דעה או הסתה?

בימינו אנו מתמודדים עם מגוון דעות בחברה הישראלית וחופש ביטוי המאפשר להם זכות קיום. הרשתות החברתיות שינו את הדרך לצרוך חדשות ואפשרו לכל אחד את האפשרות להביע בחופשיות את דעותיו. בשנים האחרונות אנו עדים לשיח שהפך לקיצוני וקשה מאוד לעצור את התדרדרות המצב. אך מה קורה כשזה מגיע מהאנשים שאמורים להיות שומרי הסף שלנו? כאשר המפרסמים משולחי הרסן ודבריהם ללא ביסוס ובדיקת אמיתות הדברים מתפרסמים ומטעים את הציבור.
בעיתון הארץ, בוחר העיתונאי גדעון לוי להעלות טורי דעה, לגיטימי. בכל פעם שקוראים נחשפים לטוריו הם מתמלאים תחושות קשות. לעיתים ישנם תגובות תקשורתיות נגד דעותיו הקיצוניות והשמעתם במסכה של חופש ביטוי שנשמע בדיוק כמו "מוות לערבים" בצידו הקיצוני האחר של המפה הפוליטית. ישנם אנשי ציבור ובעלי תפקידים בכירים בממשלה שאינם מוכנים לשתוק ומגיבים לו באמצעי התקשורת.
גדעון משקיע את מאמציו לעמדה חורצת נגד ישראל ופחות בעד הפלסטינים. במידה והיה אחרת, היינו שומעים יותר על מה באמת קורה לפלסטינים בשטחים, מה הרשות הפלסטינית מעבירה את העם שלה ומה נוח לה להסתיר מהם, לאיפה נעלמים כל הכספים והתרומות שמגיעות לעם הפלסטיני, מי באמת אשם במצב שלהם? – זו העזרה שהם צריכים.
גדעון לוי אינו מסקר את האמת כולה בשטח, הוא בוחר לספר מה שנוח לו שקוראיו יקראו כדי שיחשבו בדיוק כמוהו. במידה והיה אחרת, הוא היה מסקר מציאות בה ישנם חיילים שסוטים מדרך הישר ופוגעים בפלסטינים אך ישנה מציאות בה פלסטינים רצים אל חיילי צה"ל לעזרה, הם רצים אל אותם מחסומים שיום לפני גדעון ושותפיו שטפו בשנאה. הם רצים אליהם בפחד, בזעקה לפעמים אפילו מבוססי דם כדי לקבל עזרה, ולא הם לא רצו למשטרה או כוחות ההצלה הפלסטינים. הפלסטינים יודעים מי אנחנו אבל אפשר להגיד שלחיות תחת הסתה יומיומית זה דבר מתעתע. לגדעון נוח להציג את הצד הישראלי כאכזרי וכובש תחת שימוש בהשמטת פרטים, הצגת מציאות כוזבת שמתאימה לאידיאולוגיה שהוא נעול עליה.
באחד מטוריו "אחריי לרצח" שהתפרסם בעיתון "הארץ" בתאריך 14 באפריל גדעון טען ש"חיילי צה"ל נקראים להרוג ילדים פלסטינים", קריאה ואף פקודה כזאת לא נשמעה מעולם בצה"ל ולא מחוץ לו בגופים ביטחוניים אחרים ואף לא ניתנה לכך אף פעם עדות כלשהי שהוכחה כנכונה. גדעון לא דואג להסביר לקוראיו כי זה נוח לו שלטרור אין פנים, הוא יכול להגיע בדמות אישה, ילד ותתפלאו אפילו חיה. ואם טרור שהפך להיות מאתגר ולא צפוי מתקופה לתקופה מתמודד צה"ל. מחבלים עושים שימוש בזוי וציני בילדים ונשים כדי לחכות לחייל אחד מתוך מיליון שיעשה טעות אחת שכולנו נצטער עליה, כך יוכלו לנצח את צה"ל מבחינה תדמיתית. לכן, כשמתבטאים בחופשיות חשובה מאוד כנות וביסוס אמת, אחרת אמירה שכזאת מתגלה כפרי דמיות הכותב.
חשוב להבהיר, מחאה היא מוסכמת כל זמן שהיא אינה מגיעה לאלימות, לאכזריות ולרצח של אזרחים חפים מפשע. ניתן להבין שגדעון לוי תומך בחופש הביטוי, ללא גבולות ומצדיק פיגועים במילות מחאה. בטור "אחרי לרצח" התבטא גדעון נגד המח"ט על אירוע בו הוא ירה 3 כדורים לעבר מחבל שזרק סלע על הג'יפ בו נכח וגרם למותו. גדעון התבטא קשות כנגד המח"ט והדביק לו את הכינוי "רוצח ילדים", בניגוד לגדעון אני מאשימה את הוריו, פטמה וסבי קוסמה. איפה הם היו כשהילד רץ לחיילים? והאם זה שווה לאבד ילד בשביל שתומכי הטרור ימחאו לך כפיים?
לאורך הטור גדעון לא ציין את המילה "מחבל" אלא רק את שמו ולא גינה את ההתנהגות של הילד, הוריו, החברה הפלסטינית או הרשות שמעודדת "למות שאהיד" כדי שהמשפחה תקבל המון כסף ותחיה טוב. גדעון מתעלם מהעובדה שמה שצריך לתקן זה קודם כל את החברה והחינוך הפלסטיניים המושתתים על שנאה לישראל ולימוד דרכי טרור כבר מגיל קטן. דם חיילנו הפך להיות הפקר בגלל אנשים כמו גדעון לוי שלא מייחסים משמעות לסלע ככלי הרג לעת מצוא, כאילו הוא אינו יכול להרוג ואינו נחשב נשק קר. אם הפיגוע לא צלח, אז עוד יותר טוב, אפשר גם להשמיט את הכינוי מחבל, כי הרי הוא לא הצליח להרוג אף אחד. גדעון מתבטא בקיצוניות כנגד צד אחד, ברוב טוריו לא מצליח לשמור על איפוק ומיתון. הוא מאדיר בטוריו מחבלים ומצדיק את מעשיהם בכל דרך ומשתמש בציניות כשמדובר בחיי אדם וחיילים.
האם הגבול לא היטשטש אי שם בין דעות מקוממות לדעות מתסיסות? האם לא מתוח קו אפור בין תמיכה בפלסטינים לבין שנאה תהומית לצה"ל? האם לא מסתתרת כאן סיבה אחרת לבחירה של גדעון לוי לאופן ההתבטאות שלו……?
סיפרו שהיה פה שמאל ציוני, אני פוגשת בו לעיתים בחיי היום יום דרך מדיה או שיחות בחברה, אפשר שלא להסכים עם רוב דעותיהם אך להבין שהן באות מאהבת המדינה, מציונות. עיתונאים קיצוניים כמו גדעון מקלקלים את החברה ואת התקשורת, קיצוניות מכל צד היא איום על החברה הישראלית, בנוסף גם איום על החברה הפלסטינית. גדעון נותן לפלסטינים לחשוב שבמעשים כאלה הם מנצחים את ישראל אך לא מבין שהוא עושה את ההפך, הוא משלה אותם ומוביל אותם למלחמה אינסופית במקום לשלום. אסיים במשפט, כשהתחילה הקיצוניות הסתיימה הציונות .

עוד כתבות

כתיבת תגובה