למה אנחנו מאמינים לתיאוריות קונספירציה?

מרצח קנדי עד למגפת הקורונה: מה גורם לבני אדם להאמין להסברים מופרכים לתופעות חריגות? מומחה: "תיאוריות קונספירציה נשענות על הנחות ועל פחדים שיש לנו כלפי העולם"

הכותרת השנייה בעמוד הראשי של אתר החדשות הפופולרי בישראל זועקת בעת כתיבת שורות אלה: "תחקיר: תומכי טראמפ הם שפרצו לקפיטול". מדובר על תחקיר של סוכנות AP, סוכנות הידיעות הגדולה בעולם, שנועד להפריך טענות קונספירטיביות שהפיצו נאמני הנשיא האמריקאי.

נדמה שתיאוריות הקונספירציה נמצאות סביבנו השנה יותר מתמיד. בין הבחירות בארה"ב והדחת טראמפ לבין המגפה העולמית והסגרים כמעט ולא היה ניתן לגלוש ברוגע באינטרנט בלי להיתקל בטענה על מזימה כזו או אחרת שעומדת מאחורי הפנדמיה הנוראה.

סקר של חברת Ipsos גילה שכ-40% מהאמריקאים מאמינים שוירוס הקורונה "יוצר במעבדה בסין" ושאחד מכל שלושה אמריקאים חושב שיש ממשלת צללים שרודפת את טראמפ. הקונספירטורים מגיעים מכל גווני החברה ומכל רמות ההשכלה, כולל אנשי אקדמיה מכובדים כמו פרופ' יורם לס ופרופ' מוטי קידר. מה גורם לאנשים במעמד כזה להאמין בתיאוריות חסרות בסיס? למה אנחנו מאמינים לתיאוריות קונספירציה?

כדי לענות על השאלה הזו צריך להבין שהמוח האנושי מחפש סדר והגיון, כלומר סיבה ותוצאה. אחד המחקרים הראשונים בנושא נעשה בשנות ה-40 על ידי שני חוקרים, פריץ היידר ומריאן סימל. היידר וסימל הראו לקבוצת סטודנטיות אמריקאיות סרטון אנימציה ובו שני משולשים ועיגול שזזים על רקע לבן, וביקשו מהן לכתוב מה קרה בסרטון. כמעט כל הסטודנטיות תיארו סיפורים שונים ומגוונים, שכללו, בין השאר, עלילות של משולש אהבה, אהבה בבית ספר או סוהרים בבית כלא. רק סטודנטית אחת תיארה את הסרטון במונחים הנדסיים לגמרי. כל אחת ראתה בסרטון דפוס התנהגות שונה לפי נסיבות חייה. הסרטון שהוצג לכולן היה זהה, ומאוד דל, ורוב הנבדקות השלימו את הפרטים כדי שיהיה בו הגיון.

ב-22 בנובמבר 1963 נורה למוות נשיא ארה"ב גון פ' קנדי בדאלאס שבטקסס על ידי מתנקש בשם לי הארווי אוסוואלד, ומיד לאחר הרצח החלו לרוץ עשרות שמועות ותיאוריות קשר שטענו שההתנקשות הייתה סיפור גדול בהרבה. 18 שנים אחר כך, ב-1981, נורה ונפצע נשיא ארה"ב רונאלד רייגן בידי חולה נפש בשם ג'ון הינקלי ג'וניור, אך הפעם מחוללי הקונספירציות לא הרימו את קולם.

זה קורה בגלל "מנגנון סבירות" בצורת החשיבה שלנו, שמצפה שלאירועים גדולים ומשמעותיים תהיה סיבה בסדר גודל דומה. במחקר מ-2010 הציגו לשתי קבוצות של אנשים תרחיש ובו פיצוץ אירע במטוס. בתרחיש הראשון המטוס התרסק וכל נוסעיו נהרגו, ואילו בתרחיש השני הטייס ביצע נחיתת חירום וכל הנוסעים שרדו. הנסיינים נשאלו מה לדעתם הייתה סיבת הפיצוץ. אנשי הקבוצה הראשונה העריכו ברובם שמדובר בפעולת טרור, ואילו אנשי הקבוצה השנייה נטו יותר לכיוון של כשל טכני. אנחנו מחפשים סיבה הגיונית ש-תתאים לסדר הגודל, ולכן למקרים עם השפעה גדולה כמו אירועי ה-9/11, רצח רבין ומגפת הקורונה, מתפתחות תיאוריות קונספירציה בסדר גודל דומה.

"אין הרבה הבדל בין קונספירטורים לבין השאר", הסביר רוב ברות'רטון, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת שיקגו ומומחה לתיאוריות קונספירציה, בראיון לגרדיאן הבריטי. "תיאוריות קונספירציה נשענות על הנחות ועל פחדים שיש לנו כלפי העולם, ולכולנו יש אותם, לכן תיאוריות הקונספירציה נראות די הגיוניות".

ברות'רטון הסביר גם שאנחנו לא באמת יכולים לסמוך בצורה מלאה על ההגיון שלנו. "אנחנו חיים בסוג של אשליה שהמוח מפיק בשבילנו, כאילו אנחנו רואים את העולם בצורה אובייקטיבית ושאנחנו מגיעים לאמונות שאנחנו מחזיקים בהן מפני שהן האמונות ההגיוניות ביותר להאמין בהן. אבל כל המחקר שנערך בנושא מראה שיש סט של מנגנונים במוח שלנו שמעצב וצובע את התפיסה והאמונות שלנו על העולם כל הזמן בלי שנשים לב לזה".

יש גבול דק מאוד בין חשיבה קונספירטיבית לבין מה שאנחנו קוראים לו: "הגיון". גם דבר פשוט כמו קידום בעבודה יכול לפתח חששות על מניעים נסתרים, וכל סטודנט שנה א' לשיווק יספר לכם איך החנויות מעלות מחירים לפני מבצעי החגים. "התקווה שלי", חותם ברות'רטון בספרו "נפשות חשדניות", "היא שנבחן את האינטואיציה שלנו, שנשאל את עצמנו למה אנחנו חושבים את מה שאנחנו חושבים, האם אנחנו פרנואידים בצדק, או שמנגנוני המחשבה שלנו משחקים בנו".

עוד כתבות

כתיבת תגובה