"ההסברה הישראלית לא מתפקדת": האנשים שמייצגים את ישראל ברשתות החברתיות

כתב:אליאב לייכטר

"אם אתה מדבר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני אז צריך להכיר את השפה של הצד השני ולראות גם את נקודת המבט שלו", אומר אלירן בן יאיר, שפועל ברשתות החברתיות כדי להסביר את ישראל. איתן ווינסטן מהפודקאסט "two nice jewish boys": "יש לנו קומץ אנשים שאנחנו יכולים לשכנע, שהם אולי יהודים-אמריקאים, ישראלים שירדו לארצות הברית או סטודנטים"

"אני חייל בבעיית דעת הקהל. אנחנו נביס אותכם רק כאשר העולם המערבי יתמוך בנו. אנחנו צריכים את אנגליה ושאר מדינות אירופה ואז נגיע גם לארצות הברית. זה איך שננצח…. עם פרופגנדה (תעמולה)", אמר סטודנט פלסטיני כבר בשנות ה-70. הציטוט פותח את המאמר האקדמי על השתלטות המוסדות האקדמיים על ידי סטודנטים פלסטינים מאת ד"ר רון שלייפר, מומחה לוחמה פסיכולוגית, ומדגיש את מה שקרה כאן יותר מכל.

ביום שני, יום ירושלים, החגיגות ההמוניות בעיר הבירה פסקו כאשר ארגון הטרור בעזה החליט להפר את השלווה וירה מטח טילים על ירושלים. הטילים והתפרעויות ערבי האזור גרמו להתערבות ישראלית בעזה וגם לטיפול במתפרעים.

מבצע שומר החומות נוהל לא רק בפן הצבאי אלא עבר לזירה חדשה ומאתגרת יותר: הרשתות החברתיות. כל אחד יכול להיות היום עם צבא של עוקבים שניזונים מהמידע והשיתופים של המשפיען ברשתות. כך יצא שדואה ליפה ודה וויקנד שיתופו למיליוני העוקבים שלהם על המצב בעזה והשכונה שנחטפה על ידי היהודים, אך ללא תיאור של כל התמונה.

כך היה ניתן לראות ברשת טוויטר כי ציוצים רבים תויגו בהאשטאג פלסטין והרבה פחות על ישראל. מה קרה כאן? מדוע המשפיענים בחרו לאמץ בחום את הנרטיב הפלסטיני ולא לספר על המצב בישראל? מדוע בעולם דיברו ללא הרף על המצב בעזה?

"ההסברה ההישראלית לא מתפקדת כראוי, אין מערך שייצג אותנו כראוי", אומר אלירן בן יאיר, פעיל ברשתות החברתיות שמתעד את המצב בארץ. בן יאיר מסביר את פעולותיו כעניין של צדק: "אין לי בעיה לגנות דברים שהמדינה שלי עושה, כמו שאין לי בעיות לגנות את הצד השני. המטרה שלי היא לשפר את המדינה ואת החברה שיהיו הכי טובים שיכולים להיות. הפעילות שלי זה לדייק בעובדות".

מה הוא הכשל לדעתך בהעברת הסיפור על המצב בישראל?

"לא יודעים ממש איך להציג אותנו בשפה האנגלית ויש הרבה טעויות. יש הרבה דברים מנטליים שקשה לתרגם כמו הבדל בין פלסטין לפלשתינה. הרבה הישראלים גם לא ממש מבינים את ההבדל בין המונחים. פלשתינה זה אזור גאוגרפי לפני 1948 ופלסטין זה מדינה מודרנית שהעם הפלסטיני רוצה להקים. באנגלית פלסטיני זה מונח שמתאר את שני המילים האלו, למרות שיש הבדל בין שני המילים".

מה היית מייעץ לגולשים ההישראלים שרוצים להסביר את המצב?

"קודם כל לדעת על מה אתה מדבר. אם אתה מדבר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני אז צריך להכיר את השפה של הצד השני ולראות גם את הנקודת מבט שלו. זה גם תלוי מה אתה רוצה לייצג, אם אתה בא לייצג את העם שלך תדבר מהצד שלך, אבל אם אתה מדבר על הצד השני אתה צריך להכיר אותו".

"פעילי הסברה הישראלי מדברים על הצד הפלסטיני למשל כאשר הם לא דוברים ערבית ולא היו אף פעם בכפר פלסטיני, ויוצא שהם מסתמכים על השערות. אני ממליץ לבדוק לפני שמדברים, ואני תמיד מכיוון אנשים לדבר עם מישהו שמוסמך לנושא".

מה מהות השיח ברשתות?

"השיח הוא מאוד שטחי כי אנשים לא מתעניינים באמת בעובדות ולא בקונטקסט. הם לוקחים מקרה מסוים ולא משנה להם מה קרה לפני ומה קרה אחרי והסיבה לכל דבר. קיבלתי לאחרונה מבחור פלסטיני סרטון שמתעד חיילים מכים נשים פלסטיניות. הוא כתב לי 'תראה מה החיילים ההישראלים עושים'. הבחור ששלח לי לא בדק אותו וניתן היה לראות כי על המדים של החיילים היו דגלי פלסטין. הטעות הזאת קורית אצל שני הצדדים. אנשים לא בודקים מה הם שולחים, ולצערי גם לי זה היה קורה פעם. אנשים פועלים בסכסוך הזה יותר מדי מהרגש ולא מהראש, לא משנה להם אם זה אמת או לא – העיקר שזה משרת את הנרטיב".

איתן ווינסטן, האיש עומד ביחד עם נאור אטינגר מאחורי הפודקאסט "two nice jewish boys", הפיץ במהלך מבצע שומר החומות סרטון תגובה נגד המונולוג של ג'ון אוליבר המצביע על ישראל כגורם אלים במבצע הנוכחי, לצד סרטונים נוספים המנסים לתת את התמונה המלאה. הסרטון צבר תאוצה והפך להיות ויראלי.

ווינסטן מסביר כי "המטרה של הסברה לא צריכה להיות לשכנע את כל האנטישמים והאנטי-ישראלים כמו ג'ון אוליבר וברני סנדרס. יש לנו קומץ אנשים שאנחנו יכולים לשכנע, שהם אולי יהודים-אמריקאים, ישראלים שירדו לארצות הברית או סטודנטים. סביבם יש מלא שיח על כמה מסכנים הפלסטינים ועל כמה ישראל תוקפת והורגת. אני חושב שאם אנחנו מצליחים לגעת באחד כזה, אז אני עשיתי את שלי. המטרה שלי היא לא לשכנע את העולם, אלא לתפוס את האנשים שהם על הקצה".

לגביי ההבדלים בין הצדדים אומר ווינסטן: "הרצון של העולם הוא להתרכז בנו ולדבר על ישראל בצורה בוטה ופשטנית, כמו הקטע של ג'ון אוליבר וטרוור נואה וכו', שמאשימים את הישראלים ברצח ילדים. ג'ון אוליבר השתמש במילים 'הדם על הידיים שלהם' וזו כבר עלילת דם נוסח גרמניה משנות השלושים. זה לא דוגמא לשיח".

"אין שיוון מוסרי בין הצדדים", ממשיך ווינסטן, "ישראל נמצאת ברמה המוסרית הגבוהה ביותר ואילו הפלסטינים בגדול הם תומכי טרור, רצח ומהללים מוות. כאשר מסתכלים על איך שהם קוראים לרחובות על שמות של רוצחי ילדים ואיך שהם מחנכים את הילדים שלהם לשנוא יהודים, והוכחה לזה ניתן לראות בחומרי הלימוד של הילדים. אז כל זה מראה שאין שיוויון מוסרי. יש דברים שהם גיאו-פוליטיים שצריך לפתור, אבל בדברים מסוימים הצדק כל כך ברור".

מה אנחנו צריכים לעשות כדי לחזק יותר את הצד ההסברתי?

ווינסטן: "אם אתה בטוח בעצמך, אתה לא תלוי בחיזוקים מבחוץ. ככל שהביטחון שלך תלוי באנשים מבחוץ אתה לא באמת בטוח. עד 1967 לא היה לנו את ארצות הברית. זה לא אומר שלא צריך חברים, צריך. עד 1967 היה לנו את הצ'כים או את הצרפתים. אנחנו צריכים קודם כל להיות בטוחים בצדקת דרכנו ולהבין שארצות הברית ואירופה לא קובעים לנו. אנחנו עושים את מה שהוא נכון, אנחנו אור לגויים".

עוד כתבות

כתיבת תגובה