי מה יהיו הטרנדים המובילים באופנה החורף, ואיך להתלבש חם ועדיין להיות סטייל.

החורף מתקרב וממתין ממש מעבר לפינה. איתו יגיעו המרקים החמים, התפוזים והשוקו החם. אבל איך אפשר להתעלם מבגדי החורף שהולכים להגיע? מעילים, כובעים, מגפיים ועוד בגדים שעושים חשק להתכרבל מתחת לפוך.

דיברתי עם מאיה יבנה ומשי פרי. שתיהן מובילות דעת קהל ומשפיעניות אופנה ולייף-סטייל באינסטגרם. אחרי שתקראו מה שיש להן להגיד, אין מצב שלא תהיו שיא האופנה החורף.

אז בתור בחורות שאוהבות ונושמות אופנה, מה לדעתכן יהיו הטרנדים החמים העונה?

מאיה: "צבעים חזקים כמו כחול, ירוק כתום, מגפיים צ'אנקיות (גדולות ומגושמות – ה.ו) ומעילים ארוכים".

משי: "חד משמעית מעילים ואפודות מבד ניילון. הצבעים הירוקים והאפורים יותר הולכים להכנס חזק לדעתי. מבחינת מגפיים – שיהיו צ'אנקיות גבוהות ורחבות מעט למעלה בגווני שמנת. סטים מבד סריג ייכנסו חזק לדעתי ותמיד תמיד לא נשכח את מעילי הטרנאץ' (מעילים ארוכים ודקים – ה.ו). שלמות עולם".

איך אתן ממליצות להתלבש בחורף שיהיה גם מחמם אבל גם סטייל?

מאיה: "אני ממליצה על סוודר שיקי שיהיה גם מחמם אבל גם בצבע או הדפס מגניב, מגפיים מגניבות שיכניסו קטע ללוק גם אם הוא פשוט או לללכת על שכבות כמו: חולצה קצרה, מעל זה ג'קט ומעל זה מעיל".

משי: "ממליצה בכל לוק לשלב חולצת גולף ארוכה צמודה כך שזה תמיד מוסיף לי עוד שכבת חום וגם לא מעיק. תמיד זה נותן יותר סטייל כי אין על גולף בחורף. בנוסף ממליצה על מגפיים גבוהות זה תמיד משדרג כל לוק ומחמם בטירוף. במקרה שבא לנו מגף קצר יותר לשלב עם שמלת מידי כך שממש כולנו מכוסות ומלאות בסטייל. ממליצה תמיד לשים בגד צמוד שקרוב לגוף תמיד הרבה יותר מחמם מאשר לשים סתם סריג ענק שלא חוסם אוויר קר".

יש לך אולי איזה המלצה לקוראים ולקוראות שלנו בנוגע לסטיילינג בחורף, ובכלל?

משי: "תתפרעו על עצמכם. אין עונה יותר טובה מאשר חורף לכבוש את כל העיניים עם הסטייל שלנו. המלצת סטייל שתמיד חשובה במידה ואתם שמים סריג גדול לצורך העניין תשתדלו שהחלק השני יהיה צמוד ולא גם רחב. לצורך העניין סריג גדול ומכנסיים צמודות או להפך… וכאשר אנחנו שומרים על החוק הזה אין בעיה לזרוק איזה 'מעיל גדול מכל הכל' ואנחנו נראים קלאס באפס מאמץ".

מאיה: "לא לפחד לעשות שילובים. כל היופי בחורף זה שיש הרבה שכבות ופריטים לשחק בהם, אפשר כל יום ליצור רעיון חדש מול המראה ולעוף על עצמנו כל פעם בדרך אחרת. כשמתלבשים בצורה שגורמת לנו להרגיש טוב זה הופך את היום ליותר טוב ופרודוקטיבי".

הנעליים שהפכו את יוסי לכוכב רשת בגיל 38

יוסי ארביב, אב לשניים מפתח תקווה, מעצב נעליים – בין היתר עבור סלבס. "ההתחלה הייתה מאתגרת ולאט לאט זה תפס תאוצה"

כתבה: סתיו מלמד / ערך: רועי גרינולד

יוסי ארביב, החל לעסוק בשנה האחרונה בעיצוב נעליים אישי. בתקופה כה קצרה, ארביב הגיע למספר כוכבים וביניהם: ערן זהבי, נטלי דדון, ג'וזי זירה, שגיא מוקי, ישראל קטורזה ועוד רבים. אז איך בכלל הכל התחיל, תכירו את יוסי, אומן נעליים ישראלי שמצליח בחו"ל, ולרגע לא שוכח מאין הוא בא.

איך בכלל התחלת?
"
תמיד הייתי פריק של נעליים. זה התחיל כשראיתי אומן מארה"ב עושה דברים מיוחדים על נעליים חלקות, נכנסתי לעמוד שלו והתחלתי להתלהב מדברים שהוא עושה. לאחר מחשבה תהיתי לעצמי שבנעל הזו הייתי עושה ככה, ובנעל הזו הייתי משנה את הצבעים ואז המח שלי התחיל לייצר רעיונות. ביררתי מאיפה אני מזמין צבעים, מכחולים ואת שאר הציוד במטרה לעשות את זה בעצמי. ההתחלה הייתה די מאתגרת ולאט לאט זה תפס תאוצה".

ארביב מספר כי בהתחלה תכנן לעשות את זה רק בפן האישי, ואולי רק לאישה ולילדים. לאחר זמן קצר, גם חבריו הקרובים ביקשו. הוא חשב לעצמו, למה בעצם לא לפתוח עמוד עסקי באינסטגרם? כיום, ארביב מעלה את כל תוצאות העיצובים, "זה התפתח מעבר למה שחשבתי".

מה הדבר הכי מרגש שקרה לך?
"זה התחיל עם אחד הספורטאים כשהייתי עם אשתי בטיול בברצלונה. היינו במשחק של ברצלונה-סל ביורוליג. חבר שלי השיג לנו כרטיסים מאחורי הספסל של השחקנים. היה שם רק שחקן אחד שתמיד יצר אינטראקציה עם הקהל, קווין סראפין. אהבתי את זה ובמחצית קראתי לו. הוא הסתכל עליי מוזר ואמר לי 'אחרי המשחק', הוא חשב שאני רוצה סלפי. סיפרתי לו שאני עושה עיצובים על נעליים, הוא התלהב ואמר שאשלח לו הודעה באינסטגרם. הייתי בטוח שהוא סתם אומר את זה מנימוס, תוך שתי דקות הוא חזר אליי. הוא הציע לי לבוא אליו הבייתה יום למחרת, לקחנו ממנו שני זוגות נעליים ואחרי שבועיים חזרנו להביא לו את הנעליים".

"האמת שעד היום מה שהכי מרגש אותי, זה כשאני שולח את התמונות של התוצאה הסופית ללקוח. התגובה שהוא אוהב ומתלהב, זה גורם לסיפוק רב". ארביב מספר על מספר פעמים בהן לקוח מבקש עיצוב מסויים, ותוך כדי העבודה נראה לו שכדאי לשנות קצת כיוון. ברוב הפעמים משנים, וזה יוצא לטובה. עד היום ארביב לא נתקל בעיצוב שהכין שהלקוח לא יצא מרוצה.

למי הכי היית רוצה לעצב?
"הייתי מאוד שמח להטביע חותם קטן לשחקני NBA, זה מקום שהייתי שמח להגיע אליו.ואם לבחור אדם ספציפי אז ליאו מסי". ארביב טוען כי מסי הוא גדול שחקני הכדורגל, ולעצב בשבילו זה פסגת השאיפות.

ארביב, שעובד בשיתוף עם פוט לוקר, ומגיע מידי ימי שישי לאחת החנויות ברחבי הארץ, מספר כי ישראל קטורזה, היה עם מנכ"ל פוט לוקר בביתו עם נעליים שהוא עצמו עיצב לו, ואמר לו לדבר איתו לגבי שיתוף פעולה. "גם הבנות של המנכ"ל וגם הוא בעצמו התלהבו", הוא אומר.

הגעת להרבה סלבס, מי הראשון שעיצבת לו?
"
הזמר איתי לוי. זה קרה די 'בטעות', שלחתי לו הודעה באינסטגרם שיציץ בעמוד ואם הוא אוהב, אז אשמח להכין לו עיצוב ייחודי. באחד מערבי שישי אני מקבל הודעה מאיתי: 'אני אשמח'. עשיתי לו נעליים מיוחדות שאחת מהן מעוצבת, ועל השנייה כתבתי חלק מהשירים שלו וציירתי לוגו של יד עם מיקרופון. לאחר תקופה קצרה האמרגנית שלו התקשרה אליי וביקשה שאעצב לו גם ג'קט".

אתם שואלים מה זה להיות ייחודי? לדברי ארביב, כשהוא מכין ללקוח עיצוב, הוא מכין ועושה הכל בעבודת יד עם מכחול וצבעים מתאימים. ואין שום מכונה או משהו שיכול לייצר את אותו עיצוב בכמויות. ככה שכל לקוח מקבל נעליים ייחודיות שאין לאף בנאדם בעולם ואפילו לא דומה, "זה לדעתי מה שהופך את זה למדהים, לדעת שיש לך משהו שהוא רק שלך".

עזבת עבודה כדי לעסוק בזה, לא פחדת שזה לא יצליח?
"יש את המשפט: 'תאמין בעצמך ותעשה מה שאתה אוהב', זה לא בדיוק עובד ככה ולא כל אחד יכול לעשות את מה שהוא אוהב ורוצה, אבל התמזל מזלי. כיום, זה הדבר העיקרי שאני מתפרנס ממנו ואני 100% על זה".

היית רוצה להתפתח? לדוגמה, להתחיל לעשות קורסים לצעירים, לפתוח אתר, או ערוץ יוטיוב?
"חשבתי על לעלות כל מיני תהליכים של היצירות ליוטיוב. לאחרונה הרבה מייעצים לי לפתוח טיק טוק ולעלות שם סרטונים. בקשר לקורס, האמת שיש לזה ביקוש אבל זה לא משהו שכרגע בא לי לעשות, מי יודע, אולי בעתיד".

המחיר לנעליים תלוי בעיצוב. הממוצע נע בדרך כלל בין 300 ל-400 ₪, לא כולל הנעליים. ארביב מספר כי ישנם עיצובים שיכולים גם לעלות מעל המחיר הממוצע, והכל תלוי בזמן ההשקעה. לדוגמה, העיצוב הבא: 6 שעות, זמן העבודה הארוך ביותר עד היום.

אז איך מזמינים אתם שואלים? בקליק אחד תוכלו להגיע לעמוד האינסטגרם, תהנו.

https://www.instagram.com/the_sneaker_freak14/?igshid=1wejfdzo7xc89

חיי הלילה של בני ברק

מאת אלעד כרמיאל

בכל יום חמישי בלילה העיר החרדית מתעוררת לחיים ואט אט הופכת למרכז בילוי אלטרנטיבי. בתוכנית: סיורים מודרכים, סכסוכים בין חסידים ובסטות של צ'ולנט הפתוחות עד אור הבוקר. הצצה לחיי הלילה של העיר שלא הולכת לישון

ביום חמישי בלילה, או כמו שהוא נקרא בפי המקומיים "ליל שישי" (במלעיל), ניתן למצוא בבני ברק עולם אחר. העיר מתעוררת לחיים (שוקקים) ובחורי הישיבות החרדים נוהגים להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה, במה שמכונה "משמר" – אבל כל אחד צריך הפסקה קטנה מהלימוד. ההפסקה המועדפת על בחורי הישיבות היא דווקא צ'ולנט, והם יוצאים לרגע מהיכל הישיבה, קופצים אל החנות שממול ויושבים לאכול קערה קטנה.

'ליל שישי' בבני ברק.

בני ברק של חמישי בלילה שונה מכל מה שחשבתם, שכן סצנת חיי הלילה של בני ברק הפכה כבר מזמן לתופעה רחבה. לא רק תלמידי ישיבה מקומיים מגיעים בלילה לבלות בעיר, גם המון מבקרים מבחוץ, דתיים ושאינם, מגיעים כדי לחוות חוויה ייחודית. הרחובות סואנים ומלאים בבליינים שמצטיידים בקניות לשבת, אוכלים ושותים, ונהנים מאווירה ייחודית.

אחת התופעות הבולטות לאחרונה בעיר היא תופעת הסיורים המודרכים שעושים קבוצות בעיר. מספר רב של מדריכים החלו בשנה האחרונה להדריך קבוצות בעיר ולהראות להם מקומות ייחודים. גם אני ומספר חברים עשינו סיבוב בעיר, אמנם בלי מדריך, אך הגענו לכל המקומות הנצרכים.

במהלך הסיבוב שלנו בבני ברק אנחנו נתקלים בקבוצה שעושה סיור עם מדריך. "זה טרנד חזק מאוד בשנה האחרונה", מספר לנו המדריך של הקבוצה. "אני התחלתי לפני כשנתיים לעשות סיורים בימי חמישי בעיר, אני לוקח את הקבוצה לראות בעצם תרבות אחרת, לחוות את החיים של החרדים בצורה שהם לא נחשפים אליה בעיתון או בטלוויזיה".

מבירור קטן עם המדריך הוא מספר לנו שכמעט בכל חמישי בערב יש לו קבוצה, לרוב מדובר בחילוניים שזאת הפעם הראשונה שלהם בבני ברק, אך לא חסרות גם קבוצות של דתיים לאומים שמגיעים לסיור ונחשפים למקומות שלא הכירו, זוכים לראות את הפינות המיוחדות ולשמוע על ההיסטוריה המיוחדת של העיר.

אנחנו החלטנו לשאול אותו על מקום ייחודי שאנחנו חייבים לבקר בו, והוא המליץ על ישיבת פוניבז'.

ישיבת פוניבז' היא ישיבת הדגל של העולם הליטאי החרדי. הישיבה הוקמה בתום מלחמת העולם הראשונה בעיר פוניבז' שבליטא בידי הרב יוסף שלמה כהנמן, שבשנת 1940 עלה לישראל והקים מחדש את הישיבה בבני ברק. אחד הסיפורים המעניינים ביותר על הישיבה הוא שכל שנה ביום העצמאות, מקפידה הישיבה לתלות את דגל ישראל בגג הבניין, למרות היותה חרדית, וזאת כהמשך להוראה של ראש הישיבה הראשון. הדגל מתנוסס מעל הבניין מהשעה 8:00 בבוקר ועד השעה 16:00 אחר הצהריים. )

סיפור נוסף אודות הישיבה הוא סיפור מאבקי השליטה הקשים שקיימים בתוכה. מאז שנת 2000 כאשר הפסיק נשיא הישיבה לכהן מתנהל וויכוח מי יהיה מנהיגה הרוחני של הישיבה. הרב אליעזר כהנמן, בנו של הנשיא, והרב מרקוביץ', חתנו, רבים ביניהם מי יהיה ממשיך הדרך ורבים על הכתר. למעשה פועלות בתוך הישיבה עצמה שתי קבוצות שונות "המחבלים", נאמני הרב מרקוביץ', "והשונאים", נאמני הרב כהנמן. המאבק מגיע בכל שנה לשיאים חדשים של אלימות וכולל מכות, זריקת ספרי קודש ואף כיסאות וסטדנרים. במקרים רבים מתערבת המשטרה והיא מבצעת מעצרים בקרב החסידים הפורעים.

בשלב זה החלטנו לקחת הפסקה קטנה מלימוד התורה בישיבת פוניבז' ומשם המשכנו למצוא חנות קטנה וצפופה כדי לאכול צ'ולנט.

הצ'ולנט הוא המאכל העיקרי בבני ברק  בליל שישי וקשה למצוא חנות פתוחה ברחבי העיר שלא מעמידה בפתח סיר ומוכרת את התבשיל לעוברים ולשבים. במבט ראשון אנו מבחינים שאין הרבה מקומות ישיבה בחנויות, ויעידו על כך התורים הארוכים ומספר כסאות ושולחנות שקטן מאוד. כאשר שאלנו את אחד המוכרים לפשר הסיבה הוא סיפר לנו שזה כך בכוונה: "אנחנו לא רוצים שיישבו פה התלמידים יותר מדי זמן, המטרה היא שהם יאכלו משהו קטן ויחזרו לישיבה ללמוד".

שירה קמחי, בת 23 שהצטרפה אלינו בסיור סיפרה: "ירדנו במדרגות שנראות מעט ישנות, לא היו נראות כאילו הן מובילות ליעד מסויים, אך בסופן הגענו לחדר וראינו שישנו עולם ומלואו מלא בניחוחות טובים. החדר היה מעט אפלולי אבל ים החולצות הלבנות האירו אותו באווירה חגיגית שתרמה לתחושת הריח של שבת. אני כבחורה עם מכנסיים נכנסתי לחדר ומיד הרגשתי תחושת הזדהות עם הבחורה היחידה שבחדר, המוכרת. הסתובבנו בחדר ליד הדוכנים וכל סיר של חמין חווה בתוכו עולם מלא של קטניות".

שיאו של הסיור מגיע בשעת לילה מאוחרת כאשר אנחנו נכנסים אל מאפיית ויזניץ'. המאפייה הקטנה והצפופה כבר קיבלה את התואר כמאפייה שמכינה את החלה הכי טעימה בעולם. מכל קצוות הארץ מגיעים אליה אנשים כדי לקנות את החלה המפורסמת. המאפייה נמצאת ברחוב צדדי וקטן, המקום צפוף נורא ומומלץ להגיע עם כפפות כדי שיהיה אפשר לקחת את החלות הרותחות שהרגע יצאו מהתנור בקלות.

מאפיית ויזניץ'.

"זאת חוויה ייחודית ושונה מאוד", מספרת הדר פופוביץ', בת 23, סטודנטית במכללת שנקר שהגיע לביקור ראשון בבני ברק. "זה מרגיש כמו להיות בחו"ל. אני רואה ממש תרבות שונה, זה מתחיל מהלבוש של האנשים, באוכל, ואפילו ברחובות אפשר להרגיש אווירה שונה".

אוכל מוכן לשבת

ברחבי העיר ניתן למצוא חנויות רבות המוכרות אוכל מוכן לשבת, קיגלים, מאפים, סלטים ומגוון רחב של דגים מלוחים ומעושנים. אל סצנת חיי הלילה בחמישי בערב בבני ברק הצטרפו גם מספר אנשים המוכרים לציבור. הזמר אביב גפן, למשל, כתב בחשבון הטוויטר שלו: "מעדנייה בבני ברק. מתקרב לדת דרך האוכל". גם חבר הכנסת איתן כבל נוהג להגיע בכל יום חמישי אל העיר ולהנות מבילוי נחמד של סוף שבוע.

אביב גפן.

לסיכום, זוהי חוויה מומלצת ביותר הן כבילוי, והן כהיחשפות לתרבות שלא נתקלים בה ביום יום. אני ממליץ לכולם להגיע בליל שישי הקרוב לבני ברק, לבקר במאפיות ובמעדניות הייחודיות, ולקבל טעם של חוויה יהודית לפני שבת. אפשר בסיור מאורגן עם מדריך, ואפשר גם להסתדר לבד.

איתן כבל, עקיבא נוביק, עמיחי אתאלי וחיים לוינסון בישיבת פוניבז'

 

גיא פינס והסוד של ויקטוריה

מאת אביגיל ישועה

התצוגה השנתית של מותג ההלבשה התחתונה "ויקטוריה'ס סיקרט" נחשבת לאירוע הסקסי והנוצץ של השנים האחרונות. אולי זה אפקט המחאה, קמפיין "me too" או מגמת התעוררות שאפיינה את 2018, שהיו אחראיים על הצניחה המשמעותית בנתוני הרייטינג של המשדר האחרון. האם רוחות שינוי נושבות באוויר? לא בטוח. "מלאכית ישראלית עוד אין לנו, אבל נעבוד על זה" "איזה סוג תחתונים את מעדיפה" ו"תלמדי אותי ללכת כמוך בבקשה" היו חלק מזערי ממשפטי העומק בתוכנית הבידור "ערב טוב עם גיא פינס" שייבאה לישראל את משדר ההגמוניה, שנארז היטב בעטיפה מתחסדת ומעט מאוד בד

מתוך האינסטגרם של "ערב טוב עם גיא פינס"

בשבוע שעבר (יום א') התקיימה תצוגת האופנה השנתית של חברת ההלבשה התחתונה "ויקטוריה'ס סיקרט" בניו יורק. מכיוון שהתצוגה שודרה ב"יס" ולי אין כסף (סטודנטית ענייה) וטלוויזיה, נאלצתי לצפות בגרסתה המקוצרת, שהובאה בתוכנית הבידור "ערב טוב עם גיא פינס". ניגבתי את פירורי הבמבה מהמקלדת בזמן שמסך המחשב שלי קרן בן-רגע מ"גלאם" הוליוודי בניחוח סוכרזית. "מלאכית ישראלית בהלבשה תחתונה עוד אין לנו, זה כנראה עוד הישג שהאומה הציונות צריכה לעבוד עליו", אמר גיא ופתח את השידור במשפט כל כך עמוק ששקלתי לרגע להטביע את עצמי בכוס הבן אנד ג'ריס שהחזקתי. "חשוב", הסכימו פה אחד המגישות החינניות שישבו לצידו. "אין מה לדאוג", הוסיף פינס שמסתבר שחוץ מלזרוק משפטים חכמים לאוויר, מצטיין גם ביכולת הרגעה פנומנלית – "הצלחנו לשלוח נציגה משלנו לקודש הקודשים". וואו! אין ספק ש-13השניות האחרונות היו המותחות בחיי, אפשר לחזור לנשום.

תיהי יפה (ואל תנשמי)

"תשמעו זה ממש לא קל לראות כל-כך הרבה ורוד, בלונד וחיוכים בלתי פוסקים. בעיקר שכל זה ארוז במעט מאוד בד על כל-כך הרבה סנטימטרים", אמרה הכתבת הנבחרת שלמור שטורזמן ששרדה כדי לספר. רגע של רצינות נרשם בזמן שהאחרונה ציינה כי לא הכל נוצץ ושנסיעתה בעצם נועדה לבחון כיצד אירוע כל-כך לא פמיניסטי (על ראש הגנב?) שורד בימינו. שאפו, חברים. הצלחתם לצמצם משמעותית את כמות הטוקבקים הזועמים.

כתבתנו בתפוצות-מתוך האינסטגרם של שלמור שטורזמן

"תיהי יפה ואל תנשמי", היה המשפט שליווה את הכתבה. "בטח היה קשה לערוך תשדיר כל-כך שובניסטי", אמר דין שהתיישב לידי (כנראה פחד שאסיים לו את הגלידה) והצביע על הסוגריים שתחמו את המילים "אל תנשמי". התצוגה התחילה – הדוגמניות צועדות על הבמה ומפזרות חיוכים, ברקע נשמע הקול הענוג של פינס, שפוסק כי פנטזיות זה אחלה ואם אנחנו לא מסכימים איתו, נוכל לשאול כל פסיכולוג ילדים (מקסים). "אצלנו מאמינים בנס פך השמן, אחרים מאמינים בסנטה קלאוס ורגע לפני הטירוף של חג המולד – באמריקה מאמינים במלאכים. פחות אלה המבשרים על בואו של ישו, יותר אלו המבשרות על בוא התחתונים", אמר המגיש והזכיר לי סיפור שאחיינית שלי סיפרה השבוע.

זהירות ספוילר -זה נהיה גרוע יותר

"אם אלוהים לא נתן לי את הנתונים שלהן, לפחות גיא נתן לי את ההזדמנות לסקר אותן", אמרה שטורזמן בעיניים בורקות. "60 הנשים היפות בתבל, כל אחת מהן נבחרה בקפידה והביטחון העצמי שלי נמצא בשטיח הוורוד שעל הרצפה", המשיכה שלמור בפתיחות מרשימה ונראתה כמו חולה צליאק שנכנס לרולדין בחנוכה. תמונות מהיכל הקודש (אחורי הקלעים) הוצגו לפתע על גבי המסך וחשפו סשן נוצץ של כנפיים מפרווה, חיוכים צחורים ומעט מאוד בד. מכיוון שבדרך כלל חלוקי סאטן, דאק-פייס, קוקיות וגרבוני תחרה לא מספיקים כדי למכור פנטזיה, דאגו העורכים לשדך לכתבה פלייליסט חושני למדי (נראה לי), וגרמו לי לתהות אם היו תחת השפעה של משהו, או שהם סתם החליטו  להראות לצופים איך נראית מסיבת חשק של חדי-קרן.

אז ככה נראית מסיבת חשק של חדי קרן?

"לי יש שני סוגי תחתונים במקסימום, עכשיו הבנתי שיש צ'יקיז, צ'יקיניז, חוטיני וי ו..תעזרי לי פה", הפצירה כתבתנו בתפוצות בדוגמנית המבולבלת. "אני לא ממש יודעת, צ'יקיז זה חושף  עור, אבל לא יותר מדי, אני אוהבת אותם… זה נוח… כן", גמגמה הדוגמנית בהיסוס בזמן שתמונות של ישבנים הוצגו על המסך. "הדוגמניות הן כמו נרות חנוכה – ויש לראותם בלבד", קרא הרב פינס והפגין (שוב) בקיאות מרהיבה בהיסטוריה היהודית. בחזרה למסלול – הדוגמניות צועדות עם כנפי המלאכיות ומפזרות מיניות מאופקת, פינס מגולל בפני הצופים את הפרטים היבשים ושטורזמן משתנקת מגאווה, כשאחת מהמלאכיות מציעה לה לנסות להיות הנציגה הראשונה מישראל.

"אני הכי אוהבת תחתוני צ'יקיז..נראה לי"-help me!

מודעות עצמית זה חשוב

שתי הדקות האחרונות של הכתבה מעוררת ההשראה הוקדשו לריצוי שני צדי המטבע. "נראה כי אחוזי הרייטינג של משדר התצוגה צונחים וכך גם הרווחים של הרשת", אמר פינס בטון רציני והוסיף כי למרות שהשנה נבחרה דוגמנית פיליפינית (שנולדה בארצות הברית) ואחת שסובלת ממחלה הגורמת לפיגמנטציה בעור, מעדיף מפיק התצוגה הוותיק את נשות המותג שלו קלאסיות, מושלמות ולפי צווי הרזון של פעם. לכן, לא נזכה לראות מלאכית טרנסג'נדרית או בעלת מבנה גוף רגיל/מלא. לטענת המגיש תכול העיניים, הירידה ברווחים נובעת מכך שבימינו ממש לא נעים לקרוא על שגרת האימונים האינטנסיבית של הדוגמניות הדקיקות לקראת התצוגה (תזכיר לי מי משדר את זה?). מה שדי מגוחך נוכח העובדה שבזמן ש"גיא גנדי" נשא את נאומו, מילאו את מסך המחשב שלי שלל תמונות של נשים רזות למדי בלבוש מינימלי.

" בימנו זה כבר לא נראה טוב"

בשביל להבין אם חזרנו אחורה בזמן, התקשרת למיכל ישועה – בעלת תואר שני במגדר, רכזת מחלקת הכשרות לנשות ואנשי טיפול במרכז הסיוע, לנפגעות תקיפה מינית בירושלים ואמא שלי.

את חושבת שאנחנו צועדים לעבר עולם שוויוני יותר? כי התוכנית האחרונה של גיא פינס ניפצה לי מעט את התקווה.

"לדעתי יש רצון ונכונות לשינוי. אם זאת, שינוי דפוסים זה תהליך איטי ומורכב. אך כיום, שנה אחריי קמפיין Me Too, ניתן להתחיל לראות תוצאות".

על איזה תוצאות מדבר?

"נשים וגברים ששתקו שנים רבות מעזים להשמיע את קולם ולחשוף חוויות שעברו. מספר הפניות במרכזי הסיוע עלה משמעותית בזכות אותם אנשים שהחליטו לפעול בכדי להשיג שינוי. בנוסף, הציבור פעיל יותר ויוצא להפגין ולמחות. לדעתי אנחנו בדרך הנכונה לחולל שינוי אמיתי אך אני מבינה ויודעת שזה ייקח זמן".

"יש רצון לשינוי" -תחנת רכבת בירושלים השבוע

אני בטוחה שגם גיא פינס יוצא להפגין ולמחות ובכל זאת נראה שהתוכן שצפיתי בו נוצר כדי לשמר את המצב הנוכחי. האמת שאם חושבים על זה, הוא לא היחיד ולמרות המחאות וניחוח השינוי שבאוויר, רוב התוכניות המשודרות ב"פריים טיים" בעלות תוכן די דומה. זה לא תמוה בענייך?

"אתחיל בזה שלא כולם רוצים שינוי. מי שכן רוצה הם אנשים שנפגעו או שזה קרוב אליהם באיזשהו אופן. ברור שהרבה מהציבור מרוצה מהמצב הקיים וינסה לשמר אותו. בנוסף, אפילו אם גיא פינס מגדיר עצמו כפמיניסט ותומך נלהב במחאה, הוא עדיין זקוק לרייטינג והוא יודע שכיום מה שמוכר זה אותו תוכן שעליו כתבת".

ניאו-מרקסיזם גרסת 2018

קרל מרקס קרא לפועלי העולם להתאחד לפני שיהיה מאוחר מידי. אך הוגי הגישות הניאו-מרקסיסטיות הבינו שכל עוד תקשורת ההמונים משמשת כשופרו של המעמד השליט  לא יהיה סיכוי לשינוי אמיתי.  כמו רבים וטובים, גם אני רחוקה שנות-אור מלהיות שה תמים ובכל זאת הפרק בו עסקינן גרם לדמי לבעבע. "ערב-טוב עם גיא פינס" היא תוכנית הבידור המובילה בישראל. אך במקום לנצל את אחוזי הרייטינג הגבוהים לטובה ולהציג השנה סקירה (קצת) פחות נלהבת של מופע הרזון הנוצץ, בחרו שוב עורכי התוכנית במכירת אופיום להמונים. חבל שמשפטי המחאה הבודדים שנזרקו לאוויר, היו ריקים מתוכן לאור התמוססותם המהירה, בין איברי הגוף החושפים של המלאכיות.

 

 

ההיפסטרים של ירושלים הם לא ההיפסטרים של תל אביב

מאת אביגיל ישועה

ההיפסטר הירושלמי ינעל נעליים שמצא בפח או שמישהו פרסם בקבוצה בפייסבוק תמורת צנצנת עוגיות. הוא ישדר לך ווייב מרוחק עד שייזכר  שהיה המדריך שלך בבני עקיבא. ההנגאובר מאתמול לא ימנע ממנו להביע את דעתו בנושאים בוערים. מתוך המורכבות של העיר עמוסת הדעות, נוצרה תת-תרבות בועטת בעלת אופי מחתרתי, הסולדת מזיוף ומאמץ יתר – סצנת ההיפסטרים של ג'רוז

המונח היפסטר הגיח לחיינו בשנות ה-40 של המאה שעברה ומקורו מהמילה האנגלית hip (בעניינים) שהייתה נפוצה בסצנת הג'אז האלקטרונית שהתפתחה באותה התקופה. ההיפסטרים הראשונים היו בדרך כלל צעירים מהמעמד הבינוני אשר ניסו לחקות את אורח חייהם של נגני הג'אז שאותם העריצו. הסלנג הזהה, חוש האופנה הנון-קונפורמיסטי (כביכול) והשימוש בסמים היו חלק ממאפייני תת-התרבות, אשר קיבלה אספקטים מודרניים בשנות ה-90 של אותה המאה כשאומצו על ידי צעירים שבחרו באופן אקלקטי ומודע להיות חלק מתרבות הנגד הסולדת מהגדרות.

אוי מיי ג'רוז!

תופעת ההיפסטרים נחתה בישראל בעשור הראשון של המאה ה-21, בדומה למאפיינים המוזיקליים והאופנתיים שנדמה לפעמים שנערכו בהעתק הדבק, גם עיקרון העיר הגדולה נשמר ותל-אביב הפכה לבירת ההיפסטרים המקומית. אולסטאר, פאוץ', קעקועים, פרצוף שאנן ומגניבות יתר, הפכו למאפיינים היפסטריים טיפוסיים שניתן לתארם בעדינות (לפחות בעיניי) כלא מחדשים ומעייפים למדי (2012 חלפה מזמן כפרה). לכן, ברוח הכתבה ובחשיבה היפסטרית הסולדת ממיינסטרים (היפ היפ!) החלטתי לבחון מה קורה כשיוצאים מבירת המגניבות ומגיעים לבירה האמיתית. בואו ניתן הרבה כבוד לעיר האורות והקרבות, היפה בנשים שעליה נכתב המשפט "יטס קומפליקייטד", ירושלים.

הקונפליקט התמידי סביב העיר ירושלים הוא מתכון בטוח לתופעות לוואי. בין המתח, הביקורות ואוויר ההרים נוצרה תופעה מעניינת של חברה המתפתחת מתוך מורכבות המאלצת אותה לשאוף להכרה עצמית. כחברה המכירה את מגבלותיה ומודעת ליתרונות, היא זוכה ביכולת לאמץ לעצמה טרנדים וסגנונות ללא הצורך להידמות למשהו אחר. אני לא יודעת אם המונח "היפסטר ירושלמי" התפתח דרך קנאות אותנטית או באי חשק למאמץ מיותר, אין לי מושג אם הסיבה לכך קשורה לבית הספר לאומניות "בצלאל" המקדש את השונות והרחבת האופקים, ואולי הוא בכלל נוצר עקב המצב המתוח המאלץ את החברה להיות "צ'יל" בכדי לשרוד. אך מה שכן אני יודעת, שבשנים האחרונות נוצר בירושלים זרם מעניין וחסר חוקיות ומסכות, זרם שבשונה ממקומות אחרים בעולם, לא נראה כשכפול של טרנד חולף אלא כתת-תרבות שנחתה כאן במטרה להישאר, גבירותיי ורבותיי – ההיפסטרים של ג'רוז.

קפה בסתת

קפה סירה, פרגמון, בסתת, מזקקה, הטיפה, קפה בצלאל, ובית אליאנס הם מקומות המאוכלסים בקביעות על ידי היפסטרים ירושלמים. "מה שמעניין זה השוני בין מקומות היציאה ההפסטריים בתל אביב  ובין ירושלים", אומר איתן שגר כרגע באירופה במסגרת חילופי סטודנטים. איתן נולד בירושלים ולפני תחילת לימודיו בעיר, החליט לעבור לתל אביב לתקופה. "מניסיוני, חיי הלילה בתל-אביב נועדו לאנשים שאין להם כוח לדבר עם חברים שלהם, הדינמיות, המוזיקה, הכל מאוד אינטנסיבי. בירושלים הברים מאפשרים שיח, יש המון פינות ישיבה ואפשר לשים לב שחבורות מגיעות לשם כדי לבלות יחד".

בתור אדם שמכיר את חיי הלילה בשתי הערים הגדולות בישראל, מה תאמר לאירופאים כשישאלו אותך על הסצנה הירושלמית?

"הפכתי לשגריר הרשמי של ירושלים (מגחך). אספר להם בעיקר על האווירה השלווה, תחשבי על זה כשאת בבר בירושלים ומתיישב לידך חרדי או ערבי, איש לא מרים גבה והכל זורם. הירושלמים חיים במציאות קשוחה המחייבת אותם להשלים עם מה שיש ולהיות סבבה עם זה, הניגוד בין המתח לרוגע יוצר אווירה מגניבה וייחודית לעיר השואפת לשינוי".

כשסיימנו את שיחת הטלפון הסתכלתי מסביבי ובבר הקטן, הממוקם ברחוב צדדי ישבו בצוותא ערבים, חילונים ודתיים כשלפתע עברה קבוצה של חיילים בכומתות אדומות.

ההיפסטר הירושלמי ינעל נעלי צבא ישנות של אבא שלו, אפודה של הסבא מפולין ומשקפי שמש של קנדל ג'נר. קו האופנה הנוכחי הוא כמעט חסר הגדרה, למעט מכנה משותף מרכזי – צניעות. "כשאת הולכת בתל אביב את שואפת השראה מלבוש נועז, דראגס, בי, גייז הכל צבעוני ומוחצן. כשאת מסתובבת בירושלים כולם מכוסים ולובשים שחור לבן, לכן הראש שלנו התפתח בצורה מקבועת יותר", אומרת הגר.

שמרי (26) והגר (25) נולדו בשכונות שונות בירושלים וכיום הם גרים במרכז העיר ולומדים בבצלאל. "זה מתחלק בין אנשים שעוזבים את ירושלים ברגע שהם יכולים, לאלה שמפתחים אליה אהבה עיוורת", אומרת הגר ומוסיפה כי למרות שגדלה במשפחה חילונית משהו בתרבות נדבק בה והאינסטינקט הראשוני שלה הוא לבחור בבגדים צנועים יותר. כששאלתי אותם מניין מקבלים השראה לסגנון הלבוש שלהם (הוא הורס למדי) שמרי חייך ואמר "אני בעיקר משתדל לא לשלם על כלום, הז'קט (אדידס ישן) של אמא שלי. את החולצה מתחת מצאתי ברחוב, והשאר גרושים מיד שנייה, אם תשימי לב מכירות יד שנייה ממש חזקות בירושלים, ואם עורכים השוואה לחנויות יד שנייה באירופה, אפשר לשים לב שהחנות הירושלמית 'המציאון' היא לא טרנדית ומגניבה, אתה כנראה תמצא שם פונצ'ו של סבתא רבא שלך וחצאית בני עקיבא ועדיין הרבה אנשים קונים שם ובעצם ממשיכים ללבוש את העיר ולשמור על המשכיות מסוימת".

שמרי, "היפסטר ירושלמי"

מכירות יד שנייה פורחות בעיקר בשבת, וכדי להבין יותר את כוונתם של שמרי והגר הלכתי לשושנה בר ברחוב שושן (5 דקות הליכה מהמקום שבו ערכנו את הריאיון) על מנת לפטפט עם דפנה, אשר עורכת מכירה בכל סוף שבוע. לאחר פשפוש מתמשך בקולקציה (סורי, חתול ושמנת😊) נזכרתי לשם מה הגעתי והתיישבתי עם דפנה על המדרכה.

את חושבת שהבגדים שאת מוכרת הם פחות חושפניים בגלל אופיה של העיר? שאלתי אותה כשהגיעה הבירה. "אני בוחרת את הבגדים לפי הטעם האישי שלי ושל חברותיי וכשחושבים על זה, אולי יש קשר, מכיוון שגדלנו פה. דרך המכירות אני יכולה לשים לב שירושלמים מאוד מתאמצים לפתח טעם אישי, אולי מבלי לשים לב חוסר היכולת להתלבש חשוף גרמה לאנשים לחפש תשומת לב בדרך אחרת ולכן הנועזות האופנתית פה מתפרשת שונה ממקומות אחרים ושמה דגש על ביטוי עצמי".

מכירת יד שנייה בירושלים

"גיי מאנדיי"

למרות הסטיגמה הרווחת, הקהילה הגאה היא חלק מרכזי מחיי הלילה של סצנת ההיפסטרים הירושלמית. "גיי מאנדיי", הליין העליז במרכז העיר, מתקיים כמעט בכל יום שני ובדומה לו גם הליין בנוקטורנו, מזקקה, פרדי למון, הווידאו ועוד רבים וטובים. אך בהתאם למה שציינתי קודם גם הקהילה הגאה עוברת פילטר ירושלמי ונאלצת להתאים עצמה לצביון העיר.

"יש בירושלים המון זוגות חד-מיניים, וזה מקום נהדר לזוגיות שאינה מוחצנת. לצערי לפעמים אני נתקלת בדעות פרימיטיביות אך אני מתמודדת איתן". ד' ור' הן זוג חד מיני שגר ברחוב לידי, ר' מספרת כי הבחירה לא לספר לאנשים מסוימים על זהותה המינית נובעת מבחירה אישית: "למרות הכל ירושלים היא המקום האהוב עליי ופה ואני מרגישה בבית, ככה שהיתרונות עולים על החסרונות". כששאלתי אותן על התקופה שלפני הזוגיות הרצינית הן חייכו אחת לשנייה ואמרו כמעט פה אחד: "מי שמחפש סטוצים שילך לתל אביב"

"אפשר להשתגע מכל המוכר הזה"

בסצנת ההיפסטרים הירושלמית כולם מכירים את כולם, מקומות היציאה המרכזיים (והמחתרתיים) מתפרסים על אותו הרדיוס במרכז העיר. לפעמים נדמה שהבחירה במקום מסוים נובעת מהעדפת חבורה מסוימת על פני אחרת (הרי ניתן לדעת איזה חבורה תשב איפה). "לפעמים אפשר להשתגע מכל המוכר הזה, תמיד אותם אנשים והכל אותו הדבר, ועדיין כשאני יוצאת ממסיבה ב-6 בבוקר במקום לאכול סרט אני הולכת לשבת ליד בית קפה מוכר, מחכה שייפתח ומסביבי יושבים אנשים שאני זוכרת במעורפל מאתמול בלילה, שמחכים כמוני שבית הקפה יפתח כדי להתאפס. אלו הרגעים שגורמים לי לא לרצות לעזוב את העיר לעולם", אומרת הגר ומחייכת לשמרי.

פרגמון, הסצנה המחתרתית של ג'רוז

השעה אחת בצהריים ועליי כבר להגיש את הכתבה, זה היום הרביעי שבו לא הצלחתי להיפגש עם המרואיין המרכזי שלי בגלל שהוא בהנגאובר. "סורי בייב, יש לי צפצופים במוח", הייתה ההודעה שקיבלתי כל יום בגרסה מתחדשת. "מי אמר שאין חיי לילה בג'רוז?", הקלדתי לו חזרה.

כל כבודה בת מלך 'פנימה'

מאת אביה עזרן

ברוריה ברטלר ואודיה יהב, המוכרות דרך עמוד הפייסבוק שלהן, פרצו לעולם האופנה הדתי בצעדי ענק. כיום הן עושות הפקות אופנה בעיקר למגזין 'פנימה' המיועד לנשים דתיות, וחושפות בין הפקה להפקה איך מדור הסטיילניג במגזין התחיל ומהי הייחודיות שלו. "חלק מהנשים שינו מקום עבודה, או דברים ביחסים עם הבעל, בעקבות העבודה איתנו"

עד לא מזמן האופנה הדתית לא הייתה בשיאה, אומנם קיימות חנויות אשר משרתות את הציבור הדתי, אך לא יותר מזה. בתקופה האחרונה ניתן לראות שהציבור הדתי ולא רק בעולם האופנה פורץ החוצה. והפעם כמו כל אופנה אחרת בעולם, מחליטות הנשים הדתיות להיפתח ולהוציא הפקות גם לקהל שלהן, בהן הן מתכננות את התוכן ואת פרטי הלבוש.

אודיה יהב מתפקדת בהפקות כמאפרת, מסרקת וקושרת מטפחות (לנשים נשואות). "פנימה הוא מגזין המיועד לנשים דתיות, פועל כבר ארבע שנים ויוצא פעם בחודש סביב ראש חודש. למגזין ישנם כמה מדורים בתחומי עניין נשיים, ויש בו גם מדור של סטיילינג".

התמונה של ‏אודיה יהב איפור ושיער‏.
אודיה יהב

איך הכל התחיל

את מדור הסטיילינג הקימה ברוריה ברטלר. ברטלר, סטייליסטית ותיקה, למדה בשנקר ועובדת בתחום כבר שבע שנים. כיום היא משמשת כסטייליסטית הראשית של המדור. לדבריה, "המגזין התחיל לפני משהו כמו ארבע שנים, שלחתי מייל לעופרה בהרון (שהייתה אז הבעלים) והצעתי לה לעשות כתבה חד-פעמית שלי על סטיילינג. היא אמרה לי- 'כן בשמחה!' לא נעניתי ישר כי קצת הבהיל אותי שהיא אמרה לי כן. אחרי חודשיים היא התקשרה ואמרה לי 'את עדיין רוצה לעשות את הכתבה שאמרת? על צבעים', ישר עניתי בפשטות- כן! כתבתי כתבה חד פעמית, עופרה הייתה מאוד מתוקה ופרגנה לי- 'וואי איך זה שינה לי את כל החשיבה, איזה מגניב'. הציגו את הכתבה הזו עם תמונות ממש ראשוניות שעשיתי, וזהו. הם אמרו תודה, אני עניתי תודה ושם זה נגמר, זו הייתה כתבה חד-פעמית. חצי שנה אחר כך, קיבלתי טלפון מהעורכת עם בקשה להקים מדור סטיילינג בפנימה. בנוסף, היא שאלה אם אני יודעת לכתוב ואם אני יודעת לעשות הפקות, כמובן שלא ידעתי כלום, אבל ישר אמרתי לה כן – וכך נולד המדור שלי, פשוט זרקו אותי לאיזה חנות בשומרון הביאו לי איזה מאפרת ואמרו לי תעשי, לא ידעתי כלום בחיים על הפקות אופנה. היום הזה היה יום ארוך ומתיש שבסופו נפתח המדור שלי".

התמונה של ‏ברוריה ברטלר‏. 

ברוריה ברטלר

ברוריה, בעלת ניסיון רב שנים, ואודיה, שהיא די חדשה בתחום, בונות יחד, כל אחת מכיוונה, הפקות מפעימות ומרגשות. אודיה: "רציתי כבר הרבה זמן לעבוד עם ברוריה, לפני שנה יצא לי להיפגש איתה במפגש של נשים דתיות בעלות עסקיים עצמאיים, ומשם הקשר שלנו התחיל, היא הזמינה אותי להפקה ראשונה, סביב שבועות, זו הייתה הפקה מרגשת שבה הופיעה אישה בעלת סיפור חיים מעניין, גיורת, וזה התחבר לחג שבועות, לרות. מאז אני וברוריה יחד".

התמונה של ‏אודיה יהב איפור ושיער‏.

ברוריה (ימין), אודיה (שמאל)

הייחודיות של המדור

ללא ייחודיות כלשהי, אין עניין ואין הצלחה. אין ספק שברוריה הצליחה בזכות הייחודיות שלה שמעוררת השראה. ברוריה: "תפיסת העולם של המדור שלי היא להביא סיפורים של העצמה נשית של כוח נשי, הסיפורים שמאחורי הנשים, נשים מביאות גאולה לעולם הזה, ואני חושבת שב'פנימה' אחד הדברים שמאוד מייחדים את העיתון הזה הוא שהמטרה שלו היא להביא אור, להוסיף אור, להביא חוויה יותר חזקה של מודעות דרך נשים, ממש העצמה נשית. לתת ביטוי לכוח הנשי בעולם. ואנחנו במדור עושות את זה מתוך התבוננות על הטוב, על היש, על המאפשר, זה מבחינתי איך שאני רואה את פנימה. הרגש והנפש קודמים, היום כשאני מחפשת מה להביא למדור שלי אני מחפשת סיפור, אני בעצם מלבישה את האישה לפי הנשמה שלה והאמירה שלה. אני מלבישה את הסיפור הזה, אני לאו דווקא מחפשת לספר על הטרנד האחרון האופנתי או מה מעצבות אחרות עשו, זה מעניין אותי כקליפת השום, מה שמעניין אותי בתפיסה האישית שלי זה להביא בעצם את החוויה הרגשית שנמצאת מאחורי החוויה של הלבוש שהיא כביכול מאוד מאוד טכנית אבל לשיטתי יש מאחורינו, מאחורי כל אקט כזה של לקום בבוקר ולהתלבש יש איזשהו משהו רגשי. הדמויות שאני בוחרת להביא למדור שלי הם קודם כל סיפורים מהלכים, אני קודם מחפשת את הסיפור ורק מתוכו נולד המדור".

אודיה: "מאוד ריגש אותי הרעיון של ברוריה ללכת בעקבות סיפורים, בכל הפקה כאשר אני נפגשת עם אישה אחרת אני שואבת ממנה כוחות ומנסה ללמוד על דמותה, כדי לקשט אותה בהתאם. חוץ מהיופי החיצוני שבהפקות, אין ספק שערך המוסף של הסיפורים מקדש אותן".
התמונה של ‏‎Noa Singer‎‏.

בהפקה ל'פנימה' עם חני ליפשיץ, שליחת חב"ד בקטמנדו

למה רק עכשיו

ישנה שאלה מתבקשת: למה רק עכשיו הנשים הדתיות פורצות בתחומים אלו? את התשובה לכך עונה אודיה וטוענת: "המהפכה בעולם הדתי בתחומי היופי החלה בעקבות הפייסבוק, מה שקרה זה שבשנים האחרונות הציבור הדתי נמצא כמעט כולו בפייסבוק, וזה מה שמאפשר לו להיחשף לתכנים הללו. מניסיון עבודתי עם הפייסבוק אין ספק שזהו כלי חזק ביותר. אם בהתחלה היינו אומרים 'וואי איך רואים שזה דוסים', אז היום בציבור הדתי אין סגנון אחד, וככל שעובר הזמן הרמה עולה. והבנות הדתיות לומדות במקומות טובים ונחשפות לרמה גבוה".

תמיד יש קשיים בהתחלה
כמו בכל התחלה של משהו חדש, גם ברוריה נתקלה בקשיים כאשר פתחה את המדור שלה. "לפני שהמדור נפתח הוא העלה הרבה אנטגוניזם, הרבה ביטולים והרבה השגות על המדור, הרבה מכתבי זעם, והרהורים – למה אני מזכירה את המילים 'מפתח חזה' ו'צוואר', כמובן שזה נשכח והמדור תפס תאוצה, והיום הוא אחד המדורים החזקים".

בנוסף גם לגבי נושא צניעות, היו לא מעט לבטים. ברוריה שותקת, חושבת אם לפתוח את הנושא, ולבסוף מחליטה שזה הצעד הנכון לעשות: "בתחילת הדרך היה לי מאוד קשה, היה לי מאוד חשוב להנגיש לקהל הנשים את הבגדים הרגילים, את 'H&M', את 'זארה' ואת 'קסטרו', להביא את המקומות שבהן אנחנו מסתובבות ומשם בעצם להצליח להתלבש, וזה היה יותר מורכב. היום גם בעקבות הדרך שעשיתי אני עדיין מייעדת את הבגדים אני לא יכולה להגיד שקל לי וזורם לי, אבל אני כל כך עמוק בעבודה הזאת במשך שבע שנים שאני כבר יודעת מה לעשות, אני יודעת את השיטות של איך להאריך את הבגד, יש מאחורי זה מחשבה שהיא הרבה יותר יצירתית. למשל: אני לא אקח רק חצאית תחתית כדיי ליצור אורך, אני לא אניח מתחת חולצת בסיס אני אניח חולצה מגניבה. אני אשים ג'קטים ופחות עליוניות, יותר דברים שיצרו עניין. אני נותנת לנשים את המעוף לפתוח את הראש, בגלל זה המדורים שלי קצת יותר מוגזמים בסטיילינג שלהם, כי אני רוצה שנשים יחשפו למשהו קצת יותר גדול ורחוק מהן, וממנו יקבלו השראה".

מקור ההשראה
כמובן שהציבור הדתי חייב לחבר ולקבל את ההשראה שלו ממקור רוחני, כך גם אצל ברוריה: "אני חושבת שההשראה שלי לעשות את הדבר הזה היא מהרבנית ימימה שבעצם פתחה צוהר אדיר לכל חווית הנשיות שלנו, לתת לה מקום וביטוי. להבין שהמקום של היופי ושל הנוכחות הנשית היא נוכחות חשובה, מעצימה, מקדמת, שצריכה לבוא לידי ביטוי וחשוב שהיא תבוא לידי ביטוי. אני חושבת שכיום יש כל כך הרבה סטייליסטיות וכיף לראות נשים שמביאות את עצמם עד הסוף, את הנשיות שלהן ואת הכוח שלהן, גם באופן הוויזואלי".

רואים תוצאות

אין ספק שהתוצאות מפתיעות, מי היה חושב שמלבוש יצמחו שינויים כמו שמספרת ברוריה. בהתלהבות מספרת ברוריה כי "יש אצלי כל כך הרבה נשים שבעקבות תהליך הסטיילינג שהן עברנו, הן שינו מקום עבודה, שינו דברים אישים שלהם עם הבעל, שינו אפיקי מחשבה, שינו יחסי אימא ובת. אין סוף דוגמאות, ברמה כזו שאפילו מישהי כתבה לי שהיו לה בעיות פריון, והחוויה של שינוי לבוש נתנה לה תחושה של שינוי פנימי, ולאחר תקופה היא נכנסה להריון".

סטיילינג לשולי מעולם

ברוריה ואודיה מלמדות בכל הפקה מחדש את החיבור ההכרחי בין גוף לנפש, אין ספק שזהו שיעור חשוב לחיים, וכמו שאומרים אצל הדוסים: שנזכה!