צער גיוס בנות: "באולפנה עודדו אותנו לעשות שירות לאומי, אבל לא הסכימו לדבר על צה"ל"

בוגרות אולפנה שהתגייסו לצבא מספרות על ההתנגדות של מוסדות החינוך. "אני זוכרת שאני צעקתי, והרבה בנות צעקו ביחד איתי, ואז עשו לנו שיעור על למה אסור להתגייס", מספרת נעה ארנפלד שלמדה באולפנת צביה עפולה. דניאל קנינו מאולפנת בני עקיבא אורות מודיעין: "לא היה שום דיבור על זה מהאולפנה, עשיתי את הכל בעצמי"

כתב: אריאל כהן

ב-16 בדצמבר 2016 התפרסם בערוץ 7 ראיון עם מנכ"ל ישיבות ואולפנות בני עקיבא, אלחנן גלט. במהלך הראיון, שנערך במסגרת פינת ראיונות רכב של העיתונאי עוזיאל סבתו, אמר גלט שהרשת אותה הוא מנהל אינה מעודדת גיוס נשים לצה"ל, "בוודאי בשנים האחרונות כשהמגמה של עידוד בנות להתגייס למסלולים קרביים. יש בזה בדיוק את מה שאנחנו סבורים שלא צריך לעשות. אנחנו עושים מאמץ גדול להסביר לבנות שזו לא דרך נאותה". בתגובה לדברים האלה, שלחו עשרות בוגרות הרשת מכתב תגובה זועם לגלט, בו כתבו כי "לא ביקשנו לעצמנו הנחות וויתורים. רצינו להוכיח לעולם ולעצמנו שגם דתיות יכולות להיות שוות בין שווים. אל תעזבו אותנו לבד במערכה הזאת. אל תתנו לנו את ההרגשה שאנחנו צריכות להוכיח את עצמנו גם בבית פנימה".

הקרב הקטן הזה הוא חלק מהמלחמה המתחוללת בשנים האחרונות במגזר הדתי לאומי, עם התחזקותן של מדרשיות לימוד לנשים כמו לינדנבאום ומגדל עוז ומכינות קדם צבאיות לבחורות דתיות, ועם עלייתו המתונה של אחוז הבנות הדתיות המתגייסות לצה"ל שקוראות תיגר על התנגדות רבני המגזר ומנהיגיו, והם מנגד מגבירים את מלחמת החורמה במגמה הזו. שני הצדדים, המודרני והקלאסי, אוחזים את הכיפה מקצוותיה ומושכים כל אחד לכיוונו על מנת לקבוע מיהו "ציוני דתי".

דניאל קנינו למדה באולפנת בני עקיבא אורות מודיעין וכבחורה שבאה מבית קרבי היה לה ברור שהיא רוצה להתגייס, ואת צעדי הגיוס עשתה לבד: "לא היה שום דיבור על זה מהאולפנה, עשיתי את הכל בעצמי. שלחו לי זימון, הגעתי לזימון. הפניה לצו ראשון, הגעתי לצו ראשון. פשוט עשיתי הכל איך ששלחו לי, אבל בלי כל ידע מוקדם או הכוונה מהאולפנה, עשיתי לבד. האולפנה לא נתנה שום יד, שום עידוד, רק אמרו כל הזמן למה לא צריך להתגייס".

י', חברתה לשכבה שמשרתת ביחידת מודיעין מובחרת, הביעה את הרצון להתגייס בפני המחנכת: "כשאני דיברתי עם המורה, היא לא אמרה לי 'לא להתגייס', אבל היא הביעה את החשש שלה, של מה הם חושבים שקורה לבנות שהולכות לצבא. לי ספציפית היא אמרה שאם בחרתי ללכת לצבא היא סומכת עלי, אבל זה די נדיר. רוב הבנות, ממש התעצבנו עליהן, בכלל, בשכבה שלנו יותר מחמישים אחוז התגייסו. עכשיו אנחנו צוחקות על זה, אבל התחושה תמיד הייתה שהאולפנה לא אוהבת אותנו".

אילוסטרציה. צילום: דובר צה"ל

אולפנת אורות מודיעין היא סיפור מעניין מהבחינה הזו. המוסד, כאמור, מעודד את התלמידות שלא להתגייס לצה"ל, אך בנתונים שפרסם הצבא בדצמבר 2018 ניצבת האולפנה במקום ה-9 מבחינת נתוני הגיוס במוסדות החינוך הממלכתי-דתי לבנות, כאשר כ-58% מהבנות מתגייסות לצה"ל מתוכן כ-74% משרתות שירות משמעותי וכ-20% יוצאות לקצונה. "לא זכור לי שממש דיברו איתי בשמינית על מה הכיוון שלי או לאן אני רוצה להגיע בצבא", דניאל מספרת, "אבל אחרי שהחלטתי שאני מתגייסת לקרבי וכבר התגייסתי אז המחנכת שלי כן פחות או יותר עקבה והייתה מתעניינת פעם בחצי שנה מה קורה איתי, מה נשמע. יכול להיות שזה היה עם סייגים, אבל היא כן הביעה תמיכה והתלהבה דווקא. נראה לי דווקא בגלל שהן פוחדות שבחורה דתייה שהולכת לקרבי כבר לא תישאר דתייה, ואצלי זה דווקא היה הפוך, ממש התחזקתי בצבא. אז הם היו רואים אותי, שומעים מה עשיתי, ושאני עדיין דתייה. זה גם לא התקבל ב100% חיוך, אבל זה כן היה יותר סבבה".

י' ודניאל מספרות גם על אפליה מצד האולפנה מבחינת הדחיפה והעזרה. "באו נציגות של השירות הלאומי לבית הספר במשך איזה חודש-חודשיים, ישבו וחפרו בשכל, ניסו לשדל אותך ללכת לשירות לאומי, ואף אחת לא באה לספר לך על צבא", מספרת י', "היו כל מיני סמינריונים וימים מרוכזים של שירות לאומי, ולנו לא היה".

לא שלחו אתכן לכנסים של המתגייסת הדתייה, כמו אלומה ובת חיל?

דניאל: "לא ידעתי בכלל שאני תחת אלומה עד שאחרי שהתגייסתי באה הנציגה ואמרה 'שלום, אני נציגה של אלומה, אנחנו עוזרות לבנות דתיות שמתגייסות לצבא', עד אז לא ידעתי בכלל שאני יכולה להתגייס תחת איזה עמותה או אגודה ושהכניסה שלי לצבא יכולה להיות הרבה יותר קלה כדתייה".

י': אני לא חושבת שהכרתי את זה באולפנה, אבל אני ספציפית הייתי במסלול שעשיתי גם מדרשה לפני, אז מהמדרשה כן הלכנו לכנס".

דניאל: "אז זהו, זה מה שאני אומרת, אני לא הכרתי את זה מהאולפנה עד ליום הגיוס שלי, אחרי האולפנה".

י': "כן, שתביני שגם בכנס הזה מדברים על כל החילות, עושים לך הצגה, ומביאים לך לדבר עם אנשים, זה לגמרי היה יכול לעזור".

טל כהן, מנהל בישיבת בני עקיבא אביר יעקב בהווה ובתיכון הדתי אמי"ת עכו בעבר, הבהיר שצריך להפריד בין הכלל לפרט. "אנחנו מאמינים שבנות צריכות לעשות שירות לאומי כי בצה"ל יש הרבה מורכבות, מטבע הדברים, בכלל שיש פה רק בנים, אין ממשק לדבר על זה. אם מישהו שואל על אחותו, בת דודה שלו, חברה שלו, שרוצה להתגייס אז ודאי שאנחנו נענה לו שאנחנו באמת חושבים שזו לא הדרך, אם בכל זאת התגייסה, מתוך המקום הזה נקרב. לא כי עכשיו כל בת שהתגייסה זה חלילה איזה שמד, לא, אני מכיר בנות מדהימות שהתגייסו שצריך להצדיע להן, אבל זה לא נותן איזושהי דוגמה על הכלל". גם עדי, מורה באולפנת כפר פינס, מעידה שהם מחנכים את התלמידות לשירות לאומי באופן גורף, אבל בכל מקרה לשירות משמעותי ככל הניתן "השירות בסוף הוא שלב מאוד מאוד מסוים בחיים שלך, שלב חשוב, משמעותי, שתורם הרבה להתפתחות שלך, אבל הוא שלב בחיים, אם אנחנו מחנכים אנשים לתרום כל החיים וזה רק שלב בחיים, צריך לחשוב איך השלב הזה מעצים אותך ומגדל אותך להמשך, ושם אני חושבת שהשירות הלאומי כיום נותן יותר אופציה כזאת לבת דתיה, אני לא אומרת שבשירות הצבאי אין מצב והיא רק תידרדר, אבל השירות הלאומי הוא יותר מאפשר, מה גם שהתפקידים שם הם לא פחותים בחשיבות שלהם".

אולפנת להב"ה בקדומים עברה שינוי בשנים האחרונות, עד שנת 2016 גם שם המדיניות הייתה נגד גיוס, "בתקופה שאני הייתי לא הייתה כל כך הרבה תמיכה, כל הערבים שהם עשו למען שירות לאומי התמקדו אך ורק בשירות לאומי ובמדרשות", מספרת ליאורה נחמן, בוגרת האולפנה, "בשנה האחרונה שלי באולפנה הייתי בפנימיה (שתפקדה כאגף נפרד מהאולפנה. א"כ), ושם בגלל שהם ידעו שהבנות לא באות מרקע בהכרח דתי, אבל כן למדו באולפנה דתית, אז הייתה לנו תוכנית שקוראים לה 'לקראתך', שזה סוג של 'אחריי' רק פחות אינטנסיבי, ושם לקחו אותנו יום אחד למין מפגש כזה של כל מיני מקומות שמכינים לצבא ולשירות לאומי, אז היה שם דוכנים של מכינות קדם צבאיות והיה שם דוכנים של ארגוני שירות לאומי. ואז הלכנו, הסתובבנו, וכל אחת מצאה את עצמה. זה היה סוג של להפתח לעולם הזה, כי האולפנה סוג של סגרה אותנו, זה היה סוג של בועה מאוד מאוד גדולה".

אבל ב-2016 התחלף צוות ההנהלה, ואיתו גם השתנתה הרוח. "בכיתה ז' עד כיתה ט' כזה אז היו מנהלת ורב ששניהם היו מאוד מאוד נגד, בעיקר הרב יצא מאוד מאוד נגד גיוס נשים וכיוון לשירות לאומי אפילו בצורה קצת אגרסיבית", מספרת שחר קנוטופסקי, תלמידה שסיימה בקיץ האחרון את לימודיה. "באזור כיתה ט'-י' הם התחלפו, הגיע מנהל חדש ורבנית אולפנה שהובילו את השינוי הזה, נוצרה ההבנה שבכל מקרה יהיו בנות שהתגייסו לא משנה כמה יגידו שזה לא בסדר, והגישה עברה ל'בואו ניתן לבנות האלה את המיטב שאנחנו יכולים כדי לעזור להן'. השיח השתנה משיח על שירות לאומי לשיח על שירות משמעותי לא משנה איפה. ובשכבה שלי היחס הוא כבר של 40% בנות שהתגייסו".

אביטל פריד, מתוך פרופיל הפייסבוק שלה.

אחד הקולות המרכזיים נגד גיוס נשים הוא ארגון חותם בראשות הרב יעקב אריאל, לשעבר רב העיר רמת גן. הארגון נושא על דגלו את המלחמה בגיוס הנשים ועלה לכותרות כאשר גרם לסערה כשפרסם סרטון אנימציה סאטירי ומוקצן בו נערה המתגייסת לצבא ומגלה כי במקום תרומה משמעותית כל מה שמחכה לה שם זה עבודת ניירת, הטרדות מיניות והידרדרות רוחנית. בשנה האחרונה הארגון מקדם קמפיין שמציג נתונים שמראים, לטענת הארגון, כי רק 36% מהנשים שמתגייסות כדתיות, נשארות כך גם אחרי השחרור.

כתגובה לכך, פצח ברשת קמפיין נגד של עשרות חיילות דתיות בעבר ובהווה שסיפרו על הזמן שלהן בצבא ומה הוא תרם להן. אחת מאותן חיילות היא סגן במיל' אביטל פריד. במהלך שנות התיכון אביטל השתתפה בפרוייקטים התנדבותיים רבים בעיר חיפה, ביניהם "כח צביקה" ע"ש צביקה קפלן, דודה שנפל ברצועת עזה במבצע צוק איתן. "התנדבתי המון המון בתיכון והרגשתי שאת השירות הלאומי שלי כבר סוג של עשיתי, חוץ מזה, ראיתי בצבא אידיאל, זה הדבר הכי ישראלי שיש, וחשבתי שיש לי מה לתת במסגרת הזאת ולהוציא מעצמי הרבה, זה זכות גדולה בעיניי".

בפוסט שפרסמה אביטל כתבה: "עברתי תקופה ממושכת של שירות אינטנסיבי ומשמעותי, כחיילת, כקצינה וכמפקדת בצבא ההגנה לישראל. תקופה לא קצרה, יפה וקשוחה, שבה הארגון הזה שנקרא צה״ל השפיע על עיצוב הזהות שלי (האישיותית והדתית הן היינו אך מבחינתי), הפגיש אותי עם שאלות דתיות בעולם המעשה. ובחרתי בזה. כל יום. וכל רגע מחדש".

חלוצי תחום גיוס הנשים הדתיות לצה"ל הם הקיבוצים הדתיים. תנועת הקיבוץ הדתי, שמאגדת בתוכה 16 קיבוצים ו-7 מושבים שיתופיים של הציונות הדתית. הקימה ב-1983 את ארגון "אלומה" במטרה לסייע לבנות הדתיות המתגייסות לצה"ל להגיע לתפקידים משמעותיים. במהלך השנים יצאו מטעם הארגון פרוייקטים רבים שמטרתם ללוות את המתגייסת מהצו הראשון ועד אחרי השחרור. בשנת 2006 הוקמה תחת חסות הקיבוץ הדתי מכינת צהלי, מכינה קדם צבאית לבנות דתיות, כמקבילה נשית למכינות הקדם צבאיות הדתיות לבנים הפופולריות בקרב בני המגזר.

נעה ארנפלד, במקור מיקנעם, עד לא מזמן מדריכה במכינת צהלי, הגיעה למכינה מאולפנת צביה בעפולה. שם, בדומה למוסדות האחרים המוזכרים למעלה ולמרות המגוון החברתי הרחב שבקרב תלמידות האולפנה, גם כן לא תמכו בגיוס בלשון המעטה.

"הם לא דיברו איתנו בכלל על גיוס, אבל הם לא אמרו כלום כדי שלא נחשוב על זה, וכשאנחנו העלנו את זה, הם אמרו 'זה לא מה שאנחנו עושים' ודברים כאלה, הביעו התנגדות נחרצת.

"הביאו לנו סדנא עם מישהי מעמינדב, ארגון של שירות לאומי, והיא העבירה לנו במסגרת השירות הלאומי שלה סדנא על שירות לאומי, כלומר על מה זה לצאת מהאולפנה ודברים כאלה, אבל תמיד בהקשר רק של שירות לאומי. כששאלנו אותה מה עם הצבא, היא אמרה שהיא לא מתעסקת בזה ו'תדברו עם המורות שלכן'.

"הייתה לנו גם מישהי שנקראת 'מקשרת' שזה מישהי שמגיעה ויושבת איתך, עם כל אחת מהבנות, ועוזרת לך למצוא תקן לשירות, וזהו, זה מה שיש. כאילו סוג של 'אנחנו לא נעזוב אתכן ונעזור לכן למצוא את המקום שלכן כל עוד הוא בשירות הלאומי'".

נעה לא הייתה היחידה מהשכבה שלה שרצתה להתגייס, וכשהן באו בשכבה לדרוש מענה בנושא, הן נדהמו מהתגובה של האולפנה. "אני זוכרת שאני צעקתי, והרבה בנות צעקו ביחד איתי, ואז עשו לנו שיעור על למה אסור להתגייס, וגם על זה צעקתי, כאילו, אמרו לנו שאחת הסיבות המרכזיות זה הרבנות אוסרת וש'אנחנו מקשיבים לרבנות'".

מה היה בשיעור הזה?

"סוג כזה של דף מקורות, כאילו, לא ממש מקורות אלא יותר פסיקות. כאילו, הם אמרו, 'אין שום רב שאומר שזה מותר, ביקשתם שיהיה שיעור, שנראה לכם את הדעות השונות, אין שום דעות שונות, כולם אומרים שזה אסור', בגלל זה גם התעצבנתי, כי זה פשוט לא נכון. בכללי גם הרב של האולפנה קרא אלי למשרד שלו ואמר לי שלא כדאי לי להתגייס ושזה דבר שייקח אותי למקומות לא טובים.

"ניסינו להביא את ארגון אלומה שיסביר לנו על כל התהליך של הגיוס, והם לא הסכימו שהוא יכנס לאולפנה, והארגון הזה היה צריך להגיע לסניף שם למקום שהוא לא האולפנה ומחוץ לשעות הלימודים, האולפנה ממש לא הסכימו שזה יקרה. הלכנו גם לגדנ"ע של אלומה שזה גדנ"ע לבנות דתיות, וגם זה היה בחופש ומאוד ברור שזה לא חלק מתוכניות הלימודים, בשונה מבתי ספר אחרים".

כל עוד זה היה בגדר אופציה, סביבתה של נועה ניסתה להוריד אותה מהעניין, אך היא מעידה שהיא מעולם לא חוותה אפליה אישית כמו פגיעה בציונים, ושברגע שהתחילה ללמוד בצהלי המורות באולפנה קיבלו בחיוב את ההחלטה. "כשסגרתי במכינה אז המחנכת באה לבקר אותי, והמכינה נמצאת בקצה השני של המדינה מאיפה שהיא גרה, כאילו, מאוד הראתה אכפתיות. גם כשהגעתי אחרי זה לבית ספר על מדים הם מאוד היו גאים ומאוד שמחו לראות אותי. לא הייתה תחושה של 'בחרת להתגייס אז אל תחזרי לפה'

"בכללי, אני חושבת שהציונות הדתית מאוד אוהבת את הצבא, לא לבנות אולי, אבל מאוד מעריכים חיילים, אז בסוף כשהם רואים חיילת הם שמחים וגאים בה.

"אני זוכרת שממש התעצבנתי עליהם שבגלל שהם לא הכינו אותי לצבא אז קיבלתי נתונים מאוד גרועים, בסוף לא קיבלתי תפקיד כזה גרוע אבל אני יודעת שאם הייתי יודעת מה אנשים אחרים עושים בשביל להתכונן למבחנים או להבין מה עומד מולם אפילו במבחנים הפסיכוטכניים ויכולתי להתכונן אליהם או ליום המאה, אז הייתי מקבלת ציונים יותר טובים. ובקיצור הם אמרו 'אין מה לעשות, מה את רוצה, שנתמוך בזה? שניתן לזה לגיטימציה'

נועה ארנפלד על מדים בביקור באולפנה. מתוך פרופיל הפייסבוק שלה.

"שנה אחרי זה כשהייתי בצהלי הם ביקשו ממני לבוא לעשות שיחה לבנות שמתגייסות, לדבר איתן על מה הן צריכות להתכונן ומה הן צריכות לדעת, הן רצו שאני אעשה את זה רק אחרי פסח. עכשיו, אחרי פסח זה זמן של שירות לאומי זה ממש לא רלוונטי לצבא, אמרתי להם את זה, והם אמרו 'לא, לא, אנחנו לא רוצים שיכנסו להם רעיונות לראש'.

"שנה אחר כך הם כבר רצו שאני אגיע מוקדם, אמרתי להם שאני בצבא, שאני לא יכולה ושיזמינו ארגון מקצועי שיעשה את זה יותר טוב ממני, שיזמינו את אלומה, ואני חושבת שמאז אלומה מגיעים לאולפנה, בזמן סביר של השנה, אז אני כן חושבת שהיום המצב אחר. אבל אז היה על הפנים".

הקרב על מקומה של הכיפה הסרוגה, או במקרה הזה על חצאית החאקי, כנראה איתנו לעוד הרבה זמן. אך לבנות המתגייסות חשוב להבהיר שהגיוס לצבא אינו אקט של חולשה דתית או מרד, אלא מהלך שנובע מאידיאולגיה עמוקה שמקורה בערכי המגזר עליהם הן חונכו.

"בסוף האולפנה שלנו היא מאוד 'ציונות דתית', ותמיד מביאים לנו פצועים שיתנו לנו השראה, לשיחות מוטיבציה כאלה, ואתה מבין שזה הקדושה של החיים, וזה הדבר הכי מדהים שבן אדם יכול לעשות עם עצמו" נועה מספרת וידיה מציירות את ההתלהבות באוויר, "ריגשה אותי המחשבה הזאת שיש למדינה שלנו צבא של יהודים במדינת היהודים, ושיש לנו מדים. כל הדברים האלה , שבאמת חונכנו עליהם, כאילו, כל ה'ארץ ישראל', 'עם ישראל' כל ה'לפגוש את עם ישראל באמת', כאילו, כל המושגים האלה, אני אומרת באמת, למה שאני אתקע בלהגיד 'וואו, זה יפה'? ברור שאני ארצה לקחת בזה חלק".

עוד כתבות

כתיבת תגובה